טעם אישי פרק 25
" מה אתה עושה?" " אני מנסה לדבר איתך ואת לא נחמדה כל כך"
" בוקר טוב, תודה שבאת אתמול, מעריך מאוד" הודעה שקיבלתי מניקיטה בשעה מוקדמת בבוקר.
" בוקר טוב, בשמחה" זה כל מה שכתבתי.
התאומים כבר היו בגן, הייתי לבד בבית כשלפתע דפקו בדלת.
" זה תומר" כשאמרתי שיגיע בשעות הבוקר לא התכוונתי לשעה הזאת.
" רק רגע" פיזרתי את השיער שלי ופתחתי לו את הדלת עם פיגמת הזברה שלי.
" הינה" דחפתי לו את המעיל.
" מישהי כאן תוקפנית על הבוקר"
" תומר קיבלת את המעיל עכשיו מוזמן ללכת"
" לא נחמד מצידך בכל מקרה התכוונתי ללכת"
" יופי" עמדתי לסגור את הדלת אבל הוא עצר בעדי.
" מה אתה עושה?"
" אני מנסה לדבר איתך ואת לא נחמדה כל כך"
" אין לי על מה לדבר איתך"
" יש לי משהו להגיד"
" אז תגיד"
" את יוצאת עם מישהו נכון?"
" מה זה עניינך?"
" תעני לי זה חשוב"
" כן, אבל אני לא מבינה מה זה עניינך"
" הבחור הזה את אוהבת אותו?"
" תגיד לי אתה עובד בשב"כ? מה זה השאלות האלה?"
" אני יודע למה אני שואל"
" כן אני אוהבת אותו, אתה מקנא?" הוא צחק.
" למה שאקנא? בקיצור תתרחקי ממנו אני מכיר אותו"
" אתה פשוט מקנא למה שאתרחק ממנו?"
" שלא תגידי שלא הזהרתי אותך"
" מי אתה חושב שאתה? אני מסתדרת מצוין"
" איך שאת רוצה, אני הלכתי"
למה הוא מערער אותי בשעות הבוקר? מה לא בסדר בניקיטה? וכיצד הם מכירים?
הבחנתי שפספסתי הודעה מניקיטה בה הוא שאל מתי אני הולכת לעבודה.
" בצהריים, רוצה לבוא? אני בדיוק מכינה ארוחת בוקר"
" אני מגיע, מה את מכינה לנו?"
" סלט ירקות וחביתה" ערכתי את השולחן וחיכיתי שיגיע כבר, ידעתי שאבא לא יגיע על אחת כמה וכמה אימא לא בבית ויהיה לנו מספיק זמן לבלות עד שאצטרך ללכת לעבודה.
" איזה ריח!" אמר כשהגיע ונתן לי חיבוק.
" בוא נשב אני מורעבת"
" למה קמת מוקדם היום?"
" אל תשאלי התקשרו אליי בבוקר מהעבודה בסוף ביטלתי ובאתי אלייך"
" כל כך מתחשב מצידך, נו איך?"
" טעים, איך ידעת שאני אוהב חביתה עם בצל?" צחקתי.
" ניחוש פרוע במיוחד"
" חשבתי לקחת אותך ללונה פארק השבוע" הוא הרים גבות.
" תשכחי מזה אני לא הולך"
" הגיע הזמן שתתמודד עם הפחד שלך"
" מי אמר שאני רוצה להתמודד איתו? טוב לי ככה על האדמה רגוע ובטוח" התפקעתי מצחוק.
" אני תיכף מביא לך ג'וק נראה איך תתמודדי עם זה"
" אין לי ג'וקים בבית"
" אז אביא מבחוץ"
" שלא תעז!' אמרתי בצחוק בזמן שסיימתי מהחביתה שלי.
" רוצה קינוח? נשארה עוגה מאתמול" שאלתי אותו וניקיתי מהשולחן בתום הארוחה.
" אני לא חושב שיש לי מקום"
ישבנו מעט ודיברנו על החיים, הוא די טוב בחיקוים בעיקר של פוליטיקאים לא הפסקתי לצחוק, אפילו כאבה לי הבטן.
" אתה מחקה אותם כל כך טוב!"
" שטויות העיקר שאת צוחקת"
" מה השעה כבר?"
" כמעט אחת, למה?"
" שלא נאחר לעבודה"
" את חמודה בפיג'מה הזאת" התקרב לעברי ונישק אותי, נפלנו על הספה ניסיתי לנשום תוך כדי חיבקתי אותו, החולצה עלתה לי למטה ונזכרתי שאני בלי חזייה מתחת. לא הייתי ערוכה לשום דבר, לא ציפיתי אבל מה חשבתי לעצמי שאם אזמין אותו זה לא יקרה? זה לא יוביל לכך ששנינו נגיע למצב הזה? הנשיקות שלו היו עדינות תהיתי אם להמשיך בזה, תהיתי מה עליי לעשות הרי עבר זמן מאז שהייתי עם מישהו מה אם לא אהיה טובה? התעלמתי מהמחשבות והרגשתי כיצד הלשונות שלנו נוגעים זה בזה.
" אני... חושבת שאולי עדיף ללכת לחדר" השחלתי מילה. הוא עצר פתאום הסתכל עליי לקח את ידי והלכנו לחדר שלי.
" איפה עצרנו?" שאל והמשיך לנשק אותי כאשר אנחנו יושבים במיטה, הוא הוריד לי את החולצה הייתי חשופה מולו על אף חוסר הביטחון שלי, הצלקת שלי הוא הסתכל עליי במבט ממושך ואז המשיך כאילו דבר לא קרה.
" רגע... אני חייב לשאול משהו" הפסיק אותי כאשר הורדתי לו את החגורה מהמכנסיים שלו.
" מה?" לא האמנתי שהוא עוצר את כל זה עכשיו.
" היד שלך, הצלקת..."
" מה איתה?"
" כלום לא משנה" לא התעקשתי לדעת הוא גם לא דיבר על זה פשוט המשכנו מאיפה שעצרנו.
.....
" האמת שהכנתי לך את זה שתאכלי בעבודה" התארגנו לעבודה, לבשנו בחזרה את הבגדים שהורדנו ומיהרנו לצאת.
" סנדוויץ? לא ציפיתי"
" רציתי לשמח אותך ואני מצטער על שעצרתי באמצע זה לא היה לעניין"
" לא זה בסדר" אמרתי במחאה ויצאנו מהבית שלי כל אחד לעבודה שלו.
המשך יבוא...
בעד מי אתם תומר או ניקיטה?
בפרק הבאה תהיינה תפנית בעלילה יותר מזה אני לא מגלה,
לילה טוב❤
שלח תגובה
ברוררר
ניקיטה סתם מנצל אותה!!!!
