כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

טעם אישי פרק 23

לא ידעתי אם זה רעיון טוב להגיע למשפחה רוסית בתור בחורה לא לבנה, תהיתי למה זה טוב וחששתי

פסח מתקרב, השנה הוא מעט מקדים ופתאום אני הופכת לחרדה יותר ויותר רק כי זה מבשר את בואו של האביב כי אחריו מגיע הקיץ.
" אימא מה את עושה?" ראיתי את אימא מנקה פתאום.
" מנקה עוד מעט פסח"
" למה לא קראת למנקה שתבוא לעזור?"
" בשביל מה אני צריכה מנקה שיש לי ילדה גדולה שיכולה לעזור?"
" אני צריכה ללכת לעבודה הייתי עוזרת לך בשמחה"
" אוי שכחתי שאת עובדת, תביאי לי את הנייד אתקשר לשיילה" נתתי לה והלכתי להתארגן בשעת בוקר מוקדמת מאוד.
" בוקר טוב כשתגיעי למשרד המעטפות בתוך המגירה הקטנה, המפתחות אצל שמרית" שמרית המזכירה הרכלנית שלו, לעיתים היא נחמדה לעיתים פחות זה כבר נורא תלוי במצב הרוח שלה.
" בוקר טוב, בסדר תודה"

בדיוק כשהגעתי כבר למשרד אגם התקשרה, תהיתי מה היא רוצה.
" אני בעבודה משהו דחוף?"
" המעיל של החבר שלך אצלי בבית" מעיל? חבר?
" הוא לא חבר שלי אחרי העבודה אבוא לקחת"
" אם הוא לא חבר שלך אז למה שתבואי לקחת?" היא עשתה קול של מתרגשת.
" אגם אל תתרגשי הוא ביקש ממני להחזיר לו"
" הבנתי, טוב חבל יכול היה להיות בניכם משהו טוב"
" כן בטח רק איתו, אני חייבת לנתק נדבר"

ערמתי את המעטפות בשקית אחת והכנסתי לתא הקטן שמאחורי האופנוע שלי, אהבתי לנסוע עם האופנוע ולעשות משלוחים הנוף הרגיע אותי, הרוח הקטנה שנגמרת כתוצאה מהנסיעה הזאת.

" אל תשכח את המעטפה שלך" אמרתי לאדון שקיבל אותה, האיש האחרון שהיה ברשימה שלי הוא צחק ואמר שזה קורה לו לעיתים קרובות שהוא שוכח לקחת דברים שלו אחרי שהוא מדבר עם אנשים.
השעה הייתה כמעט שלוש עמדתי מול האופנוע בקצה השכונה המפוארת הזאת בתל אביב ותהיתי אם ללכת הביתה או לטייל עוד קצת, הרבה אנשים עמדו במעבר החצייה ונדמה שכל אחד שקוע מול המסך בזמן שהוא מחכה מה יקרה אם הצבע ברמזור יתחלף הם ישימו לב לכך? הם ישמעו את הצפצוף מהעמוד התלוי שמורה להם לחצות את הכביש?
החלטתי לנסוע לאגם לקחת את המעיל של האידיוט הזה, מהשכונה היפה המפוארת נכנסתי לדרום תל אביב שם אגם גרה היא תמיד האשימה את אבא שלה על כך שהוא לא עוזר למשפחה שלו לצאת מ"דיר החזירים הזה" כך היא אומרת.

" אני פה, תפתחי" צלצלתי בעודי במדרגות.
" הינה" הושיטה לי את המעיל מחוץ לדלת.
" את עסוקה?"
" האמת שדור כאן עם חבר שלו אז לא נעים לי לתת להם לחכות"
" הבנתי" עמדתי במקום וביד אחת החזקתי במעיל השחור.
" את רוצה להיכנס?"
" לא נראה לי שאתאים לכל הסיטואציה הזאת"
" דור הביא את קונסולת הוידאו שלו אנחנו משחקים ולא כמו שאת חושבת"
" אתם יוצאים עכשיו?"
" החלטנו לתת לזה צ'אנס" הופתעתי.
" וחוץ מזה אני חושבת שלא יזיק לך איזה סטוץ הלילה" היא יודעת שאני לא בן אדם לסטוצים שאני מחפשת קשר בריא ללא דברים מהצד.
" לא נראה לי שזה טוב"
" את סתם שוללת" התעצבנה עליי ופתאום שמעתי קול קורא לה להיכנס.
" מה את מחליטה את נכנסת או הולכת?" היא נשמעה לא נחמדה במיוחד, הלכתי משם לא הייתי מעוניינת להיות שם איתם כאשר היא במצב רוח שכזה.
" אוקיי מה שבא לך" זלזלה בתשובה שלי וסגרה את הדלת, מעט נפגעתי.
דפקתי שוב בדלת מכיוון שהרגשתי שגם היא נפגעה שאני אף פעם לא מבלה איתה כשהיא עם אנשים.
" מה?"
" בסדר אצטרף אבל לא להרבה זמן" היא חיבקה אותי אפשר לומר שאפילו מחצה.
" תכירי זה דור וזה סול" סול? מה זה השם הזה? במיוחד לבחור.
" היי חבר'ה" הם חייכו.
" סוף סוף מישהי קצת אקזוטית מה נשמע וזה?" ככה דיבר דור לא ידעתי אם זו העלבה או לא.
" בסדר מה אתם עושים?" סול הסתובב גם הוא והסתכל עליי.
" קראש, מכירה?"
" זה לא השועל הזה שרץ וקופץ ממקום למקום?" סול הנהן יחד עם דור.
" חברה שלך מבינה עניין, את רוצה לשחק?"
" לא אני לא טובה בזה אני רק אסתכל" ציינתי וישבתי על הספה בחוסר נוחות.
" מאמי אתה רוצה בירה?" שאלה את דור בקול חמוד וצייצני.
" כן יש לך אחת קרה?"
" כן, סול וטי להביא לכם גם?" אני סרבתי סול נענה בחיוב.
" אז איך אתן מכירות, את ואגם?" נשמע שכל דבר שיוצא לדור מהפה היא העלבה אחת גדולה.
" מהתיכון"
" היא מעולם לא דיברה עלייך" מה כבר יש לדבר? זה לא שאני סיפרתי ליצחק על החברות שלי מיד בתחילת הקשר.
" אתה לא משחק?" הוא עצר את המשחק בזמן שדיבר איתי.
" השלב הזה כל כך קשה"
" זה רק משחק אחי, אני מחכה לתור שלי" סול דיבר פעם נוספת, היו לו זיפים בהירים על הפנים ועיניים ירוקות וגדולות הוא היה דומה למישהו שאני מכירה אבל לא הצלחתי להיזכר למי.
" טוב אחי אל תתעצבן עליי" הם המשיכו לשחק, אני בהיתי בקירות הבית בשל חוסר עניין, לעיתים הבחנתי בסול שהסתכל עליי וחייך, לא חייכתי זה היה לי משונה שמישהו מסתכל עליי. אגם התיישבה ליד דור כאשר סול ישב בצידה השני, ואני מעט רחוקה מהם מחפשת לעצמי תעסוקה.
" מאמי חכי נו אני משחק" העיר דור לאגם שלא הפסיקה לנשק אותו.
" טוב אני כבר חוזרת" לא ידעתי לאן היא הלכה אבל זה יהיה חשוד אם אלך לחפש אותה פשוט המשכתי לשבת ולצפות בתהליך המשחק.
" שיט!" צעק דור כשנפסל מהצב במשחק.
" קח אחי תורך" הם החליפו מקום, סול היה כל כך מרוכז במשחק, דור סיים את הבירה שלו ופנה אליי בשאלה
" איך אמרת שקוראים לך?"
" טי"
" זה קיצור של משהו?" הנהנתי.
" את לא נראית כמו כל החברות של אגם" הדגיש את זה שלאגם יש הרבה חברות.
" חברים לא חייבים להיות דומים"
" נכון את צודקת, את די שקטה ולא נמרחת על סול כמו שאר החברות שלה" למה שאעשה זאת? סול אמנם בחור יפה אבל אני בקשר עם ניקיטה.
" אני לא חושבת שזה נעים שמישהו זר מתנפל עלייך"
" את מדברת עליי?"
" לא, על הבנות האלו שסיפרת שנדבקות לסול" הוא חייך.
" את חמודה, חבל שסול לא בחור רציני"
אחרת מה היה קורה? למה הוא לא מועיל בטובו לשאול אם אני בכלל רוצה שהוא יהיה בחור רציני?
" תפסיק לרכל עליי" סול ששמע את השיחה התערב.
" תודה שזה נכון אתה לא טיפוס טוב בשבילה"
" שתוק! אתה מפריע לי" הריב שלהם פסק ובדיוק אגם חזרה.
" חיפשתי משהו נחמד במטבח יש רק בייגלה"
" אגם אני חושבת שאלך"
" אבל רק הגעת"
" צחי צריך שאחליף את דנה" המצאתי שם.
" מי זו דנה?"
" השליחה החדשה שהתפטרה" עלה לי לראש, לא הרגשתי נעים להישאר כאן יותר.

.....

ניקיטה ואני ישבנו על הדשא על הגבעה בפארק.
" מזל שלא יורד גשם ככה אנחנו מבלים יותר בחוץ"
" אני דווקא אוהבת גשם" סיננתי והבטתי בנוף.
" אני זוכר שאמרת לי שאת אוהבת חורף ואף פעם לא הבנתי את זה"
" אתה טיפוס קיץ אולי בגלל זה קשה לך להבין" הייתי רגועה לא אהבתי שאנשים כל כך מתנגדים לחורף בעיקר כאן בארץ.
" מחר אימא שלי חוגגת יום הולדת חשבתי אולי תרצי לבוא איתי"
" אתה בטוח שזה רעיון טוב?"
" למה לא? אחיות שלי רוצות כבר להכיר אותך, חוץ מאחי כולם יהיו שם ומחכים לך"
" מה אני צריכה להביא?"
" רק את עצמך"
לא ידעתי אם זה רעיון טוב להגיע למשפחה רוסית בתור בחורה לא לבנה, תהיתי למה זה טוב וחששתי. לא חיכיתי שיגיע מחר, לא חיכיתי אבל מחר כבר הפך להיום.

המשך יבוא...

המשך יבוא...
אני מקווה שטי תתחיל לאהוב את עצמה, מה אתם אומרים? גם אנשים "כמוה" כמו שהיא טוענת יכולים להיות אהובים ולהצליח בכל דבר, אני מאמינה בזה. אהבה לא תלויה בכסף, בגזע או במין אהבה פשוט מרגישים ❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
המשך יבואא אמאאא מכורה
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
האחים אלימלך-פרק 5
האחים אלימלך-פרק 5
מאת: Magic World
אתמול היה שונה
אתמול היה שונה
מאת: Yael Shayn
בקרוב אצלך 2
בקרוב אצלך 2
מאת: שיר פיליבה
אהבה, אמון ומה שביניהם
אהבה, אמון ומה שביניהם
מאת: Tikva Itzhak
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan