כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

מלי פרק 27

שיכור

זה בסדר מצידי שאני שיכור כמו עכברוש בבריכת טקילה כל עוד איני חש כאב. למתוח את רגליי (כצפרדע) ולשייט בתוך מי אגם של חוסר שפיות זמנית או אולי שפיות טהורה, היום כבר לא מוצאים את ההבדל. את הנאדים שלי אני מפריח תוך כדי הליכה לתשומת ליבה ולאפה של מלי, לא מתלוננת הרבה, לא אכפת גם לאלוהים. הבטחתי לה שיהיה טוב? מתי? זו היא שהבטיחה. את איש הפרא שאני הצמחתי לבדי ללא קרבה ביני לבינה אני אוהב כרגע. נותן לי להרגיש כמו שוליית מלחים שנשכח על אי בודד והפך חלק מכל פלג מים וענף עץ, עד לשיער הארוך ולכפות רגליי היחפות תמיד, נעות על הבלטות כעל ערים רבועים קטנטנים, תחומים בחריצי תהומות, לא נופל מגובה רק מרחף, על גשר החיים ועל הרקיע הסגור לקהל מעריציו בו הסתגר אלוהים ובכה על משהו, לא זוכר על מה, ולא זוכר שזכרתי אי פעם. על מוחי שהפך קטן וחלקלק בו שום עיקרון או מצפון לא שורד יותר מחלקיק שנייה, בו כובד משקל של חיים יחסים ציפיות ואכזבות לא קיים, נמחק מתאי השכל או אולי יצא לגלות מצינורות הסינפסות עד אשר תחזור השפיות או לחץ הטירוף ותיתן לי במוחי את כל החגיגה מהתחלה, חוץ אולי משריד של פרא שלא נמחק מתוך צבא שלם, עומד בעמק בתוך מערה שמתחבאת מאחורי מפל מים ולוחש, ואי אפשר שלא לשמוע אף במלמול חרישי. קודח וקורס מוחי כאילו הזריקו לו חומצה עדינה בין גבשושיות המוח. לא רע לי, טוב לי, כי למדתי לקחת את ההווה בשתי ידיים ולא לדאוג למשהו שאולי לא יסתדר לי עם מצבי בעתיד, כי או שאהיה מת, או שהכול יסתדר בעצמו, או שהתרגל למצבי ואצליח להפיק ממנו בכמה שינויי תפיסות עולם שתלויות בהרגליי הרפתקה חדשה לתקופת חיים שבאה, אולי הולכת, אולי מגביהה ואולי ממיסה, את הרי ההימלאיה שבתוך ראשי. עלייך להיות שקטה מלי, אני רוצה לומר. שום דבר רע לא קרה למיכה. אני רק עיניי בתוך בטון רטוב (לא נורא) ולבי רוחי ונשמתי אצל אבותיי, משקים אותי ומחזירים אותי לשורשיי הפראיים כשאחרי תפילה בבית כנסת היו מעלים נרגילה של עשבי שיכר וצוחקים, וצוחקים, מי יכול עליהם ומי יכול על נשמתי לבי ורוחי כשהוא איתם? אלה העיניים שנעצמות בעייפות כי איני עמי, החושך בחלון שעוטף אותי כאילו היה נצחי ברוורס אחורה בזמן, ומחר... מחר יבוא עוד מיליוני שנה בזמן הנפש, בה אני נמצא ואיני חש כאב וריקנות למרות (ולא מוזר לי) שאני לא חושב דבר ששייך לי באמת, לא מרגיש שום רגש חוץ מחרמנות רכה כלפי הלילה ואין לי שום דעה באף נושא ושום דריסת רגל בשום עשייה למען מישהו או מישהי, אדם חיה או צומח, חוץ מאנוכיות פשוטה של חופש פראי שאבותיי מזרימים בי ברגע זה ממש, מטפלים בי, ברכה עליהם.
אז מלי, בשיא פראותך, אנא שכבי עירומה על הבלטות הקרות והקשות, תפרעי את שערך, הדליקי את עינייך באש הגיהינום של אלים שאיש לא זוכר את שמם, ותאונני ילדה כאילו אין מחר. תני לי רק לצפות בך, לא אעזור, לא אגש, לא אגע, רק אזמין אל חדרנו את כל האלים העתיקים שאלוהים העריץ הטוען לבלעדיות על היקום גירש בכוח הזרוע, ואומר להם, עזרו למלי בתאוותה, לקקו כל חיטוב עור של בת תמותה עד שהירח יתפוצץ וכל זמר ואמן הסוגד ללבנה יעמוד נדהם עם פיסת ירח בידו ולא ישיר או ייצור עוד, כי הוא יהיה השיר והיצירה. ועל כל חלקיק אבק בחלל הקוסמי אחיה אלפי גלגולים במיליוני מיכהאים מקבילים ואהיה האיש שבחר הכל, בכל זמן בכל מחשבה, מ-נווט חללית אדירה החוצה את היקום המוכר לה, עד איש מערות המשרטט את מעללי הצייד שלו חרוטות על קירות סלע חשוף, למען אזכור איך וכיצד, למען האדיר את שמי.
אמרתי שיהיה בסדר, לא, מלי? תראי מה שהצלחתי לכתוב באטיות וללא מאמץ. זה לא אני וזה אני, שמחכה לאבותיי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

איש המגבעת עקוב אחר איש
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
סיפורים אחרונים
אני מרגישה שנפלו לי החיים על הראש  שלא ציפתי לו שלא הייתי מוכנה אליו בשום צורה שהיא קרה משהו. ושלפעמיים בחיים לא מקבלים כל מה שרוצים
אני מרגישה שנפלו לי החיים על הראש שלא ציפתי לו שלא הייתי מוכנה אליו בשום צורה שהיא קרה משהו. ושלפעמיים בחיים לא מקבלים כל מה שרוצים
מאת: שירלי חיון
החיים הם כמו שרשרת של ציורים
החיים הם כמו שרשרת של ציורים
מאת: Notes_to_self M
הדובי.
הדובי.
מאת: Aviv Hàik
"שלי."
"שלי."
מאת: ימית טייב
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema