כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

מה הפעם?

מתי הטיסה יוצאת? " אני שואלת. " אתם אחרונים.. אם אני אעכב את זה כמה שאפשר אז תוך 40 דקות"

חלק א
נפרדים מהבית מהמיטות מהקירות מהריצפה, אומרים שלום למטבח להתראות לגינה, נפרדנו כבר מהחברים לפחות כמה פעמים ומהמשפחה. נותנים חיבוקים אחרונים להורים לסבתות לאחים ויוצאים עם התיקים והילדים. עשינו בעבר המון טיולים, היינו לרוב בתזוזה, בעיקר לפני שהגיעו הקטנים ואיתם הגיעו גם סוג של שורשים. גם עם דור קפצנו שבועיים לפה, שלושה לשם, פסטיבלים, אוהלים, לילות לבנים, עשינו לו די הרבה שיגועים והדרכון שלו מלא בחותמות כמו של מבוגרים. אז הפתיע אותי שיש לי קצת פרפרים. בכל זאת עד לניו-זילנד עם שני קטנטנים בגילאים לא הכי "נוחים* . ילדים זה שמחה בעיקר כשהם ישנים. הטיסה ממש בקטנה.. 25 שעות ואנחנו שם! למה בחרנו לטוס לקצה השני של העולם?!
מזוודות, תיק גב לעלמה נס, שתהיה בטיסת קונקשן השניה בדיוק בת שנה. ולדור שהוא כבר תכף בן 4 יש טרולי של סמי הכבאי. סמי הזה עד לניו זילנד הוא בא. לאן צריך ללכת כדי להיפטר ממנו?!

איש קטן הולך לידי בצעדים זריזים עם גוף מתוח למעלה כאילו הוא בגובה שלי (בעוד שיש לו לפחות עוד שנה עד אז) עם נעלי בלנסטון ועיניים סקרניות הוא מתוק ביותר ומגניב. סמי הכבאי קצת מוריד מהפאסון אבל הוא מצליח לנצח את זה.
"אמא אני מאמין שזה יהיה פה" . אל איזה אמא הוא מדבר האיש הקטן?! ומה הוא מאמין בדיוק?
מקדימה ראש פצפון מציץ מעל כתף של גבר מוכר מאוד.. תינוקת יפה עם מבט זועף ובוחן מוציאה צליל לעברי "עמהה", היא קראה לי עכשיו עמה?! זאת לא סוג של קללה? ומנסה להיזכר עם הפירוש לעמה זה טיפש או שאני לגמרי מתבלבלת. בזמן שאני מדברת אל עצמי רום מסתובב אלי עם החיוך היפה והחד משמעי שלו "זה כמעט בטוח פה".
אני בוהה לעוד רגע במשפחה המתוקה הזאת ולא מבינה איך היא קשורה אלי? הם מצטרפים אלי לטיול המשוגע הזה?
"כמעט בטוח פה נשמע מבטיח" אני אומרת.
הגענו לדלפק של חברת הטיסה וחיכינו לשמוע מה הפעם.. לרוב או שלא מוצאים את הכרטיס שלנו במערכת, או שהזמנו כרטיס לתאריך אחר, או ששכחנו את הדרכון, את המזוודות, את הנייד, את הילדים... (לא באוטו! ) בכל המקרים האלה בעזרת סבא אחד על אופנוע, צוות מהמם של שדה התעופה וקצת אנשים טובים בדרך הכל מסתדר ואנחנו תמיד בסוף על המטוס. אני כבר מזמן מתורגלת למצבים האלה ולא יראו אותי מניפה עפעף או אגרוף.
רום ואני מהמרים מה זה יהיה הפעם ולא מוצאים.. בגלל שזו טיסה משוגעת וארוכה עם הילדים בדקנו פעמיים שלא שכחנו כלום ושהכל טוב עם הכרטיס.
כל הכבוד לנו!
כן בחור מה איתנו הערב?
"הכל מעולה אני אכרטס אתכם אני רק צריך להזין את הויזות שלכם לניו זילנד.."
הנה! מצאנו את האפיקומן... כמובן.. ויזות.
"ויזות? אבל דיברנו עם כל מי שאי פעם היה שם! אבל בדקנו בכל אתר באינטרנט! עד שלושה חודשים לניו זילנד לא צריך ויזה!"
"זה היה נכון עד אוקטובר חברים מאז חובה ויזה".
2 מזוודות, 3 תיקי גב, ילד, תינוקת ואנחנו. כל הבית ארוז האוטו מכור אמצע הלילה ומה עכשיו?
"מתי הטיסה יוצאת? " אני שואלת.
" אתם אחרונים.. אם אני אעכב את זה כמה שאפשר אז תוך 40 דקות"

יש לנו 40 דק זה מלא זמן! עשינו דברים כאלה בעבר ואנחנו לגמרי יכולים לעשות את זה! אם זה חוק חדש הטעות הזאת בטח קרתה למישהו אז אני נכנסת לאינטרנט בודקת מה אחרים במצבנו עשו.. מוצאת אתר של ויזה אקספרס, הם רושמים שצריך להגיש בקשה לכל אחד בנפרד, אני נכנסת לטופס באתר ורום עם המסמכים מוכן להקריא לי. והילדים לא ברור איפה.. הם משחקים, הולכים חוזרים, השומר כל הזמן מנסה להדוף אותם שלא יצאו מהאזור המסומן תוך כדי שהוא רוטן על אנשים שדוחפים בתור. מספיק טוב! כרגע הוא נראה לנו הבייביסיטר המושלם. בכלל חבל שהוא שומר.. הוא סתם מבוזבז הוא יכל להיות בייביסיטר רוטן וחמוד.
אני מזינה את הפרטים של דור ושולחת. אני מזינה את הפרטים של רום ושולחת. עלמה נפלה ואנחנו בודקים בחצי עיין אם אפשר להתעלם או אם יש בכי. אוקי יש בכי אבל חלש וקצר... אפשר להתעלם! ממשיכים להזין פרטים ואני בקושי קוראת את השאלות יש מצב שכתבתי שאנחנו מטיילים עם חמור ומכניסים למדינה חמין של אמא.
"רום כמה זמן נשאר?"
"חצי שעה."
"אמא " שוב הילד הזה חושב שאני אמא שלו.. הוא מדבר אלי?
"דור מאיפה באת עכשיו? אנחנו בשיא הלחץ אתה לא משחק עם השומר העצבני והמזוודה שלא זזה?!"
"אני צריך פיפי" רום ואני מסתכלים אחד על השני במבטי לחץ
"ממי שלי, לעשות פיפי כשצריך מוערך יתר על המידה.. אתה לא מעדיף להמשיך לשחק ולהתאפק קצת? השרותים רחוקים עשר דקות וסיימנו"
"פיפי אמא, פיפי, אני צריך עכשיו להתפנות"
" להתפנות"? איזו רשמיות. מתלבטת לרגע אם לאתגר אותו בהתאפקות ופוגשת את המבט של רום.. אוי, מכירה את המבט הזה שלו. מבט את משוגעת?! לא מבינה איך הוא כל פעם מופתע מחדש. זה כמו שלי יהיה מבט מופתע של "שוב נתקעת בפינה של המיטה?" נכנעת." טוב ממי לך עם אבא" מתחרטת שאי פעם גמלנו אותו מחיתולים וממשיכה לתקתק.
רום הולך עם דור לשרותים ועלמה על הכתפיים מלווה אותם. כשמישהו הולך היא תמיד רוצה להיות עם מי שבתזוזה שלא יראו בטעות משהו חדש בלעדיה. אני ממשיכה להזין את הפרטים, אני רואה אותם בקצה המסדרון כבר בדרך חזרה, לוחצת על אישור והכל נשלח.
מופיעה הודעה על המסך - ויזה אקספרס - הטפסים בבדיקה. תקבלו את הויזה בין 10 דקות לעד 72 שעות.
אביעד, נציג חברת התעופה, שואל במבט דואג "מה קורה איתכם יש חדש?"
"כן כרגע בטוח או שנטוס או שלא"
"נשמע מבטיח"
כן זה מה שגם אני חשבתי.
עברו 2 דק ואני בודקת במייל.. לא התקבלה ויזה.. עברו 2 וחצי דקות ועדיין לא. בינתיים אחי מתקשר.. מסבירה לו מהר את המצב ומגייסת אותו את אשתו וחמשת הילדים להתפללות ממוקדת על העניין. תמיד טוב שיש אח חרדי למצבי חרדה. בודקת שוב את המייל וכלום. "אני חייב להכניס אתכם תוך חמש דקות אם לא, לא נספיק הכל כבר סגור" מחפשת מספר טלפון, אולי אפשר לדבר בשגרירות שם עם מישהו לזרז את העניין.
הודעה במייל! מנסה לפתוח מרוב הלחץ מעבירה אותה לארכיון, מנסה להיכנס לארכיון מרוב הלחץ נכנסת לטיוטות, מגייסת את החמצן שנשאר לי ומובילה אותו לכיוון המוח ונכנסת לארכיון. הויזה של רום אושרה! אחרי כמה שניות עוד מייל, הויזה שלי אושרה! מראה בהתרגשות לאביעד מהדלפק שסובל אותנו או מאיתנו, והוא מעביר מרוגש כמעט כמוני את המסר הלאה. כולם מתכוננים לכירטוס ופתאום כלום לא מגיע והמייל דומם. עושה ריפרש שוב ושוב וכלום. מתקתקת לסבתות להגיד להם שלנו יש ויזה ואנחנו טסים אבל הילדים לא קיבלו ויזות אז שיבואו לקחת אותם.. אין ברירה וגם ככה זה מה שהן רצו מלכתחילה.
עוד הודעה! אושרו הויזות גם לדור ועלמה! תוך 3 דקות כורטסנו הועברנו בידוק בטחוני ונשלחנו ברכב לשער של המטוס. עברנו את כל הפרצופים העיפים שיושבים במטוס שחיכו לנו ולמזלנו לא יכלו להשאר אדישים לנשקי מתיקות שהבאנו איתנו. אחרי כמה ליטופים וניסיונות חיבוק שהקטנים ספגו למעננו התישבנו בספסל משולש באמצע.

הסתכלתי על עלמה ודור אחרי שלא ממש ראיתי אותם בשעה האחרונה והם היו נראים שמחים ומרוצים. יופי! רום נראה שעברה עליו שעה רגילה בחיים כאילו ככה הוא פותח את הבוקר בין צחצוח שיניים לקפה. אני נושמת כי שכחתי לעשות את זה ומתחילה לצחוק. הילדים צוחקים איתי תמיד גם כשאין להם מושג על מה.. רום תוהה אם אנחנו צוחקים עליו ומלטף אותנו בראש בתורות. המטוס מתחיל לנסוע אל המסלול המראה שלו ואנחנו איתו. עברו שעתיים וחצי מאז שיצאנו מהבית ונשארו רק עוד 25 שעות

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Rachel r.sh עקוב אחר Rachel
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
ארי Ben
ארי Ben
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Rachel r.sh
לא מאלה שנולדו  להיות אמהות
לא מאלה שנולדו להיות אמהות
מאת: Rachel r.sh
עד מתי? טיסה 2020
עד מתי? טיסה 2020
מאת: Rachel r.sh
מוציא ממני את הרע
מוציא ממני את הרע
מאת: Rachel r.sh
חלום או בלהות
חלום או בלהות
מאת: Rachel r.sh
מצחיק
הבת זונה הזו כמוני
הבת זונה הזו כמוני
מאת: קריסטין .
בחורה אחרי דייט
בחורה אחרי דייט
מאת: CHEN -
האגו הנשי והשוקולדים
האגו הנשי והשוקולדים
מאת: Adam gustavo Zyl
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D