כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

טעם אישי פרק 15

אני לא מהבנות האלה שחלמו בכלל כשהייתי קטנה, תמיד רציתי ליהנות מהחיים עד תום

לעיתים פגשתי את אלין ואימא שלה בפארק השכונתי וזאת כאשר הייתי מטיילת לי עם המחשבות, הן נופפו לשלום והמשיכו לדרכן. המגע של תומר באותו יום עוד מהדהד בראשי, לא הבנתי מדוע אני חושבת על זה ומדוע זה מכעיס ומצמרר אותי בו זמנית?
תוצאות הפסיכומטרי הגיעו, פחדתי לפתוח אבל ידעתי שאם לא אעשה זאת לא אדע מה עולה בגורלי.
" 720" חייכתי, והוא אמר שאנשים מהעדה שלי לא חכמים.
" אימא! אבא! התוצאות הגיעו" הכרזתי בקול בשעת צהריים מוקדמת טרם ארוחת הצהריים.
" נו תספרי לנו!" אמרה אימא חסרת סבלנות.
" 720" שמחתי בשבילם הרבה יותר.
" וואו! אני חושבת שכדאי שלא נכין ארוחת צהריים ונצא לאכול לחגוג!" אצלנו בבית כל דבר הוא חגיגה ולא רק בימי הולדת ואיכשהו זה תמיד מסתכם בהצלחות שלי, לפחות עד שבן ודן יהיו עצמאיים.
בין אם מדובר בתעודת הבגרות שקיבלתי, בתעודת ההצטיינות, טסט ראשון, וקבלת תעודת עובדת מצטיינת בשלישות בתקופת הצבא. כל דבר היה תירוץ בשביל לחגוג, אבל שמחתי שהם שמחים בשמחתי.
" איזו ילדה מהממת יש לנו אה שלמה?" אבא הנהן ומיד עזב את הסכין שחתך באמצעותה את הבצל.
" בואו נתארגן, ניקח את הבנים מהגן ונצא לאכול"

יצאנו למסעדה בתל אביב, יקרה כזאת ככל המסעדות שאבא ואימא אוהבים להתרוץ כל שתמיד אני מוצאת את עצמי לבושה כמו לחתונה ' אכילה במקום יוקרתי מחייבת לבוש יוקרתי' אמרה לי את המשפט הזה בפעם הראשונה כשהתלוננתי לה בטענה של ' למה אני צריכה להתגנדר?' מאז אני זוכרת את הכלל הזה ולא התווכחתי בכלל לבשתי שמלה ועקבים קטנים.
הרמנו כוס שמפניה, פטפטנו וסיימנו את המנות. אבא הלך לשירותים עם התאומים ואימא דיברה בחוץ בטלפון עם אחד מהסטודנטים הסטאז'רים שלה, זה לקח הרבה זמן. סרקתי את המקום בתוך המסעדה החשוכה הזאת, הייתה אווירה שקטה ורומנטית עם הפנים האדומים שהוצבו בצד כל שולחן.
" טי- גיסט!" אוזניי ידעו מהצליל הראשון במי מדובר, הוא גם היחיד שהיה קורא לי ככה בצורה שכה הכעיסה אותי, רני.
" ררר... רני" עצם הגמגום הדבילי שלי מראה לו את הפחד שלי ממנו.
" איך את? מזמן לא ראיתי אותך" אזר אומץ והתיישב לידי וכל מה שעלה בראשי הוא פלשבאק מאותו היום וכיצד הוא מעליי.
" אתה יודע חיים, מה איתך?" עניתי באי חשק והסתכלתי לכיוון אחר בביטחון.
" השתחררתי שבוע שעבר שבוע הבא טס להודו"
" יופי לך" עניתי לקונית ובטון נרגן.
" נשמע שמישהי מקנאה" כן בטח אני האחרונה שאקנא, יש לי הרבה כסף ובכל רגע נתון אני יכולה לעשות טיול סביב העולם ולא לחסוך ולהתבכיין שאין לי כסף לשקם רק בשל העובדה שהוא מחכה לשחרור בשביל טיסה שהוא טס אליה.
" ממש לא"
" כן את כן, את זוכרת כמה חסכתי?"
" כן אני זוכרת איך אפשר לא לזכור?"
" ובגלל זה את מקנאה בי"
" תקשיב רני... אני האחרונה שתקנא בך יש לי כסף לטוס אני פשוט לא מזכירה את זה בכל פעם אז תהנה לך בהודו ועכשיו קח את עצמך מכאן כי יושבים במקום הזה" הוא נרתע ממני ומהדיבור שלי.
" פעם היית שקטה יותר"
" ואתה תמיד היית אידיוט ותמיד תישאר" בסופו של דבר הוא הלך, כלל לא התווכח איתי לגבי הברכה שהרעפתי עליו וודאי הסכים איתה, חייכתי חיוך ממזרי. הוא חזר לשבת עם המשפחה שלו, הרגיז אותי שהוא התנהג כרגיל כאילו שום דבר לא קרה, הוא פתאום לא זוכר... צריכה להיות סיבה טובה לא לזכור את המעשה המכוער שעשה. נתקפתי התקף חרדה, זה תמיד קורה לי כשאני חושבת על רני לעומק.
" מצטערת מותק שהלכתי הייתה לי שיחה חשובה"
" זה בסדר אימא, הכל הסתדר?"
" כן כן, הזמנתם כבר קינוח?"
" לא. שניקח?" היא הנהנה וטענה שמתחשק לה וופח בלגי עם גלידה בצד.
" תתפנקי אימא"
בפעמים הראשונות שלי במסעדה עם ההורים המלצרים הסתכלו מוזר, רובם שתקו ושירתו אותנו אבל המבטים היו נוראיים, אבל אם חשבתי שהם נוראיים אחריהם הגיעו המלצרים השואלים מה זה אומר? בדיוק כמו שזה נשמע מלצרים שלא רק נועצים מבטים אלא גם מעיזים לשאול כיצד אנחנו קשורים זה לזה? או האם הם באמת ההורים האמיתיים שלי? או האם לא היה להם קשה לאמץ שחורה? או למה הם אימצו שחורה ולא לבנה? ועוד שאלות מעליבות כאלה או אחרות. היום התופעה הזאת פחתה אבל היא עדיין ישנה, אבל לא כאן במסעדה הזאת, למזלי חוץ מרני שכמעט הצליח לשבש לי את היום הכל עבר כמו שצריך.

" טיגיסט מה יש?" פתאום לא היה לי אוויר, לא הצלחתי להירגע.
" אני רוצה הביתה" סיננתי בקול, אבא ליווה אותי בחזרה למכונית, הנשימה הכבדה והבלתי פוסקת שלי התמתנה, בין היתר נמנמתי מעט על המושב מאחור ושמעתי את ההורים מדברים עליי.
" חשבתי שנגמרו לה התקפי החרדה"
" שלמה אתה זוכר מתי זה התחיל?"
" אני חושב בתקופת הצבא שלה"
" היא מדאיגה אותי, פתאום היא שינתה צבע בפנים כאילו ראתה שד" אימא יותר גרוע, שד? הייתי קוראת לו שטן וגם זו מחמאה.
" איך נדע מה קרה? אולי נשאל את אגם?" אימא הציעה ואני רק עצמתי את העניין לראות מה הם יאמרו עד שנגיע הביתה.
" אני לא חושב שאגם טיפוס שידע מה עובר על הבת שלנו עם כל הכבוד לאגם, כן?" הם צחקקו בין כל העצב שהפלתי עליהם.
" שנדבר אותי עם ד"ר מנשה? שתדבר איתה?"
" בואי קודם נדבר עם טיגיסט, עם הילדה שלנו"
" מותק זה לא יהיה קל אם היא חוותה טראומה אנחנו האחרונים שלהם היא תספר"
" למה את חושבת ככה?"
" מהחשש הזה שצעירים תמיד אומרים או עושים, מדאגה שלא נדאג הרבה"
" טליה תעשי לי טובה אני בטוח שהיא תספר לנו בין הראשונים"
" שלמה אני לא מתווכחת איתך בוא נטפל בילדה שלנו"

....

" את מתכוונת לאכול את זה?" אגם חייבת להפסיק עם התפרצויות האוכל שיש לה, בחיי לעיתים היא אוכלת המבורגר גדול או מזמינה כמות גדולה של סושי ומסיימת, תהיתי כיצד היא עושה את זה ועדיין נשארת רזה.
" את יכולה לקחת" היא עשתה תנועת יש עם ידה ולקחה לי את הצלחת.
" נו אז מה חדש?" בלסה תוך כדי השאלה.
" 720 בפסיכומטרי " שיתפתי אותה.
" איזו חברה גאונה יש לי, מה את מתכוונת לעשות עם ה720 האלה?"
" כלום" אמרתי, אין לי שום שאיפה או עבודת חלומות. אני לא מהבנות האלה שחלמו בכלל כשהייתי קטנה, תמיד רציתי ליהנות מהחיים עד תום.
" אני לא מבינה אותך אם הייתי חכמה כמוך מזמן אבא שלי היה שמח" אבא שלה מעצב פנים גדול, תמיד רצה שיהיה מי שימשיך אותו אבל לאגם יש תוכניות אחרות היא גם בת היחידה, היא יודעת בוודאות שהכסף שאבא שלה מרוויח לא נותן לה הרבה משום שהם לא בקשר כבר חמש שנים, היא חיה עם אימה שעובדת קשה בשביל לפרנס אותה, אבל כמו תמיד אגם לא מעריכה שום דבר.
" אוקיי לא בא לי לדבר על זה, ומה עם בנים?" שוב השאלה הזאת בא לי חופש מבנים אפילו שלא הייתי עם כל כך הרבה בנים כמו אגם.
" אין חדש"
" כמה זמן את ביובש?" אגם מאוד קיצונית בדיבור שלה לפעמים.
" נו את יודעת למה התכוונתי"
" מה זה משנה?" התחמקתי, פתאום התביישתי לדבר על כך איתה.
" רואה זה אחד הדברים שאומרים כשלא רוצים לדבר על זה!"
" זה כי אני לא רוצה לדבר על זה"
" טוב אבל רק שתדעי שאין שום דבר פסול בזה"
" אני יודעת, ושוב אני זו הבעיה" היא צחקה.
" את מצחיקה, שנלך?" נסעתי לאגם באופנוע, היא אמרה שעדיף שהאופנוע לא יישאר במקום הזה לכן נסענו אליה בנפרד.
" הזמנתי כמה חברים מקווה שזה בסדר" חברים אצל אגם אומר ' הזמנתי כמה אנשים שאני לא מכירה את את תסתדרי נכון?' מבלי באמת להתכוון לשאול אותי על כך שזה בסדר מבחינתי שיהיו עוד אנשים.
" הם עוד לא באו תעזרי לי עם הפיצוחים" היא הייתה מצויידת בכל כך הרבה דברים.
" את זוכרת את שלדון?" איך אפשר לשכוח את החבר היחיד שהיה לה?
" בטח, מה נזכרת בו?"
" ביום השנה שלנו את לא מבינה מה הוא קנה לי" היא הוציאה משם מזכרת ממנו, יפה כזו שכל בחורה הייתה רוצה לקבל.
" חשבתי זרקת את זה"
" לא הייתי מסוגלת, לפעמים אני אפילו מתגעגעת אליו"
" תפסיקי לחשוב עליו!"
" מאז שלדון לא היה לי אף אחד"
" לאן את ממהרת, אגם?"
" לא יודעת פוחדת שאשאר רווקה בת 32 כמו נעמה הבוסית שלך" צחקתי משום שזה גם עבר לי בראש לא מזמן.
" את תהיי בסדר" היא חייכה ונתנה לי חיבוק.

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
רני היה רודףף אותהה
מחכה שתומר יבואא
הוא כן מתאים לההה
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
**רני הזה רודף אותה התכוונתי לכתוב
הגב
דווח
Maya B
Maya B
איך בדיוק הם מתאימים מתה לשמוע. ממך תשובה ❤
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan