כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

טעם אישי פרק 10

להיות עשיר זה לדעת לתת לאחרים שאין להם

אף פעם לא היה חסר לנו שום דבר בבית, אמנם אנחנו גרים בבניין רגיל אפילו אחד לא יוקרתי די ישן ופושטי אבל עדיין יש לנו בו הכל. אומרים שלפעמים להראות פאר ועושר גורם לאחרים לשנוא אותך, אולי זו הסיבה שההורים שלי החליטו להישאר בדירה הקטנה שלהם, הם לא מכורים לכסף, לא מבזבזים כל יום כסף ועל אחת כמה וכמה לא עומדים בפתח הבניין ומנפנפים בשטרות שלהם, להיפך להיות עשיר זה לדעת לתת לאחרים שאין להם, אבא ואימא מדי שנה תורמים כסף כל פעם לעמותה שונה, הם לא אוהבים להתבלט לכן התרומה אנונימית, יש לי את ההורים הכי נדיבים בעולם. אני חושבת שאני כמותם, לא יודעת לגבי הנדיבות אלא לעובדה שמעולם לא השווצתי בזה שיש לי כסף, רציתי שיסתכלו עליי בזכות עצמי ולא בזכות הכסף שיש לי, זו גם הסיבה שאני בוחרת לעבוד גם אם זו משרה חלקית ללא כל מטרה, זה מעסיק אותי משאר הדברים שאני חושבת ביום יום. אגם תמיד שאלה " למה אתם לא מביאים מנקה? הרי אנשים כמוכם יכולים להרשות לעצמם, הייתי מביאה גם מישהי שתבשל". זה נכון שלרוב האנשים יש מנקה שמגיעה לנקות, גם אצלנו יש אך היא מגיעה פעם בשבועיים, ולמען האמת כל עוד בן ודן בבית הסדר נשמר בדיוק לחמש דקות וזאת בעיקר בשל הצעצועים המפוזרים שאיתם הם משחקים ולא מחזירים לקופסא.
הכי קל זה להביא מישהו, יותר קשה זה להתמודד עם זה בעצמך, אבא לא מוכן שמישהו זר יבשל לו ואולי אם היה לו זמן כל יום הייתה ארוחה חמה שרק הוא יודע להכין.
אבא ואימא גם בחרו לעבוד בשביל להעסיק את עצמם, לסבא היו כמה בתים שאותם הוריש לאבא רק מפני שהוא הבן היחיד שלו. אבא מכר את כולם למעט מספר דירות בשבילנו ( דן בן ואנוכי), גם מהצד של אימא יש לי משפחה עשירה אבל אני לא בדיוק יודעת כיצד, אימא מעולם לא דיברה על זה אולי יום מן הימים אשאל אותה.
עד שהספקתי לחזור הביתה כולם כבר ישנו, התארגנתי לשינה והלכתי לישון גם כן.
בוקר יום חדש, לפעמים כשאני מסתכלת על אימא ואבא עולה בי המחשבה מה הייתי עושה בלעדיהם? אולי הייתי מטיילת בבתי אומנה? אולי היו מאמצים אותי אנשים לא נחמדים? אני זוכרת שפעם אנשים היו מרימים גבה בכל פעם ששאלו את ההורים שלי " למה דווקא ילדה שחורה?" בדיעבד היום אני מבינה יותר את השאלה ובעיקר את משמעותה, לא כמו פעם. אני זוכרת מה אימא השיבה לכל אותם הספקנים " צבע זה רק צבע, והיא ילדה וחייכנית ואני אוהבת את זה" ככה הייתה עונה לכל אחד, לאנשים תמיד היה מה לענות " מה פתאום ילדה שחורה יש דברים שאנשים לבנים לא יכולים לתת להם, לשחורים" אז צחקתי כמו דבילית עד גיל עשר לא בדיוק דיברתי על הגזע שלי, זה מעולם לא הפריע לי. טוב אולי רק עם הילדה שהייתה משחקת איתי בשכונה.
אימא תמיד הייתה כועסת, גם אבא. זכרתי כיצד יום אחד אבא דפק בדלת של השכנה שלומית שתמיד הייתה צוחקת כשהייתי עוברת על ידה.
" אם עוד פעם אחת את תצחקי על יד הילדה שלי או על הילדה שלי אני נשבע לך בכל הכסף שיש לי שאתבע אותך" זו הפעם היחידה שבה אבא ציין שיש לו כסף, הפעם היחידה שבה הוא לא פחד להשוויץ ולהראות לכולם שהוא בעל אמצעים. השכנה לא צחקה עליי יותר, למעשה התחבבתי עליה וכמעט כל בוקר היא נותנת לי לטעום מהעוגיות שלה.
" איך הפעם?" הייתה שואלת, הייתי מתעגנת יאמר לזכותה שהעוגיות שלה טעימות.
" בוקר טוב" קראה אימא בקול ואחזה בספר שלה.
" בוקר טוב, קפה?" הנהנה למשעי והתיישבה על כיסא הבר מול שולחן האוכל.
" מה עם תוצאות הפסיכומטרי?"
" רק בעוד שבועיים"
" נו ומה אומרות התחושות?" שוב שאלה מסקרנות.
" אני חושבת שבסדר, בואי לא נקדים את המאוחר אימא"
" בסדר מותק, את יוצאת לעבודה?"
" כן מתחילה מוקדם בשביל לסיים כמה שיותר מהר" לקחתי מעט מכוס הקפה שלי ויצאתי לדרך.
" טיגיסט בוקר טוב, המעטפות על השולחן תעשי לי טובה תחלקי את המעטפות הראשונות למר ברמן, יש כתובת על המעטפות" הייתה שם ערימה ענקית. שמתוכה 6 לפחות שייכות לאדון הזה ברמן.
הכתובת הייתה מוכרת, המדרגות התישו אותי והנשימה שלי הראתה כמה שאני צריכה להתחיל להתאמן אחרת המדרגות האלו יקשו עליי בעבודה.
" אדון ברמן?" דפקתי בדלת, היא נפתחה וכשזה קרה הבנתי היכן אני נמצאת, בתוך הבית של הדייט הכושל שלי, אותו בחור גזען, אותו אחד שהתכוון להרוג את עצמו תחת אלכוהול.
הוא שוב היה בטלפון אך הפעם הזאת הסתכל עליי ופקח את עיניו כשהבין שאני אותה הבחורה מהדייט, סימן בידו איפה לסמן ותוך כדי דיבר על תוך האפרכסת באמצעות האוזנייה שלי וזאת כאשר הוא נע ממקום למקום במעגלים סביב עצמו.
" כאן וכאן" סימנתי לו כאשר הוא בדיוק סיים את השיחה.
" תגידי את נהנית מהעבודה שלך?"
" כן אני נהנית"
" הבנתי, פשוט אני לא מצליח להבין מה מספק בזה"
" במה?" שאלתי על מנת להתגרות בו.
" להיות שליחה"
" אני נוסעת ממקום למקום, עושה לעצמי הפסקות וקונה ארוחות על חשבון העבודה, יש טוב יותר?"
" יש טוב יותר, לעבוד במשרד גדול עם מזגן, יש אוכל של החברה שהוא די רחב, ו..."
" טוב מיציתי את העניין, תודה. הלכתי " הצהרתי בפניו והלכתי משם.
" שכחת את הדפים שלך!" צעק לי.
" תלך לעזאזל" מלמלתי כמעט בקול בעודי חוזרת אל ביתו לקחת את המסמכים.
" אמרת משהו?" ראיתי את ראשו מבצבץ מחוץ לדלת ביתו.
" אמרתי לעזאזל"
" אז דייט כושל... תזכירי לי איך קוראים לך?" הוא בהחלט זכר את הדייט הכושל שלנו, לא דיברתי לקחתי מידו את הדפים שלי עם החתימות הארורות שלו ואגרתי את הכעס שלי בפנים.
" יש לך נטייה להתעלם מאנשים"
" אתה צודק יש לי נטייה להתעלם מאנשים עם שאלות שהם לא צריכים לשאול בכלל"
" מה כבר אמרתי? רק שאלתי איך קוראים לך"
" לא קוראים לי והינה אני בדיוק הולכת" גם את השם שלי הוא לא זוכר, אני זוכרת שמות מצוין, מסתבר שלא כולם ניחנו בכישרון הזה כמוני אחמ... אחמ... אדון ברמן הלוא הוא גם תומר הדייט הכושל שלי שנמצא כרגע במקום הראשון.
" וואו את קשה כמו פחם"
" סליחה? פחם? מי מדבר ככה בימינו? ולמה אני פחם? זאת אומרת למה אתה משווה אותי לפחם?" אידיוט! קיללתי אותו בתוכי.
" כי פחם קשה"
" אתה מתכוון לקשה ושחור"
" את זה את אמרת" ייצור מפלצתי שכמוך ורשע, הרוע יוצא ממנו מבלי להתאמץ.
" נכון כי ככה אתה חושב"
" נכון, אבל לא רציתי להעליב"
" אם אני פחם אתה... אתה" הפעם נתקעתי עם מבטי הנוקב עליו ולא משתי ממנו אפילו שלא הצלחתי להביע את מה שרציתי.
" תוותרי אין לך מה להגיד עליי"
" אני עוד אמצא" הוא חייך כאילו ניצח אותי בקרב הזה, אבל לא במלחמה.
" 1:0 לך, אבל אני לא אוותר, אנחנו עוד נשתמע" אמרתי והלכתי משם.
" אני טוב בעוד כל כך הרבה דברים שאת לא תצליחי בהם" צעק לי מרחוק.
" נסה אותי" צעקתי לו בחזרה וכבר הייתי למטה עם האופנוע שלי בדרך לאנשים טובים יותר ממנו.
תומר מוציא אותי מדעתי, הוא מדומה לאיש אשכולות על אף שאינני חושבת כי הוא כזה כלל.

.....

" מחר בשש יש מסיבה קטנה, תבואי אם את מעיזה, תומר"

זה חלק מן האתגר? או שהוא מזמין אותי למסיבה שבה הוא נמצא?

המשך יבוא...
מה אתם אומרים הייתם נענים להודעה? או נמנעים מכל מסיבה?
שנה אזרחית טובה לכולם,
נובי גוד שמח למי שחגג ❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
ניראלי שהיא תלך מושלם ומחכה כבר בקוצר רוח להמשך
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
הסוף מושלםםםם !!.
אהבתי את ההתפתחות בפרק :)
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
האחים אלימלך-פרק 5
האחים אלימלך-פרק 5
מאת: Magic World
אתמול היה שונה
אתמול היה שונה
מאת: Yael Shayn
בקרוב אצלך 2
בקרוב אצלך 2
מאת: שיר פיליבה
אהבה, אמון ומה שביניהם
אהבה, אמון ומה שביניהם
מאת: Tikva Itzhak
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D