כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

להילחם בשבילו- פרק 114

"שכחתי מה זה בית"

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109110. להילחם בשבילו- פרק 110111. להילחם בשבילו- פרק 111112. להילחם בשבילו- פרק 112113. להילחם בשבילו- פרק 113114. להילחם בשבילו- פרק 114

פרק 114: קרן אור, אחות קטנה

ליאם סוגר אחריי את דלת החדר של הרופא ומבקש שאעצור רגע כשאנחנו מגיעים למתקן המים. מסתבר שקצב ההליכה שלי הוא כמעט ריצה. אני רק רוצה להגיע לחדר, אני רק רוצה להיות במקום שמרגיש בטוח בשבילי, כביכול. תוכן הפגישה מהדהד לי בראש, ואני לא מצליחה לשלוט בו. אולי אני לא רוצה לחדר בכלל. אני לא באמת יודעת מה אני רוצה.
הוא לוגם את מה שנשאר בכוס ומשליך אותה לפח. מספיקה לי התנועה הזו שלו כדי להמשיך ללכת, והוא מושיט זרוע ארוכה ומצליח לתפוס אותי.
"עופרי, נו."
"מה?"
וכמובן, איך לא בעצם, המילה היחידה שיוצאת לי מהפה מלאה בעצבים ומתח. משהו בי כמעט מרגיש רע עבור ליאם, שהוא מקבל אותי ככה ודי חסר אונים. הוא עשה ואמר הכל, אני יודעת.
במקום לענות, הוא תופס לי את הזרוע ומוביל אותי החוצה ישירות אל האוויר הפתוח. כמובן שהקצב ההליכה שאני דבקה בו כרגע הוא כלום ושום דבר בשביל מי שרץ כל כך הרבה קילומטרים בחייו.
אני נושמת עמוק כמה שאני יכולה, וכשהגוף שלי מתחיל להירגע, דברים בתוכי מתפרקים ואני בוכה.
"זה כן מה שציפיתי, פשוט לשמוע את זה..." אני מושכת את האף עם האצבע שלי כאינסטינקט. "אני לא הייתי מוכנה לזה ממש ככה, אוקי?" אני מרימה את הקול ופתאום מוצאת את עצמי על הרצפה כשהבטן מתחילה לכאוב לי.
ליאם אדיש. משהו בהתנהגות שלו מזכיר לי את יוסף בערב בו הוא ניסה ל... ל... אני עדיין לא מסוגלת לעכל שזה קרה. ככה בדיוק אבא שלו פעל. קור רוח כדי לנסות לתקן משהו שאי אפשר. גם אצלי אי אפשר.
"קומי." הוא מתכופף קלות ועוזר לי להתרומם. "בואי נלך לחדר. את צריכה להירגע."
אני כמעט פולטת שאני רגועה, אבל מהר מאוד מבינה שאני באמת לא. אנחנו הולכים בשקט ולשם שינוי לאט הפעם. אני מרימה לרגע את העיניים אל השמיים כשאני מרגישה טיפה נוחתת לי על השפה התחתונה. לרגע אני לא בטוחה אם זה גשם או הדמעות שלי, שעוד זולגות.
"רק שלא יתחזק," ליאם ממלמל ומאשר שזאת האופציה הראשונה. במקום לתת לנו להמשיך עם השתיקה, הוא אוחז בכף היד שלי ואומר בטון מתחנן, "בבקשה תתעודדי מכך שלפחות את משתחררת בעוד יומיים. בבקשה, עופרי."
"אני לא יכולה." אני מתחילה לרעוד. זה לא בגלל שקר, אני לקראת התקף חרדה. עוד אחד. אין לי כבר כוחות.
"את כן. מה נשאר? היום כבר לקראת האמצע שלו, מחר וזהו. בשלישי על הבוקר תאכלי ונלך מפה הביתה. זה יעשה לך טוב." הטון שלו רך, מלטף ובו זמנית משכנע. אני חושבת שאם הוא ידבר ככה עם קטנצ'יק, התינוק שלנו יירדם בלילות מהר מאוד.
"ומה יקרה אחר כך?"
למרבה ההפתעה, המשפט הזה שלי מצליח לערער אותו. "מה? למה את נכנסת לשם בכלל?"
"לשם?"
"כל דבר אצלך בסוף מגיע למקום הלחוץ. אל תיקחי את זה לשם. תעברי את מה שנשאר מהיום ומחר כמו גדולה וזהו. אני אתחיל לקחת דברים מהחדר לדירה כבר הלילה כשאני הולך להתקלח אחרי הריצה. מחר גם, כשאחזור מסהר אקפוץ לדירה להתקלח ועל הדרך אסדר את הדברים פה חזרה במקומם. סוף סוף." את שתי המילים האחרונות הוא אומר במשהו שנשמע כמו אנחה.
אני לוחצת על כף היד של ליאם כשאני מרגישה סחרחורת ומשחררת כשהיא עוברת אחרי כמה שניות. "נכון אתה אומר לא לקחת למקום הלחוץ?"
הוא מסתפק בהנהון.
"זה אומר ש... שאתה מצפה ממני לא להרגיש משהו הגיוני. אני לא יודעת לקראת מה אנחנו הולכים."
"את דווקא כן." הוא פותח בשבילי את הדלת המוכרת, והנה אנחנו במלונית. "אמא שלך עוברת לגור איתנו, זוכרת? וגם אמא שלי תגיע הרבה. אין לך מה לחשוש בנושא הזה. דיברנו על זה כבר אתמול. למען האמת, דיברנו על זה כל כך הרבה פעמים."
אני תופסת אותו מגלגל עיניים ומבינה שדי ייאשתי אותו. אני לא עושה את זה בכוונה, ואני מקווה שהוא מבין את זה.
***
"אני מתכתב עם אמא שלך."
ליאם מרים זוג עיניים כחולות עייפות במיוחד ממסך הנייד שלו. הוא קם מהספה, מתמתח וחולץ את נעליו. אני די צופה שהוא מתכונן לשנת צהריים. הוא ער משש בבוקר ועכשיו כמעט אחת, הגיוני שיהיה עייף.
"אוקי." אני מצפה שירחיב וכך התגובה שלי תהיה בהתאם.
"הם באים בסביבות חמש. היא באה עם אבא שלך ונועה. אמרתי לה שתבשל לך את מה שאת אוהבת לאכול שתתחילי להרגיש קצת בבית." הוא חצי יושב חצי שוכב בצד שלו במיטה ומרים את הפוך.
"בית," אני חוזרת אחרי המילה הזו. "כבר שכחתי מה זה בית."
ליאם מעדיף לא להגיב. הוא נשאר שקוע במסך הנייד שלו וגורם לכך שאאסוף את שלי. כשאני מדפדפת בגלריה ובתמונות של קטנצ'יק שצילמתי, אני מתחילה למיין אותן בתיקייה נפרדת שאפתח אחר כך. שלב צבירת הזיכרונות מתחיל וגורם לכך ששוב הבטן שלי תתהפך, הפעם מהתרגשות. אני עומדת לשתף את ליאם וקולטת שצדקתי כשאני רואה אותו ישן.

נועה משפרת את מצב הרוח יותר מאשר האוכל של אמא. בשלב מסוים שתינו נשארות לבד בחדר. ליאם, אבא ואמא הלכו להחזיר את קטנצ'יק לחדר התינוקות ולפי מה שהבנתי הם אחר כך הולכים לקנות קפה. אחותי הקטנה משליכה לפח שבמטבחון את שקית החטיף שלה ושוטפת ידיים תוך כדי שהיא מציעה לשטוף את הסכו"ם איתו אכלתי.
"זה בסדר, אני אעשה את זה אחר כך." אני מסמנת לה להתיישב לידי על קצה המיטה. "בואי, לא יצא לנו לדבר לבד הרבה זמן."
"עוד מעט יהיה לנו הרבה זמן." היא מחייכת. "אני אבוא עם אמא הרבה פעמים אליכם לבית. אני מחכה שתשחררי כבר ואני אוכל לראות את התינוק כל הזמן."
אני מגחכת. "נועה, תינוקות ישנים הרבה בחודשים הראשונים שלהם בחיים. הוא לא יהיה ער כל הזמן. בטח יעשה לנו דווקא ויהיה ער בלילות."
"עוד מעט חופש פסח, אז אני אוכל לבוא אליכם. אני אהיה איתו בלילות, אני לפעמים רואה טלוויזיה עד אמצע הלילה," היא אומרת בקול מתלהב.
אני מעבירה יד בצמה המפורקת שלה. "מצחיקה שכמוך. את לא צריכה להיות ערה והכל יהיה בסדר, אני מאמינה." איזה מהפך במחשבות שלי, להתחשב בכך שבבוקר הייתי שלילית במיוחד.
"אני ממש שמחה להיות דודה, את לא מבינה כמה." היא כולה קורנת. "אני חוסכת כסף כדי לקנות לאחיין שלי מתנה ראשונה כשתבואו הביתה. אני עדיין לא יודעת אם זה יהיה צעצוע או בגד. אמא אמרה שנלך לקניון מחר אחרי הלימודים ונראה ביחד."
אני שמחה לשמוע שלאמא יש זמן לבלות עם נועה למרות כל הבלאגן פה. אני מרגישה מנותקת לחלוטין מהעולם שבחוץ וטוב שנועה נמצאת כאן כדי לחבר אותי מחדש. אני חוזרת לדברים שלה ואומרת, "את לא צריכה לקנות לו כלום."
נועה מתעקשת. "בטח שכן. למה רק האחיות של ליאם מביאות מתנות? חוץ מזה, אני מאוהבת בתינוק ואני מקווה שאוכל לשמור עליו לבד עוד כמה שנים ולשחק איתו."
"יש קצת זמן." אני לא מצליחה להוריד את החיוך. "ואני חושבת שכדאי שתביאי לתינוק צעצוע. יש לנו בדירה רק שתי בובות של דובים וזהו. האחיות של ליאם וגם ההורים שלו וההורים שלנו הביאו בגדים מפה עד הודעה חדשה. גם אח שלו הגדול אמר שקנה משהו ומניחה שזה בגדים. זה מצחיק. תינוקות גדלים מהר בהתחלה, אז אני מקווה שהם גיוונו קצת עם המידות."
נועה מושכת קצה חוט ומורידה את אחד הבלונים לגובה הפנים שלה. "את מבואסת מזה שלא תקני לו בגדים לבד?"
"לא ממש." אני מרימה את העיניים אל התקרה ונזכרת בכמות הבלונים שיש שם. "בסופו של דבר, כמה שיותר חליפות זה יותר טוב. ראיתי עם אחיין של ליאם לא פעם מה קורה כשהפליטות מכתימות את הבגדים. אני מאמינה שאקנה לו בגדים בעצמי אם אמצא משהו שאוהב. יהיה לו ולי הרבה זמן להסתובב בקניונים, כל עוד אני בבית."
"זה נשמע כיף, לא?" היא עוזבת את החוט, והבלון עולה חזרה לתקרה. המיזוג שפועל, מעיף אותו לכיוון המטבחון, שם מתרכזים רב הבלונים.
"יותר בכיוון של משעמם. ליאם ביקש ממני לא לחשוב על זה. אני רוצה שהוא יחזור ללימודים שלו כמה שיותר מהר. הוא הפסיד לא מעט." אני פוזלת לרגע לכיוון הדלת כשאני שומעת את הקולות של אמא ואבא. "תגידי, את רוצה לקחת את הבלונים הביתה?"
"תיקחי אותם אתכם ביום שלישי." נועה מושכת בכתפה השמאלית וקמה כשאכן הדלת נפתחת. "אמא, יש לי עוד שיעורים לסיים במדעים."
"כבר הולכים." אמא מסתכלת עלי. "עופרי, בואי רגע החוצה. אנחנו צריכות לדבר."
אני קמה מיד מהמיטה ונותנת לאבא לחלוף על פניי כשהוא נכנס פנימה ומתיישב על הספה. "איפה ליאם?"
"בטלפון עם מישהי מהלימודים. משהו על חומר שהוא משלים," אבא עונה ומסתכל על נועה. "כמה דקות נלך."
"כמה דקות," אמא אומרת לאבא ולה וסוגרת את הדלת מיד כשאנחנו מחוץ לחדר.
"למה במסדרון?" אני מסתכלת מסביבי. אני עם גרביים בלבד ומרגישה לא נעים כשהן על השטיח כאן. "ליאם יכול לבוא כל רגע."
"זה ייקח רגע. רק לשאול מה הרופא אמר." אמא רצינית מאוד.
אני נושמת עמוק. "את כבר יודעת. הלך הרחם."
"זה ודאי?"
אני מהנהנת. "אפשר לקרוא ליום הזה שישי השחור. כשהתחילו לי כאבי הבטן בדירה לא חשבתי בכלל שאני פוגעת בעצמי. לא חשבתי להזמין אמבולנס."
"אל תאשימי את עצמך-"
"אני לא מאשימה אף אחד. הרופא פשוט אמר לי על שלבים מסוימים." אני מכריחה את עצמי לנשום עמוק, אבל הדמעות חוזרות במהרה. "זה כ-כל כך קשה לשמוע דבר כזה. לא נהניתי מההיריון של קטנצ'יק ממש ולא יהיה עוד אחד. לא יהיו עוד ילדים-"
הפעם אמא עוצרת אותי. "יהיו גם יהיו. את יודעת שיש הרבה דרכים, עופרי. די. עכשיו אל תיכנסי לזה. כשאנחנו נחזור הביתה תלכי לישון ותתחילי להתכונן מחר לחזרה הביתה. כמה שמחתי לשמוע שאת חזקה יותר ויכולה לעזוב. הגיע הזמן."
אני כמעט עונה, אבל מרגישה שאני זקוקה לחיבוק יותר מאשר למילים. אמא מקבלת אותי באהבה ובחום אל בין זרועותיה ומקלה על התחושות הרעות שמתחילות להתעמעם.

כשליאם ואני מתעוררים ליום האחרון המלא שלי בחדר, אני מרגישה בגוף תחושות שאני מפרשת כהתרגשות ואולי גם תקווה. הלחץ התפוגג סופית כשליאם ואני הלכנו לישון מחובקים וקמנו בדיוק באותה התנוחה. הזרועות שלו סביבי הן הביטחון שהייתי צריכה. אולי השהייה כאן, בבית החולים, הייתה נחוצה כדי לשקם את הביטחון ממצב רעוע לטוב בהרבה.
ליאם לוגם מהקפה הקבוע שלו תוך כדי שאני מתיישבת מולו עם הצלחת שלי. הוא כבר לא מעיר לי על מה שאני בוחרת לאכול כמו בעבר, ואני שמחה שהוא הרפה.
"מחר פעם אחרונה." אני מקרבת את כוס מיץ התפוזים לשפתיי. "ומפה הביתה."
"אני מאושר מזה שאת קוראת לדירה 'הביתה'. אני יודע שלקח הרבה זמן עד שהרגשת ככה." הוא מוריד את מרפקיו מהשולחן ובכך נותן לי עוד מקום. אני מסמנת לו שזה בסדר, אבל הוא משאיר אותם בצמוד לגופו. "את יודעת, בלילה כשנרדמת אני קצת התהפכתי. זאת אומרת, חיבקתי אותך עדיין, אבל הראש רץ קדימה גם למחר. זה טבעי, לדעתי. אנחנו מתחילים פרק חדש לגמרי בחיים."
אני לא מניחה את המזלג שלי, עם כמה שדבריו גורמים לרטט לעבור לי בבטן. אני חייבת לאכול. "חשבתי שישנת טוב."
"ישנתי טוב. היו קצת מחשבות, זה הכל." הוא נשמע רגוע, ולכן אני בוחרת להאמין לו שהוא אכן כזה. "בסך הכל קיבלנו דחייה של כמה שבועות למה שידענו- לשמור את ההיריון פירושו תינוק."
אני מרימה גבה. "מה? כל הזמן הזה לא הבנת את זה?"
"ברור שכן, מצחיקה. פשוט זה מאיים רק בתור התחלה."
"אתה מסוגל לדמיין את הלילות הראשונים? את מחר בלילה כבר." אני לא נכנעת לתחושות לרטט וממשיכה לאכול את הגבינה והלחם. "אני לא יודעת איך החדר של קטנצ'יק נראה עכשיו. הוא ישן איתנו, לא?"
"החדר נראה די אותו דבר כמו שהשארת אותו. אני אצלם לך אותו היום בערב כשאחזור אחרי הפגישה עם סהר והמקלחת. זאת פחות בעיה, אם חושבים על זה. גם קטנצ'יק יישן איתנו בהתחלה, כן."
"יהיו לו שתי מיטות?"
"לא. אני אעביר את המיטה היום באמת לחדר שלנו."
אני מהנהנת. "מוזר כבר לרוץ קדימה, אבל אני צריכה לקנות בגדים למסיבת ברית הזאת. האמהות שלנו לא מרפות. הן סגרו בסוף על רביעי הבא?"
"אני לא יודע. אל תתני לזה להדאיג אותך. הן יארגנו הכל, אנחנו רק נבוא." הוא מחייך במבוכה וממלמל, "רק שלא ישאלו אותנו איך קוראים לתינוק ולא נדע."
"אתה חושב שעד אז לא נמצא שם?" אני מרגישה רע עם כך שאני לא מסוגלת להיות סגורה על דבר אחד. ועוד איזה דבר. אני לא רוצה לגזור על קטנצ'יק שם שלא יתאים לו.
"אם היינו מוצאים ככל הנראה הייתי הולך כבר למשרד הפנים. אנחנו צריכים לעדכן אותו הרי בתעודות זהות."
"אה, כן." אני מרחיקה את הצלחת בפתאומיות. "טוב, נראה לי שסיימתי."
"זה מלחיץ אותך לדבר על מה יקרה אחרי מחר?" הוא מקרב את הצלחת אלי. "תסיימי מה שיש פה לפחות."
"הדיבורים האלה הכרחיים. אכלתי כמה שיכולתי. אין מקום." אני גוררת את הכיסא שלי לאחור. "בוא נלך לחדר."
"כמו שאמרתי לך: כל הדברים האלה יאיימו בהתחלה. אנחנו נסתדר." הוא קם בעקבותיי אחרי שלוגם בפעם האחרונה מהכוס שלו.
אני מוצאת את עצמי מגחכת. "להסתדר עם אמא שלי במשך חודש שלם ואולי יותר זה פחות."
ליאם מעביר יד בשיערו. "אה, כן. בנוגע לזה. אני באמת שוקל לנעול את דלת חדר השינה שלנו כשקטנצ'יק יהיה איתה. יהיה לו לול בסלון הרי ויהיה לא נעים אני אתקלח נגיד והיא..." כשהוא קולט את הפרצוף שאני עושה הוא מחליט לוותר על הרעיון ומסנן, "סתם, סתם. בלי מנעולים. תזכירי לי לקנות חלוק בערב באחת החנויות פה שלמטה. זה יהיה הכרחי."

ליאם ועופרי היו איתנו ב2018, 2019 וימשיכו טיפה ב-2020. אוטוטו הסוף. שנה לועזית טובה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Shahar Shoham
Shahar Shoham
יהיה המשך?
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
מקווה שאצליח
הגב
דווח
Liron Shapira
Liron Shapira
המשך בבקשה
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 20 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 112
להילחם בשבילו- פרק 112
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 113
להילחם בשבילו- פרק 113
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
חלומות
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
הסיוטים שמעבר לפינה/ קללת בית העץ
הסיוטים שמעבר לפינה/ קללת בית העץ
מאת: M A
הברבור הלבן
הברבור הלבן
מאת: אביטל סיאני
אהבתי כרוח המדבר
אהבתי כרוח המדבר
מאת: איש המגבעת
״אני בסדר״.
״אני בסדר״.
מאת: Orel Yosef