כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

טעם אישי פרק 6+7

הושטתי את ידי לקבלת המפתחות כאשר במוחי יש לי תוכנית מעט זדונית להחרים לו את המפתחות עד שיהיה פיכח.

פרק 6

הפרק היה מצחיק, זה הפרק בו צ'נדלר יצא לדייט עם בחורה שרצתה לנקום בו, אני חושבת על נקמות וחושבת אם אי פעם אצליח לנקום כמו הבחורה הזו שנקמה בצ'נדלר על מה שעשה לה בכיתה ד'. אני לא בן אדם נוטר טינה, אבל למעשה של רני כמעט ואין מחילה על אף שאני בן אדם סלחן מאוד באופן טבעי. למחרת בערב תיזזתי בין דירה לדירה והעברתי מעטפות, לפעמים נדמה לי שזה מעולם לא ייגמר. עמדתי על יד האופנוע שלי במרכז החנויות ונחתי מעט טרם נסעתי חזרה, בעודי חובשת את הקסדה ראיתי חבורת בנות ובן מרביצים לילדה בת גילן. יכולתי להביט בהם עוד הרבה זמן עד שהתחלתי לאגור בתוכי כעס, הם היו בסמטה צרה הנמצאת בין שתי חנויות.
" אם לא תעשי את זה אנחנו לא נצרף אותך" תהיתי על מה הם מדברים. ראיתי את הילדה כמעט מייבבת עם שטפי דם.
" נו למה את מחכה?" מיד היא הרימה את החולצה שלה ונתנה להם לצלם אותה, פסעתי בזהירות לכיוונם וחטפתי מהם את הטלפון.
" אי! מי את חושבת שאת!" למזלי הם היו נמוכי קומה בשל גילם הצעיר.
" אתה יודע שמה שעשית עכשיו זו עבירה על החוק?"
" וזה אמור לעניין אותי כי? אני קטין לא יענישו אותי"
" באמת? אמנם קטין אבל זה לא אומר שהמשטרה לא יכולה לטפל בך בגלל הגיל, זה כולל גם אתכן בנות" הם ניסו לקפוץ ולקחת ממני את הנייד שלו.
" אה כן? ואני אאשים אותך בגניבה"
" תאשים לי זה לא משנה" הספקתי לחייג למשטרה שהגיעה, אותם נערים לא עזבו את המקום ולמזלי נשארו במקום גם כאשר המשטרה הגיעה נסעתי לתחנת המשטרה שהורו לי להגיע וראיתי את הילדה שהם צילמו היא התחילה לבכות.
" עדיף היית משאירה את זה ככה" הסתכלה עליי עם העיניים הדומעות שלה.
" משאירה? את יודעת שאם הם היו מפרסמים את התמונות הן לא היו נמחקות אף פעם?"
" באמת?" היא שאלה, הנהנתי.
" למה התערבת? את הרי לא מכירה אותי"
" דאגתי, זה הכל" חיכיתי יחד איתה להורים שלה, היא בביישנות אמרה שאין לה הורים וכי סבתה אמורה להגיע. אישה עליזה הגיחה פתאום בדאגה.
" עמליה! את בסדר יקירתי?" היא הנהנה ובכתה בזרועותיה של סבתה. חיכיתי שעה פחות או יותר על מנת לתת את עדותי וללכת הביתה.
" את טיגיסט?" סבתא של עמליה פנתה אליי.
" כן, עמליה בסדר?"
" בזכותך, תודה שהיית שם בשבילה... עמליה ילדה טובה פשוט חסרת ביטחון פעם ראשונה היה שם מישהו שהגן עליה, אני לא יודעת כיצד להודות לך"
" אין צורך גברת עשיתי מה שהייתי צריכה לעשות" היא חייכה, היו לה עיניים נחמדות וחיוך רחב.
" תראי אמנם אין לי הרבה כסף אבל אפיתי עוגיות, בבקשה קחי אותן" הושיטה לי קופסה.
" תודה, אוכל לבקש את מספר הנייד שלך, לכל דבר אני אעזור" היא לא התווכחה נתנה לי את מספר הטלפון שלה וחיבקה אותי ברוך. עטיתי את הכפפות השחורות על ידיי וחבשתי את הקסדה ובדיוק ראיתי את הבחור ההוא מהדייט, אותו אחד שהיה לא נחמד במיוחד כאשר נתתי לו את המעטפה. רציתי להתחבא, משום מה הרגשתי לא נעים אבל הבנתי שלא אני זו שצריכה להתחבא אלא הוא. ראיתי את הילד מצביע עליי ושניהם הביטו בי, למזלי חבשתי קסדה, לבשתי חולצה עם צאוורון, שרוולים ארוכים וכפפות כך שאין שום סיכוי שבעולם שהוא יזהה אותי.
לפתע שמעתי פסיעות לכיווני.
" את הבחורה שדחפה את האף שלה?"
" אתה צריך להודות לי במקום להגיד את מה שאמרת עכשיו " חג סביבי שוב ושוב עד שעצר מולי.
" אני לא יודע מי את אבל את תתחרטי על זה"
" על מה? שלא לימדת את הילד הזה שלא מצלמים גוף של אישה ללא רשות? שלא מכריחים אנשים לעשות משהו בכוח?" הוא שתק, לא היה לו מה להגיד.
" הוא לא עשה את זה"
" כן בטח, ראיתי במו עיניי. יש לך מזל שזה נגמר כמו שזה נגמר"
" אל תנסי להיות גיבורה כי את לא"
" ואתה בחור חסר נימוסים זה מה שיש לי להגיד לך"
" את זו שחסרת נימוסים מסתתרת מאחורי קסדה, תראי את עצמך"
" אני לא חייבת לך שום דבר" אמרתי והתנעתי את האופנוע ואז מיד ברחתי, הוא עדיין הסתכל עליי מרחוק לפחות כך הרגשתי.
" טיגיסט בדיוק בזמן" אימא ערכה כבר את השולחן לארוחת הערב.
" אימא אני לא רעבה"
" קרה משהו?" סיפרתי לה היא חייכה מין חיוך כזה שאומר 'חינכתי אותה כמו שצריך' במעין גאווה.
" עשית את המעשה הנכון"
" גם אני חושבת" לפחות מישהו חושב כמוני.
" לכי לנוח יקירתי"
לקראת הלילה יצאתי עם אגם לפאב שניתן גם לרקוד בו די מוכר בתל אביב, היא לא הפסיקה להתלבט איזה קוקטייל עליה להזמין, אני לא שתיתי רק כי לקחתי על עצמי את תפקיד נהג התורן, נתתי לה ליהנות מהשתייה שלה שבלאו הכי לא קורצת לי. קוקטייל כחול הונח על השולחן שלנו, המוזיקה כמעט החרישה את אוזניי ומתוך כל המילים הבנתי כמה פעמים המילה " אמור" בספרדית חזרה על עצמה.
" היי אפשר להצטרף אליכן?" בחור נמוך קומה הגיע לעבר השולחן, הזדחל למקומה של אגם וחייך.
" אז מה השמות שלכן?" לא אמרתי דבר.
" אני אגם וזאת... יש לך עיניים יפות" קטעה את עצמה באמצע מבלי להציג אותי, בלאו הכי לא רציתי שידע מהו שמי.
" תודה, שמתי עלייך עין"
" באמת? מאיפה?" הוא הצביע על הכיסא הריק שבבר. הקוקטייל דיבר במקומה, הם ניהלו שיחה בעודי שותקת ובוהה בהם. הם נהיו קרובים יותר אחד לשני כשלפתע הם התנשקו, לא רציתי להיות עדה לכך אז גררתי את עצמי אל מחוץ למקום הרחק מכולם ובעיקר מהמוזיקה הסואנת הזאת.

אני חושבת מה היה יכול לתרום לחיים שלי? זאת אומרת מה היה משנה אותם עכשיו? מה אני אמורה לעשות שעוד לא עשיתי? רציתי שינוי בחיים, שינוי שיביא לי תוצאות פחות צפויות ממה שאני מצפה להן.
פסעתי לכיוון המכונית להוציא משם את הקפוצ'ון שלי בזווית העין ראיתי בחור מנסה לפתוח את המכונית שלו כאשר בידו בקבוק בירה. הוא התעמת ואף זז וכמעט נפל.
" אתה רוצה למות?" שאלתי אותו הוא הביט בי במבט שופט לפני שפצח במילים.
" אני צריך הביתה והחרא מכונית הזאת לא נפתחת"
" במצבך לא כדאי"
" מה את מבינה..." התעמת שוב עד שהתקרבתי.
" אם כך תן לי לעזור" הושטתי את ידי לקבלת המפתחות כאשר במוחי יש לי תוכנית מעט זדונית להחרים לו את המפתחות עד שיהיה פיכח. מרוב מחשבות לא הבחנתי שמדובר באותו בחור חוצפן, העלמתי עין על מנת שלא ישים לב שאני זו שהתעמתה איתו היום, שאני אותה בחורה עם האופנוע הסגול גם את העובדה שאני הבחורה שאיתה הוא יצא לדייט לא הזכרתי כלל, הוא לא אמר כלום וודאי לא זוכר או לא זיהה הרי בשבילם אנחנו נראים אותו הדבר, אותם אנשים כהי עור בעלי אותו מבנה פנים וגוף... קל מדי בשביל לא להבחין בנו.
" קחי" הושיט לי אותם בכזו קלות פתחתי את המכונית ואז דחפתי אותם אל תוך כיס ימין שלי.
" תני לי בחזרה"
" נראה לך? אתה תיהרג"
" גם ככה זה מה שמגיע לי"
" אני לא מביאה לך עד שתתפכח" אמרתי ונכנסתי אל תוך מושב הנהג למקרה וירצה לנהוג לא יודעת מה עלה בדעתי כבר.
הוא התעמת איתי מהמושב ליד ואף ניסה לשכנע שהוא מספיק פיכח בשביל לנהוג עד שנרדם, זה לקח בדיוק עשר דקות. לא זכרתי את כתובת הדירה שלו, לכן מה שעשיתי נתתי לו לנוח בתוך המכונית כאשר גב המושב למטה ונרדמתי בעצמי. כשפקחתי את עיניי כבר היה בוקר, מצאתי את עצמי בתוך מכונית זרה ואז לגמרי נזכרתי היכן הגעתי לנסיבות הנל. הוא ישן, לקחתי עט ודף שהיה לו וכתבתי לו ומיד יצאתי בשקט שלא יראה אותי.
אגם שמסתבר חיפשה אותי כתבה שהיא לקחה מונית מרוב ייאוש של חיפושים אחריי.
החזרתי לה את המכונית לחנייה ובעצמי לקחתי מונית הביתה, ידעתי שאימא תשאל מדוע חזרתי רק עכשיו, תהיתי אם לספר לה על הבחור או לא. כשחושבים על זה שוב עדיף לא לספר, זה בסדר להסתיר דברים לא חשובים מאנשים, נכון? המצפון שלי דיבר אליי.

פרק 7

" כן אני יודעת שהגעתי רק עכשיו, מצטערת משהו השתבש בדרך" אימא חיכתה לי שלובת זרועות ממש והזכירה לי את גיל 18 לפני שהתגייסתי, כאשר הייתה מחכה לי לפני חצות שאגיע.
" את שלמה? מה קרה?" נגעה בזרועותיי לבדוק שהכל כשורה.
" כן כן אגם הייתה שיכורה לקח לי זמן להחזיר אותה הביתה ואז נרדמתי אצלה" אנחת רווחה נשמעה מפיה.
" פעם הבאה אל תשכחי לעדכן אותי, תזכרי שיש לך הורים שדואגים בבית"
" מצטערת, מבטיחה" נתנה לי חיבוק ואז חזרה לספה אל הספר שלה. מהתיק הוצאתי את צנצנת העוגיות הריקה, אגם הספיקה לזלול מהן עד תום השובע שלה בבקרים.
חייגתי לסבתא של עמליה, קול צעיר נשמע מבעד לאפרכסת, וודאי זו עמליה בעצמה.
" הלו" ענתה בחוסר ביטחון.
" עמליה? זאת טיגיסט את זוכרת אותי?" היא מלמלה כן חרישי אחד כזה שבקושי היה ניתן לשמוע.
לאחר הסברים על הצנצנת השתכנעה לתת לי את הכתובת ביתה טרם סוף השיחה. ישבתי על האופנוע הסגול שלי ונסעתי לכיוון ביתן עם מעט חרדות להגיע לבית חדש שמעולם לא הייתי בו קודם.
הבית. הזה היה שונה מכל בית שאליו נכנסתי, דירה קטנה, צפופה, כמעט ללא ריהוט ומעט חלונות.
" סבתא נמצאת?" שאלתי את עמליה כאשר הכניסה אותי פנימה.
" היא אמורה לחזור בכל רגע, תחכי לה כאן. את רוצה לשתות משהו?" סימנה לי לשבת על הספה בסלון. התיישבתי, לא גרמתי לשום בעיות.
" אז איך הימים מאז המקרה?" היא התיישב לידי ולא רצתה לדבר, העיניים שלה דיברו אליי מבלי שתוציא אף מילה.
" לא פשוט... סבתא!"
" גברת לוי, שלום" עינייה נפקחו לרווחה.
" שלום ילדות" עזרתי לה לפרוק את השקיות בזמן שעמליה ישבה על הספה נלהבת לראות את סבתה.
לאחר שפרקתי את הכל התיישבתי לצידן בחיוך.
" תודה לך ילדונת על העזרה" היא חייכה חיוך גדול.
" גברת לוי תודה על העוגיות"
" אין צורך להודות לי"
" הן ממש טעימות" הוספתי לומר.
" הן מהילדות שלי, זאת אומרת המתכון. תרצי לשתות תה?" לא התנגדתי משום שגברת לוי לא אישה שמסרבים לה, היא נחמדה כל כך.
" סבתא אני הולכת לחדר" עמליה עשתה רושם של נערה עסוקה, על אף שידעתי שהנוכחות שלי בביתה הביכה אותה.
" למה שלא תישארי חומד?"
" זה בסדר תני לה" אישרתי את הדברים כאילו אני אימא של עמליה.
" את אולי רוצה עוד עוגיות?"
" לא זה בסדר" אמרתי והבטתי בתמונה גדולה שהייתה תלויה על הקיר.
" זה בעלי ואני" אמרה
" הוא היה איש צבא, אחרי שהשתחרר קנינו בית אבל לצערי הוא נשרף" הצטערתי לשמוע.
" מה קרה לבעלך?"
" נפטר לפני שנתיים, אבל זה בסדר הוא היה מאושר, גם אני אלך מתישהו"
" אל תגידי את זה גברת לוי. אתם נראים מאושרים בתמונה"
" ובכן היינו מאושרים"
" הוא בטח חסר לך לפעמים"
" כל יום אני חושבת עליו, הוא היה איש חשוב, כולם אהבו אותו"
" זה נהדר שזה מה שחשבו עליו"
" תגידי האופנוע שבחוץ הוא שלך?" עמליה התפרצה לשיחה במפתיע.
" כן הוא שלי"
" וואו זה מגניב, הלוואי הייתי יכולה גם אבל סבתא לא מרשה לי"
" תקשיבי למה שסבתא אומרת היא יודעת הכי טוב"
" ההורים שלך מרשים לך?" נדמה ששאלה מבלי להקשיב לדבריי.
" הם נתנו לי את הבחירה להיות אחראית, אני אף פעם לא נוסעת מהר ותמיד חובשת קסדה. בטיחות היא מעל הכל"
" את ממש מגניבה! אולי תעשי לי סיבוב יום אחד?"
" אם סבתא שלך תסכים אקח אותך יום אחד"
גברת לוי חייכה, עמליה ניתרה חזרה לחדר ולא ידעתי מה פשר החיוך עד שהיא אמרה " הנכדה שלי יכולה ללמוד ממך הרבה על אחריות"
" גברת לוי רק אם תסכימי האם אוכל להגיע לביקור מדי פעם? לבקר אותך ואת עמליה?" היא הנהנה.
" רציתי לשאול עוד דבר אם זה בסדר מבחינתך" הוספתי רציתי לדעת מה קרה.
" יש לעמליה הורים? משפחה?"
" ההורים שלה נספו בשריפה, היחידים ששרדו הם בעלי, עמליה, אח שלה ואני. יום אחד הבית שלנו עלה באש, עמליה הייתה בבית עם אחיה הגדול הוא הוציא אותה משם בזמן, עד שהגענו הביתה המשטרה הודיעה לנו מה קרה.
" אני מצטערת לשמוע לא הייתי צריכה לשאול"
" זה בסדר, אח שלה מגיע לביקור? לראות מה שלומכן?"
" לא, מאז שהפך לאיש מצליח ועשיר הוא איננו מגיע לבקר" התעצבתי, וזו התוצאה של מה כסף עושה לאנשים.
" אני בטוחה שיום אחד הוא יחזור" לקחתי את ידה וליטפתי כאות נחמה.
" תודה ילדונת אני מאוד מקווה"

כך נפרדה דרכנו, הן נשארו בתוך הדירה הקטנה שלהן בזמן שפסעתי שוב לעבודה, שוב עם האופנוע הסגול שלי היישר אל המנהל והמעטפות החומות האהובות עליי, כל כך מרגש!

המשך יבוא...
החלטתי להיות נחמדה ולפרסם לכם 2 פרקים ולא אחד לכבוד החג,
חנוכה שמח❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Danit A
Danit A
איזה כיף שיש עוד פרק:)
מחכה להמשך , חג חנוכה שמח♡♡♡
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
תודה❤
הגב
דווח
guest
סיפור ממש יפה !אשמח שתמשיכי
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
בין גן עדן לגיהנום
בין גן עדן לגיהנום
מאת: Li Sha
אפשר גם אחרת פרק 35
אפשר גם אחרת פרק 35
מאת: Maya B
חופשה בברצלונה 2018
חופשה בברצלונה 2018
מאת: שוקו חם
מקומות בילוי בפראג
מקומות בילוי בפראג
מאת: שוקו חם
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer