כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

בחזרה לחיים - חלק 9 ואחרון

סיפור אישי

ספטמבר 2019. חזרתי לכתוב. שמתי לב שאני מתמסרת לכתיבה ומצליחה להביא את עצמי לידי ביטוי בחריזה. כתבתי על הבחורה שאני מחפשת. היו לי כל מיני גרסאות. לא ידעתי עדיין מה מהותי עבורי. אבל התשוקה הזו שהיתה לי, הרצון הזה לכתוב והיכולת להתחבר שוב לרגשות שלי, לתאוות שלי, הוכיחו לי שאני בריאה. שהמצב הנפשי שלי השתנה לטובה. אך עדיין היתי עצורה. מה שגרם לי באמת לשמוח ולהתרגש היה חשבון הפייסבוק שיצרתי באותו החודש, ממש לפני חג ראש השנה. שמחתי להתקשר שוב עם חברים מהעבר, עם אלה שהכרתי יותר וגם עם אלה שהכרתי פחות. הרגשתי שהאור חוזר לי לעיניים. הרגשתי טוב. תוך כמה ימים חלה תפנית משמעותית במצב הרוח שלי. הפעם, זו לא היתה המחלה שהשפיעה עליי ולא מחשבות השווא. היתי מאוזנת לגמרי. רציתי לכתוב משהו על סיגלית, דודה שלי שנפטרה, ולהעלות אותו לפייס. נזכרתי בחלום שחלמתי עליה כמה חודשים לפני כן. חלום יוצא דופן, משמעותי ממש. בחלום הזה, ראיתי את הרחוב בשעת לילה מאוחרת. הרגשתי את עצמי הולכת לאורכו. אבל לא היתי לבד. הרגשתי שסיגלית הולכת יחד איתי. לא ראיתי אותה וגם לא אותי. לפתע שמעתי את קולה. היא נשמעה בדיוק כמו שהיתה, שמחה. "תראי... הנה אני... רואה? הנה!" הרגשתי שהיא מצביעה על השמים ומחייכת. הקול שלה היה מאד נעים, ונתן לי הרגשה של ביטחון ונחת. לאחר מכן ראיתי את השמים. הם היו זרועי כוכבים קטנים קטנים. היה כוכב שבלט לי במיוחד, הוא היה גדול ומואר. התמקדתי רק בו וכבר לא ראיתי את יתר הכוכבים. כך הסתיים החלום. בבוקר כשהתעוררתי, הייתי מופתעת מאד. לא יצא לי לחשוב על סיגלית לפני כן. בדרך כלל אנחנו חולמים על אנשים שאנחנו חושבים עליהם בסמוך לחלום. לא כך היה במקרה הזה. סיפרתי על כך למשפחה. האמנו שקיבלתי מסר ממנה. מסר שהיא בעצם שומרת עליי. שהיא מעליי כל הזמן. משגיחה עליי. כתבתי על החלום הזה ופרסמתי אותו בפייס. בכיתי הרבה אחר כך כשחשבתי על מה שכתבתי. התרגשתי מאד. לא האמנתי שאוכל עוד לבטא את עצמי ככה, אחרי שנים של דיכאון. הרגשות שלי כאילו היו בתוך הקפאה עמוקה. לא יכלתי לבכות, לא מעצב ולא משמחה. זה בעצם היה הבכי הראשון שלי מאז התקופה הקשה, למעט הבכי שהיה לי כשד"ר שפרד מת ב"האנטומיה של גריי". זה היה מקרה יוצא דופן. אבל לא הסתפקתי רק במה שכתבתי. הצמדתי לפוסט את התמונה הישנה שלנו מחוף הים. את התמונה הזו צילמה מאי. לפני שהצטלמנו כיסינו את עצמנו בחול ונשארנו שוכבות על החוף. בתמונה, אני בדיוק קמה מהשכיבה, מכוסה חלקית בחול, בעוד שהרגליים והידיים שלי מונפות מעלה. סיגלית היתה לידי, נקייה מהחול לגמרי. שתינו התגלגלנו מצחוק. זו תמונה יפיפיה שמשדרת המון שמחה. בדיעבד, אני חושבת שיש לתמונה הזו משמעות רבה. נראה כאילו אני קמה בחזרה לחיים בליווי סיגלית. לא בכדי בחרתי להעלות דווקא אותה. משהו משך אותי בה, ומשך גם את האחרים. קיבלתי על הפוסט הזה כמה לייקים מפתיעים. זה חימם את הלב מאד ונתן לי חשק ליצור עוד כאלה.

אז המשכתי לכתוב. כתבתי לכל המשפחה הקרובה שלי. עם הזמן התחלתי לכתוב את המסמך הזה ונתתי לו שם, "בחזרה לחיים". היה לי חזון להוציא את זה לאור. ספר. שאני כתבתי. התחלתי להעלות קטעים מהמסמך לפייס. הקטע הראשון שהעליתי היה קשור למחלה שלי. אזרתי אומץ ולא התביישתי. גם עליו קיבלתי לייקים מפתיעים. זה דירבן אותי וחיזק אצלי את האמונה בסיפור שלי. אבל לא סתם בחרתי לקרוא לסיפור "בחזרה לחיים". הסיפור מתאר תחילה את המשבר הגדול שהיה לי. אני רוצה להתייחס קצת יותר לאותו המשבר. המשבר הזה לא נוצר רק בגלל המחלה שהתפרצה אצלי, אלא היו גם אנשים שהשפיעו עליי באותו הזמן. אלה היו אותם מרצים מהמכללה. היתה לי סברה לגבי התנהלותם באותה התקופה שהתקיימה המכינה. אני עדיין מאמינה במה שחשבתי אז. אני יודעת שרימו אותי. אני יודעת. אני יודעת שידעו עליי פרטים אישיים מאד. אבל מה שהכאיב לי יותר מכל היתה הדרך שבה המתרגלים אילצו אותי לפרוש מהלימודים. הם עשו זאת בדרך הכי רעה ומכוערת שיש. לא פירטתי על כך כי העדפתי להדחיק. אבל אני עדיין זוכרת. חשוב לי לומר שזו היתה הטראומה של החיים שלי. שבעקבותיה התרסקתי נפשית.

טוב, מאז עבר זמן רב וכמו שאתם מבינים חזרתי לעצמי. הרגשתי במיטבי. תוך כדי הכתיבה מצאתי את עצמי רוקדת ברחבי הבית יחד עם האוזניות. נהנית מהמוזיקה יותר מאי פעם. אני רוקדת טוב דווקא, בלי הכוראוגרפיה. בנוסף לכל, החשק המיני חזר. כן, כן. חזרה לי החיוניות והכמיהה לבחורה. מה גם שהמינון הנמוך של התרופה היטיב עוד יותר. נזכרתי באותה הבחורה שהתאהבתי בה. היתה לי מטרה. היתי נחושה להשיג אותה. ראיתי בעמוד האינסטגרם שלה שהיא עדיין לבד. ככה זה היה נראה למי שהסתכל מהצד. החלטתי לשלוח לה הודעה בפייס. "היי דנה (שם בדוי).. אולי את לא זוכרת אותי, אבל נפגשנו בעבר. לא יצא לנו לדבר כמעט. פתחתי פייסבוק חדש והוא פתוח לכל הציבור, כך שאת יכולה לעיין בטקסט ובתמונות שלי ולהכיר אותי יותר. ואם תהיי מעוניינת, אשמח מאד להכיר אותך גם. שנשב על כוס קפה או יין טוב. מה את אומרת?" לקח לה זמן לענות. היא ענתה לי בשעת ערב מאוחרת. היא זכרה אותי. היא זכרה את היום ההוא בתחנת האוטובוס, אך סירבה לי שוב. "אני עדיין נמשכת לגברים ויש לי בן זוג" כתבה לי. לפי המוטו שהיה לה באינסטגרם לא נראה שהיא בזוגיות. ידעתי שהיא משקרת. אבל בכל זאת המשכנו קצת להתכתב. "הדברים הסתדרו לטובה עם הלימודים בסוף? זכור לי שהיה לך בלאגן" שאלה אותי. "לא. זה עמוס בשבילי תואר. הרבה חומר לקרוא ולשנן" עניתי. השיחה הסתיימה בנימה יפה. לא הצלחתי לישון באותו הלילה. משהו בי היה עוד אופטימי בקשר אליה. שלחתי לה הודעה למחרת. "את בטח יודעת, אבל לנשים קל לבנות משפחה ולהביא ילדים. זה לא כמו אצל הגברים. ויש הרבה מודעות היום לקהילה מאשר בעבר. יש קבלה ואמפתיה של אנשים. זו לא קללה. להיפך. זה מעניין. זה ייחודי. יש הרבה מקרים של נשים שיצאו עם גברים וגילו את עצמן מחדש והתאהבו באישה. אהבה לא מוצאים בקלות, את יודעת. וזה הרגש הכי נפלא ויפה שיכול לקרות לבן אדם" כתבתי לה. "אני אעשה הכל כדי שתהיי מאושרת" המשכתי. "יהיו לנו ילדים" ניסיתי לצייר לה תמונה יפה של שתינו ולתת לה להבין שיש לי שאיפות. שוב, לקח לה זמן לענות. בסוף אמרה לי שאני מגזימה ואובססיבית ושחבל על האנרגיות שלי, שכדאי שאפנה מקום למישהי שנמשכת לנשים. טוב, לפחות עשיתי הפעם כל מה שיכלתי. היתי אסרטיבית יותר והפגנתי ביטחון. נראה שבכל זאת היא מעדיפה להיות עם גבר.

הגעתי כבר עם המסמך הזה ל-16 עמודים של A4 מלאים. נעימים לקריאה לטעמי, ושמתעדים בעצם את רצף האירועים המשמעותיים שהיו לי בחמש השנים האחרונות. ספר זה לא יהיה. יש מעט מידי עמודים. אבל סיפור קצר וטוב זה בהחלט אפשרי. התקשרתי לחברות של הוצאה לאור. רציתי שאנשים רבים יתוודעו לסיפור. התברר לי שעלות השירות שלהם יקרה מאד ולא משתלמת בשביל סיפור קצר. היתי בצומת דרכים. לא ידעתי מה לעשות. פניתי לסופרת ידועה ומוערכת, שמכירה גם את אבא שלי. היתה לנו שיחה ארוכה. היא יעצה לי לפרסם את הסיפור שלי באינטרנט, באתרים המיועדים בין היתר לפרסום סיפורים קצרים. היו כמה אתרים כאלה שהסתכלתי בהם לפני כן ולא התלהבתי. בסוף מצאתי את mypen. לא היה לי ספק כי זה האתר שאני רוצה לפרסם בו את הסיפור שלי. אז נרשמתי. החלטתי להעלות בכל שבוע חלק. כך היה לי זמן לערוך אותו טוב ולחשוב יותר לעומק על תוכנו. ככל שעבר הזמן ממש התמסרתי לכתיבה. ראיתי את עצמי כאחת מהקוראים. היה חשוב לי לשמור על רצף בין המשפטים. דאגתי שלא יהיו מעברים חדים מידי בתוך כל פיסקה. אתם תוכלו לשים לב לשיפור שיש בין החלקים הראשונים לחלקים המתקדמים יותר. זו היתה עבודה מאתגרת ובה בעת מאד מהנה ומספקת. קיבלתי חיזוקים מהאנשים הקרובים אליי. הם פרגנו מאד וגילו עניין. קיבלתי חיזוקים גם מכותבים אחרים. זה נתן לי המון. יחד עם זאת, מה ששימח אותי יותר מכל היה שהסיפור גרף מספר מכובד של צפיות. זה בהחלט היה הדובדבן שבקצפת.

לסיום, כמה שניות לפני שאתם עוברים לקרוא משהו אחר, אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם לסטיגמה הזו שאופפת מתמודדים עם סכיזופרניה. ניתן להתגבר על המחלה הזו ולהחלים. עם המינון הנכון של התרופה והמודעות למגבלה, ניתן לנהל אורח חיים בריא ומספק. אני ממליצה לאותם מתמודדים להתמיד בפעילויות שגרמו להם להנאה בעבר, להתמיד בטיפול התרופתי, ולאחר שמושג האיזון, לכתוב על המקרה שלהם ולשתף אחרים. מניסיון, דווקא שיתוף של אנשים שאינם קרובים אלינו ושאינם המטפלים שלנו מעלה לאין שיעור את המודעות למחלה. כאשר המודעות חזקה, ניתן להוריד במינון של התרופה. חשוב לעשות זאת כאשר מצב הרוח מאוזן, כאשר אין דיכאון או אופוריה מסוימת וכמובן לעשות זאת בהדרגה. נכון להיום, אני מנסה להוריד עוד יותר מהמינון שאני לוקחת וזה אך ורק כי אני בטוחה שהמודעות שלי מאד גבוהה. אני יודעת שאוכל לווסת את התחושות שלי ושאגיע למינון האופטימלי עבורי.

בנימה האופטימית הזו ובהשראת אדם אחר, אני אסיים ואומר תודה. תודה לך, הקב"ה. אתה שימחת אותי מאד. אתה נתת לי אמונה. אני מאמינה. שהכל לטובה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

נטלי אשכנזי עקוב אחר נטלי
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Blackbird Night
Blackbird Night
כל הכבוד על האומץ לחשוף את עצמך ככה! ממש לא מובן מאליו. תודה ששיתפת והעברת מסר על המחלה, ובכללי על להיות פייטרית כשאת מתמודדת עם זה.
מלא בהצלחה :)
הגב
דווח
נטלי אשכנזי
נטלי אשכנזי
תודה רבה !!
בכלל אני מודה לכל מי שעקב וקרא. אתם נתתם לי את המקום לשתף. זו היתה הזדמנות נהדרת עבורי להשתחרר וגם לשחרר את כל מה שהצטבר. שמחה על זה מאד :)
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
נטלי אשכנזי
בחזרה לחיים - חלק 5
בחזרה לחיים - חלק 5
מאת: נטלי אשכנזי
בחזרה לחיים - חלק 7
בחזרה לחיים - חלק 7
מאת: נטלי אשכנזי
בחזרה לחיים - חלק 6
בחזרה לחיים - חלק 6
מאת: נטלי אשכנזי
בחזרה לחיים - חלק 4
בחזרה לחיים - חלק 4
מאת: נטלי אשכנזי
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה