כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

טעם אישי פרק 5

רציתי שרני יידרס לפעמים, עברו לי גם מחשבות זדוניות יותר אבל לא קרה לו שום דבר

בבוקר פגשתי את און, הוא אחז בבננה בתור תירוץ לכך שדילג על ארוחת הבוקר, בננה הוא פרי שעושה דימוי קצת רע בעיקר כשגבר מחזיק אותו... אבל אעזוב את הסטיות המטומטמטות שיש לי מבננות. און אסף את שיערו הארוך והבלונדיני לקוקו כמו זנב סוס ואכל מן הבננה.
" רוצה גלידה?" הבחין בי נועצת מבטים לעבר חנות גלידה, הנהנתי.
" אז מאיפה את?"
" הוד השרון" אמרתי.
" באמת? אנחנו שכנים, כפר סבא" הוא חייך וחיכה שאבחר טעם של גלידה. בזמן שבחר את הגלידה קראתי ספר, תוך כדי ליקוקים מהגלידה.
" את יודעת שאת בחורה לא טיפוסית" את שמעתי כמה פעמים.
" מה? מצטערת הייתי באמצע השורה" אמרתי וסגרתי את הספר רק כי זה לא מנומס.
" הספר מעניין לפחות?"
" בטח, כל ספר הוא עולם אחר"
" פעם הייתי קורא, היום פחות"
" זה נחמד" הוסיף והסתכל סביב.
" אני בטח משעממת אותך, אבין אם תרצה ללכת"
" אני נשאר" זה החמיא לי שעל אף היותי אוהבת ספרים הוא נשאר איתי.
" את אוהבת מסיבות?" וינה התחלנו.
" לא, רציתי לאהוב אבל לא, אני לא אוהבת"
" למה לא?"
" כי יש רק דבר אחד שאנשים מחפשים במסיבות מלבד אלכוהול"
" מה בדיוק?" שאל והסתכל עליי.
" אתה יודע מה, סקס" השיחה הזאת גרמה לי להרגיש כל כך לא בנוח.
" וסקס זה לא דבר טוב?"
" תלוי עם מי"
" את באמת מסקרנת אותי, טי"
" אני?" שאלתי, הוא הנהן כמעט סיים מהגלידה שלו.
" יש מקום אחר שאת רוצה שנלך?"
" אפשר לטייל אם אתה רוצה" טיילנו במרחוב הלוך ושוב ככה ודיברנו, על ספרים, אנשים והרגלים מעצבנים.
" באמת? אני תמיד הייתי מכבה את האור אפילו אצל אורחים"
" לי יש הרגל יותר גרוע משלך" הוא באמת גרוע, לפעמים אני לא מצליחה לאמוד אותו ביחס להרגלים האחרים שלי.
" והוא?"
" אני נוטה לשכוח חפצים שלי אצל אנשים אחרים"
" זה באמת נשמע גרוע מה היה קורה אילו היית פוגשת ברוצח שיכול להשתמש בחפץ שלך בתור כלי הרצח?" אפילו המוח שלי לא הצליח לחשוב על דבר כזה, הסתכלתי עליו מיד הוא צחק ואמר שראה יותר מדי מחשבות פליליות ואז נזכרתי כמה אימא הייתה צופה בסדרה הזאת, לא משנה היכן הייתה בבית היא צפתה, וגם אם לא יכולה הייתה לצפות בה אז היא שמעה את הסדרה ברקע.
" לרגע הצלחת להבהיל אותי"
" נלחצת? לא התכוונתי זה באמת הרגל רע"
" כן... אני באמת משתדלת"
הפסקנו לטייל הוא ליווה אותי למלון ואז חזר בחזרה אל המלון שלו. לא נפגשנו יותר, ביום כשחזרנו הביתה יצא לי לחשוב על און. אימא לעיתים זרקה משפט האם אנחנו עוד בקשר, למען האמת אפילו את מספר הטלפון שלו לא היה לי. כנראה זה הייעוד בחיים שלי, להכיר בחור נחמד ואז בום הוא נעלם. בטח יש לו חברה והוא היה נחמד אליי כי היה לו משעמם.
" בואי לאכול" אימא קראה לי בדיוק כשהתחלתי לפרוק את המזוודה, הם הזמינו אוכל סיני ישבנו מול תוכנית סטירית וצחקנו תוך כדי, קיוויתי לא להיחנק וגם שאיש לא ייחנק... לא רציתי להשתמש בידע שלי בעזרה ראשונה.
אני זוכרת את היום הזה כיצד חזרתי הביתה, מהצבא ביום שרני עשה את זה. ביקשתי מהמפקד לחזור הביתה. לא סיפרתי לאימא מהבושה, גם לא לאבא או לאף אחד. התביישתי על כך שהסכמתי לזה, במקום זה הכנסתי את המדים למכונה וחיכיתי ללבוש מדים חדשים מבלי כל זכר למה שקרה. רציתי שרני יידרס לפעמים, עברו לי גם מחשבות זדוניות יותר אבל לא קרה לו שום דבר, שמעתי שהוא השתחרר ובאזרחות שלו ומתכנן לטוס ידעתי שהוא בחור חכם, לא רציני אבל חכם. פחדתי שהוא יעשה את זה לעוד בנות, ינצל את התמימות שלהן וישתמש בזה שלו נגד בנות אחרות. כמעט כל הזמן קמתי מסיוטים, בעיקר באותה התקופה. הבנות בבסיס החדש לא הבינו, ואפילו נבהלו. הסתרתי מכולם, עד היום.
אני צפה במחשבות שלי בגלל פרומו שהראו בערוץ, יכולתי לשמוע את רני, את הנשימות שלו בזמן שהסתכלתי על השיש השחור של המקום הזה.

....

" טיגיסט?" התעוררתי מהמחשבות בפחד.
" מה?"
" את בסדר, חומד?"
" כן כן אימא"
" את ממש מזיעה" זה קורה לי כשאני נלחצת או פוחדת.
" פשוט חם לי. אני אכנס להתקלח" עזבתי את המוקפץ והלכתי להתקלח. אהבתי את שיער האפרו שלי, לעיתים הייתי קולעת צמות לעיתים משאירה את הרעמה שלי כמו שהיא, ורק לפעמים עושה קוקו.
" טי? את מסיימת?" צעקה לי אימא מבעד לדלת, נכון התעכבתי מעט אבל מה לעשות שהמחשבות הדביליות שלי לא מפסיקות להפריע.
סיימתי, אימא הסתכלה עליי במבט שאומר ' את כל המים בישראל גמרת' יודעת שנסחפתי למרות שאת רוב הזמן בזבזתי עם ברז סגור והרבה מאוד מחשבות.
" חומד, אפשר לדבר איתך?" אימא דפקה בדלת וראתה אותי קוראת.
" כן" לא ידעתי מה היא יודעת או מרגישה, אבל יכולתי להרגיש שזה רציני.
" את בסדר? אני דואגת לך"
" כן אימא, הכל בסדר"
" את בטוחה שלא קרה שום דבר עם הבחור ההוא?"
" בטוחה אימא, אל תדאגי" נתתי לה חיוך מספק.
מאז רני שעות השינה שלי פחתו, הן הפכו להיות משש שעות לשלוש. איך זה לחיות ככה? התרגלתי, עוד הרגל מטופש בגללו. בגלל הפחדים שהוא יגיע שוב ויעשה את זה.
" טוב יקרה, אל תשכחי לפרוק לילה טוב" האור כבה, שכבתי במיטה בתקווה להירדם מוקדם יותר אבל לבסוף מצאתי את עצמי מפשפשת בנטפליקס ומחפשת במה לצפות. לבסוף התחשק לי על חברים, קומדיית מצבים מה כבר יכול להיות רע בחבורת חברים שחלקם מעט דבילים?

המשך יבוא...
אם בא לכם עוד פרק נראה כמה דירוגים מגיעים לטיגיסט, לילה טוב❤

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
און מקסיםםם
נשמע גבר לענין
חבל שנעלם ככה
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
קטע שכתבתי פעם
קטע שכתבתי פעם
מאת: אריאל ג.
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
עם הזין ביד
עם הזין ביד
מאת: מישהי .
גברת לוי החדשה
גברת לוי החדשה
מאת: שלכת כותבת מהלב
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan