כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

להילחם בשבילו- פרק 113

"היה בי דחף חזק להיפרד ממך"

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109110. להילחם בשבילו- פרק 110111. להילחם בשבילו- פרק 111112. להילחם בשבילו- פרק 112113. להילחם בשבילו- פרק 113114. להילחם בשבילו- פרק 114

פרק 113: האמת כואבת

ליאם מחוויר תוך שניות. הפנים שלו כמובן הופכות לרציניות ואחרי זמן שמרגיש כמו נצח הוא מדבר. יותר נכון מגמגם. "מ-מאיפה א-א-ת יודעת?" הוא נראה מופתע לחלוטין. ללא ספק, האמרה הזו שלי תפסה אותו לא מוכנה.
למרות המצב שלי אני מצליחה לאלתר. "כשחזרתי מהטיול כמעט נכנסתי לחדר, עמדתי ליד הדלת ופשוט שמעתי." אם כבר הפתעות, אני מרגישה בדיוק ככה עם התשובה שלי. אני כמובן לא מרחיבה, כי אם אעשה זאת אני יודעת שאסתבך ובגדול.
הוא מרים גבה, מה שגורם לרעד לעבור לי בגוף. "ושמעת הכל?"
"מה?" אני מנסה להרוויח עוד כמה שניות ועונה לבסוף, "אמרתי לך מה שמעתי."
ליאם מוציא מהשקית שהביא איתו את בקבוק המים. אני מבינה שהוא מנסה להרוויח כמה שניות בעצמו, אולי יותר, כדי לסדר את המחשבות. "רוצה?" הוא מציע בעודו שולף כוס חד פעמית. המבט שלנו נפגש, ואני מזהה ישר שהוא מבולבל. תפסתי אותו לא מוכן.
"לא, תודה." אני משלבת ידיים ופשוט מחכה.
"אני קודם כל חייב להגיד שזה לא בדיוק כמו שזה נשמע, בסדר?" הוא מקרב את הכוס אל שפתיו וכשרואה שאני לא מגיבה, הוא מוריד אותה בלי לשתות. "הפעם האחרונה שחשבתי על זה הייתה שנה אחורה. עברנו שנה מאוד משמעותית מאז, עופרי. את יודעת את זה בעצמך." עכשיו הוא כן לוגם ממנה ומסיים את התכולה במהירות.
אני רוצה להגיד לו שאני לא אריב איתו ולא אעשה כלום, אבל מעדיפה עדיין לא לומר כלום.
הוא ככל הנראה התעשת על עצמו הודות למים כי כעת הוא מדבר ברצף. "בפברואר שנה שעברה את זוכרת מה היה, נכון? פורים, הנפצים? הלילה שנגמר עם ה... הכדור? ההורים שלי שבאו למחרת כי את סוג של הזעקת אותם?" כשהוא אומר את המשפט האחרון, אני מרגישה את הכעס מטפס לו במעלי הגרון.
"חשבתי ששמנו את זה מאחורינו," אני ממלמלת. אני לא יכולה להיות המומה מכך שהוא רצה שניפרד, אני כן לא מבינה את העיתוי לעלות את זה עכשיו.
"זאת הייתה המחשבה אז. הייתה עוד אחת גם אחרי ההיכרות הראשונית, יותר נכון ההמשך. אוח. זה מסובך." הוא מגלגל עיניים. "את זוכרת את הלילה שהלכנו למקדונלדס בטיילת בתל אביב? כן חיבבתי אותך, שלא תביני לא נכון. פשוט לא ראיתי בך את מה שחיפשתי בבת זוג. שעשעת אותי, הצחקת אותי, גרמת לי להרגיש טוב. מאוד אהבתי איך שאת נראית, אני אוהב גם עכשיו, כן? אבל באותו רגע הבנתי שזה לא זה. כמובן שההבנה שלי הייתה טעות כי בערך שבועיים אחרי התגלה בך מעבר למה שהספקתי להכיר בזמן הקצר הזה. כשבאת לישון אצלי בפעם הראשונה, זוכרת? הלילה הזה."
אני מעמידה פנים שלא שמעתי כלום, כנחוץ. "ומתי חשבת להיפרד ממני?"
"אחרי מרתון תל אביב. היינו אמורים לשבת בבית קפה אם לא ה... ה... התאונה." הוא מעביר יד בשיער שלו. "שקרתה בגללי, כן. אולי זה הגיע לי שהתוכניות שלי ישתבשו כדי לדחות את ההחלטה ובסוף לבטל."
"כן, לעשות את זה בבית חולים כשאני מאושפזת בגללך זה לא רעיון טוב במיוחד," אני ממשיכה במלמולים ומוסיפה, "וזה לא הגיע לי."
"אני יודע." עכשיו הוא מעביר את היד שלו בשיער שלי. איך אני אוהבת את התחושה של האצבעות שלו שהן מטיילות שם. "באמת שאני כבר לא מרגיש שום דבר יותר מהדברים האלה. נשבע לך. אני יודע ב-100% שאני במקום טוב יותר."
"אמרת שהייתה פעם שנייה. זהו? רק פעמיים?" פתאום הלב שלי עובר לפעום ממש מהר מהמחשבה שאולי הוא לא שיתף את מאיה בהכל. למזלי, אני טועה.
"כן. הפעם השנייה הייתה קשוחה יותר. היה בי מעין דחף חזק במיוחד כשחזרנו מיפו במוצאי שבת, זוכרת? הלכנו עם המשפחה שלי לטייל. את די דפדפת את מה שקרה, אבל מה שקרה, יותר נכון מה שעשית, מאוד משמעותי." הבעת הפנים שלו ננעלת והופכת ללא ברורה בכלל.
"למדתי לקח." אני לראשונה מרימה את העיניים אליו. המבט שלנו נפגש ישר.
"בסדר," הוא משיב את המילה במהירות כזו שמסגירה חוסר סבלנות. "עדיין. לאותו רגע היה נראה לי נכון, נכון מאוד, לסיים איתך את הקשר."
"ביקשתי סליחה."
הוא נאנח. "ואני לא ביקשתי שתתני לי את הכדור או שתתקשרי להורים שלי, נכון? המעשים שלך בכמה שעות די שיקפו, לפחות לאותה תקופה, שאת לא מסוגלת להתמודד ואולי כדאי שאשאר לבד. לא שאני מאשים אותך, כן? הבנת כבר בעצמך שאני לא אוהב שמתערבים במשהו שהוא שלי." הוא מעביר את היד שלו אל הפנים שלי כשקולט שהדמעות מתחילות לבצבץ ומנגב אותן עם אגודלו.
אני מנסה לעצור אותן. לא הולך לי, והוא מבחין בכך ומחבק אותי מיד.
"די, אני לא רוצה שתבכי." הזרועות הארוכות שלו עוטפות אותי. הדמעות מטשטשות את הראייה שלי וגורמות לי למחנק. ליאם שומע את הנשימות הקטועות שלי ומרפה את החיבוק כדי למחות אותן מחדש מהעיניים שלי. "עופרי, לא."
"אתה פשוט נשמעת מאוד... חי. חי את הרגעים האלה." אני מקווה שהכלליות בה אני מדברת לא מסגירה שום דבר. הבכי שלי יכול להתחזק ובהרבה אם ליאם יגלה איך גיליתי על השיחה באמת.
ואכן לפתע הוא הופך לחשדן. הוא מרים גבה לרגע ולאחר מכן מצמצם את האישונים שלו. "כמה זמן עמדת ליד הדלת?"
אם הלב שלי דופק מהר, עכשיו מצטרפת אליו הבטן שמתהפכת עד כדי בחילה. אני לא זוכרת מה אכלתי היום, אבל אני גם לא יכולה מפני שהמוח מעלה עשן מרב מחשבה מה לענות. אני בוחרת רק בשתי מילים: "לא הרבה."
הבעת הפנים הספציפית הזו יחד עם הטון המפקפק לא עוזבים אותו. "ולא חשבת להיכנס?"
פתאום אני מבינה שכיוון המחשבה שלו שונה לגמרי משלי. הוא לא חושד בי שהקלטתי, אלא ששמעתי מעבר לדלת שזה בערך אותו דבר, רק פחות גרוע. בעצם, הרבה פחות גרוע ממה שעשיתי.
"לא רציתי להפריע." אני יודעת שכל עוד אני קצרה במילים, אני נשמעת אמינה יותר. ידוע שמי שמשקר מסתבך.
"כן." הוא חוזר ללטף לי את השיער. "אני מבין."
אני מרימה את העיניים אליו ומצפה שיאמר עוד משהו. הוא מצמצם את הרווח הקטן בנינו ומכופף את הצוואר כך שהשפתיים שלו נוגעות בשלי. אני עוצמת את העיניים, יודעת שאני צריכה לתת לו להמשיך לנשק אותי. לא עשינו את זה הרבה זמן ככה. החום של השפתיים שלו מעלה לי את הטמפרטורה בגוף. כבר לא קר לי. עם הלב קורה דווקא ההיפך, הוא נרגע. הנשימות שלו ממש עלי עכשיו, ובאיזשהו מקום זה בסדר. אני צריכה להפסיק להיות קשה איתו כי הוא היה כן איתי. אני מתחילה לנשק אותו גם, וכשאנחנו לא סגורים על כיוון שנינו צוחקים. אני פותחת עיניים לרגע ורואה ששלו עדיין סגורות. אני כורכת את הידיים סביב הגב התחתון שלו, והוא כתגובה מרים את השיער מהעיניים שלי כשמשב רוח מופיע תוך כדי שאנחנו חוזרים להתנשק. כשחשבתי שהנשיקות ישתיקו את הכל לגמרי, טעיתי בגדול. אלו לא הנשיקות, אלא שלוש מילים שליאם אומר שכבר הספקתי לשכוח מהן.
"אני אוהב אותך."

ענבר לוקחת עוד חצי כריך ומשתמשת בכף היד שלה בתור צלחת מאולתרת. "למה אתם לא אוכלים? עמדתי בתור כמעט שעה בשביל כל זה." היא מסמנת עם עיניה על כמות האוכל המכובדת שיש על השולחן בחדר.
"רגע, רק הבאת הכל לפני כמה דקות. אני מבין שבאת רעבה." ליאם מרחרח את אחד הכריכים. "מה זה, אבוקדו?"
"תיקח כבר ותאכל, יא מעצבן," היא משיבה בפה מלא מהנגיסה הראשונה. היא באמת רעבה.
"לא הבאתי מעיל, טיפשה שכמותי." שירי מרימה את העיניים מקטנצ'יק אל החלון כשעוד רעם נשמע. "אמרו שהגשם יחזור, לא חשבתי על זה."
"עד אמצע מרץ ככה עדיין חורף, טכנית." בסוף ליאם לוקח כריך סלט ביצים ונשען על השיש במטבחון. "את יכולה לקחת את המעיל שלי, אם החניתן את האוטו רחוק."
"זה בסדר," ענבר אומרת, עדיין בפה מלא. "שירי תחכה בלובי ואני אביא את המכונית. נו, מה שלום התינוק? יש חדש?"
אני עושה פרצוף. "את מתכוונת לשם בטח."
"אז זה עדיין לא שבוע טוב אם אין לו אחד?" שירי מציצה במסך הנייד שלה, שנמצא במושב הפנוי בקצה הספה. "השבת טסה לי ועדיין יש הצעה מאיריס לצאת. היא מוסרת לך ד"ש, אגב."
"אין, אין," ליאם עונה בשמי ומחליף איתי מבט מהיר. אני תוהה אם הוא מצליח לקרוא את מה שעובר לי בראש, אבל משום מה עם האחיות שלו אני מרגישה פתוחה יותר.
אני פותחת את הקש כדי לקחת את אחד מהמשקאות שענבר הביאה וממש מדגישה שאני על סף לקיחת כריך כדי שלא תיפגע. אני יודעת שהיא התאמצה ולא הייתה חייבת להביא כלום. "כולם מלחיצים אותי עם עניין השם וזה מקרין לחץ, הרבה לחץ, אלי." אני מתיישבת על קצה המיטה לידה. "באמת שאין לי שום רעיון. גם לליאם אין." כמה קל לצרף אותו לתוך הסירה איתי.
הוא מרים את שתי כתפיו תוך כדי לעיסה. גם הוא מדבר בפה מלא. "באמת אין לי."
"אתם צריכים להזדרז." שירי מצטרפת אל מחנה המלחיצים תוך כדי שהיא מלטפת עם אצבע אחת שלה את הלחי הזעירה של קטנצ'יק. "יפיוף כזה צריך שם יותר נורמלי מאיך שאתם קוראים לו."
ליאם מתקדם אל השולחן לאסוף משקה. "עד קטנצ'יק. זה כינוי טוב."
"זה לא שם." שירי מסתכלת על שנינו. "יש כל כך הרבה שמות בעולם הזה, מה הבעיה לבחור אחד?"
ליאם לא מתרגש. "כשתהיי אמא תדברי איתי, טוב?"
ענבר מגחכת. "תראו אותך."
השפתיים שלי נמתחות לחיוך תוך כדי לעיסת כריך החביתה שבחרתי. לצערי, החיוך נעלם מהר מאוד כשהודעה מופיעה בנייד שלי כתזכורת על הבדיקה מחר. אני זונחת את הכריך והולכת לשירותים. ליאם מבין מה קורה ונכנס פנימה בלי לדפוק בדלת.
"מה? תדברי איתי. מה יש?" הוא חוזר ללטף לי את השיער, כמו שעשה היום בצהריים.
אני מחבקת ישר את הצלעות שלו. "אני מפחדת."
"התקף חרדה?"
"בדרך לשם." אני באמת נזכרת שאני צריכה לנשום עמוק. לעיתים זה עוזר. האוויר בשירותים נגמר לי מהר, ולכן אני מנתקת את החיבוק עם ליאם ומחפשת חלון. רק עכשיו אני קולטת שאין כאן אחד כזה.
"בואי. בואי תשבי איתנו עוד קצת בחדר ואחר כך נחזיר את קטנצ'יק לחדר התינוקות ונלווה את שירי וענבר החוצה." הוא עם יד אחת על הדלת. "להישאר כאן לבד לא יעשה לך טוב."
אני יודעת שהוא צודק. אני יוצאת בעקבותיו חזרה אל החדר ומוצאת את עצמי מתנצלת על ההיעלמות הרגעית.
"איזה שטיות. למה את צריכה לבקש סליחה על זה שאת לא מרגישה טוב?" ענבר מיד עוטפת אותי בחיבוק כשאני מתיישבת לידה חזרה. "אני מניחה שאוטוטו כבר תחזרי הביתה, עופרי."
שוב הדמעות מאיימות לצאת. אני מרגישה אותן כבר. "הימים פה לא עוברים לי. הכל פה כל כך איטי שעבר מה? שבוע? לי זה מרגיש כמו נצח."
"מחר תעברי את הבדיקה ואז בטח כבר תהיה תחזית ברורה יותר מתי תוכלי להשתחרר." שירי קמה כשקטנצ'יק מתחיל לבכות ונותנת אותו לליאם. "קח, אבאל'ה. הבן שלך בוכה."
"אולי הוא רעב." אני מזנקת ישר ועוברת לעמוד ליד ליאם.
"תניקי אותו ואני אלווה את האחיות שלי?" הוא נשמע חצוף.
"אל תגרש אותן," אני אומרת תוך כדי שאני עוברת אל הצד שלי במיטה. ליאם מגיע במהירות ועוזר לסדר את הכריות לתנוחה הדרושה, כמו שכבר ראה אותי מספר לא קטן של פעמים.
"את לא רואה ששירי על קוצים? החברות שלה יותר חשובות מהמשפחה." אני לא יודעת אם הוא מקניט את אחותו או באמת מתכוון לכך. אני לא מזהה עוקצנות בטון שלו.
"זה לא נכון." שירי עושה פרצוף. "אני לא חושבת שיש לנו עוד מה לעשות פה חוץ מביקור קצר כל פעם, זה הכל. כשתחזרו לבית שלכם זה יהיה שונה."
"אולי נציע שמות גם אנחנו?" ענבר מוחאת כף ומתעלמת מכך שאף אחד לא אישר לה לעשות זאת. "יאללה, אוקי. יש זיו, תומר, תום, תמיר, גיא, עמית, רון, ירון, שי, נועם, טל, תומר-"
שירי מתחילה לצחוק. "כבר אמרת תומר."
"אה, סליחה. אוקי, אני אמשיך." ענבר בוהה באיזשהו חלל בחדר, כולה מרוכזת במשימה. "עוז, אדם, אריאל, נמרוד, יהל... לא, בעצם זה דומה ליעל שלנו ויהיה בלבול. הראל, אוראל, רועי, נתנאל, ירין, שלומי, מתן, דניאל, שגיא, אורי, אור, לי." היא נעצרת, מתנשפת. "משהו מזה מצא חן בעיניכם?"
ליאם ואני מחליפים מבטים מהירים שמספיקים כדי שנענה ביחד, "לא."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
פרק מקסים במיוחד מחכה מאד להמשך
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
תודה!
הגב
דווח
Gili Levy
Gili Levy
שיקראו לו גיל וזהו קרציות איך אין לו שם
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 15 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 112
להילחם בשבילו- פרק 112
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 66
יש לי הכל- פרק 66
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
הילדים ינון ויוסף בממלכת האוגרים הקסומים- מתאחדים נגד מחלת הקורונה!(פרק 1)
הילדים ינון ויוסף בממלכת האוגרים הקסומים- מתאחדים נגד מחלת הקורונה!(פרק 1)
מאת: אביטל סיאנע
טעות באבחנה
טעות באבחנה
מאת: Moza Narjis
עדיין לומד אותך
עדיין לומד אותך
מאת: Li Sha
המחשבות שלי
המחשבות שלי
מאת: liel basiri
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan