כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

הסודות שלנו

לחיי האזרחות - פרק 41

אני נכנסת למשרד עם חיוך "היייי" אני אומרת בעליזות
עינב מקבלת אותי עם חיוך ולוקחת לי את השקיות מהיד
"מתרגשת?" נדב שואל בחיוך
"ממש אבל!" אני מדברת בהתלהבות
עינב מתפנה לחבק אותי "אני אבוא איתך לעשות את הטופס טיולים ואחרכך נחזור לפריסה" עינב אומרת לי
"איזה כיף! תודה נדב" אני מחייכת אליו ואל עינב. תכלס, זה ממש חמוד מצידו שהוא משחרר אותה ליום הזה איתי.
"בשמחה" נדב עונה וקורץ אלינו.
אנחנו יוצאות מהמשרד לכיוון השלישות. מצחיק שלא מעט חיילים עוצרים אותי לסלפי בדרך. אחרכך גם בשלישות מבקשים תמונות. נדמה שכולם פתאום שמו לב שאני משרתת שם. לאחר הטופס טיולים שהיה אפשר גם לקרוא לו טיול הסלפי בקריה אני חוזרת לשלישות לגזור את החוגר. דובר צה"ל מחכים לי שם עם כתבת של עיתון במחנה + צלם. מבקשים רשות לכתוב על כך לעיתון ולהעביר את התמונות החוצה לתקשורת. הם רוצים יחסי ציבור חיוביים לצהל. אני כמובן מסכימה (אין לי הרבה ברירות). אני גוררת גם את עינב להצטלם איתי, מה יש? שגם היא תהיה קצת בפריים.
"זהו, את לא רכוש צהל יותר!" עינב אומרת לי בהתרגשות בדרך למשרד
"מרגיש שאני קצת רכוש הציבור, או יותר נכון היחסי ציבור" אני אומרת לה בפרצוף עייף
"אין לך זכות להתלונן! את בחרת למנף את זה שאת כוסית והצליח לך" עינב אומרת לי בציחקוק
"צודקת, האמת שלא ממש הרצתי לעצמי בראש שזה מה שהולך לקרות" אני מנסה להסביר
"ממש רחמים עלייך, יש בנות שעובדות קשה כדי לפרוץ ונשארות תמיד מאחור. את פרצת קדימה מבלי להתאמץ בכלל. בחיי, כל אחת אחרת הייתה מתה להיות את" עינב אומרת לי
"היית רוצה את זה לעצמך? למה?" אני שואלת ולא ממש מצליחה להבין איך מישהי תרצה להיות זו שתברח מפירסום שלילי כל הזמן ותחשב כל צעד בחיים שלה. לא מצליחה להבין איך אפשר לרצות להיות קורבן אונס ולפחד שאת בכלל היא האשמה.
"כל הגברים רוצים אותך וכל הנשים רוצות להיות כמוך. זה נראה די זוהר מהצד" עינב מסבירה
"לא כל הנוצץ זהב הוא" אני אומר בשקט
"אויש נו, את כזו בכיינית" עינב אומרת בציחקוק.
אני מחייכת בצורה די מאולצת. עינב לא יודעת הכל, יכול להיות שגם אם הייתה יודעת לא הייתה מבינה. זה בסדר, לא כולם יכולים להבין כנראה.
אנחנו נכנסות למשרד. כל מה שקניתי כבר מסודר על השולחן, חברי לשירות כבר שם, גם הצלם הצבאי שבא לבקש עוד תמונת פרידה מהמפקד לדובר צהל.
נדב קצת מהוסס אך מסכים (כאילו השאירו לנו ברירה).
אנחנו לוחצים יד לתמונה ועומדים זה לצד זו לעוד תמונה
"היא כבר לא פקודה שלך, מותר לכם לשים יד על הכתף" הצלם אומר ואנחנו מחבקים זה את זו עם היד.
"יופי, נראה לי שיש לנו את זה" הצלם אומר ואני חשה הקלה כשאני רואה שהוא יוצא מהמשרד.
"זה היה מביך" נדב מסנן לעברי בשקט
"ממש אבל!" אני מחזירה אליו "לא באו מהמשרד ת"ש?" אני שואלת
"לא חשבנו שאת מחשיבה אותן כחברותייך לשירות" נדב מביט בי מופתע
"אני לא, אבל לינור..." אני מתחילה להגיד ונדב קוטע אותי
"זה השיחרור שלך, הפריסה שלך וצריך להיות כאן רק מי שאת רוצה לראות." נדב אומר בצורה חד משמעית
את שיחתינו קוטעות חברות שלי מהלישכה הקודמת. אני מצטלמת עם כולם, אוכלים ונהנים.
לפתע גם גלית מגיעה ואני צועדת לעברה "באת" אני אומרת מרוגשת.
"ברור! לא הייתי מפספסת" גלית מחבקת אותי.
לאחר עוד קצת דיבורים נדב מבקש מכולם לשבת.
"אז, היום אנחנו נפרדים מנוי לורנס אחרי תקופת שירות בה תרמה רבות לצהל ולחיילים רבים. אני רוצה להודות לך בשמי ובשם כל צהל על שירות משמעותי. מאחלים לך המון הצלחה באזרחות!" נדב נואם בקצרה "ועכשיו גלית שפיקדה על נוי ברוב השירות תשמח להגיד כמה מילים בעצמה. בבקשה גלית" נדב אומר ומתיישב בעוד גלית קמה ועומדת בפני כולם.
"נוי, לפניי שנתיים הגעת ללישכת האלוף השוכנת למשרדינו. מיד הבכנתי בכישורייך הרבים וביכולותייך. לאחר חצי שנה התפנה כאן התפקיד והחלטתי שאת האדם הנכון לתפקיד מורכב שכזה. נכנסת לתוך נעליים גדולות ונדמה היה מהר מאוד שנולדת בתוך התפקיד הזה. בכל ביקורת עברנו בהצטיינות ושבכים. היית ליד ימיני ואני מאושרת על כך!" גלית אומרת בחיוך ואני קמה ישר לחבק אותה. אני מרגישה שהדמעות עומדות בעיניי מרוב התרגשות. כולם מוחאים כפיים "תודה גלית" אני לוחשת לה תוך כדי החיבוק.
אחרי הנאומים כולם נשארים לנשנש קצת ומתפזרים חזרה לשיגרת הצבא שלהם. גלית נפרדת ממני ויוצאת לסידוריה.
אני נשארת לבד במשרד עם נדב ועינב. הגיע זמני ללכת גם, אני לוקחת את התיק על הכתף.
"את הולכת?" נדב שואל בהתעניינות, בעוד אני מהנהנת לחיוב. "חכי לי, אני אלווה אותך" נדב אומר ומתארגן לבוא איתי. בזמן הזה עינב באה לתת לי חיבוק אחרון לפני היציאה "תשמרי על קשר כן?" היא אומרת בחיוך ואני מהנהנת.
"אני מוכן נצא?" נדב מתלווה אלי ליציאה מהמשרד.
"איך תיסעי מהבסיס?" נדב שואל
"מונית נראה לי..." אני עונה.
"תיכננת כבר איך לחגוג היום?" נדב מחייך אלי
"לא ממש הראש שלי לא ממש היה שם עד הרגע שנכנסתי לבסיס היום" אני מסבירה
"את יודעת, אני מרגיש שהתפספס כאן משהו" נדב מדבר בגילוי לב.
"כאילו הסיטואציה הזו הוציאה הכל עקום" אני ממשיכה אותו.
"אולי נרגיש אחרת עכשיו, כלומר כשלא תהיה פקודה שלי" נדב אומר בחשש
"אני חושבת שאנחנו צריכים להיפגש" אני אומרת לנדב
"אנחנו בטוח ניפגש" נדב אומר ומביט בי.
"לא, להיפגש רק אנחנו, לפתור את התחושה הזו" אני מנסה להסביר
"אני לא בטוח שזה רעיון טוב" נדב מביט בי
"זה יפריע ללינור?" אני שואלת את נדב
"לזיו זה לא?" נדב מחזיר לי שאלה
אנחנו שותקים וממשיכים ללכת. לאחר כדקה אני שוברת את השתיקה
"זה לא שהזמנתי אותך לדייט או משהו... אני פשוט חושבת שאנחנו צריכים איזו שבירת דיסטנס כזו" אני מנסה להסביר
"כן, הזדמנות לדבר בלי מחסומים" נדב זורם איתי
"זה לא אמור להפריע לאף אחד..." אני ממשיכה
"אף אחד לא חייב לדעת גם. זה משהו שאנחנו עושים בשביל עצמינו" אני מסבירה
"בסדר, אז נקבע פשוט" נדב אומר ומפתיע אותי עם הזרימה שלו
"מצויין נמצא איזה ערב?" אני מסכמת
"כן אני אכתוב לך הודעה באיזה יום נוח לי" נדב מסכם גם כן.

**************************************
"בואי הנה משוחררת שלי!" זיו פורס אלי את ידיו כאשר נכנס הביתה ואני קופצת לזרועותיו
"איזה אושר!" אני אומרת בחיוך ענקי
"את עייפה או שעוד בא לך לצאת היום?" זיו שואל אותי.
"בא לי לעוף על החיים" אני אומרת.
"נחמד שאת אומרת את זה" זיו מחייך חיוך זדוני. "אז נצא היום ב22:00 נזמין לפני משהו לאכול" הוא ממשיך

בערב אנחנו מזמינים סושי (איך לא) זיו מכין לי את השייק המחוזק שלי ואנחנו מדברים מלא על שטויות.

"יאללה בואי נצא" זיו אומר ולוקח כמה דברים מהשולחן.
"נחמד באיילנד היום. אולי נשאר?" אני אומרת בחיוך דבילי האלכהול כבר התחיל להשפיע
"בואי כבר י'כבדה! אמרנו שיוצאים!" זיו מתקרב אלי
"אמאש'ך כבדה" אני צוחקת
זיו מרים אותי מחוץ לבית ולוקח אותי לרכב. תוך כדי שאני מנסה להשתחרר
"דיייי, תוריד אותיייי. זיווווו" אני צועקת והדורמן בכניסה לבניין צוחק
זיו מכניס אותי לרכב "את באמת אוכלת יותר מידי סושי י'כבדה" זיו אומר בציחקוק
"אתה לא יכול לנהוג שתית!" אני אומרת בדאגה
"לא שתיתי. רק את... מסטולה שלי!" זיו מניע ומתחיל ליסוע. בדרך אנחנו נעצרים, עידן עולה לפתע ומחליף את זיו במושב הנהג. אני מייד קופצת למושב האחורי ליד זיו.

"מה קפצת אחורה?" עידן שואל אותי בעודינו נוסעים כשאיני יודעת לאן.
"איתך אני לא יכולה לקחת סיכונים" אני אומרת. אין ספק שהאלכהול מדבר קצת
"את לא יכולה לשלוט בעצמך לא לקפוץ עלי?" עידן מתגרה
"עידן תרגע!" זיו מתערב בטון אסרטיבי
"אז עכשיו גם הוא יוצא איתנו?" אני שואלת בטון לא מרוצה.
"הוא רק לוקח אותנו תרגעי..." זיו אומר ונושק לי
"למה צריך אותו? אין מוניות?" אני אומרת
"היי, אני עוד כאן את יודעת..." עידן אומר קצת עצבני
עידן נעצר במחסום
"מישהו טס?" השומרת במחסום שואלת
"אלו מאחורה טסים" עידן עונה לה.
עידן נוסע לכיוון טרמניל 3 ואני מביטה בזיו "מה טסים?" אני שואלת מופתעת.
" לפני שאת מתחילה פסיכומטרי... צריך להשתחרר קצת לא?" זיו עונה בחיוך. "ארזתי לך כל מה שאת צריכה נראה לי... מה שיחסר נקנה" זיו אומר בזמן שעידן עוצר. זיו מוציא מהבגאז' 2 מזוודות ואנחנו נכנסים לטרמינל.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
יהיה פרק 42?
הגב
דווח
Alina Lave
Alina Lave
מקווה שאצליח להמשיך בקרוב.
הגב
דווח
guest
יהיה המשך?
הגב
דווח
טען עוד 6 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
פסיכולוגיה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
שלא תעז
שלא תעז
מאת: אתי בן ארויה
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
את לא הטעם שלי
את לא הטעם שלי
מאת: מור פאן
שהכל נהיה בדברו 2
שהכל נהיה בדברו 2
מאת: שיר פיליבה
שהכל נהיה בדברו 2
שהכל נהיה בדברו 2
מאת: שיר פיליבה
ריק קיומי 3
ריק קיומי 3
מאת: Rubi Rubi