כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

טעם אישי פרק 3

" אתה יודע שצבע לא מעיד דבר על בן אדם. אתה יכול להיות יפה מבחוץ עם דירה שנראית כמו מוזיאון אבל מבפנים שום דבר, החיים הם לא כסף או זהב טהור יש גם נפילות. אולי יום אחד תיפול רק אז תבין איך זה להרגיש להיות מופלה"

בחוץ השכנים קדחו במקדחה כמעט עד שעה אחת עשרה, לא הצלחתי ללמוד היום כמו שצריך. ניגשתי אל לוח השנה והתחלתי לספור כמה ימים נותרו לי לבחינה, שבוע אחד, שבוע אחרון. מעולם לא רציתי לעשות פסיכומטרי, אני עושה זאת בשביל ההורים שלי, לא להיבחן זה לאכזב אותם. אחרי הכל כל הורה רוצה להשוויץ לאחרים עד כמה הילד שלו טוב, ובמה הוא מצטיין. כשהייתי בכיתה ב' היא לא הפסיקה להראות לכולם את התעודה הטובה שלי, ובסיום י"ב היא הראתה את תעודת ההצטיינות שקיבלתי. הובכתי, אך שמחתי שהיא מתגאה בי.
החזרתי את הספרים למקומם, במקום ללמוד מילים קשות בעברית הצצתי בספר קריאה שטרם סיימתי והמשכתי לקרוא אותו. אבא אמר לי פעם שיש לי טעם משונה בספרי קריאה, הוא לא התכוון להעליב אותי אלא לומר שאני מיוחדת. הוא תמיד אמר זאת בדרכים נסתרות, אחרי הכל איזה אבא לא יחשוב שהבת שלו היא הכי טובה שיש? אהבתי לקרוא פנטזיות, כשיש נסיך אפל ובחורה חסרת אונים העולם האפל עם התמימות נגעה בי, על אף שיש בה גם הרבה ידוע מראש.
" טי?" ראיתי את דן נכנס בפתח הדלת, הוא סרב בתוקף ללכת לגן, בן לעומתו הלך.
" מה יש דנדי?"
" אני קצת חולה" שפשפף את העיניים הקטנות שלו והתקרב אליי.
" אתה רוצה לישון כאן? אני אשאר איתך עד שתירדם" שיניתי את טון דיבורי והתחלתי לדבר בצורה שתשכנע ילד בן שלוש.
" בסדר, אני מבטיח לא לעשות לך בלגן, להיות בשקט" צחקתי, כיסיתי אותו, מדי פעם העפתי מבט שהוא נושם מהפחד של מה לעזאזל יכול לקרות.

" מזל שלא הגעת, המסיבה בוטלה" אגם התקשרה אליי נסערת.
" מה קרה?"
" הייתי צריכה לא לנסוע! הפקקים היו נוראיים שלא נדבר על המוזיקה הנוראית שהם שמעו בדרך..." היא המשיכה אני הפסקתי להקשיב, לעיתים השמעתי קול שאני מקשיבה, אך בפועל הייתי מרוכזת בלזכור את המילה אשתקד, שום דבר במילה לא נתן לי רמז לזכור אותה.
" את שומעת בכלל?"
" כן... כן, קצת עסוקה עם המילים"
" מתי את מסיימת עם הפסיכומטרי שלך?"
" יום ראשון, תאחלי לי בהצלחה?"
" את חכמה את תצליחי"
" נדבר אני חוזרת לתרגל"
התושייה שלי מעולם לא הביסה אותי, דן ישן עד שאימא חזרה מותשת, זרקה את המדים שלה על הרצפה ונופפה לי ללא קול.
" אימא דן לא מרגיש טוב, אני הולכת לעבודה הוא בחדר שלי" צעקתי לה לפני שנכנסה למקלחת.
" קחי מפתחות" צעקה לי מבעד לדלת, כך עשיתי.
כיצד ניתן לתאר את העבודה הזמנית שבה אני עובדת? לא ניתן. אחת השכנות קיטרה שיש לי עבודה גברית מדי " אישה לא צריכה לעבוד כשליחה" או " תמצאי עבודה שתתאים לבחורה כמוך" בחיי מעולם לא הבנתי מה זה אומר, האם בחורה שחורה כמוני? או בחורה כי אני אישה?
שמתי את הקסדה על הראש ועליתי על האופנוע הסגול שלי.
במשרד הראשי חיכו לי מעטפות עבות שאותן הייתי צריכה להעביר לבעלים שלהן.

" טי, קחי גם את אלו" צחי הוסיף ערימה גדולה בידיי ושלח אותי לדרך. יש חבילות שאינני מבינה כלל, הן אטומות וחומות. לעיתים יש כאלה עם חפץ מוזר שלא ניתן לנחש מה יש בו, תמיד תהיתי מה מקבלים שם. אולי צו מבית המשפט?
עליתי בדרך המדרגות חצי לא נושמת עם הקסדה על ראשי, מעטפה אחרונה סיננתי לעצמי בראש.
דפקתי בדלת, בחור עם הגב אליי פתח לי את הדלת וסימן לי להיכנס.
" אני צריכה שתחתום כאן" אמרתי חרישית, הוא עדיין היה עסוק בשיחת הטלפון.
" רק דקה" הידיים שלו היו יפות, ארוכות, חזקות הזזתי את המבט שלי ממנו והסתכלתי על הבית, כמו מוזיאון אין שום פריט שמסמל שהוא גר כאן, אף לא תמונה אחת.
" סליחה גברת, איפה לחתום?" רק כאשר הסתובב הבחנתי כי זה הבחור מהדייט, השארתי את הקסדה שלי ולא העזתי להוריד אותה.
" אתמול היה לי דייט מוזר עם מישהי כמוך"
" מישהי כמוני?"
" מצטער אם אני מעט חצוף, אני מתכוון לבחורה שחורה" שנאתי את צמד המילים " בחורה שחורה" בלעתי את רוקי בשקט מבלי להסגיר את עצמי.
" למה הדייט שלך היה מוזר?" לא הסתכלתי עליו על מנת לא להיקלע למצב לא נעים.
" היא האשימה אותי שאני גזען"
" תלוי מה אמרת לה"
" אמרתי לה את מה שאני חושב, אמרתי לה שהיא ואני לא יכולים להיות יחד משום שהיא שחורה ואני לבן" התרגזתי בשקט.
" תרצי לשתות משהו?"
" לא, אני צריכה לחזור לעבודה בבקשה תחתום כאן"
" איך זה שאת לא מתרגזת עליי?"
" זה פשוט מאוד, אני לא מתייחסת לאנשים טיפשים עם אמירות טיפשיות"
" את קוראת ללקוח טיפש?"
" אני בסך הכל אומרת את מה שאני חושבת"
" זה מוזר... את מאוד מזכירה לי את הבחורה מאתמול" ניסה להסתכל לי בעיניים מבעד לקסדה.
" מה אתה עושה?" הוא היה קרוב מדי.
" מצטער, את יכולה ללכת עכשיו" נפנף בזלזול עם ידו ונתן לי ללכת.
" אתה יודע שצבע לא מעיד דבר על בן אדם. אתה יכול להיות יפה מבחוץ עם דירה שנראית כמו מוזיאון אבל מבפנים שום דבר, החיים הם לא כסף או זהב טהור יש גם נפילות. אולי יום אחד תיפול רק אז תבין איך זה להרגיש להיות מופלה" ליווה אותי ללא מילים לכיוון הדלת, עמדתי שם בחדר המדרגות והתגאיתי במה שאמרתי לו.

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
וואו איזה סוף לא צפויי
בסוף היא והוא עוד יתאהבו לדעתי
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
האחים אלימלך-פרק 5
האחים אלימלך-פרק 5
מאת: Magic World
אתמול היה שונה
אתמול היה שונה
מאת: Yael Shayn
בקרוב אצלך 2
בקרוב אצלך 2
מאת: שיר פיליבה
אהבה, אמון ומה שביניהם
אהבה, אמון ומה שביניהם
מאת: Tikva Itzhak
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D