כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

טעם אישי פרק 2

כשהייתי בת חמש אחת השכנות שאיתה הייתי נוהגת לשחק שאלה מדוע אני לא צובעת את עצמי והופכת להיות לבנה כמוה, הסתכלתי עליה אז במבט לא מבין על אף שהבנתי והמשכתי לשחק בחול.

עמדתי באמצע הסלון כאשר אבא ואימא מחובקים, מחייכים אליי.
" הכל בסדר?" שאלתי כלא מבינה.
" טיגיסט, דיברתי היום עם הילה הבת של איציק מהנגרייה היא סיפרה לי שיש לה אחיין שהיא רוצה להכיר לך"
" מה?" הם מעולם לא ניסו לעשות זאת לפני, זאת אומרת זה לא שאני בת שלושים ומחפשת באופן נואש להתחתן.
" היא נתנה לי את הטלפון שלו, תדברי איתו אני בטוחה שהוא נחמד"
" אני לא מבינה אתם רוצים שאצא איתו לפגישה?" הם הנהנו.
" הוא ממתין לשיחה שלך" אמר אבא.
" בסדר אבל אני לא מבטיחה שום דבר" לקחתי את הפתק עם מספר הטלפון וחייגתי באומץ. הקול שלו היה מחוספס ונמוך, ונוכחתי לדעת כי הוא נחמד אחרי הכל. קבענו להיפגש מחר בערב, ידעתי שלמסיבה יותר לא אלך כך שנתתי לעצמי הזדמנות לפחות לפגישה הזאת.
לא ידעתי למי לצפות האם מדובר בבחור לבן? או כמוני?

לימודים לפסיכומטרי יכול להיות דבר מייאש, נעצמו לי העיניים. היום אימא חזרה מוקדם ואמרה שהיא עובדת משמרת בוקר, השעה כמעט שבע בערב עמדתי מול המראה, הבטתי בשפתיים העבות והבשרניות שלי. בחנתי את עצמי, אני נוהגת לעשות זאת כל הזמן. השיער המקורזל שלי היה רך, כן גם שיער אתיופי יכול להיות רך עם כל הנפח שלו. קלעתי לעצמי צמות בכל השיער ויצאתי לסלון.
" את יפיפייה!" אימא התרגשה יותר ממני.
אני זוכרת את הפעם הראשונה בה אימא ניסתה לקלוע לי צמות בשיער, היא הסתבכה ומעולם לא הבינה שיער אפרו, לעיתים הייתה שולחת אותי עם רעמת שיער נפוח לגן, ובכיתה א' כולם בכיתה היו צוחקים על הילדה השחורה עם שיער האפרו, אני נזכרת איך באותו היום רצתי לאימא בבכי וסיפרתי לה. ידעתי שהיא לא הבינה אותי, ידעתי שהיא מעולם לא תבין משום שהיא לבנה. אבל היא חיבקה אותי ונתנה לי לבכות עד שכבר לא הצלחתי יותר לבכות.
הזיכרונות האלו מהדהדים בי. כל חיי ייתי מוקפת בחברה עם אנשים לבנים, כשהייתי בת חמש אחת השכנות שאיתה הייתי נוהגת לשחק שאלה מדוע אני לא צובעת את עצמי והופכת להיות לבנה כמוה, הסתכלתי עליה אז במבט לא מבין על אף שהבנתי והמשכתי לשחק בחול.

בדרכי לבית הקפה הזה, הוא הציע לבוא לקחת אותי. מהפחד שיידחה אותי, ביקשתי שניפגש במקום. חיכיתי, תמיד הייתי מקדימה כי אף פעם לא אהבתי לאחר.
" שרה?" שרה זהו שמי השני, אותו העניקו לי הוריי העדפתי להגיד לו שקוראים לי שרה ולא טיגיסט אחרת זה ישר היה חושף את הזהות שלי.
" כן" ראיתי את המבט בעיניים שלו, המבט הזה שאומר 'היא שחורה'. הוא התיישב, לא בחנתי אותו, פשוט הסתכלתי על הגינסים הכחולים שלו וחששתי לדבר.
" תומר נעים מאוד"
" אני יודעת שזה לא מה שציפית לראות"
" נכון אני לא אשקר ציפיתי לראות בחורה ל..." עצר את עצמו.
" אתה יכול להגיד לבנה אני לא נעלבת, אין לי במה להתבייש אני שחורה ואני גאה בזה"
" אבל ההורים שלך לבנים"
" אם היית מספיק חכם היית יודע שהם אימצו אותי"
" את יורדת עליי עכשיו?"
" לך מותר ולי לא?" החזרתי לו.
" עכשיו אנחנו שווים, את מרוצה?"
" שווים? אנחנו?"
" את צודקת אנחנו לא"
" מעולם לא נהיה שווים"
" את מדברת על הצבע שלך?"
" לא, אני לא מדברת על הצבע שלי, אני מדברת על הטיפשות של אנשים שמעדיפים להסתכל על צבע של בן אדם ולא על מה שיש לו כאן" הצבעתי על הלב. הוא בחן את התנהגותי.
" את אמיצה בשביל בחורה שחורה"
" סליחה? אם אתה חושב שאתה יכול להעליב אותי אתה טועה."
" העלבתי?" הוא שאל בגיחוך.
" אתם הלבנים נמשכים לבנות כמוני אבל מעולם לא תודו בזה כי זה יוריד לכם מהאגו. זה שאנחנו כהים מכם לא אומר שאנחנו טיפשים כמוכם"
" את באמת רוצה לדבר על גזע?"
" אני פשוט לא מסתכלת על צבע כמו שאתה מסתכל, גם אני מעדיפה לצאת עם מישהו כמוני, אבל מה לעשות שאתם יותר מבחינה סטטיסטית הסיכויים שלכם לצאת עם אנשים כמוכם גדול יותר משלי" קמתי משם והתחלתי ללכת, לא הייתי מעוניינת בשיח המטופש הזה איתו.
" תחכי רגע!" הוא רץ לכיוון שלי ותפס לי את היד.
" מה? מה עכשיו?" עמדנו זה מול זה, נושמים בשקט כל אחד את האוויר שלו. פחדתי לצייץ או לזוז.
" את ואני זה לא יצליח גם אם נרצה, כמו שאמרת אנחנו צבע שונה את שחורה ואני לבן. זה לא ילך"
" סיימת?" שאלתי באיפוק.
" כן" הורדתי ממנו את היד שלי ופסעתי בנינוחות אל האופנוע שלי.
" די אל תבכי מתוקה שלי" בכיתי לאימא על הכתפיים, היא ליטפה את פניי והתנצלה על שניסתה לעשות מעשה טיפשי שכזה.
" אני יודעת שאני נראית קצת אחרת אבל... אבל" ניסיתי לדבר, היא חיבקה אותי חיבוק גדול ואמרה:

" אל תבכי טיפשותם של אנשים נשארת, את לעומת זאת בחורה חכמה וטובה. התמודדת איתו כמו שצריך תמשיכי להיות גאה בעצמך... כמו שאימא גאה בך, את מבינה?" יישרתי אליה מבט כשהדמעות הציפו את לחיי ועיניי, חייכתי ללא קול והנהנתי למשעי.
אנשים במדינה חושבים שכהי העור עושים עניין מגזענות, וכי הם חושבים שלא מקפחים אותנו בגלל צבע עור. אז זהו שכן מקפחים, כמות הפעמים בה התריסו והעליבו אותי היא גדולה.
אני מאומצת, אימצו אותי בגיל שלוש ממשפחה אתיופית. אינני מכירה את המשפחה הביולוגית שלי, מעולם לא טרחתי להכיר אך הבנתי שכנראה המצב היה קשה, לכן הם עשו זאת. בבית שלי מעולם לא הרגשתי הבדלים בצבע, ההורים שלי תמיד התייחסו אליי טוב והעניקו לי כל מה שיכלו. הגזענות מגיעה מהתרבות שממנה אני מגיעה. תמיד ידעו שאני שחורה, זאת אומרת- אינני יכולה להסתיר זאת גם אם אני מרגישה לבנה מבפנים, לבנה בתור אחת שגדלה למשפחה כזאת. לעומת זאת, אם בן אדם לבן היה מקבל את המשפחה שלי, איש לא היה יודע מה המוצא שלו, אבל אותי קל לתייג. אני נזכרת בפעמים בהן אמרתי להורים שלי שאני רוצה להיות לבנה כמוהם, הייתי שואלת אותם למה הם בצבע לבן ואני בצבע חום? הם סיפרו לי שכאשר מלאו לי חמש ניסיתי לנקות את עצמי בסבון עד שהצבע שלי יירד, רק בעקבות מה שאותה ילדה אמרה לי, השכנה שהייתי משחקת איתה. הרבה פעמים ניסיתי לעשות הכל על מנת שלא יזהו שאני אתיופית, אבל זה לא הצליח משום שהצבע שלי הולך איתי לכל מקום, גם בלילה בחלומות.
בפעם הראשונה כשלקחתי את התאומים מהגן הגננת אמרה מולי " את הבייביסיטר, נכון?" אנשים מסרבים לקבל אותי כחלק מהם זאת אומרת, מסרבים לחשוב ששחורים ולבנים יכולים לחיות יחד. חייכתי לעבר הגננת ואמרתי לה שהם אחים שלי, היא כמעט נחנקה מהאמירה שלה והתנצלה. גם במאה העשרים ואחת פחות אנשים פתוחים לעניין שיש משפחות מעורבות, כיום כולם מתחתנים עם כולם.
שמעתי את אימא מאוחר יותר מדברת עם אבא עליי, שמעתי את הצער שהיה לו בקול כששמע מה קרה. העמדתי פני ישנה עם הדמעות על הפנים, אבא נכנס ליטף את שיערי ואמר שהוא מצטער.
דבר אחד אני שמחה שיש לי, הורים כמו שלי, חייכתי בסופו של דבר וניסיתי להירדם.

המשך יבוא...
פרק חדש, אשמח לדעת מה דעתכם,
מקווה שאהבתם, שלכם
מאיה

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מחכה להמשךך
זה מקסיםםם
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
וואו תודה על המחמאה ❤
הגב
דווח
guest
מושלם!!מחכה להמשך♡
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 7 תגובות
כותבי החודש בספרייה
חלומות
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
האחים אלימלך-פרק 5
האחים אלימלך-פרק 5
מאת: Magic World
אתמול היה שונה
אתמול היה שונה
מאת: Yael Shayn
בקרוב אצלך 2
בקרוב אצלך 2
מאת: שיר פיליבה
אהבה, אמון ומה שביניהם
אהבה, אמון ומה שביניהם
מאת: Tikva Itzhak
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה