טעם אישי פרק 1
הם אחזו בדף עם הרבה שרבוטים שלא כל כך הבנתי, כשלפתע בצידו השמאלי ראיתי מעין אדם המצויר בצבע חום.
אני מסתכלת על הבגדים הצבעוניים שעליי לקפל ולא אוהבת את זה, אם יש דבר שאני לא אוהבת לעשות בבית זה לקפל את הכביסה. בדרך כלל אימא מקפלת ואני תולה, אבל זה יותר מדי קטנוני בשבילי. רוב היום אני לבד, אימא ואבא בעבודה וכל מה שנשאר לי זה לסיים עם מטלות הבית על מנת שאוכל לעסוק בעיסוקיי האישיים. ישבתי מול הטלוויזיה צפיתי בתוכנית בישול עם השף אהרוני, הוא בחש בקערה שקופה שאליה שפך שמנת ושוקולד. זה גרם לבטן שלי המון הנאה, וגם עשה חשק טיפשי לגנוב ממנו את הקערה חבל שאי אפשר לעשות זאת. מעולם לא חשבתי שיש כל כך הרבה כביסה לחמישה אנשים בבית, אני מתארת לעצמי כמה כביסות עושים אנשים עם שש נפשות או שמונה ואפילו יותר, צחקתי עם עצמי על המחשבה הזאת ובדיוק סיימתי לקפל את המכנסיים הסגולים והמשונים שאימא כל כך אוהבת.
השעה כמעט ארבע מה שאומר שעוד מעט עליי לקחת את האחים התאומים שלי מהגן, הם כל כך חמודים ולפעמים אני צובטת אותם בלחי, הם מתעצבנים אבל סולחים לי כמו תמיד. לפעמים אבל רק לפעמים הם מעצבנים אותי לעיתים מתווכחים על הצעצועים שלהם או שורטים אחד את השני אני עוד מחכה שהגיל הזה שלהם יעבור.
הכנתי לעצמי שייק פירות ויצאתי לכיוון הגן.
הם רצו לכיוון שלי וחיבקו אותי עוד לפני שהספקתי לקחת את התיקים שלהם ממתלה התיקים, הגננת נופפה לי מרחוק והלכנו משם.
" ציירנו לך ציור" הם אמרו יחדיו.
" הינה תראי" הם אחזו בדף עם הרבה שרבוטים שלא כל כך הבנתי, כשלפתע בצידו השמאלי ראיתי מעין אדם המצויר בצבע חום.
" זאת אני?" שאלתי.
" כן" ענה בן בשקט.
בעבר הייתי נעלבת, אבל אז הבנתי שהם מציירים את מה שהם רואים ועצם העובדה שהם חשבו עליי כבר עורר בי מחילה.
" תודה" חייכתי לקחתי את הציור בזמן שהמשכנו לפסוע אל הבית.
" אני רעב" קיטר דן כל הדרך.
" כבר מגיעים הביתה" התעסקתי בחיפוש אחר המפתחות כשראיתי שבעוד רגעים ספורים אנו בבית.
" מצאתי" מלמלתי לעצמי, הם השיגו אותי וחיכו לי במעלה המדרגות.
" לחלוץ נעליים לפני שאתם נכנסים" הם הנהנו עשו כדבריי.
אימא חוזרת רק בשעה תשע, לעיתים היא מקדימה ולעיתים מאחרת, ישנם ימים בהם היא לא עובדת או לוקחת על עצמה רק משמרת אחת ולא עובדת כפולה. אימא היא אחות בבית חולים ואבא הוא סגן מנהל בחברת מחשבים גדולה.
לאחר שאכלו הם ישבו ב
על יד השולחן הקטן וביקשו לצייר, היה שקט הם היו מרוכזים כל כך.
" סיפרת להם?" המשכתי לבהות בהודעה שקיבלתי מאגם בבוקר. לא הספקתי לענות, יותר נכון סירבתי לענות מפני שלא הצלחתי לספר להורים.
" עדיין לא"
" זה מחר! מתי את מתכוונת לספר להם?"
מה שמתרחש מחר זו מסיבה גדולה, מסיבה גדולה בטבריה. אגם טוענת שמדובר במסיבה אחת שמתרחשת פעם בשנה והיא רוצה להוציא אותי מהבית. כשאמרתי לה בעבר שאני חנונית מדי בשביל מסיבות, היא אמרה שהיא יודעת ואז אמרה 'אפילו חנונים מנסים ליהנות במידה כזו או אחרת'. לקחתי זמן לחשוב על זה, ידעתי שאם אלך למסיבה אין מי שייקח את בן ודן מהגן.
" אני לא חושבת שאוכל להגיע" שלחתי לה לאחר התלבטויות רבות.
" שוב עם אני לא חושבת שאוכל להגיע? מתי לשם שינוי תעשי משהו בשביל עצמך?" ידעתי בליבי שהיא צודקת.
" אני צריכה לשמור על התאומים"
" את לא בייביסיטר!"
" הם אחים שלי"
" תעשי מה שאת רוצה" אמרה ויותר לא הגיבה לי. באותם ימים אגם התקשתה להאמין שעומדים להיוולד לאימא תאומים היא מחתה עם העניין ואמרה שלאחר לידתם החיים שלי יהיו שונים, שהם יקחו את כל תשומת הלב וכי עליי לנצל את הזמן שלי עם ההורים. רק בדיעבד הבנתי למה היא מתכוונת.
" טי, למה את עצובה?" בן מולי במפתיע, נבהלתי קלות.
" אני לא עצובה, אני עייפה"
" תלכי לישון אני אשמור על דן, אני כבר ילד גדול" בן אהב להיות אחראי, צחקתי בקול.
" אני בסדר תחזור לצייר"
" לא רוצה זה משעמם, אני רוצה לגו"
" יש לך בחדר"
" אני רוצה לגו חדש"
" אין חדש עכשיו, תשחק עם מה שיש" המבט המרוגז שהיה לו גרם לי להתפקע בשקט מצחוק.
תשע בערב והם ישנים, אימא חזרה בדיוק מהעבודה ונכנסה למקלחת, אבא הגיע חמש דקות אחריה זרק את מפתחות העסק על השולחן והתיישב בעייפות על הספה.
ישבתי בחדר וכתבתי שירים, שירים על חופש, עצב וכוכבים. על אהבה מעולם לא כתבתי, תמיד פחדתי שאם אכתוב עליה איש לא יאהב. למרות שהתאהבתי כמה פעמים בחיי ואפילו היה לי חבר תקופה מסוימת.
" טיגיסט מתוקה בואי רגע לסלון" שמעתי את אימא צועקת. כן טיגיסט זהו שמי וכפי שאפשר לנחש לפי השם שלי הוא שאני בחורה כהת עור, אתיופית ואני גאה בזה.
אז הפרויקט החדש יוצא לדרך והוא סיפור חדש, אני מקווה שהסיפור הזה ילמד אתכם, ירגש אתכם ויגרום לכם לאהוב את החדשה כמו את הקודמות.
מקווה שתהנו ממנו, אל תשכחו לדרג ולהשאיר תגובות❤❤
שלכם מאיה
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
