כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3 1

חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!

" הסיבה שאני קם כל יום בחמש היא מהחרדה שאפספס כל דקה מהחיים שלי, אז הייתי קם צופה בשקיעה וחושב לעצמי יותר מדי"

כפי שהבטחתי הפרק האחרון, מקווה שתהנו, סוף שבוע נעים לכולם ❤

הרגשתי את זרועו מחבקת אותי ומחייכת בוקר טוב, בוקר שלרגע אחד השכיח את העובדה ששנינו הולכים למות. פעם המורה שלי אמרה לי שאנשים לא פוחדים מהמוות, שאנשים יכולים לפחד מאנשים אחרים, אבל לא מהמוות. היא אמרה שהמוות רגוע, לא מרגישים אותו כאילו היא חזרה מהמתים ושבה לעולם שלנו, בתור ילדה אני זוכרת כיצד חזרתי הביתה ושאלתי את אימא קצת לפני שהיא השתבשה והייתה אימה שאהבה אותי, מה זה מוות, ילדה בכיתה א' שבוע למחרת החליפו לנו מורה.
שבועיים עברו מאז, הגוף שלי מרגיש בחולשה שלו, תהיתי איך ראיין מרגיש, האם גם לו כל הגוף כואב? האם גם הוא מסתיר כל כאב במקום להתלונן?
מאז אותו יום נמנענו מלהיפגש, הוא ביקש. כיבדתי. היום החלטתי לספר לו ולגמור עם הסיפור של החרטה מה יקרה אם לא אספר לו.
" אני יודעת שאמרת לי שעדיף שנתרחק... בוא ניפגש בערב בפארק, פעם אחת לפני שנגיד שלום זה לזה בפעם האחרונה, יש משהו שאני חייבת לספר לך משהו" הוא לא הגיב, חיכיתי לו בערב על הנדנדה, אפילו החתולים הספיקו לבוא ולחזור שוב ושוב עד שראיתי זוג רגליים מולי.
" הגעת" אמרתי.
" ההודעה שלך... מה את חייבת לספר לי?" הוא היה נראה מעט חיוור אבל אותו ראיין." נראה לי שתצטרך לשבת"
" אני בסדר"
" ראיין... תשב"
" לא תתחילי גם את לרחם עליי רק כי אני הולך למות אני יכול לעמוד"
" לא אתה לא, כל הגוף שלך כואב, נכון? אתה לפעמים מאבד שליטה או לא זוכר רגעים מסוימים ולפעמים מוצא את עצמך במקום אחר לגמרי"
" תפסיקי לדבר שטויות, את לא תביני"
" לא ראיין, אז זהו שלצערי אני מבינה אותך. אני מבינה לעזאזל כי גם אני בדיוק כמוך לא נשאר לי עוד הרבה זמן" הינה אמרתי את זה. הוא הסתחרר הלך לשבת על הספסל ולא הפסיק לקלל.
" מה? את צוחקת עלי, נכון? זה כי אני חולה?"
" הלוואי והייתי, גיליתי את זה מאוחר מדי. בבקשה אל תדחה אותי תן לשנינו ליהנות מכל יום שעובר, תן לשנינו לאהוב אחד את השני כי זה אולי היום האחרון של אחד מאיתנו או של שנינו. אני אוהבת אותך, אוהבת ולא אהבתי מישהו ככה כמו שאני אוהבת אותך. אל תרחיק אותי ממך אני מבקשת" הוא לא הגיב, התקרבתי וישבתי לצידו.
" תמיד רציתי לחיות יותר, ללמוד כמה שיותר, לחוות אתגרים, לטוס לחוץ לארץ ולמצוא מישהו שאוהב אותי... כל יום מאז שגיליתי הייתי יושבת בפארק הגדול ומסתכלת על האנשים הבריאים רצים, על אימא עם תינוק שמטיילת איתו, על נערה מטיילת עם הכלב שלה ואפילו על אנשים זקנים שזכו להיות זקנים... אני רוצה לחיות, פתאום אני זועקת לחיים כמו שמעולם לא חשקתי בהם... ראיין כואב לי כל הגוף, אני סובלת אבל מתמודדת עם זה כי לעזאזל לא בא לי לפספס יום בלעדייך" בכיתי, הוא ניגב לי את הדמעות.
" אני רוצה לחיות" צעקתי בקול שוב ושוב.
" עולם מחורבן" קילל והסתכל עליי תוך כדי.
" הסיבה שאני קם כל יום בחמש היא מהחרדה שאפספס כל דקה מהחיים שלי, אז הייתי קם צופה בשקיעה וחושב לעצמי יותר מדי" אמר בתהמהמהות.
" אני מצטער... נעמי, אני כל כך מצטער. אני מבטיח לאהוב אותך עד שאמות, מבטיח רק אל תבכי"
" חשבתי על כל הדברים שרציתי לעשות איתך. למה זה מגיע לנו?"
" אנחנו יכולים לעשות כל מה שתרצי"
" ראיין אני רוצה לחיות" ייבבתי על כתפו, הוא חיבק אותי נדמה שרק עכשיו התחלתי להבין שאני הולכת למות. הוא חיבק אותי חזק ככל שיכל.
" בואי נבלה עד שיימאס, תבחרי מה את רוצה שנעשה אנחנו יכולים לצפות בסרט, לאכול במסעדה, להתבטל בבית, ללכת לסטנדאפ... רק תבחרי אבל אל תבכי את גומרת אותי" הפסקתי לבכות, לפחות השתדלתי, זה היה קשה כאילו אגרתי את כל הדמעות שמעולם לא יצאו לרגע המקונן הזה.
....

שנינו חיים עדיין, מנצלים כל רגע בחיים, אוהבים זה את זה, מחייכים, צוחקים לפעמים גם כועסים אבל שוכחים בגלל המחלה. פרשנו מהעבודה שלנו והחלטנו לנצל כל דקה מהחיים שלנו, ראיין סיפר לתקשורת שאנחנו יוצאים יחד ועל המחלה שלו הוא לא סיפר, הוא סיפר להם שהוא לקח הפסקה לטובת האנשים היקרים שלו. הפסקנו להתחרות מי ימות קודם או מי יהיה זה שיבכה ראשון או זה שיבקר ראשון את הקבר. לפעמים העברנו על זה גם כמה בדיחות, היינו די שלמים עם המצב שכבר התחלנו להתבדח עליו. שום דבר לא השתנה נשארנו אותו הדבר, הוא ראיין ואני נעמי, צמד חמד חמדמד ואוהב לעיתים עדיין כמו זוג נערים שמחייכים זה לזה ונבוכים, זוג שנבוך עדיין משתיקות ומנשיקות בפרהסיה.
את אור ואימא לא ראיתי מאז הפעם האחרונה שפגשתי אותם, לעיתים אני לוקחת אוטובוס לכיוון הבית שלהם ומציצה על הבית רואה את אליה ואמה שגדלים כל כך מהר, את נופר לא ביקרתי ולא ראיתי שמעתי שהיא עזבה את ההתנדבות וטסה להודו, תמיד קינאתי בה על התעוזה שלה.

.......

" כבר אמרתי לך שאני אוהב אותך?"
" כן, כבר שלוש פעמים"
" אז קבלי את זה בפעם הרביעית" חיבק אותי ונתן לי קצת מהירקות שהיו עבורי חסרי טעם, אבל דמיינתי שהם טעימים כמו שזכרתי גם אם עכשיו אני לא זוכרת הכל או לא מתפקדת כמו פעם. נהניתי מהם ומראיין שבחר לאהוב אותי.
" חבקי אותי חזק" אמר, הצטופפנו על הדשא קרובים אחד על יד השני והבטנו סביב על העולם.

הסוף! תודה לכל מי שהיה ועמל בקריאתו. וחיכה כל הזמן לפרקים חדשים, אין עליכל!
שתפו אותי, דברו אליי.
עד לפעם הבאה ( שזה ממש בקרוב) שלכם מאיה❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Danit A
Danit A
וואו וואו וואו! , עצוב שזה נגמר אבל שמחה שאת חולקת איתנו את הכישרון שלך♡
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
אין בעד יקרה, שמחה שאת חלק מהקוראים❤
הגב
דווח
guest
ואוווו♡♡♡
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D