כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

להילחם בשבילו- פרק 112

לגלות דברים שלא העליתי בדעתי שעברו במוחו של ליאם עם הזמן

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109110. להילחם בשבילו- פרק 110111. להילחם בשבילו- פרק 111112. להילחם בשבילו- פרק 112113. להילחם בשבילו- פרק 113114. להילחם בשבילו- פרק 114

פרק 112: התכנון

הקול של מאיה מעט רועד. "כ-כן," היא משיבה.
"לא, כבר לא." ליאם נשמע מאוד בטוח בעצמו. "את זוכרת את ערב ההתרמה לאנדרטה של יונתן?"
"איך אפשר לשכוח?" מאיה משיבה בשאלה.
ליאם לא ממתין ואומר ישר, "אז עופרי השתחררה למחרת, זוכרת? בגלל הבקשה שלה ואולי גם העצבים המוצדקים, לא באתי להיות איתה באותו לילה. את האמת? גם אז לא הרגשתי כל כך נוח מול ההורים שלה. הכל עוד היה טרי. היא השוותה אותי לאקס שלה, זה שהיא חשבה שהיא תתחתן איתו. קראה לי "יובל החדש". בכל מקרה, כשסיימנו את ערב ההתרמה ישבתי שעה באוטו וחשבתי אם להמשיך הביתה או לנסוע אליה. לא הייתי בטוח בזה בהתחלה."
ליאם מאוד שקוע בזיכרון שאני שומעת עכשיו לראשונה. אני מקווה שהוא לא ייכנס בדלת בכל רגע ויפריע לי. אני כולי מתוחה, בודקת כמה זמן נשאר להקלטה. שלוש דקות. זה המון זמן בשביל לגרום לי להתקף לב. איך אני מרגיעה אותו?
אני ממשיכה לנשום תוך כדי שליאם ממשיך לדבר. "בסוף לא נסעתי. הגעתי הביתה ולא ישנתי כמעט כל הלילה. אני זוכר שפשוט יצאתי לריצה של כמעט שעתיים. הערב הסתיים גם ככה די מאוחר בשבילי והייתה עוד את השעה שישבתי באוטו, נכון? אז למזלי כשיצאתי מהמקלחת קלטתי שכבר כמעט ארבע לפנות בוקר. שכבתי על הספה והשתקתי את המחשבות, ממש נאבקתי בהן. איכשהו נרדמתי בלי שזכרתי לכוון שעון מעורר והתעוררתי כששאלו החבר'ה מהלימודים איפה אני. באותו רגע הבנתי כבר שאם אני לא בלימודים, את יודעת, אסע לעופרי. אבל הרגשתי שזה לא נכון להיפרד ממנה בבית חולים, אני לא עד כדי כך חסר לב. איכשהו פשוט התאונה נתנה לזה שאתן לה עוד צ'אנס. את יודעת בכלל מה קרה אחר כך?"
"לא ממש," מאיה עונה שתי מילים שמאפשרות לליאם לא להפסיק את רצף הדיבור.
"אני חושב שלא סיפרתי לך שקישטתי לה את החדר בבלונים. זה היה בתיאום עם ההורים שלה. אני זה שהתקשר לבשר לאמא שלה על התאונה ושעופרי בבית חולים. לא ממש השקעתי, די קניתי זר מוכן ופיזרתי בחדר שלה כשהיא באה הביתה. היא מאוד התרגשה, ואני רמזתי לה שם שיש דברים שלא נוכל לגשר עליהם ובאיזשהו מקום היא הבינה שאני קרוב להיפרד ממנה." הוא שותק במשך שניות ארוכות ולבסוף אומר, "ואז היא באה לישון אצלי פעם ראשונה. כשהיינו בדרך לבית שלי בדיוק שלחת לי על הסכום שהצליחו לאסוף ועוד חבר מהפלוגה שלח תמונה שלנו שהוא מצא. הרגשתי קצת מחנק, אבל הייתי מרוכז בעופרי עד שהיא נרדמה ו... את יכולה לנחש. הקטע הוא שהיא קמה וחיבקה אותי ופתאום ראיתי עופרי שונה לגמרי ממה שחשבתי והסקתי עד אותו רגע. פתאום היא הפכה להיות משהו שלא דמיינתי בגלל מה שקרה."
"למה לא טרחת אף פעם לספר את זה? הוצאת אותה די ילדה קטנה ולא תומכת-"
ליאם קוטע את מאיה. "היא ברובה כזו, מאיה. החלק הזה שתומך בי קיים אצלה, אבל מרגיש לי שהוא דועך עם הזמן והיא הופכת את הפוסט טראומה שלי לשגרה. אמרתי לה את זה גם אחרי יום הזיכרון שנה שעברה. עופרי מודעת לכל זה, אין פה משהו חדש, לפחות בשבילה. הייתי קרוב להיפרד ממנה אגב בפברואר של שנה שעברה יותר מתמיד."
"בגלל הכדורים?"
רגע, מה? מאיה יודעת? מתי ליאם הספיק להיפגש איתה בתקופה הזו? אני זוכרת במעורפל שליאם היה די מכונס בתוך עצמו בתקופה הזו בערך עד יום ההולדת שלו והטיסה למילאנו. גם אני לא בדיוק הייתי נוכחת. אמנם הרגליים שלי היו בדירה, אבל הראש עם הדגש למוח היו עסוקים בפסיכומטרי ההולך וקרב.
ליאם נושם עמוק וממש שומעים את זה בהקלטה. "כן. אני עדיין כועס ומנסה להירגע כשאני חושב על מה שקרה בלילה הזה."
"אז מה מנע ממך לעשות את זה? משהו עצר בעדך הרי כי טסתם לאיטליה ביחד אחר כך והכל המשיך די כרגיל." אני לא יודעת למה, אבל נשמע שמאיה עודדה אותו בעבר להיפרד ממני.
"המחשבה הזו עברה כבר למחרת בצהריים. היא הייתה חזקה גם כשההורים שלי היו בדירה. עופרי הזעיקה את כולם, אל תשאלי. עושה לי לא טוב להיזכר בזה."
"אתה רק מחזק את זה שהייתם קרובים להיפרד."
"מה זה קרובים?" לפתע ליאם משתעל. "רוצה לשתות?" הוא משנה נושא. אני מקווה שההקלטה לא תיגמר דווקא עכשיו, בחלק הזה ומנערת את המסך. נשארה עוד דקה וקצת.
"אז מה קרה בסוף?" מאיה מתעקשת על תשובה, ואני לא מאמינה שאני מודה לה על כך.
"את מה שצפוי: הנוכחות של עופרי בחיים שלי עשתה לי טוב באותו זמן. הייתי עסוק בה ופתאום לחזור להיות לבד? זה לא טוב בשבילי. הבנתי את זה ישר."
המשפט הזה שלו גורם ללב שלי להלום כל כך חזק בחזה שלי, שאני חוששת שיקרה לי משהו. בו זמנית, מתחיל להיות לי קר. אני מבינה לבד שאני נכנסת להתקף חרדה, אבל אז המשך הדברים של ליאם גורמים לתחושות בגוף שלי להשתנות.
"את יודעת, אחרי שניסיתי להתאבד, אז באוגוסט, עופרי אמרה לי משהו שבמבט לאחור אני לא מאמין עד עכשיו. היא לא ידעה אז שהיא בהיריון גם, הייתה לה את האפשרות לברוח ולהמשיך הלאה. קרה הפוך: היא נשארה. היא אמרה לי שעכשיו אעבור תהליך ארוך ו... ושהיא לא עוזבת אותי. עופרי הקטנה שברחה בטיילת תל אביב כשסיפרתי לה את הדבר הכי אישי שלי בעולם, שנה וחצי בערך אחרי, מגיבה ככה? בבגרות שכזו? מאותו יום הבנתי שאני כן שמח עם ההחלטה שלי לא להיפרד ממנה וכמובן הדבר הכי חשוב שנבלע בין המילים- אני אוהב אותה."
"אני חייבת לומר שאת זה פחות רואים. רואים אותך דואג, נגיד. אני... רגע, שיט. אני חייבת ללכת. נהיה מאוחר." הקול של מאיה נקטע בצליל של פתיחת דלת שאחריו מגיע הקול שלי. אני מוחקת את ההקלטה באופן מיידי כדי לא להשאיר שום "ראייה", אבל יודעת שעצם זה שנכנסתי סמוך כל כך לסוף המשפט יכול להיות מפתח אל מקום לא ידוע, שאני חוששת לפסוע אל תוכו.

"את בסדר?" ליאם סוגר אחריו את דלת החדר ומתקרב אל המיטה.
"מה?" אין לי מושג איך אני נראית, אבל ייתכן מאוד שצבע הפנים שלי הפך לחיוור בגלל ההקלטה.
"אולי הטיול בחוץ עייף אותך," הוא מניח משהו שלא נכון והולך למטבחון. "רוצה מים?"
"לא."
אני צופה בליאם מארגן את הכיבוד הקל תוך כדי שאני לאט לאט גולשת למצב שכיבה לגמרי. אני לא רוצה ללכת לישון, והמוח מאותת לעיניים לא להיעצם. מהתנוחה הזו, אני רואה את הגב שלו לא הכי ברור. האוזניים שלי שומעות אותו סוגר ופותח כל מיני דברים כולל את דלת המקרר יותר מפעם אחת. הוא ממש הוציא לכבודה של מאיה את כל החדר.
"מה השעה?" אני שואלת אחרי שתיקה שמרגישה נצח.
"עוד מעט אחת," הוא משיב ופותח את הברז שבמטבחון כך שאני לא יכולה לשמוע אם אמר משהו נוסף. אני מוצאת כוחות כדי לעלות מעט את הגוף ועכשיו רואה אותו בברור יותר. הוא מנקה את השיש מפירורי העוגיות. "את רוצה לרדת לחצר קצת?" הוא מסובב את הצוואר אלי לשבריר שנייה והיא מספיקה כדי שהמבטים שלנו יפגשו. הכחול שלו נראה מאוד מבולבל. מה קרה עם מאיה בדקות המועטות שהם היו למטה?
החוויות הטובות מהטיול הקודם שלנו בחצר מציפות אותי. אני מהנהנת וכבר מורידה את הרגליים מהמיטה כשהוא כמעט מקלקל.
"את לא חייבת, עופרי. אם הטיול עייף אותך-"
אני קוטעת אותו. "ליאם, טיול בין מותגי איפור הוא לא באמת טיול. בוא."
הוא מנער את כפות ידיו מפירורי העוגיות ומסתובב לגמרי עכשיו אלי. "נביא את קטנצ'יק לפה אחר כך שוב. אני כבר מתגעגע אליו." החיוך שלו משתלט על פניו.
למרות שיום שבת, אנחנו מוצאים ספסל פנוי די מהר. ליאם מציץ לרגע במסך הנייד שלו ומחזיר אותו חזרה אל כיס המכנסיים שלובש. אני מסתכלת עליו כמה שניות שלמות, והוא משום מה לא מדבר או מספר מה היה במסך.
"הרמת את הגבות שלך כאילו קיבלת הודעה ממש... משונה," אני אומרת בניסיון לדרבן אותו לספר.
"שירי והלימודים שלה," הוא נאנח. "הווטסאפ המשפחתי גועש. תגידי, את רוצה להצטרף אליו? זה מוזר שאף פעם לא באמת חשבנו על זה. יעל שם הרי."
אני מרימה את שתי כתפיי. "זאת החלטה שלכם, מבחינתי זה בסדר."
"תשובה דיפלומטית משהו." הוא משלב את ידיו. "סתם, היא לא בדיוק יודעת מה ללמוד והולכת לכל מיני ימים פתוחים. די לוחצים עליה, זאת אומרת שלי לוחצת. אמא שלי מאוד מתחרטת על כך שהיא לא למדה כלום. את בטח מבינה."
"בערך," אני ממלמלת. הבטן מתהפכת לי, ואני מקווה שליאם לא יפתח את נושא הלימודים העתידיים שלי. אני מחליטה לקחת את הנושא לאזור הנוחות שלי ושואלת, "איך אמא שלך נהייתה קוסמטיקאית?"
"פעם עשיתי עבודת שורשים, כיתה ח' אני חושב. היא אמרה שהיא רוצה לעשות אנשים יפים ולגרום להם להרגיש יפים," הוא עונה.
"זה לא מה ששאלתי." אני מעבירה יד בשיער שלו. "מה שמת? הוא קשה קצת."
"שיניתי ג'ל."
"רואים או יותר נכון מרגישים."
"לגבי אמא שלי, היא עבדה בתור סייעת בפעוטון כשהיינו קטנים. איכשהו קרץ לה כל הקטע של טיפולי פנים, היא תמיד נמשכה למסכות, קרמים... היא יום אחד הלכה עם הקוסמטיקאית שלה לאיזו השתלמות, סתם ליוותה אותה ובסוף לקחה את זה למקום מקצועי. בהתחלה היא עבדה באיזה מכון יופי עד שהחליטה לעבוד מהבית." ליאם לא עוצר פיהוק ענקי שמשתלט עליו. "זהו פחות או יותר. לא סיפור מרגש, אם חשבת שיהיה אחד."
"אמא שלך תמיד נראית מטופחת כזו, גם כשהיו מצבים פחות נעימים," אני כמעט לוחשת.
הוא מהנהן. "כן, בבית חולים. אני זוכר."
"גם כשהיינו אמורים להיות בדרך להפלה-" ואני נתקפת צמרמורות ומתחילה לרעוד. כמובן שהוא מבחין בכך ועוטף אותי בזרועותיו הארוכות לחיבוק. אני יודעת שאם לא אעביר נושא, אני אשקע במחשבות. רק שמה עוד יש לשאול? אני מריצה בראש את האנשים במשפחה שלו ומהר מאוד מוצאת את התשובה. "במה ענבר עובדת? אף פעם לא באמת דיברתי איתה על זה."
"עיצוב גרפי או משהו כזה. אני גם לא מתעמק." הוא משחרר את המגע לאט לאט ומעט מתרחק. "את בסדר עכשיו?"
"אתה חושב שנהיה הורים רעים אם חשבנו על הפלה?" אני שואלת ומהר מאוד מתקנת, "אני אמא רעה, בעצם. אתה רצית את קטנצ'יק מההתחלה."
"אני חושב שרצית להפיל ממקום דואג ואוהב." ליאם מרצין ונושם עמוק. "למה את רוצה להתמקד כל כך במשהו שקרה כבר? השחזור הזה לא טוב. אל תיכנסי לשם, עופרי. בבקשה."
"סליחה," אני ממלמלת ומנסה לא להסתכל לו בעיניים.
"אין לך מה להתנצל. איפה היינו? אה, ענבר. היא רצתה לעצב לנו את ההזמנה לחתונה מסתבר. פשוט מרב שהכל קרה מהר, לא ממש היה לה זמן וההורים שלנו העבירו הזמנות טלפוניות. אמא שלי ממש עשתה אישורי הגעה." בקיצוניות מדהימה, הוא הופך להיות משועשע כולו כולל חיוך רחב והרבה שיניים. "אני שומע מדי פעם עוד ועוד פרטים על התכנון של המשפחות שלנו. אני עדיין לא מאמין שעשו את זה בדרך הזו."
"אל תכאיב לי." אני משום מה לא מרגישה כאב יותר. כאילו התגברתי על החתונה שלא תהיה.
הוא עובר לשחק עם הטבעת שלו. "אין לי שום כוונה לעשות את זה. אם נועדנו זה לא משנה אם החתונה הייתה עכשיו או עוד שנה."
"זה קצת מצחיק כשאתה אומר את זה-" אני עוצרת את עצמי מיד. כמעט פלטתי על ההקלטה. מה אני עושה? אסור לי בשום פנים ואופן להגיד על זה כלום.
"אומר מה?" כמובן שליאם לא מוותר. "את מתנהגת קצת משונה, את יודעת?"
יכולתי לשאול אותו מאיפה הוא הביא את זה, אבל הפה שלי החליט אחרת. השפתיים החליטו לנשוך את המוח. המסכן החליט שבמקום לדמם הוא ילך לחפש איזה פלסטר, והשפתיים פשוט השתלטו על מקומו והוציאו החוצה את הסוף של מה ששמעו.
"אמרת למאיה שרצית להיפרד ממני ויותר מפעם אחת, לא?"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Liron Shapira
Liron Shapira
המשךךךך
הגב
דווח
guest
המשךךךךךך
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
מקווה שהלילה תנחת עלי ההשראה עם הגשם הזה
הגב
דווח
טען עוד 18 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 113
להילחם בשבילו- פרק 113
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 66
יש לי הכל- פרק 66
מאת: שלכת כותבת מהלב
סיפורים אחרונים
התמכרות?
התמכרות?
מאת: Shov .
אהבה ראשונה ואולי גם אחרונה
אהבה ראשונה ואולי גם אחרונה
מאת: לזכור להודות ןלבקש מחילה
לרגע היית כל עולמי
לרגע היית כל עולמי
מאת: Naor Shloosh
אביטל וגבריאל
אביטל וגבריאל
מאת: אביטל סיאנע
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan