כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1 1

חבקי אותי חזק פרק 36+37

את הבחורה הכי טובה שהכרתי" התקרב אליי, נגע בקצוות שיער ומשך אותה לאחור מאחוריי אוזניי. הוא נשק לשפתיי יכולתי להרגיש את הגעגוע שלי לשפתיים שלו, לא הפסקתי אותו נישקתי אותו בחזרה שוב ושוב עד שיגמר לי כל האוויר.

פרק 36

" נעמי, תגידי מתי יש לך יום הולדת?" זה משפט שלא שואלים מיד אחרי שקמים מהמיטה.
" ב15 באוקטובר" אף פעם לא חגגתי יום הולדת, למעט גיל עשר וגם זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה.
" רוצה ללכת לטייל?" הציע לי, איפה נטייל?
" לטייל? איפה?"
" ירושלים, פעם אחת הייתי שם אבל מאז כל הפרסום לא העזתי להסתובב"
" אז איך תעשה את זה עכשיו?"
" נמצא דרך, את רוצה?" הנהנתי.
" איך אתה?" שאלתי
" עדיין עייף, תוכלי את לנהוג?"
" בטח, תן לי רק לארגן תיק. אירגנתי לנו תיק גב אחד עם בגדים להחלפה, הלבשה תחתונה ומברשת שיניים רק למקרה חירום אם ניתקע, מגבונים, נייר טואלט למקרה שנצטרך ושקלים! תמיד צריך שקלים בעיקר בשירותים הציבוריים נזכרתי גם בקבוק מים וארנק.
" מה את עושה?" שאל כשחבשתי לו כובע על הראש.
" הקיץ מתקרב צריך לחבוש כובע" הוא צחק אבל לא הוריד את הכובע.
" ארזת הכל?"
" אני חושבת שכן, שניסע?"
הדרך הייתה תלולה והררית, בעיקר כשהגענו לירושלים והיינו על כביש 1 ממש כבר בכניסה היה פקק נוראי. ראיין נרדם חזק לא הערתי אותו, זמזמתי מעט מהדיסק שהיה במערכת של המכונית שלו.
מצאתי חנייה סוף סוף, ראיין התעורר בזמן ויצאנו לכיוון הרכבת הקלה.
" מה אתה עושה?" הרים את הקפוצון שלו והסתרר מאחורי משקפי שמש.
" אתה יודע שזה עוד יותר מחשיד, נכון?"
" לא אכפת לי, בואי הרכבת הגיעה" המון האנשים נדחסו בתוך הרכבת. בכל תחנה מישהו נכנס ומישהו יצא, היינו דחוסים הרבה היו סוגי אנשים תיירים, דתיים, חרדים, חילונים, וכאלה גם שלא הפסיקו לדבר בטלפון בכל רם. הבטנו זה בזה לפרקים במהלך הנסיעה, בחורה צעירה קראה בתהילים ולעיתים אני תוהה מה היה קורה אם הייתי דתייה? או במשפחה אחרת? איך חיי היו נראים אז? הרכבת עצרה בפתאומיות ומעדתי לכיוונו של ראיין שהחזיק אותי כאשר ראשי התנגש בגופו.
" את בסדר?" שאל אותי בזמן שהרכין את ראשו לעברי.
" כן" אמרתי והרמתי ראשי אליו, רק עכשיו שמתי לב כמה גבוה הוא וכמה נמוכה אני.
" אל תלכי, תישארי" הוא חיבק אותי מאחורי הגב עשה איקס עם הידיים ולא דיבר. היה לי נעים בתוך הידיים שלו, על אף שאנשים הביטו בנו.
" בתחנה הבאה אנחנו יורדים" הוא הנהן וחייך אליי.
" תני לי את היד שלך" שיחרר אותי מהחיבור והושיט לי יד.
" אל תעזבי אותי, נלך יחד כל היום בעיקר באיזור הזה " הנהנתי וירדנו מהרכבת לכיוון העיר העתיקה. הלכנו לטייל בתוך השוק של העיר העתיקה, היו שם הרבה דברים עתיקים, ראיין קנה חמסה להורים שלו רק כי הם שמעו מהשכנים שזה מעלים עין רעה של אנשים, ככה זה אשכנזים שומעים משהו מאחרים וישר רוצים גם, לפחות אצלנו במשפחה הרוסית זה כך. בטח עכשיו כל האשכנזים יכעסו עליי, אבל אני כמעט בטוחה שגם לאשכנזים יש שיטות אחרות אם לא החמסות.
" את אוהבת?" תפס אותי מביטה לכיוון הצמידים אשר היו תלויים על המתלה.
" כן, יש שם אחד בצבע שאני אוהבת"
הוא ענד לי את הצמיד על היד, צמיד בצבע טורקיז.
אהבתי שהצמיד פשוט הוא לא מתייפייף להיות זהב עם יהלומים, זה פחות מושך אותי. אהבתי שזה פשוט ויפה על היד. גם אם אענוד אותו לפרק זמן קצר, עדיין אהבתי את העובדה שזו מתנה מראיין.
" את רעבה?" שאל כשיצאנו משם.
" כן התחלתי להיות"
" בואי למחנה יהודה נאכל במסעדה טובה"
שוב היינו ברכבת הקלה לאחר שעשינו סיבוב בממילה, לא התעכבתי על קניות זה היה מיותר לבזבז יום כזה בשביל קניות בזארה. הפעם הזאת ישבנו על שני מושבים, הוא הסתכל על הכובע שלי וחייך.
" אני מקווה שאת לא סובלת איתי היום"
" למה שאסבול? כייף לי" אמרתי והשענתי את ראשי עליו.
" איזו הקלה" לחש לי ושנינו הבטנו בנוף.

השוק היה סואן, הרבה דברים משמינים וטובים הם הציעו שם, הייתי מבולבלת ראיין אחז בידי ולקח אותי למסעדה שהוא מכיר.
" תזמיני מה שתרצי אל תתביישי"
הזמנו יחד ואפילו התחלקנו במנות כמו ילדים קטנים שעושים את זה בכדי לטעום את הכל.
השמש כבר שקעה כשסיימנו לאכול, תהינו לאן דרכנו ללכת.
" את רוצה ללכת לרחוב יפו? יש שם חנויות את בטח תאהבי. יש שם גם מוטל אפשר לישון שם ומחר נחזור הביתה, רק אם את רוצה"
" רעיון טוב"

....

לאחר קינוח טעים באחת הגלידריות ברחוב עלינו לחדר שלנו.
" תישני על המיטה אני על הספה" זה פתאום היה מוזר אף פעם לא ישנו באותו חדר.
" את ישנה?" שאל כאשר עדיין לא התרגלתי לחושך שבחדר ורק המנורה שבחוץ הצליחה להאיר מעט אל תוך החדר.
" עדיין ערה" אמרתי ותהיתי על מה הוא חושב.
" את רוצה לחזור למסעדה?"
" כן, התגעגעתי לעבודה"
" אני מתכוון בתור טבחית"
" ומי ישטוף את הכלים?" שאלתי וצחקתי לעצמי.
" יש שוטף כלים חדש אל תדאגי" הידד התפקיד הארור הזה נלקח ממני סוף סוף.
" אני אשמח... אתה, אתה לא חוזר?"
" אחזור לראות איך את מסתדרת" תהיתי אם לשאול למה? ואם לשאול אם משהו קרה לו? אך לא שאלתי.
" בואי נסכם שמי שקם מחר ראשון מעיר את האחר" הציע.
" רעיון טוב, שנלך לישון?" הצעתי הוא הנהן בקול וכך ניסיתי להירדם עם המחשבות עד שזה באמת קרה.

פרק 37

ראיין העיר אותי משנתי על אף השעה המוקדמת, לא כעסתי כך קבענו הרי. אני חושבת שהוא נתן לי לישון קצת יותר וזה נחמד מצידו לעשות זאת.
" בואי נתארגן מהר נלך לאכול"
" מתי קמת?" שאלתי אותו.
" אני ער מחמש" בבוקר? חשבתי לעצמי.
" מה השעה עכשיו?"
" כמעט עשר"
" למה לא הערת אותי קודם?"
" לא רציתי להפריע לך"
" אתה תמיד מתעורר בשעות כאלו?"
" רק לאחרונה"
לאחר עשרים דקות הייתי מוכנה, השארנו את החדר נקי ולא השארנו שום דבר מאחור.
" בא לך שנעשה סלפי?" הציע.
" טוב" לא התנגדתי למרות שלא אהבתי איך אני יוצאת בסלפי. הוא לא הרכיב משקפיים ולא הסתתר לא ידעתי למה אבל גם לא שאלתי.
" אתה לא השף מילר?" שאל אותו המלצר שלנו.
" כן" הוא חייך ספק אהב שזיהו אותו ספק רצה להתחבא.
" אני יכול תמונה?" המלצר דחף את עצמו לכיוון ראיין שלך את המצלמה שלו והצטלם איתו עוד לפני שלקח הזמנה.
" אין עלייך!" המלצר כל כך התלהב שנתן לנו מנה על חשבון המקום מבלי שביקשנו. וזו למעשה הפעם הראשונה שאני מקבלת משהו בחינם בחיי. תמיד הייתי צריכה להילחם על דברים, ככה זה אצל מפורסמים בוודאי.
רציתי לראות קודם שהוא אוכל, הוא שבע די מהר וחיכה לי שאסיים.
לאחר ביקור בכותל החלטנו לחזור הביתה, התנדבתי לנהוג משום שהוא לא ישן כמו שצריך, אבל זו לא הסיבה היחידה מדוע התנדבתי.
" תודה נעמי" אמר כשהגענו אל החצר המשותפת שלנו, איפה שאני תולה תמיד כביסה.
" על מה?"
" על היום הזה, את הבחורה הכי טובה שהכרתי" התקרב אליי, נגע בקצוות שיער ומשך אותה לאחור מאחוריי אוזניי. הוא נשק לשפתיי יכולתי להרגיש את הגעגוע שלי לשפתיים שלו, לא הפסקתי אותו נישקתי אותו בחזרה שוב ושוב עד שיגמר לי כל האוויר.
לא ידעתי מדוע אני מרגישה חיבה עזה אליו, מדוע אליו. הרי כל חיי לא באמת אהבתי מישהו כל כך כמוהו, אפילו לא את אור.
" חמש נוסעים לעבודה, תהיי מוכנה" אמר בטון קשוח כשהשתחררנו אחד מהשני.
צחקתי והצדעתי לו כמו חיילת טובה.
" מה את הולכת לעשות עכשיו?" שאל כשאנו עומדים זה מול זה.
" לא חשבתי על משהו מיוחד"
" חשבתי אולי לנקות"
" הבית שלך מצוחצח"
" הספקת להכיר את מחלת הניקיון שלי, לא?"
" מי אני שאעיר לך, אם זה מה שעוזר לך... אגב מה עם אור?"
" אין לך מה לדאוג אנחנו לא מדברים"
" אני לא דואג לו. אני דואג לך. את בטוח בסדר עם זה?"
" כן, הוא איכזב אותי מאוד"
" לכי לנקות" נשק למצחי ברוך וחיכה שאלך.

המשך יבוא... על הסיפור הזה עבדתי די הרבה זמן, שאלתי את עצמי האם לשנות את העלילה או לכתוב אותה כפי שרציתי מההתחלה? היו לי הרבה לבטים. מקווה שהכיוון שאבחר לסיים את הסיפור ימצא חן בעיניכם.
בכל אופן עדיין לא נגמר...
המשך יבוא❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מקווה שהסוף טוב! סיפור מהממםםםם
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
תודה רבה,
לא מגלה❤
הגב
דווח
guest
מהמם כמו תמיד! ההודעה שלך בסוף מעט מלחיצה אבל אני בטוחה שזה יהיה סוף טוב
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 6 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה