כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

זונת הכפר 18++ פרק ג

גברת שבע

הגענו לביתו שהפך ברגע לשלי, ג'י הסתכל עליי ברוך והתחיל לדבר בטון סמכותי כזה שגרם לי להרטיב ברגע.
"אני לא יודעת מה שמעת או ממי שמעת לגבי עבודת הנשים אצלי בבית אך תשכחי מכול מה שאמרו לך, המטרה שלך לאחר החודש הזה הוא לזכות בשרשרת, שרשרת שייכות אליי. פה בבית תחיי כמלכה, ותוכלי לעשות כרצונך במהלך שעות היום לאחר זכייתך בשרשרת. אני אוהבת נשים משכילות וכנועות, זונות ואימהות אוהבות, חכמות ומטומטמות כאחד, הכול ככלום"
הסתכלתי מבולבלת, לא הבנתי כלום, נזכרתי! היו ספרים מאובקים בבית עם כתביו של המרקיז דה סאד*** יכול להיות לכך הוא מתכוון? להשפלה עצומה המיועדת להעצים אותו? .
"אני מתנצלת, אני לא מבינה, אתה בעצם רוצה לעשות מה? הדבר היחידי שאני מכירה הקשור לכניעה מופיע בכתביו של דה סאד '' אם יש ברצונך לשכנע אישה השתמש בתשוקות יותר מאשר במידות טובות'' "
הוא הסתכל עליי מופתע עד עמקי נשמתו, חסר מילים ומבולבל יצא מן החדר וחזר עם קנקן מים ו-2 כוסות, לאחר שלגם שלוש כוסות מלאות חזר לטון הסמכותי שלו:
"את מצטטת את דה סאד? את יודעת שכל מי שהגיעה לפה אפילו קרוא וכתוב לא ידעה ואת מצטטת לי את חדר המיתות של דה סאד כאילו הוא חי כאן היום ולא במאה ה-17"
"18 לא 17" התפרצתי לדבריו.
"מה?" הסתכל מבולבל.
"דונאטיין אלפונס פרנסואה דה סאד הידוע כמקריז דה סאד חי בצרפת במאה ה-18 אחרי הולדת ישו, לא במאה 17".
"מאיפה את יודעת את כל זה?" שאל בסקרנות תהומית.
"אימי הייתה מרצה באוניברסיטת הדסון לפני מלחמת העולם השלישית. היא לימדה אותי מדעים מדויקים ומדעי הרוח בנוסף למטלות בית אבל אל תספר לה שקראתי את הספרים במרתף בבקשה"
"אוי ילדונת שובבה וחכמה שאת..." הסתכל וליטף את פני.
"הרשמת אותי. בימים כמו שלנו, קשה להפתיע אותי. תשמעי, מהצד שלי את תחיי בבית כשלך כמה שרק תרצי אבל בחוקים שלי."
"אני שלך, כל גופי ונפשי כאחד. אני רוצה לחקור את המיניות שלי בבקשה". אמרתי תוך כדי שהסתכלתי עליו בעיניים.
"רדי" נבח. נזלתי לרצפה על ברכי, כפות ידי על הברכיים, ראש מושפל וגב זקוף.
"יופי מממ" ציין בהתרצות מן הצעצוע החדש שקיבל שהוא אני. ואני? אני כבר נוזלת מכל השיחה, הסיטואציה ומהמבטים החודרים שלו.
"עכשיו ילדונת, את נשארת בדיוק ככה עד שאחליט שמספיק, ברור לך?".
"כן" יללתי בכניעה חתולית.
שמעתי צעדיו מתרחקים ממני והמתנתי, בשקט.
אחרי כמה זמן גופי צרב מהישיבה הממושכת דבר שגרם לי לחשוק ולשנוא אותו כאחד.
שמעתי צעדים מתקרבים.
"תרימי את הראש אליי" ברוך תהומי. והרמתי אליו במבט מגורה, חתולי, כאובה מן הישיבה הממושכת.
"ילדונת טובה, ככה ישבת חמש שעות מלאות בשקט המממ. תורידי מכנס, תשעני על הספה עם ישבן בחוץ". נזלתי כמו שלא נזלתי בחיים.
"אוי מה זה? כמה שאת נוזלת. את רוצה זין ילדונת?" שאל כיודע את התשובה מראש.
"כן בבקשה ג'י" התחננתי על חרמנותי הגוועת.
הרגשתי את קצה הזין שלו בכניסה אליי, נכנס באיטיות משגעת, סנטים אחרי איבוד שליטה טוטאלית, עומדת להתפוצץ בכל שניה גונחת כמו חיה ומתחננת לעוד עד שכול איברו הענק נדחס לתוכי "בבקשה עוד בבקשה אני כל כך קרובה" אני בתחינה בגניחה עם גב מקומר מצמידה את ישבני אל איבר מפשעתו "בזמן שלי, לא שלך." סטר לישבני דבר שהספיק כדי לגרום לי לגמור כמו חיה, בצרחות, מתכווצת על איברו השמן ואותה תחושה מוכרת ממלאת את גופי ואת בטני התחתונה ונוזלי שטפו את ירכיו החטובים של ג'י בתשוקה בלתי נגמרת תוך כדי שג'י מגביר את קצב אגנו לגופי מלא הקימורים כגוף אחד בקצב מהיר מביא אותי לקצה פעם נוספת וגופי רועד, מפרכס מתחת לגופו הקודח בתוכי "קחי חרמנית קטנה קחי" גנח ושפך את זרמתו בתוכי דבר הגרם לי לצרוח, לגמור עליו פעם אחת נוספת, סוחטת את כל מה שהוא יכול לתת לי. "תודה לך, תודה לך" מלמלתי חצי מעולפת רכונה על הספה הספוגה מנוזלים תוך כדי שמיצי ומיצו נוזלים מגופי. שמעתי אותו מתרחק ושב לאחר מספר דקות לחדר. אספר את גופי אליו לחיבוק ארוך.
"את יודעת?".
"הא?" מלמלתי, עדיין מתאוששת.
"את לא הראשונה אצלי בידיים, נדיר למצוא צמח כמוך, אני זוכר את העולם הישן ואת הריגוש הזה שכולם חיפשו, הקרבה שכולם חיפשו" ביגון קודר, הרים אותי למקלחת חמה, הכניס אותי והתיישב מאחוריי כמשענת תוך כדי שמסבן אותי. "אם יכולת לקבל כל מה שתרצי, מה זה היה?" שאל תוך כדי כרבול ארוך. נזכרתי באימי ובסיפוריה על הספרייה שלא נגמרת באוניברסיטה, מלאת הספרים המאובקים וסטודנטים סוררים תרים אחר פיסות מידע שימושיות, ולרגע רק חשבתי על השרשרת, שבזכותה לא אאלץ למכור עצמי ולהיות אמא לילדים שאת אביהם לא יכירו מעולם. "רק אחד?" שאלתי בתום. "ילדונת מה שתרצי תקבלי" אמר ברוך בלתי נלאה.
"אני רוצה לבקר בספרייה אמיתית, מלאת ספרים מכל התחומים ומכול פיסות הידע שהעולם ליקט".
"לא שרשרת?" שאל בסקרנות.
"זה בחירה שלך, אני כמובן מעוניינת בשרשרת, לשאת את ילדייך. להזדיין שעות על גבי שעות, לחקור את כתביו של דה סאד ביחד וסתם לשתוק" השתתקתי והסמקתי מבפנים ומבחוץ, יכול להיות שהוא משחק לי בלב? אני רק רוצה להוריד נעליו לאחר יום ארוך, לשאול לשלומו, לספק את כל צרכיו רגשיים, מיניים.
"ילדונת" מלמל וחבק לי.
"אני רוצה להראות לך משהו" הושיט לי חלוק פרוותי ומפנק ושמי רקום עליו ^מתי הספיק תהיתי^ "חדרך נמצא פה. אני אשן פה רק אם תרשי לי, בחדר הזה את קובעת מי יכנס אני קנאי לפרטיות מאוד. חדר המשחקים שלנו נמצא בקצה המסדרון ובקומה למעלה רק אני נמצא ואין הרשאה לאף אחד לעלות לשם, לפחות לא היה טעם לתת הרשאה לעלות לשם, בואי" משך אותי בידו אל עבר חלקת האלוהים הקטנה שלו, בקומה שתי זוגות של דלתות כפולות אחת מול השנייה פנינו לצד שמאל וג'י פתח את הדלת באמצעות מפתח דלת כפולה לספרייה, אמיתית! דמעתי מאושר.
"ג'י זה מדהים, מותר לי להיכנס לפה?" שאלתי בתום.
"כן אבל זה הסוד שלנו, אסור לאף אחד לגלות על הספרייה הזאת, כיום יש מיעוט גברים המאמינים כי ידע הוא אך ורק לגברים וכי נשים לא אמורות בכלל ללמוד קורא וכתוב."
הושיט לי מפתח בחיוך ונתן לי להתכרבל עם עצמי על הספה "ג'י?" שאלתי.
"כן מתוקה?"
"אני היחידה לשרת אותך כיום?".
"את היחידה שגרה פה, אך תפקידי נשאר בעינו, אני מבתק את בנות הכפר הצעירות ומנהל את עיניי הכפר".
"למה אתה דווקא?"
"כי אני לא סומך על אף אחד שלא יגרום טראומה לבנות הצעירות שמגיעות מעט לעט. אני מעולם לא אפגע באף אחת אבל אני זה לא כולם ישנם כפרים בהם החוקים לא קיימים ותוחלת החיים של הנשים קצרה מאוד והן מתות מתשישות לפני גילאי ה-40 מי ששורדת את זוועות הגברים במהלך השנים. בכפר שלנו יש הכי הרבה נשים מבכול כפר אחר ששרד ונים הצליחו לשמור על תוחלת החיים גבוהה כמו גברים"
"אז זאת הסיבה שבנות לא לומדות בבית ספר?"
"פחות או יותר, אני אוכל להבטיח את ביטחון הנשים בכפר אך לא מחוץ לה".
"ולמה לא קרוא וכתוב? הבסיס?".
"כי הן לא יכולות ללמוד לימודים משמעותיים כמו הבנים".
"אני לא מבינה"
"את לא יכולה להבין, את קטנה מידי ילדונת. ואולי גם חכמה מידי" נשק לאפי.
"אני חושבת שאני אסתתר בספרייה עוד קצת וארד לאכול איתך זה בסדר?"
"כמובן, יודעת מה? אני ארד למטה ואביא לנו לפה".
"תודה ג'י".

*** דונאטיין אלפונס פרנסואה דה סאד, הידוע כ"המרקיז דה-סאד", היה אריסטוקרט צרפתי, מהפכן, פילוסוף וסופר שנודע בעיקר בזכות סגנון חייו ותפישת עולמו הליברטינית. עבודתו כוללת רומאנים, סיפורים קצרים, מחזות ופרגמנטים פוליטיים, חלקם פורסמו בימי חייו תחת שם בדוי. (ויקיפדיה)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שבע סישולדי עקוב אחר שבע
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
כתיבה מושקעת
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
שבע סישולדי
זונת בכפר 18++ פרק ד
זונת בכפר 18++ פרק ד
מאת: שבע סישולדי
זונת הכפר 18++ פרק ב
זונת הכפר 18++ פרק ב
מאת: שבע סישולדי
אפור-שחור
אפור-שחור
מאת: שבע סישולדי
חיי שלי, שלי.
חיי שלי, שלי.
מאת: שבע סישולדי
הרפתקאות
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
מאת: שקד מיכאל
הסקס הקבוע שלי
הסקס הקבוע שלי
מאת: Yarden Feiner
את יורדת או אני?
את יורדת או אני?
מאת: E .C
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
סיפור קצר על יד הגורל והצעות נישואין
סיפור קצר על יד הגורל והצעות נישואין
מאת: גלי נעמה
החיים בשעון שוויצרי
החיים בשעון שוויצרי
מאת: Liran Raz
היא בסה"כ רוצה להיות מאושרת
היא בסה"כ רוצה להיות מאושרת
מאת: Nouraldein Yousif
אני מפחדת
אני מפחדת
מאת: secret charm