כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

זונת הכפר 18++ פרק א

גברת שבע

פרק א'
אימי נהגה לספר לי בהרחבה על עבודתה הקודמת כמרצה באוניברסיטת הדסון במדינת ניו-יורק אשר ביבשת אמריקה הצפונית, מדינה זו כבר לא קיימת. למען האמת שום מדינה כבר לא קיימת, מעטי האנשים הנותרים גרו בכפרים קטנים המונים עד 300 איש. אימי נהגה לספר לי בעיניים בורקות מחולמנות וגעגוע על השמש הקופחת בקיץ, על ימי הסתיו המרהיבים והחורף מקפיא העצמות, האביב שמגיע תמיד בעצלתיים אך תמיד בזמן. על אוניברסיטה רחבת הידיים, הריצות מכיתה לכיתה. ימי הבטלה על מדשאות בין סטודנטים חסרי דאגה אימי גידלה אותי, הייתי ביתה היחידה בעולם המוטרף הזה, גדלתי כנסיכה, ולמדתי בבית כמו כל שאר ילדות הכפר אך לימודיי היו שונים. למדתי, קרוא וכתוב, מדעים מדוייקים ומדעי הרוח, בנוסף ללימודי שאר הבנות כמו עבודות בית כמו בישול, תפירה ותחזוקת עדרת ילדים מרשימה.
הבנים למדו בבתי ספר מסודרים, שלא כמו לבנות, היו להם פריווילגיות ואחריות על המשך קיום האנושות, הם למדו פוליטיקה, רפואה, חקלאות טכנולוגית או טכנאות כללית בהתאם למבחני ההתאמה בגיל 14.
שאלתי את אימי מדוע אין אני נבחנת במבחני ההתאמה, היא סטרה לפני והורתה שלא לדבר על כך. תבינו אימי הגנה עליי מן המציאות הקשה שמצפה לי ומעולם לא סיפרה לי על עבודתה הנוכחית עד ליום הולדתי הארבע-עשר.
באותו בוקר, קמתי מנומנמת בשלולית חמימה קמתי מן המיטה וגילית כי המיטה מלאה דם צרחתי בבהלה אימי נכנסה והחלה לבכות, הורתה לי להיכנס למקלחת טוב טוב.
יצאתי והמצעים כבר לא היו על המיטה ונתלו לייבוש על החבל כביסה בגג, אימי ישבה על המיטה ובמבט אטום אמרה: "אזליאה* יקירתי, מזל טוב (מפוקפק למדי כך הבנתי לאחר השיחה) היום הפכת לאישה, פעם בחודש הגוף מחדש את עצמו ויורד דם בין 3 ימים עד שבוע זה תהליך טבעי וכל אישה עוברת אותו. היום של הוסת הראשונה לצערי הרב ילדתי האהובה והיחידה זה היום שאת נכנסת לרשימת העבודה של הכפר, יומיים בשבוע עבודה מזלנו שיש מספיק נשים בכפר" אמרה בכובד ראש וחנוקה מדמעות בעיניים נפוחות, עדיין לא הספיקה להגיד את מה שעיניה ביקשו להגיד ונשמעה דפיקה, אישה מבוגרת בתפקיד המכובד הרופאה היחידה בכפר והאחראית הבלעדית לטפל בענייני הנשים בכפר בשם זואיה.
"לינדה" פנתה לאימי המרוסקת והדומעת "עדיף מאוחר מאשר מוקדם לא כך? לפני שבוע הייתי צריכה לטפל בילדה בת שמונה שקיבלה מחזור" אמרה בצער.
"אזליאה, אני משאירה אותך עם זואיה היא תסביר הכל" אמרה אימי בקול חנוק עם מבט עצוב.
הדלת נסגרה וזויאה פתחה ואמרה: "כמו שאת יודעת מצב הנשים כיום ייחודי למדי, עקב מחסור משווע בנשים ותפקיד הנשים לספק את צרכי הגברים, בכפר שלנו האחראי הבלעדי על ביתוק הבנות הוא ראש הכפר ואל תדאגי, הוא עדיין ומתחשב מאוד, אל תפחדי" אמרה ברוך, התסכלתי עליה מבולבלת ולא מבינה מה בעצם היא אומרת.
"אזליה מותק, מה אימך סיפרה לך על עבודת הנשים כיום? היא לא סיפרה לך?"
"סיפרה לי מה?"
"בכפרנו, כמו בכל כפר אחר, תפקיד הנשים הוא לספק מינית את הגברים, מיום המחזור הראשון ועד יום המחזור האחרון, זה למה אני פה, לאשר את בריאותך הגופנית לצורך עבודה זאת." אמרה בנשימה מקוטעת.
פרצתי בבית ובבאת אחת הבנתי את פרק ההתנהגות הלא אופיינית של אימי בבוקר זה.
"למה? למה זה צריך להיות ככ" אפילו לא סיימתי את המשפט וזואיה התפרצה לדברי: "אלזיאה יקירה, אין טעם לבכות או להתפלסף על המציאות, המצב לא אידיאלי, בעולם הישן דבר זה לא היה קורה ואף היה נחשב טאבו כיום הנשים מחוייבות להמשיך את קיום האנשות בכך שהן מקריבות את נפשן שלהן, אני מתנצלת אבל אין ברירה אחרת, ילדה יפה יש לך שבוע להשלים עם המציאות הנוראית של ימינו" אמרה ברוך תוך כדי שהיא מוחה את דמעותיי במטפחת.
הסתכלתי במבט אטום ומהורהר עליה בזמן הבדיקה שלי היא אמרה שהתמזל מזלי לאימי והלכה.
הסתכלתי על אימי במבט רושף:
"למה לא אמרת לי? למה נתת לי לגדול באשליית באך והנסיך הקטן? איך יכלת להביא אותי לעולם הזה עם גורל כזה אכזר? תגידי לי רק איך?"
צעקתי, בכיתי, שרטתי את עצמי, יללתי בעיניים מלאות שנאה ודמעות על אימי היא פשוט בכתה וחיבקה, הכילה את השבוע הקרוב בזהירות ובאהבה מכילה.
-כעבור שבוע-
ראש הכפר גבר נאה למדי, גבוהה שחום בנוי היטב עם שרירים בולטים בכל תנועה, אפילו קטנה של הגוף, העיניים שלו היו חומות ומלאות אהבה ורוך.
הוא הגיע לאסוף אותי, מריח מבושם מטריף. "אזליאה" הוא העיר אותי מהבהייה בו, "אני ג'יי נעים מאוד, אני מבטיח שאני לא אפגע בך, בסדר חמודה?" אמר ומשך את ידי ונישק אותה, אני מתרככת מעט אחרי היום שעבר עליי, קוסמטיקאית הכפר הגיעה היום, מרטה, סידרה וטיפחה את כל גופי העגלגל, השחמחם מלא בקימורים משורטטים כמו בציורים של אדוארט מאנה** עם שדיים וישבן די מרשימים, בטן קטנטנה ויחסית שטוחה, שיער גלי בלונדי עם גוונים טבעיים מהשמש, פנים סימטריות עם עיניים תכולות מלוכסנות קלות עם ריסים ארוכים ומלאים ממוסגרים בגבות מוקפדות ושתי גומות חן תוחמות שפתיים בשרניות אדומות וורודות.
הוא הוביל אותי לרכבו, ואני בהחלטה נחושה לא לבכות, כי דמעות היו מספיק השבוע.
הוא חייך אליי חיוך רחב "הגענו" אמר בחיוך והזדרז לפתוח לי את הדלת, יכול להיות שאני נהנית ממשחק התפקידים הזה? שאלתי את עצמי כאשר בין רגלי התחילה להיווצר חמימות נעימה. "תודה" אמרתי בביטחון משכנע, אותי? אותו?
נכנסנו לבניין בן 2 קומות ככול הבתים בכפר, לסלון מואר מרוהט בטוב טעם, על השולחן חיכה לנו בקבוק יין לבן ושתי כוסות זכוכית, ג'י הגיש לי כוס יין מלאה.
"יש לזה ריח מוזר"
"יש לזה גם טעם מוזר, את מאוד יפה את יודעת?"
הוא עבר בצורה חדה ורצינית למדי למחמאות.
"הכל בסדר מתוקה?"
הייתי חדורת מטרה ברצון לראות האם זה כל כך נורא כמו שהם מספרים ואת האמת? הייתי מאוד סקרנית לגבי הסוד הגדול אשר הסתירו ממני.
"כן, תודה לך. נתחיל?" אמרתי בביטחון מלא שהפתיע אותו הוא בהה בי והנהנן.
"אני מתחיל להתפשט, בסדר מתוקה?"
התחלתי להתפשט בעצמי ג'י שם את ידו על ידי
"אני רוצה להפשיט אותך"
"אין כל כך מה" אמרתי בצחוק, הלבישו אותי בשמלת לאנז'רי*** קטנטנה" שבקושי כיסתה משהו ומעליה מעיל גשם חום שנראה כמו שמלה.

ג'י גיחך, חפן אותי מאחור לא ממהר בכלל להפשיט אותי. לפתע, הרגשתי משהו קשיח מתחכך בין לחיי ישבני, הסמקתי וחמימות נעימה התפשטה אצלי בבטן התחתונה. הרגשתי טיפה סוררת נוזלת בין ירכיי על רגלי, סגרתי מהר אותן התנצלתי פניתי לעבר המקלחת לשטוף את רטיבות הפות שלי תוך מספר שניות הופשטתי ממעילי, הושבתי בחוזקה על הספה. ג'י הסתכל לי בעיניים.
"את לא הולכת לשטוף את הרטיבות שלך, זה סימן שאת נערה קטנה וחרמנית"
הסמקתי עד עמקי נשמתי ובשלב זה הטיפה הפכה לזרם מטפטף לסירוגין.
"אני הולך לגרום לך להירטב, לגמור וללמד אותך טריק או שניים"
הוא לא סיים את המשפט וכבר התיישב על ברכיו תוך פיסוק רחב של ירכיי באמצעות ידו. פתח את פיו, החל ללקק את דרכו אל עבר הפות שלי. ליקק ביסודיות את טיפותיי מירכיי, שלח לשון אל עבר הדגדגן. החל ללקק, לאט, לאט. הרגשתי כאילו אני מרחפת מעלינו, לשונו שלחה זרמים אל כל גופי, מלקק ביסודיות יונק כל חלקה טובה של כל הפות שלי פתאום באמצע כל הטוב הזה הרגשתי לחץ נוראי בכל הבטן התחתונה שלי כמו לחץ של ללכת לשירותים 'למה עכשיו' חשבתי לעצמי, "מאמי אתה חייב לתת לי ללכת לשירותים אני עוד שניה מתפוצצת עלייך" אמרתי בגניחות עונג, חנוקות, מתוקות.
ג'י הסתכל "תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב, שום שירותים ושום נעליים בפעם הבאה שאת מרגישה ככה את סופרת בקול עד 10 ועושה עליי" וחזר לינק את הדגדגן שלי חזק, החזיק אותו קלות בין שניו ושיחק בפראות עם לשונו על איברי האומלל, לפתע כבר לא יכולתי להחזיק את הנוזל שנאגר בתוכי וספרתי בקול מה שדירבן אותו להגביר יניקה, ספרתי עד שמונה גונחת, מתבלבלת באמצע, מבולבלת משהו השתחרר בתוכי, צרחתי מעונג, גל אדיר שטף את כול גופי בזיעה קרה ושפריצי רטיבות על פניו וגופו. חייך ליקק את כל רטיבותי מגופי. חצי מעולפת הוא החזיק כוס מים ליד שפתי, השקה אותי אוששתי מעט.
"הרבה זמן לא הייתה לי נערה משפריצה, נהניתי מאוד להגמיר אותך נערה חרמנית שלי, עכשיו תורך." הצביע על איברו התפוח.
"אוי זה גדול ממש"
"נכון, ואת הולכת להרטיב אותו עם פיך, בהתחלה עם לשון, אז תכניסי אותו לפיך, בלי שיניים מתוקה טוב?"
אחז בראשי, קירב לאיברו אפילו לא נתן לי הזדמנות ללקק וישר הכניס והוציא מפי במהירות, ריר יצא לי מכל חור. בקושי נשמתי, ניסיתי למחות אבל יצאו לי קולות עמומים למדי, הריר נזל על שדי הזקורים, על ירכיי והפות שלי החל להוציא נוזלים כשלעצמו.
"תישעני על הספה עם גופך, טוסיק בולט" אמר באנחה קצרה ואימתנית.
"אני רואה שאת נהנית מכל העסק עד כה? הא? נערה חרמנית שכמותך" תוך כדי ששיחק עם איבריי הפרטיים והרגיש את רטיבותי הגועשת, כמה ליקוקים על הדגדגן התפוח שלי והתחיל להעביר את איברו הגדול בין רגליי, בחיץ רטיבותי.
"יכול להיות שיכאב קצת, וירד דם מתוקה" ירה לאוויר תוך כדי גניחה ודחיסת איברו לאיברי הקטן והצר.
"אוי אלוהים אדיר" צווחתי בעונג.
"אוחחח, איך הכוס שלך דופק לי על הזין" גנח בהנאה רצופה.
"עוד, בבקשה ממך, עוד." גנחתי והזזתי את אגני על איברו הקשיח, משתפדת עליו שוב ושוב.
"אוי מה את עושה חרמנית קטנה?" שאל בגניחה ארוכה. "חזק את רוצה? ומהיר?"
"כן בבקשה" גנחתי בהתלהבות.
ידו השתחלה בין אמותיו וקיבעה את מרפקי לבטנו. הקימור בגב גרם לאבירו להיכנס יותר עמוק.
"כן! תודה לך תודה" גנחתי, מרגישה את הקצה מגיע שוב.
"קחי חרמנית קטנה, קחי"
הוא פימפם אותי במהירות אדירה, הביא אותי לשיא, פעם אחרי פעם.
לאחר זמן ממושך של זיון אגרסיבי למדי, איבדתי תחושת זמן. גמרתי כל כך הרבה ואז צוותי לשבת על ברכיי עם לשון בחוץ הוא שפשף עם ידו את איברו ושפך על פניי ושדיי כמויות אדירות של שפיך, נזלתי בכל חור מנוזלי גוף שלי שנינו.
הוא הרים אותי בעדינות מופתית, קילח אותי, השכיב אותי במיטתו, חבק אותי מאחורה, נשק לראשי.
בבוקר קמתי בחדר, הוא לא היה. בשידה לידי היו מונחים בגדים נקיים מקופלים ומעטפה. במעטפה היו תלושי אנרגיה ומזון ומכתב בכתב ידו.
על המכתב עצמו היה רשום מבחוץ: -לפתוח רק בבית לבד-, התלבשתי מהר והלכתי חזרה לבית שלי.

המשך יבוא....

* הפרח הלאומי של נפאל
** אדואר מאנה (בצרפתית: Édouard Manet ;‏ 23 בינואר 1832 – 30 באפריל 1883) היה צייר ודפס צרפתי שנחשב לאחד ממבשרי המודרניזם ולאבי האימפרסיוניזם. מאנה נודע בשל יצירותיו שגישרו על הפער שבין ריאליזם לאימפרסיוניזם.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שבע סישולדי עקוב אחר שבע
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מסתורין
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
Smells Like Teen Spirit
Smells Like Teen Spirit
מאת: Sophia Rose
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D