כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

חבקי אותי חזק פרק 29+30

ישבנו כמו חברים טובים וצפינו בטלוויזיה, אפילו ריכלנו על אהרוני ועל קרין גורן לעיתים אפילו התווכחנו בנינו על מתכונים שהם הכינו, הוא השכיח ממני את מה שעברתי..

פרק 29

לא הצלחתי להיכנס הביתה, ישבתי על הספסל עם החולצה כמו שהיא, החגורה בידיים שלי והשיער המרושל שלי.
האשמתי את כולם, את נהוראי, את דורית, את החבר שלה שהסתכל עלינו כל הזמן ולא אמר כלום ואת אור במיוחד אור שאם לא הוא הייתי בבית צופה בנטפליקס וצוחקת לי בקול.
כוס מים הונחה על ידי מבטי היה על הרצפה, ראיתי זוג רגליים בתוך נעלי בית עם גרביים לבנים. הוא התיישב על ידי ונתן לי להישען עליו. אני יודעת זה אירוני מבחינתי להישען על גבר שלפני דקות אחדות גבר אחר... הפסקתי את המחשבה הזאת. ראיין לא העיר לי, כנראה הרגיש בעצב שלי ונתן לי להישען עליו.
" תגיד לי משהו טוב"
" משהו טוב" אמר בהתחכמות.
" אני באמת מתכוונת למשהו טוב"
" היום ברצלונה ניצחה במשחק"
" לא התכוונתי למשהו טוב כזה" אבל זה לפחות העלה לי חיוך.
" כמה כמה?" עצמתי את העיניים כששאלתי אותו.
" 4:0" אמר בגאווה כאילו היה על המגרש בעצמו והבקיע במקום מסי.
" כל הכבוד"
" זה לא באמת מעניין אותך עכשיו, אני צודק?" השמעתי הנהון מפי. לא בכיתי לפחות לא מולו לאחר ליטר של דמעות שהוצאתי קודם לכן. הרגשתי חולשה בכל הגוף, כאילו שאני נופלת הוא הבחין בזה והחזיק אותי בשתי ידיו החסונות.
" תשתי מים"
" הם לא יעזרו לי"
" הם יעזרו לי להחזיק אותך בחיים ולא מעולפת... חכי כאן" לאחר דקה הוא חזר עם סוכריה אדומה כמו של פעם.
" קחי"
" סוכריה?"
" אני חושב ששוב לא אכלת" הוא צדק לא אכלתי אולי זו אחת הסיבות שלא היו בי כוחות להתנגד לנהוראי, הרי הם שלושה אנשים שמכירים זה את זה ואני רק אחת זה היה אבוד ממילא.
" הייתי נותן לך את האוכל שבישלתי אבל את לא תרצי לאכול עכשיו" הוא צדק, אבל מאיפה ידע שאני לא רעבה, שאין לי תיאבון?
" שוב שתית?"
" לא... בחיי שלא" נדף ממני ריח של וודקה כשנהוראי ניסה לדחוף את הלשון שלו לתוך הפה שלי אבל התנגדתי אז הוא לא ניסה שוב. ראיין נגע בחולצה שלי וראה את הקרע.
" את צריכה לישון"
" אני לא מסוגלת... בחיי אני לא מסוגלת להירדם עכשיו"
" את רוצה לישון אצלי? זאת אומרת בבית שלי לא ממש איתי אבל בבית שלי אולי תרגישי בטוחה יותר" הנהנתי, הוא נתן לי את המיטה שלו בתנאי שאכנס להתקלח. שכבתי במיטה ולא נרדמתי, שנאתי את עצמי, שנאתי את כולם הוא כיסה אותי כמו אימא דואגת מה שלחלוטין לא קיים אצלי.
" תוכל... תוכל להישאר כאן עד שאירדם?" בחייך נעמי על מי את עובדת את תרדימי אותו לפני שתירדמי. בסופו של דבר נרדמתי ובבוקר כשקמתי הוא לא היה בבית, כל מה שראיתי זה מכתב עם כתב היד של ראיין: " מקווה שהצלחת לישון ללא סיוטים, תתקשרי למשטרה אם לא תעשי את זה אני אתקשר, ראיין" הפה הפעור שלי יכול היה לנחש שהוא יודע... הוא יודע מה קרה אתמול ולא אמר שום דבר, אבל למה?

פרק 30

אני אוחזת בטלפון כשכבר הקלדתי את המספר מאה על לוח המקשים, משהו עצר בעדי לא העזתי. הרי מי יאמין לי שהם עשו את זה? הם יכולים להגיד שרציתי ואפילו נהניתי איתו רק כי לא התנגדתי לזה, הם יחשבו שהתגריתי בו או שהייתי שיכורה בשביל להסכים לעשות את זה. לבשתי חולצת קפוצון ענקית שראיין השאיל לי וישבתי בסלון תלויה בין הפטיש לסדן. הודעתי לנופר שלא אגיע היום לעמותה... אני לא מסוגלת לראות אף אחד.

" נעמי?" התעוררתי וודאי נרדמתי יחד עם המחשבות. פקחתי את עיניי וראיתי קערת מרק אדום מונחת על השולחן.
" לא ידעתי אם את אוהבת... אבל בכל זאת הכנתי, אני רוצה שתאכלי ואז שנדבר" הוא לא הסתכל עליי היה עסוק בפינה וסידר שם משהו, לשם שינוי הקשבתי לו כמו בת טובה לאימא שלה ואפילו סיימתי את המרק, את כולו לא הייתי מאמינה אפילו לעצמי.
הוא ישב על ידי וחיכה עד שאסיים, לא פצח במילה.
יישרתי אליו מבט וראיתי שהוא פצוע.
" כואב?" שאלתי ונגעתי בשפה התחתונה שהצטברה בדם.
" לא" שקרן, הוא זז אחורה כעשיתי את זה.
" אתה בסדר?"
" עזבי אותי עכשיו, התקשרת?" קיבלתי בלאק אאוט לא יכולתי להתקשר.
" אי... איך ידעת?"
" אני לא עיוור, כל אחד היה מבין... טוב אולי לא כל אחד אבל..." עצר לקח נשימה עמוקה.
" אני מצטער"
" על מה?"
" על מה שהם עשו לך" הם? איך הוא יודע שזה הם?
" אתה לא צריך להתנצל"
הצטנפתי עוד יותר בתוך הקפוצון.
" מאז המקרה עם האישה הזאת את כל הזמן עם פרצוף עצוב, לא שותה, לא אוכלת לפעמים מעשנת בשביל להעביר את הזמן. משגע אותי לחשוב שילדה כמוך צריכה להסתדר לבד"
" אני לא ילדה"
" את עדיין ילדה של מישהו... את יודעת למה התכוונתי" הנהנתי למשעי.
" אני רוצה שנלך לרופא"
" ראיין..." איבדתי את המילים וכל מה שעברתי אתמול הדהד בראשי פתאום ללא הרף.
אטמתי את האוזניים וככל שניסיתי לפקוח את העיניים הן סירבו להיפתח.
" נעמי?"
" די, אני מתחננת תעזוב אותי" היה לי פלאשבק המילים שרציתי להגיד אתמול יצאו רק עכשיו.
" נעמי תתעוררי זה ראיין" היה לו קול מבוהל.
" תפתחי את העיניים ותסתכלי עליי" קודם הרגעתי את עצמי, נשמתי נשימות ארוכות עד שהצלחתי לפקוח אותן ולראות אל מולי זוג עיניי הייזל.
" יופי, קחי עוד נשימות ארוכות"
" לאן את הולכת?" קמתי להביא קרח ומשחה בשביל השפתיים שלו, אלוהים יודע איך מצאתי את הכל במהירות.
" שים את זה" הוא צחקק.
" יש לי דזה וו כאילו זה כבר קרה"
" זה כבר קרה רק היינו בתפקידים ההפוכים" הוא חייך.
הוא הניח את הקרח על השפה שלו בזמן שהכנתי את המשחה.
" זה מעט יישרוף" מרחתי לו את המשחה התאמצתי כל כך רציתי שכל המשחה תיספג על הפצע.
" רק אל תצא ככה בשעה הקרובה"
" למה לא? מה, זה לא מחמיא לי?" עשה פרצוף מצחיק שהצחיק אותי.
" אני שמח לראות אותך צוחקת"

ישבנו כמו חברים טובים וצפינו בטלוויזיה, אפילו ריכלנו על אהרוני ועל קרין גורן לעיתים אפילו התווכחנו בנינו על מתכונים שהם הכינו, הוא השכיח ממני את מה שעברתי. השכיח ומילא את היום הזה בדברים חיוביים, שמחתי להסתכל על הבחור הזה שכאן ואפילו אהבתי שאני נמצאת אצלו וצופה באהרוני כשהוא שף מצליח כמעט כמוהו.

...

" את באמת לא רוצה להתלונן עליהם?" שאל אותי שעה לפני שהיינו שנינו צריכים ללכת לעבודה.
" איך... איך אתה יודע שזה הם?" הרכין את ראשו בזמן שהתקרבנו למכונית.
" אני אגלה לך בתנאי שלא תהרגי אותי"
" אני אשתדל" אמרתי ונכנסתי למכונית.
" כשזה קרה והיית במקלחת יצאתי מהבית, הלכתי לחנייה ראיתי שם שני בחורים ועוד בחורה. הם לא אמרו את השם שלך אבל דיברו בניהם על בחורה שיצאה עכשיו, שהם תיכננו את זה... לא התאפקתי הרבצתי להם. הרבצתי להם ולא משנה מה תגידי אני יודע שלא הייתי צריך שיש דרכים אחרות... אבל באמת שהגיע להם"
" ביררתי עליהם, הינה תראי" ראיתי פרטים עליהם החל משם פרטי ועד לכתובת.
" אני... אני לא מסוגלת... אני מעדיפה לשתוק"
" את בטוחה?"
" כן, גם ככה המשטרה לא תאמין לי"
" לא מבין למה את לא אוהבת את המשטרה אבל אם בכל זאת תרצי אני אעיד לטובתך" אמר והוסיף שיש לו את הסרטון, אותו סרטון שהם צילמו אותי.
" מאיפה הסרטון?"
" לקחתי לו את הטלפון"
" אתה לא יכול לקחת לו"
" אל תדאגי אחזיר ברגע שאעביר את זה בתור גיבוי, למקרה שתרצי להתלונן"
" אני לא ארצה"
" את תהיי מסוגלת ללכת לעבודה?"
" כן, אני צריכה להעסיק את עצמי בשביל לא לחשוב על מה שהיה"
" אני שוב מצטער... יש אנשים רעים בעולם ואני שמח שאני לא אחד מהם"
" אמרתי לך שאתה בחור טוב... לפחות עכשיו אתה מאמין בזה" הוא חייך חיוך אמיתי.
" אם כך צריך לנסוע, את באה?" הנהנתי והלכנו לכיוון המכונית.
" תחגרי נוסעים" הנהנתי והנסיעה לעבודה הייתה ארוכה יותר מהרגיל וכל זה רק בגלל המחשבות שמטמטמות אותי.

המשך יבוא...
שבת שלום לכם❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מתי את מעלה עוד פרק
הגב
דווח
1 אהבתי
Danit A
Danit A
וואו , מדהים כמו תמיד♡
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
נסיך אמיתי ראיןןןןן
אין עליוו
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
חלומות
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
תנ"ך (2.0)
תנ"ך (2.0)
מאת: יוסף הלר
גברבר צעיר
גברבר צעיר
מאת: איש המגבעת
פיק רגשי
פיק רגשי
מאת: X Muro
המפסידן המנצח (The rock show)
המפסידן המנצח (The rock show)
מאת: בועז בן לביא
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה