כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

חבקי אותי חזק פרק 27+28

אני בזה לעקבים, באמת מה טוב בהם? תמיד כף הרגל שלי יוצאת חבולה עם שפשופים ודם. בעיקרון לא משנה איזה עקב אני אנעל, העיקרון בעקבים הוא די דבילי וכל זה כדי להיראות טוב.

פרק 27

מאז אתמול ראיין לא דיבר איתי אפילו לא נתן לי הוראות, זה היה משונה.
נשארתי לשטוף את הכלים בזמן שכולם הלכו, קיוויתי שהוא ידבר איתי גם צעקה תיחשב לדבר טוב עכשיו, עצם העובדה שהוא שותק מטריפה את דעתי.
" אתה מוכן לדבר במקום להסתכל עליי שמונים פעם"
" אם לא תדבר אני ארגיש לא בנוח להיות לידך" הוא התקרב אל הכיור הגדול והכסוף שעמדתי מולו.
" קדימה תצעק עליי שדחפתי את האף שלי אתמול, שלא הייתי צריכה לכסות את המצלמות נו קדימה רק אל תשתוק" אמרתי בקול מתחנן.
" נעמי..." אמר הפסיק, פלט אנחה. לפחות יש לו לשון.
" את מנסה להיות טובה אליי?"
" אלייך? לא"
" אז למה התנהגת ככה אתמול?"
" משום שצריך להיות אנשים טובים"
" אנשים טובים. תצביעי על בן אדם אחד שהוא טוב מהעבודה שלנו"
" אתה" אמרתי מבלי להסס.
" אני?" הוא גיחך.
" את לא קראת מה אומרים? שאני בן אדם רע שחוץ מלבשל אני גרוע ושבגללי יעל עזבה אותי"
" אותי רכילות לא מעניינת אם לא היית איש טוב לא היית עוזר לי" אמרתי ואחזתי בכיור.
" שטויות אין דבר כזה אנשים טובים"
" אנחנו יכולים לבחור איך להתנהג לאנשים מה לעשות ומה לא לעשות, אנשים יש בכל מקום איך שהם מתנהגים הופך אותם לאנשים טובים ולא מה שיוצא להם מהפה"
" לפעמים אני לא יודע איך לעכל את הנאומים שלך אין לי מה להגיד אחריהם"
" אז אל תגיד, פשוט תקשיב"
" את אומרת שטויות"
" אם מבחינתך זה שטויות זה בסדר, בעיניי אנשים טובים הם כאלו שמתנהגים טוב לאחרים, כאלו שכאשר רואים אלימות חייבים לעצור אותה, הם אנשים שרואים מישהו חולה יבואו לעזור. כל החיים שופטים אותנו אבל מעולם לא מסתכלים על מי אנחנו באמת"
" אני..."
" אל תגיד כלום, קח את המפתחות אני הולכת"
" בחיי שאת מוזרה" הוא צועק לי אני מרימה את היד בתור להתראות מחייכת ועוזבת את המקום. מוזרה... לפחות הוא לא קרא לי טיפשה זה כבר יתרון בשבילי.

....

" את חייכנית מאתמול" אמר לי שון וישב על ידי לפני שאנחנו סוגרים את המקום.
" כן קרה לי משהו טוב אתמול"
" מה? תספרי"
" אני לא יכולה!" אמרתי מחויכת.
" אני יודע! יש לך חבר"
" זה משהו טוב יותר מזה" אמרתי הוא שילב את ידיו וחשב יותר לעומק.
" בחיי שאני נכנע"
" זה עדיין לא אומר שאספר לך"
" אי אל תהיי רעה" משך אותי לאחור כשראיתי ללכת.
" לא תוציא ממני את הסוד" אמרתי והסתכלתי על ראיין כאילו קיבלתי מתנה. הוא כל היום נמנע מלהיתקל בי אבל איכשהו כל הזמן נתקלנו זה בזה ללא מילים.

.....

" שתדעי שאימא מאוד כועסת עלייך תתקשרי אליה" קיבלתי הודעה מרותם.
" זה לא ישנה שום דבר גם אם אתקשר"
" אולי פעם אחת לשם שינוי תהיי בוגרת ותתקשרי"

" לא" שלחתי לה לא עצבני ביותר.
" את יודעת נעמי אף פעם לא עשית משהו טוב בשביל ההורים אז אל תהיי כפוית טובה תתקשרי אליה היא לא מרגישה טוב לאחרונה" וודאי אני קשורה לזה, היא בוודאות תאשים אותי בחולי שלה.
" אני מגיעה מחר לעיר, יש לנו על מה לדבר ועד אז תתקשרי לאימא" מי היא חושבת שהיא? היא לא יודעת מה קרה בכלל.

....

אני יושבת בבית קפה חצי רועדת חצי עצבנית כאילו מצפה לדייט גרוע רק שהפעם מדובר באחותי ולא בגבר כושל. היא מגיעה מזמינה לעצמה הפוך ומאפה ומתיישבת על ידי.
" רזית מאז שראיתי אותך" היא אומרת כאילו הייתי בעודף משקל.
" בואי נקצר תהליכים למה את פה?"
" אני מבינה שלא התקשרת לאימא"
" לא" אמרתי בביטחון.
" ידעתי שכאעזוב את הבית הוא יתפרק! אימא בבית חולים לכי לבקר אותה"
" אמרתי שלא"
" בחיי מתי תתבגרי? את חושבת שהיא עושה לך רע רק כי מדובר בך? את לא הבת היחידה שהם דואגים לה"
" דואגים? הצחקת אותי שבוע הייתי מאושפזת ללא הכרה בבית החולים מישהו מהם בא לבקר אותי? אף לא אחד, אז אל תגידי שהם דואגים"
" היית מאושפזת?" הנהנתי.
" הם ידעו כולם יכלו להגיע אבל הם בחרו שלא לבוא אז אל תגידי לי שאני מתמסכנת רק לא זה"
" יודעת מה אני לא מבינה אצלך נעמי"
" מה?" לקחתי נשימה ארוכה משום שידעתי מה היא הולכת לומר.
" שאם היית באמת משתדלת עם נאור כל הסיפור הזה לא היה קורה"
" מה? את רצינית שאמרת את זה"
" כן, היית אישה נשואה עוד לפניי באמת לא סיקרן אותך להתנסות אפילו לא פעם אחת?"
" מה?"
" נו את יודעת על מה אני מדברת"
" אני יודעת, עם נאור?"
" כן הוא דווקא חמוד"
" אז לכי תשכבי איתו את!" החזרתי לה.
" אני לא מבינה מה הבעיה, בקצב הזה תישארי בתולה ולא תתחתני מעולם רק בגלל הפחד הזה שלך" כעסתי בשקט.
" אני מעדיפה להישאר עם הפחד שלי ולא לסבול עם גבר כזה"
" שוב ההמצאות האלה? מה שהוא היה מרביץ לך? או גזר לך את השיער?"
" את באמת חושבת שהמצאתי את כל זה?"
" זה ברור אם לא שכבת איתו אז חיפשת לעצמך דרך אחרת להעיף אותו מהחיים שלך, והינה הצלחת" לא האמנתי שאחותי הגדולה תהיה כל כך חסרת רגש או לא בוגרת.
" אל תנסי לחשוב שרק את בסדר, ההורים אוהבים אותך אז תמשיכי לאהוב אותם בדרך שלך, אם סיימת להרעיף עליי אהבה אז אני הולכת"
קמתי מהכיסא.
" את משאירה אותי לשלם על החשבון?" לרגע שכחתי שהיא סטודנטית תפרנית.
" הינה קחי אני אשלם" הנחתי בכעס את הכסף על השולחן והלכתי משם.
הלכתי מהקניון להתכרבל בבית בתוך השמיכה והכרית שלי עד שאצטרך לקום מהעבודה על אף שיש לי שלושים דקות עד שאגיע לדירה.
בתום העבודה הלכתי לבקר בפאב שעבדתי בו, פגשתי שם את טליה שחייכה אליי.
" מזמן לא ראיתי אותך בסביבה תתחדשי על התספורת ממש מחמיאה לך"
לרגע שכחתי כיצד זה לדבר עם טליה, היה לה יותר ביטחון היא הייתה מיומנת בעבודה שלה.
" את רוצה לשתות משהו?"
תני לי הקוקטייל ההוא עם הג'ין"
" את מתכוונת ללגונה ביץ" המוח שלי אומר אסור לך ' אסור לך לשתות' אבל בפועל אני מורדת בו.
" כן בדיוק זה" גם כן המקום הזה עם השמות שהם מנפיצים לקוקטלים מי ישמע זה כל כך מגרה השם שנתנו.
" תראו מי הגיעה לבקר"
" אביהו!" הוא חייך ופינק אותי בכמה צ'ייסרים.
" אתה מנסה לשכר אותי?"
" אולי... תספרי איך בעבודה החדשה שלך?"
" בסדר לאט לאט" באמת לאט לאט בקצב הזה אהיה במטבח בעוד 20 שנה כשיהיה לי יום הולדת 43 חשבתי לעצמי באומללות.
אני חושבת שנהייתי מספיק שיכורה, בקושי ראיתי ידעתי שאסור לי לשתות אבל שתיתי בכל זאת.
" קחי עוד אל תתביישי עליי!" באתי לקח את כוס הצ'ייסר אבל כף יד תפסה בידי.
" מספיק את הולכת הביתה!" זה היה ראיין.
" שום הביתה אני רוצה לשתות"
" את לא במצב של לשתות" הוא צדק וגרר אותי אל מחוץ לפאב.
" אתה לא במצב של להעיר לי. אני לא רוצה הביתה, אתה לא תתפוס אותי" רצתי כן בזיגזגים לי זה לחלוטין היה נראה מספיק ישר בהתחשב בנסיבות אז לא לצחוק עליי.
הוא תפס אותי בקלות ואפילו חסם לי את הדרך.
" איפה המכונית שלך?"
" בחנייה איפה היא עוד יכולה להיות" צחקתי לו בפנים ללא שום סיבה.
" תביא לי את המפתחות"
" למה לי?"
" אקח אותך הביתה"
" אתה!" צעקתי פתאום הוא נבהלת.
" אתה באמת חושב שאם תסתכל עליי עם העיניים היפות שלך אז אתן לך לקחת אותי הביתה?" בוודאי שכן"
" בואי אחריי"
" אני לא חושבת שאצליח חה חה תראה זה ישר בעינייך?" בסופו של דבר עליתי על הגב שלו והתחלתי למלמל שטויות שהוא היה צריך להקשיב להן.
" תשאיר את השיר הזה אני אוהבת אותו!" אמרתי כשהיינו בדרך.
התחלתי לשיר בקולי קולות ואפילו לזייף בקולי קולות הוא ניסה לאטום את האוזניים שלו.
" זה לא יפה לאטום אוזניים בזמן שאני שרה"
" אם זה נקרא לשיר אז אני פוחד על האוזניים שלי, מעדיף לא לקחת סיכון"
" אי, נו באמת אתה עוד מתלונן"
הוא הרים אותי עם גופו לעבר המדרגות.
קמתי לבוקר חדש, קמתי די מוקדם אבל לא קמתי בבית שלי.

פרק 28

הייתי עם גופייה ותחתון אוי אלוהים מה עשיתי איפה אני? הצצתי מסביב ברגע ששמעתי רעש חזרתי למיטה והעמדתי פני ישנה.
" מה אני אמור לעשות עכשיו?" זה היה ראיין, לעזאזל ראיין מה קרה אתמול בלילה.
" קומי זה לא בית מלון" זרק עליי כרית.
" למה... למה אני בבית שלך?"
" את באמת שואלת אחרי הבושות שעשית לי אתמול?" הסמקתי.
" בושות? איך זה שאני... לא לבושה"
" אתמול יצאת מדעתך והחלטת שחם לך אז הורדת את רוב הבגדים שלך" כיסיתי את עצמי בשמיכה והצטנפתי לתוכה.
" למה אני כאן?"
" סירבת לתת לי מפתח כדי שאפתח לך את הדירה, זה היה או להביא אותך לפה או לתת לך לישון על הספסל האהוב עלייך" עדיף היית משאיר אותי על הספסל. איזה בושות איך אני יוצאת מזה עכשיו!
" תתלבשי הכנתי לך ארוחת בוקר אולי אז כל האלכוהול ירד לך" הנהנתי בבושה, כשסיימתי להתארגן פסעתי לכיוון שולחן האוכל, הוא הכין לי ביצת עין אבוקדו ושני צנימים.
" כשתסיימי לאכול פשוט תלכי"
" כן" אמרתי ללא עוררין.
" אה ועוד דבר... שלא תעזי לספר על זה לאף אחד במיוחד על כך שהכנסתי אותך לדירה שלי" הדירה שלו, באמת היא מרוהטת יפה, תהיתי כמה עלה לו כל השיפוץ הזה. אכלתי לאט בכוונה על מנת למדוד את הקירות, הלבנים שחוזרות על עצמן גם כאן ועל כל הרהיטים. וודאי הכל כאן נורא יקר וזה האמת די מפתה לשבור כאן משהו, אך יחד עם זאת גם מפחיד. ממש לא בא לי להיות זו שתקבל צעקה על כך ששברתי לו משהו.
" פעם הבאה שאת מחליטה לשתות תשתדלי לשמור על רדיוס רחוק ממני ככל האפשר"
" אני בכלל לא ידעתי שאתה שם"
" באמת? סתם עקבת אחריי? אני יודע שאת מהבנות האלה שאוהבות בחורים כמוני"
" אני? מי אמר שאני אוהבת אותך? אני לא סובלת אותך ואת ההתנהגות שלך!"
" מה שתגידי את אוהבת בחורים כמוני"
" תגדיר מה זה בחורים כמוך לפני שאתה ממהר להסיק מסקנות"
" שמתנהגים אלייך רע"
נכון לפעמים גברים שמתנהגים רע אליי אני נוטה להתאהב בהם בקלות, אבל לא במקרה שלו הוא לא בחור רע. אם הוא היה רע וודאי הייתי נשארת שם בתוך הפאב אוגרת לתוכי עוד אלכוהול עד לאשפוז בפעם המי יודע כמה.
" אתה לא מספיק רע כדי שאתאהב בך"
" ואתה יודע מה אני מסיימת את השיחה הזאת משום שגם אם הייתי נשארת איתך לבד בעולם, הייתי מצטרפת לחייזרים וגרה איתם הם יותר ידידותיים ממך זה בטוח" קמתי ועזבתי כשהשארתי צנים אחד שמאוד רציתי לסיים אבל לא ניתנה לי ההזדמנות בשל כעס מרובה על האידיוט הזה.

....

" אחרי השחרור אני רוצה לעבור לסין" אור הצהיר בפניי כאשר הגיח בפתח ביתי.
" סין? מה יש בסין?"
" הרבה סינים"
" זה לא מצחיק, למה סין?"
" לבקר את אחי" שכחתי שהאח החמור שלו מלמד שם, כן מי חשב שיצא ממנו מרצה באוניברסיטה.
" קודם תשתחרר אני חושבת שאתה ממהר עם המחשבות שלך"
" יכול להיות, מה את עושה?"
ראה אותי מפשפשת בתוך קופסה.
" מחפשת את ספר המתכונים של סבתא"
" איבדת אותו?"
" אל תגיד את זה! בטוחה ששמתי אותו כאן איפשהו... אין לי מה להציע לך לאכול אם בשביל הגעת"
" למה את חושבת שרק האוכל שלך מעניין אותי?"
" למה? כי הבטן שלך תמיד דורשת אוכל ממני"
" זה נכון אבל לא הפעם"
" אז מה כן?"
" השבוע אני מתחיל את הקורס חשבתי שאולי נצא לחגוג לפני שלא תיראי אותי במשך חודש"
" חודש? למה ככה?"
" כדי שאהיה קצין טוב. בדרך כלל חוזרים אחרי שבועיים אבל בגלל שזה רחוק אני אשאר בבסיס."
" לחגוג? על מה חשבת?"
" אני עושה מסיבה, סגרתי מקום במיוחד"
" נשמע טוב, מתי זה?"
" היום"
" אבל אני עובדת"
" אחרי שתסיימי"
" בסדר רק בשבילך אני אלך"
" את בטוחה שאת לא הולכת בשביל להכיר שם איזה חתיך?"
" עזוב אני עם גברים סיימתי עד להודעה חדשה"
" אני אזכור לך את זה"

....

' תזכרי לבוא בעקבים' חיקיתי את שכתב לי את זה בהודעה. אני בזה לעקבים, באמת מה טוב בהם? תמיד כף הרגל שלי יוצאת חבולה עם שפשופים ודם. בעיקרון לא משנה איזה עקב אני אנעל, העיקרון בעקבים הוא די דבילי וכל זה כדי להיראות טוב. ההסבר הוא פשוט נשים שנועלות עקבים מרגישות עילאיות ויפות יותר, בנוסף עקבים נותנים לאישה ביטחון טוב יותר לעמוד מול גבר שמתחיל איתה או כאשר היא מתחילה איתו זה לא בדיוק משנה. הרעיון שעומד בעקבים הוא שזה יפה אבל בשבילי זה כמו פרח יפה שבהתחלה הוא פורח ולאחר מכן נובל, יודעת שזו לא הדוגמא הכי טובה אבל היא היחידה שמצאתי עכשיו בין הפשפושים בתוך הארון.
בסופו של דבר לבשתי מכנסיים שחורים אלגנטים, חגורה שחורה, וחולצה מכופתרת תכולה וכן גם עקבים לבנים אותם עקבים שלבשתי לבר המצווה של יעקב בן הדוד שלי.
" נו איך אני נראית?" שאלתי את אור שהגיע לאסוף אותי.
" נשית ממה שאת בדרך כלל"
" תודה על העלבה אספוג את אותה בתור מחמאה"
" אם יהיו לי שפשופים ברגליים אני אאשים אותך!" קיטרתי ונכנסתי אל תוך המכונית.
" אז מי הולך להגיע?" שאלתי מסוקרנת.
" חשבתי שהחלטת להתנזר מגברים"
" נכון, לא שאלתי את זה בגלל הגברים, הייתי רוצה שיהיו אנשים נחמדים גם את זה קשה לבקש?"
" אל תדאגי יהיו" חייך חיוך לא מספק, הרי הוא יודע ששום דבר לא יספק אותי כי אני גברת " עוד בבקשה" מיד רוצה עוד ועוד בכל דבר.

הגענו לוילה יפה והיו שם כל כך הרבה זרים, חברים על גבי חברים שנדמה לי שגם הם לא מכירים אחד את השני. מזגתי לעצמי כוס מים קרים והתיישבתי על הספה מול זוג שישב אוחז ידיים.
שלל אנשים בירכו אחד את השני וכל השקט הזה עשה לי כאב ראש.
אור רקד על רחבת הריקודים כמה בנות השתכשכו בבריכה יחד עם שלושה בחורים חסונים זה היה פתטי לראות אותן רבות עליהם, זה לא שהם הגברים האחרונים בעולם.
" מה את שוב שותה?" שמעתי קול טורדני, כולם הסתכלו עליו ודיברו בניהם אפילו כמה בנות ביקשו להצטלם איתו.
" מים, זה גם אסור?" צעקתי משום שלא שמעתי כלום בגלל המוזיקה. הוא התיישב על הספה בזמן שעשה תמונות עם כמה בנות.
" אתה נהנה מזה"
" זו חלק מהתהילה" היה לו מבט שאומר ' כשתהיה לך אחת כזאת אולי תביני'.
" זה לא מפריע לך? להיות מפורסם ככה?"
" מה זאת אומרת"
" כל הפרטיות נעלמת... הייתי רוצה ללכת למסיבה מבלי שיציקו לי עם ביקוש תמונות או פפארצי שרודף ומחכה שרק תצא" הוא גיחך ונדמה כאילו אמרתי לו משהו טיפשי, על אף שלא באמת היה כך הדבר.
" אני לא מכיר משהו אחר" הוא לא הסתכל לכיווני וזה נתן לי לחשוד לפתע שאם הוא יסתכל אז יהיו חשדות לגבי שנינו, אנשים יכולים להתחיל לתהות האם הוא מתחיל איתי או מפלרטט. הזזתי את מבטי ממנו והבטתי בכוס המים שלי, הקרח בתוכו כמעט נמס והיו לו מעין בועות זיעה אני קוראת לזה, בועות שאומרות שהמים הספיקו להתקרר מהקרח. המסיבה הזאת התישה אותי, אפילו שלא עשיתי יותר מדי רק ישבתי על הספה וחיממתי אותה.
טיילתי בוילה הזאת, שוטטתי בחדרים עד שראיתי חדר עם מיטה מרווחת לו רק יכולתי לשים את הראש לרגע, הפסקתי לחלום כשלפתע שמעתי מישהו מגיע, אני לא יודעת מדוע אבל הדחף הראשון שלי היה להתחבא. התחבאתי מתחת למיטה וקיוויתי שלא רואים אותי.
ראיתי עקבים שחורים ונעליים מוקסניים שחורים משתחררים מזוג רגליים, הם נפלו ישר על המיטה.
" איך אמרת שקוראים לך?" הוא שאל ויכולתי לתאר שהוא שוכב עליה ומרעיף נשיקות לפיה.
היא אמרה את השם שלה, יכולתי לשמוע את הפחד שלה אך גם את הקול השיכור שהיה לה.
" תנשקי אותי" שמעתי אותם מתנשקים היא לפעמים עצרה וניסתה להגיד משהו. חשבתי לצאת משם אבל פחדתי שיראו אותי, גם פחדתי שמשהו רע יקרה לבחורה.
" בוא נרד למטה" אמרה.
" את לא רוצה להמשיך?"
" אני לא שיכורה מספיק בשביל זה, בוא" היא אספה את עצמה מהמיטה נעלה נעליים ויצאה משם. הוקל לי, הוקל לי שזה לא הסתיים גרוע יותר. לאחר דקות אחדות הוא יצא גם כן. יכולתי לחזור אל תוך ההמולה בשקט ללא חשדות שראיתי או שמעתי משהו.

" איפה היית?" אור היה שיכור.
" הסתובבתי, אני בדיוק שוקלת ללכת"
" כבר?"
" כן כבר שתיים בלילה" בהסתכלות מהירה חיפשתי את ראיין.
" טוב, רגע... באת איתי להשיג לך טרמפ?" הנהנתי.
" סעי עם דורית היא חוזרת הביתה"
דורית הייתה נחמדה שיער בהיר וחלק, עיניה ירוקות היא מהבנות היפות שתמיד קינאתי בהן. בנות שבקלות הצליחו להשיג חבר בתיכון, מה שלי היה קשה לעשות.
" לא אכפת לך שחבר שלי והחבר שלו יצטרפו אלינו, נכון?" הנדתי בראשי שלא ממש אכפת לי מכיוון שרציתי להיות כבר בבית. נתתי לדורית את הכתובת של שני בניינים על ידי על מנת לא לתת לאנשים מידע על איפה אני גרה, בעיקר לא אנשים חד פעמיים שיוצא לי לפגוש במהלך החיים.

" נעמי זה חבר שלי שגיא וזה חבר שלו, נהוראי" ריח של אלכוהול נידף מהמושב האחורי, כולם התמקמו במקומות שלהם לצערי נהוראי ישב קרוב אליו, רגליו הגבוהות נצמדו אל שלי בשל המכונית הקטנה של דורית.
העפתי מבט לכיוון החלון, הגשם ירד דפק חזק על החלון. אהבתי את ריח הגשם שהגיע מבחוץ, הרדיו דיבר מלמל שם פרסומות ופתאום הרגשתי יד על ירך ימין שלי, יד שלכאורה "ליטפה" אותי. לא אמרתי כלום ידעתי שאני צריכה להגיד, ידעתי שעליי להזיז את היד המגעילה שלו ממני אבל לא עשיתי את זה, פחדתי שאם אגיד משהו תקרה תאונה או שיכול להיות גרוע יותר. היד שלו המשיכה, התאפקתי מאוד לא לצעוק עליו. היד שלו עלתה לכיוון הבטן שלי ואני רק ספרתי את השניות עד שאגיע, רק עוד קצת. דורית הציצה לעיתים מהמראות לכיווני לא ידעתי אם היא מצליחה לראות את הזעקה שלי, היא גם לא הפסיקה לדבר עם החבר שלה לחלוטין התעלמה ממני. קפאתי, היד הייתה מתחת לחולצה המכופתרת שלי שכמה כפתורים ממנה הורידה ופלשה לתוכה, פשפשה לה אי שם. לא יכולתי להסתכל עליו, פשוט לא יכולתי העדפתי להסתכל הצידה. בחיי גברים לא חושבים לעצמם אם זה נעים לבחורה, אם היא בכלל רוצה שיד מגעילה תיגע בה, תמשש את השדיים שלה.
הריח שלו דחה אותי, האלכוהול החזק הסריח לכל עבר. היד לא הפסיקה למשש את הציצים שלי, ואחרי שהיד מאסה בציצים שלי היא כבר חיפשה כיוון אחר.
לעזאזל אני רוצה הביתה. הינה היד שוב עשתה אקט יוצא מן הכלל הוציאה את הדבר הגדול שלו, ידעתי שזה מה שהוא עשה הוציא אותו ככה לידי בחושך שרק הוא ואני יכולנו לראות.
הידיים שלי רעדו, הן סירבו לשתף איתי פעולה.
השארתי את החולצה כמו שהיא חצי פתוחה כשהחזייה שלי מונחת על הבטן שלי כי הוא שחרר לי אותה שם מאחור. היד שלו בין רגע עברה אליי אל החגורה השחורה שלי, החגורה שלבשתי בשביל שתישאר שם.
" אתם שקטים של מאחור, הכל בסדר?" בדיוק שהתכוונתי לדבר הוא השתיק אותי ואמר בקול " כן" ותוך כדי זרק את החגורה מאחוריו.
" תיראי מה את עושה לי" לחש לי באוזן. שנאתי את עצמי, שנאתי שלא הצלחתי לזוז, שקפאתי ככה. העביר את ידו על המכנסיים שלי וגרם לי להתכווץ מפחד.
המקומות מתחילים להיות מוכרים, יופי עוד כמה דקות אני מגיעה הביתה. המכנסיים שלי ירדו למטה, דורית וחבר שלה התווכחו ורבו בניהם שוב לא היה יחס וזה הכעיס אותי.
" את בכוונה לא מסתכלת עליי?" הסתכלתי על המכנסיים שהיו נפולים בין הרגליים שלי. היד הזרה הזאת דחפה את עצמה אל תוך התחתונים שלי, כבר לא יכולתי לצעוק שתקתי בפחד.
והיד השנייה והפולשנית שוב פשפשה לה בציצים שלי. התחלתי לרעוד עד שהידיים הפסיקו.
" מותק אני משחרר לך את החגורה" הוא התכוון לחגורת הבטיחות הפעם ידעתי מה יקרה עכשיו.
חמש דקות, לעזאזל חמש דקות שנמשכות יותר מדי זמן. הידיים האלו היו בין הראש שלי, הגוף שלו מחץ לי את הרגליים לא יכולתי לזוז. ראיתי במבט חטוף שהם מסתכלים עלינו ואז המשיכו להתעסק בריב שלהם.
" תני להם פרטיות... אז מה אמרת שאני..." הפסקתי לשמוע, למה פרטיות? תצילו אותי בבקשה. יכולתי להישבע שהדמעות שלי זועקות.
אף פעם לא חשבתי שמשהו כזה יכול לאיים עליי בעיקר כשזה זקור ועומד וקשה. אף פעם לא פחדתי מזה עד עכשיו, זה באמת מאיים בעיקר כשאני מסתכלת על זה גם כשאני מנסה לא להסתכל. המכונית עצרה לפתע.
שגיא ודורית היו בחוץ לא נתתי לו להתקרב אל גופי, הוא ישב עליי חצי עירום והביט בי בערמומיות.
" למה את קשה?" שאל ודחף את הלשון שלו אל תוך הפה שלי, והרגשתי הרגשתי את הזה שלו מתחכך בגופי מבלי שרציתי. עיניו הבהירות מסתכלות בי והפה שלו ממלמל משהו שלא רציתי לשמוע.
לפתע שמעתי דפיקות בחלון הוא עצר ושנינו יכולנו לראות את שגיא מחייך.
הוא פתח לו את הנעילה של האוטו וחזר לגעת בירכיים שלי עם הידיים הזרות שלו בזמן שהוא מסתכל עליי.
" עוד לא זיינת אותה?" שאל אותו מחוץ לדלת.
" עדיין לא, אתה מצלם?" הוא שאל וראיתי הבזק של טלפון מצלם אותי בזמן שנהוראי יושב עליי.
" תוריד לה את כל הבגדים" כך הוא עשה פשוט הקשיב לחבר שלו, ישבתי שם ערומה ומבויישת.
" את מתביישת ממני? אל תתביישי" אמר ודחף את הידיים שלו אל תוך החור שלי, נאנקתי.
" מה אתה עושה?"
" עושה לה נעים" זה לא היה נעים, ממש לא. ואם נדמה לכם שאהבתי שהיד הזרה שלו נוגעת בי ומנסה כביכול לעשות לי נעים, זה לא היה כך.
" בנים מישהו מגיע!"
" אבל עוד לא סיימתי"
" תעזוב אותי" הצלחתי לומר.
שיחררתי אותו ולקחתי את החולצה שמאחורי הוא משך בחולצה שלי וקרע חצי ממנה.
גופו הונח על גופי בכבדות והתחכך בגופי שוב ושוב עד שהידיים הפולשניות החלו לחקור את הגוף שלי בשנית. ראיתי כיצד הסתכל עליי הביט בחולצה הקרועה שלי.
" מאיפה את קונה חולצות שנקרעות כל כך מהר?" לא עניתי, ניסיתי להזיז אותו ממני אבל הפסקתי להתנגד כי נגמרו לי הכוחות להילחם עם בחור שמשקלו 80 קילו. לפתע שיר שהתנגן ברדיו שהוא הדליק.
" תן לי... ללכת אני מתחננת" נישק את הצוואר שלי, בסך הכל רציתי ללכת הביתה כמו בן אדם.
" אני אתן לך ללכת כשאשתמש בכל כולך" נשך את השדיים שלי, נאנקתי מכאבים אבל התאפקתי.
" עכשיו לכי מכאן" זרק עליי את הבגדים צחק בכזאת קלות ואז יצא מהמכונית.
התלבשתי הכי מהר שיכולתי ופתחתי את הדלת, רציתי לברוח ואז בדיוק שמעתי אותם מתלחששים:

" זה תמיד עובד החרא הזה! פעם הבאה נביא מישהי אחרת..." הם צחקו שלושתם.
" היא לפחות שווה את זה?"
" יש לה ציצים קטנים אבל היא שווה" הרגשתי רכוש שקנו אותו בכסף.
" אם מישהו לאמהיה מגיע יכולתי לעשות טוב יותר" יצאתי משם ללא מילים ובשקט ככה עם החגורה בידיים, בוכה. רומיאו ויוליה הסתכלו עליי ולא אמרו מילה פתאום השתתקו גם לא על כך שהייתי לא מנומסת ולא אמרתי תודה על הטרמפ הלא מועיל הזה.
בכיתי כל הדרך עד שהגעתי למדרגות, הפסקתי את עצמי כי בסוף לא יישארו לי דמעות.

אז למרות שלא קיבלתי 2 מדליות קיבלתי הרבה דירוגים אוהבים מכם! תודה רבה! מפנקת אתכם ב2 פרקים רק כי לפני כמה ימים סיימתי לכתוב את הסיפור! תהנו, ואל תדאגו יש עוד זמן... ❤❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מתי את מעלה עוד פרק?
הגב
דווח
guest
מתגעגעת לסיפור האהוב עלי
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
עוד מעט מעלה פרק
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
שתי ידיים ואבטיח
שתי ידיים ואבטיח
מאת: Maya Tzur
עבר, הווה, עתיד
עבר, הווה, עתיד
מאת: גבריאל מיכאלי
זונת בכפר 18++ פרק ד
זונת בכפר 18++ פרק ד
מאת: שבע סישולדי
אין יותר מועדונים
אין יותר מועדונים
מאת: קארין .
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D