כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

להילחם בשבילו- פרק 111

"למה מאיה באה דווקא לפה? לכו לבית קפה"

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109110. להילחם בשבילו- פרק 110111. להילחם בשבילו- פרק 111112. להילחם בשבילו- פרק 112

פרק 111: ביקור אחרעבר שבוע.
אם לא הרעמים שקוטעים את המחשבות שלי כל פעם מחדש, הייתי שוקעת במחשבות על כמה קרה מאז ולא רק מה קרה מאז. אני שוכבת על הגב, בוהה בתקרה ומאזינה לגשם השוטף בחוץ. החדר עצמו מואר בעמימות על ידי התאורה שבמקלחת, מה שגורם לתקרה להראות אפורה לגמרי. אני שולחת מבט חטוף לליאם, שישן חזק כצפוי, ומכוסה כולו בפוך. אני לא רוצה להעיר אותו בניסיון לדעת מה השעה ובעצם להוציא את היד שלו מהשמיכה העבה. אני מופתעת לגלות שאיכשהו הרגליים שלי בעטו את השמיכה ממני כך שאני יכולה לצאת מהמיטה בקלות כעבור כמה רגעים אל המקלחת.
ההימנעות הזאת עם המראה לא נעשית קלה יותר וחבל שאני לא יכולה לתלוש אותה מהקיר. אני מצחצחת שיניים עם המבט בכיור וממהרת להסתלק החוצה וגם החוצה מהחדר אל חדר התינוקות. אני רוצה להיות עם קטנצ'יק.
כשאני במסדרון וחולפת על פני הקבלה, אני רואה בשעון הקיר שהשעה שמונה וכמה דקות. השארתי את הנייד קבור במגירה אולי בכוונה. אחרי הביקור של עדי אתמול, אני בספק אם יש לי כוח לעוד מבקרים, אבל יודעת שאני לא יכולה למנוע מהמשפחות שלנו להגיע לשעה-שעתיים.
"בוקר טוב," מברכת אותי בחיוך אחת מהצוות בעודה נותנת לי את קטנצ'יק. "התינוק שלכם כבר בן שבוע היום ראיתי."
"כן." אני לא רוצה להתעכב בשיחה, ולכן במקום להסתכל עליה, אני כמובן ממוקדת בקטנצ'יק. אני מעבירה את האצבע שלי על הלחי שלו. הוא כולו רך ונעים.
היא פונה לדרכה, ואני עושה אך הדרך המוכרת לחדר. כשאני נכנסת פנימה אני מופתעת משני דברים: הצלחתי לפתוח את הדלת בלי בעיות וליאם עדיין לא התעורר. הוא לא שם לב שיצאתי מהמיטה.
אני מניחה את קטנצ'יק באמצע המיטה ומהר מאוד עולה עליה גם ובעצם חוסמת את האפשרות שיתגלגל וייפול. קראתי על זה כל כך הרבה כתבות מלחיצות. אני שולחת מבט חטוף לעבר ליאם תוך כדי שאני מרימה את החולצה ועומדת לקרב את קטנצ'יק אל השד שלי. כלום. התנודות של המיטה לא מעירות אותו גם? כמה כדורים הוא לקח אתמול? הוא חווה התקף חרדה ולא שמתי לב? שוב רעם, והפעם חזק במיוחד, קוטע את המחשבות שלי. קטנצ'יק מתחיל לבכות ישר. אני די בטוחה שהוא נבהל.
"אל תבכה." אני מלטפת את הפנים הזעירות שלו. אני מוותרת לנסות להעיר את אבא שלו, שנראה שזז לרגע ואולי בחלום רע, ונותנת לו את השד שלי. הוא נרגע מהר משחשבתי, העיניים שלו נעצמות לאט לאט תוך כדי.
התזוזה של ליאם לא הייתה משינה. הוא התעורר. עיניים כחולות עייפות ומבולבלות מסתכלות עלי. "איזה רעמים," הוא אומר ומשחרר פיהוק. "מה, מתי הבאת את קטנצ'יק?"
אני רוצה לברך אותו בבוקר טוב ציני, אבל מרגיעה את עצמי. אני מסדרת עם יד אחת את הכרית שלי תוך כדי שהשנייה סביב הגוף של קטנצ'יק.
"מקודם."
הוא מהדק את השמיכה סביבו. "לא קר לך?"
"לא ממש."
הוא עובר לשבת ונשען על המיטה. "הכל בסדר, עופרי?"
אני יודעת שטיפשי עכשיו, אחרי שהוצאנו הכל, להגיד שדברים עלו אצלי מההבנה שעבר שבוע, ולכן מסתפקת בהנהון. יש שתיקה מעצבנת כזו ונראה שליאם לא הולך לקום למקלחת להתארגן. אני לא רוצה להילכד בה ומעדיפה לדבר איתו ובעצם לגרש סופית כל מחשבה לא חיובית. "הרעמים מזכירים לך תופת?"
"לשניות מסוימות. אני כבר לא נבהל מהם כבר בעבר." הוא מציץ לכיוון החלון ומגלה שהווילונות סגורים. "שומעים את הגשם."
"מרץ הגיע," אני ממלמלת.
"טכנית עד אמצע מרץ עוד חורף." הוא מוציא את הידיים מהשמיכה ומותח אותן אל על. "את יודעת שמחר עושים לקטנצ'יק את הברית בקטנה? אין לו צהבת הרי בסוף."
"אבל אין לו שם." אני אוטומטית עוברת להסתכל עליו ושום שם עתידי לא עולה לי בראש.
"אם נתחשב בנסיבות אז זה בסדר," ליאם אומר, אבל זה לא באמת ככה.
באותו היום המשפחות של שתינו מגיעות לבקר, ואני זוכה למבטים מכולם. אני לא מגזימה. כל פעם שהנושא השם עולה, אני מקבלת מבט נעוץ וחודר. זאת תחושה לא נעימה, בלשון המעטה.
בשישי בערב, כשליאם ואני נשארים לבד סוף סוף, אנחנו מעלים עוד כמה רעיונות וכרגיל לא אוהבים אף אחד מהם. ליאם מקבל את העובדה שאני לא מסוגלת להיות בטקס עם הרופא מחר בבוקר, והוא זה שיהיה איתו. ואם כבר עובדה, הוא עוזב את הנייד שלו אחרי כמה דקות ומודיע משהו שאני לא יודעת אם הייתי מוכנה אליו.
"מאיה מגיעה מחר בבוקר המאוחר לפה."
"לפה?" אני סורקת את החדר ומרגישה פתאום לא בנוח במקום שאני אמורה להרגיש בו ככה.
הוא מהנהן. "זה מפריע לך?"
"למה דווקא לפה? תלכו לבית קפה. יש הרבה בתי קפה למטה." אני נמנעת מלפגוש את המבט שלו בכוונה.
"שבת. הכל כאן כשר. רק הסופרפארם עובד." הוא מושיט יד ומסובב בסוג של כוחניות את הצוואר שלי כך שעכשיו אני חייבת להסתכל עליו. "זה יותר ביקור בשבילי."
"מותר לך." אני מניחה את כף היד שלי על הזרוע שלו ומנסה למשוך אותה.
הוא מתעקש להשאיר. "את לא נשמעת שמחה עם זה."
"מה? למה אתה מחפש לריב?"
הוא נאנח. "את באמת אומרת שאני זה שמחפש לריב? תשמעי את הטון שלך."
"אמרתי לך כבר את דעתי. תלכו לבית קפה. יש הרבה בתל אביב שפתוחים בשבת. אני יכולה להישאר לבד שעתיים-שלוש." אני מרגישה שהאוויר בחדר נגמר לי. אני מצליחה להזיז את האישונים לכיוון המזגן. הוא מכובה. אולי אקום לפתוח מעט מהחלון?
ליאם פתאום אומר משהו שגורם להכל להיראות הגיוני. "אני רוצה שהיא תראה את קטנצ'יק."
"אה, כן." כמובן שהוא לא רק שלי. אני הולכת לישון עם המחשבה הזו ומתעוררת איתה בבוקר כשליאם בדיוק חוזר מטקס הברית. הוא מספר שקטנצ'יק בכה לא מעט ומניח אותו בין הזרועות שלי. אני עוקבת אחרי התנועות שלו ומגלה אותו מתחיל לסדר במהירות את השידה, עליה הבגדים שלי זרוקים. כשהוא מסיים הוא עובר למטבחון, מוציא בקבוק קולה מהמקרר ואחר כך כיבוד קל מאחת השקיות שעל שולחן הזכוכית. מהר מאוד אני נזכרת שמאיה צריכה לבוא וזה למה הוא מתנהג ככה. אני יודעת שאצטרך להשאיר אותם לבד, ולכן חושבת איך בכל זאת להרגיש כמו זבוב על הקיר. הפתרון מופיע מהר מאוד במוח שלי, הרי עשיתי אותו כבר פעם אחת, אז למה לא בשנית?

ליאם יורד אל הלובי לקבל את פניה של מאיה, ואני נשארת על הספה עם קטנצ'יק בהרגשה מעורבת. אני יודעת שעכשיו אקנא במאיה שבטח תיכנס בהופעה מושלמת כשאני לבושה בסווצ'ר פשוט ומכנסי ספורט. מצד שני, אני עברתי לידה והיא לא. אני חייבת לשנן את זה.
אני שומעת את הקולות הצוהלים של שניהם במסדרון רגע לפני שהם נכנסים פנימה אל החדר. הם אכן מחויכים. משהו מצחיק אותם? מה הפסדתי?
"עופרי, מזל טוב!" מאיה רצה אלי ומתיישבת בטבעיות על המקום הפנוי לידי בספה. "יו, איזה מתוק הוא!" היא מתמוגגת ומעבירה את האצבע שלה על כף היד של קטנצ'יק.
"ראית אותו בתמונות, מה את מתנהגת כאילו לא ראית אותו אף פעם?" ליאם מסב את תשומת ליבי בכך שמנופף בשקית לבנה ומניח אותה על השידה. "מאיה הביאה לך מתנה."
"תודה, לא היית צריכה." אני מחכה שליאם יצטרף אלינו, אבל הוא ממש עורך עכשיו את השולחן ומניח בצלחות חד פעמיות עוגיות.
"זה לא באמת מתנה. יש בשקית חליפה חמודה לתינוק ולך עשיתי גיפט קארד שתבחרי את המתנות בעצמך. אני מניחה שקיבלת כבר ערכות יופי למיניהן." היא כמובן צודקת.
אני מהנהנת ולא אומרת כלום. ליאם כן אומר. הוא יותר נכון מבקש שאתן לה להחזיק את קטנצ'יק.
"מזל שלא הבאתי בלונים, אתם יודעים." מאיה מורידה את המבט מהתקרה אל קטנצ'יק כשהוא בין זרועותיה. "איזה יפיוף אתה. ממש תינוקי קטן."
אני מודה שזה מוזר לי לראות את מאיה הבוגרת והאחראית מתיילדת ככה. לשבריר שנייה אני חושבת שהיא תבכה אולי מהמחשבה שגם לה וליונתן ז"ל היה יכול להיות תינוק. אני מחפשת רמז לכך בעיניים שלה ולא מוצאת.
"החדר הזה מלא בבלונים יותר מהחנות שלמטה." ליאם מתלוצץ ונשאר לעמוד במטבחון משום מה. "מזג האוויר יותר טוב, עופרי. אם תרצי לעשות סיבוב למטה תדעי שיש גם שמש מדי פעם." הוא צועד במהירות לכיוון החלון ומזיז את הווילון כך ששמש חיוורת נכנסת אל החדר.
"אני באמת אלך עוד כמה דקות להסתובב. רעיון טוב. אני חושבת שאחזיר את קטנצ'יק לחדר התינוקות גם." אני קמה ומפנה בעצם לליאם את המקום שלי בספה. אני מציצה בשקית של מאיה ומגלה גיפט קארד לסופרפארם. המבט של שתינו מצטלב ואני אומרת, "בול בזמן. אני ארד למטה לקנות לעצמי קצת איפור."
"לא ידעתי מה להביא לך מהדירה. יש לך כל כך הרבה שם." ליאם מלטף את הלחי של קטנצ'יק ועושה לו פרצוף מוזר. "את צריכה עוד איפור?"
"בא לה, מה אכפת לך?" מאיה מחייכת אלי חיוך ענקי מלא שיניים ומשאירה אותו כשקטנצ'יק מזיז את השפתיים שלו. "הוא מנסה לחייך, ליאם."
אני רוצה לגלגל את העיניים, אבל מעדיפה להוציא את הנעליים שלי ולהתכונן ליציאה מהחדר. אני מתעלמת מהשיחה של שניהם על אבא ליאם וממקדת את עצמי בחיפוש מקום להשארת הנייד שלי. אני לא רוצה מקום שיבלוט, אם כבר הפוך. תוך רגע החושך מתבהר כשאני מבינה שמתחת לכרית שלי זה המיקום המושלם. אני מעמידה פנים שאני מסדרת אותה תוך כדי שאני מניחה את הנייד שלי מתחתיה והרשמקול פועל. כשאני יוצאת מהחדר עם קטנצ'יק ונפרדת משניהם לבינתיים מתחילים כאבי הבטן, אבל אני יודעת שזה הכרחי.
***
אני מעבירה קרוב לשעה בסופרפארם. הגשם אכן ובא והולך, ולכן לצאת החוצה מהלובי זה לא רעיון טוב. בסופו של דבר אני קונה רק שפתון וסומק ומחליטה לחזור לחדר. כדי לא לצאת טיפשה, השארתי את הנייד שלי על שקט. לא על רטט. שקט. אני בספק אם ליאם יחפש אותי, אבל עדיף לי להיות מוכנה לכל תרחיש. אני עושה משהו שיכול לגרום למריבה ענקית בין שנינו. אני בעצם מצותתת לו כי אני לא מאמינה בו ולו.
כשאני פותחת את דלת החדר, אני מגלה בדיוק את מאיה על הרגליים עטופה במעיל שלה. "אני חייבת להמשיך מפה לצפון. יש לסבתא שלי יום הולדת," היא מסבירה את סיבת העזיבה שלה ומחבקת אותי במהירות. "אני בטוחה שעוד ניפגש במסיבה עצמה שתעשו, בדירה שלכם וכמובן ששניכם מוזמנים לבוא לדירה שלי. שלשותיכם."
התיקון שלה מוצא חן בעיניי ליאם שחוזר לחייך. מעניין מה היה בשיחה שלהם שגרם לו למחוק את החיוך. גם מאיה עצמה הייתה נראית רצינית כשנכנסתי.
אני מזנקת על המיטה כשליאם כמובן מלווה אותה אל הרכב שלה ונושמת לרווחה. הנייד הקליט הכל. הוא עדיין מקליט. ליאם אפילו לא התקשר פעם אחת ולמעשה אין שום שיחה אחרת נכנסת או הודעה. אני מוציאה את האוזניות שלי מהמגירה ומקווה שכאבי הבטן לא יתחזקו בגלל מה שאשמע. אני יודעת שזאת הולכת להיות שיחה לא קלה.
אני שומעת את הדלת נטרקת, כלומר אותי יוצאת ואז את הקול של מאיה ראשון. "הפעם האחרונה שממש ממש דיברנו הייתה בצעדה, לפני שהלכת עם החברים שלך לצהריים. עזוב את הווטסאפ, השיחות שם לא אמיתיות בשבילי כמו ככה, פנים מול פנים. תשמע, אני באמת הופתעתי לקבל טלפון מעופרי שאתה לא עונה לה וניסיתי להרגיע אותה. לא דמיינתי בכלל דבר כזה אחר כך, ממה שכתבת לי. איך אתה בתוך כל זה?"
ליאם נשמע שברירי כשעונה בקצרה, "בעיקר קשה לי. אני מפחד להתפרק ליד עופרי, שמפורקת בעצמה."
מאיה לועסת משהו. ככל הנראה את העוגיות שהוא הגיש לה. היא מגיבה לדברים שלו כשאומרת, "היא נראית על הפנים וממה שהבנתי מההודעות איתך המצב שלה לא היה טוב-"
ליאם קוטע אותה. "היא הייתה קרובה למות. בגללי."
מאיה נחנקת. "תפסיק להגיד את זה כבר. אני באמת ניסיתי להרגיע אותה ואני בטוחה שגם המשפחה שלך כשהם הגיעו לדירה. אם עופרי הייתה פחות לחוצה-"
ליאם שוב קוטע אותה. "למה את מאשימה אותה? ההתנהגות שלה לגיטימית אחרי מה שקרה כשחזרנו מהאזכרה של יונתן. אם חושבים על זה, היא הייתה בהיריון שם. פשוט לא ידענו עליו."
"רציתי שנדבר כדי שלא תפיל על עצמך את כל האשמה, אתה מבין? מההתחלה כיוונתי לפנים מול פנים כדי שזה יחלחל לתוכך עמוק יותר ולא תישאר עם התחושה הזו כל הזמן. זה לא בריא לסחוב את המחשבה שעכשיו עופרי חלשה רק בגללך. היא חלשה כי היא ילדה והיא מתפרקת כי העולם שהיא הכירה נגמר. זה בטח חתיכת שוק לדעת שמעכשיו צריך לדאוג לעוד מישהו בחיים."
"זה מה שניסיתי להגיד לך בהודעות ולא ממש הצלחתי." משהו בקול של ליאם נשמע לא חלק. אני חושבת שברגע הזה הוא היה קרוב לבכות וכנראה החזיק את עצמו. "כל מה שאמרת בסוף המשפט תקף גם עלי."
"רציתי שנדבר, אבל היית קצר מאוד במילים בהודעות שלנו גם כשהימים עברו. שלחת בעיקר תמונות של התינוק. הוא באמת כזה יפיוף." הטון שלה מתרכך.
ליאם מקנח את האף בקול תרועה. "הייתי קצר במילים כי הייתי סביב עופרי. אני חושב שזה טבעי, לא?"
"חד משמעית כן. זה הכרחי," מאיה עונה ומוסיפה, "בגלל זה יזמתי לבוא לפה למרות שלא ממש הזמנת אותי. אני יודעת שאני עדיין כסוג של איום ולא רצויה בחיים של עופרי. היא תצטרך להתמודד עם זה."
"עדיף לא להעמיס עליה. היא רצתה שניפגש בבית קפה. התעקשתי שניפגש כאן מהסיבה שאני מעדיף להיות בסביבה שלה אם משהו חלילה יקרה." הוא רציני.
"זאת מחשבה נכונה." מאיה משליכה לפח משהו. אני שומעת צעדים אחר כך. "תגיד, איך זה שעדיין אין לתינוק שם ראשון? שם שני יש לו הרי."
"אני לא בטוח לגבי זה." ליאם נושם עמוק. ממש שומעים את הנשימות שלו באופן ברור בהקלטה. "אנחנו לא ממש מדברים על זה, אבל אם אני קורא את עופרי נכון, היא פחות בעניין."
"היא אמרה לך שהיא לא רוצה בפירוש?" מאיה נשמעת ממש נחושה שהשם השני של קטנצ'יק יהיה יונתן. זה קצת מרגיז אותי.
ליאם עונה בקרירות, "אני אכבד את ההחלטה שלה אם לא."
משהו בי היה יכול להיתפס ברצונות של מאיה "להשתלט" על משהו שליאם ואני אמורים להחליט עליו, רק שלפתע היא אומרת משהו שגורם ללב שלי לפעום מהר מדי ולהשתיק את כאבי הבטן.
"אתה עוד חושב על מה שקרה שנתיים אחורה? אני לא מצליחה לשכוח את השיחה הזאת שלנו ככל שעוד דברים קורים לשניכם. חשבתי על זה כשעברתם לגור ביחד, ותראה כבר כמה קרה מאז. כמה קרה לך בשנתיים האלה."
"על זה שנתת לה את המכתב?" ליאם עונה בשאלה.
"גם, אבל בעיקר מה שקרה אחרי, אתה יודע."
"הייתה את התאונה אחרי המרתון שמנעה את זה אז, כן." הוא לא נשמע כמו עצמו. על מה הם מדברים? "רציתי לעשות את זה בבית קפה אחר כך, אני זוכר."
"אתה מתחרט שלא עשית את זה אז?" וכאן מאיה עוצרת.
למה היא לא מפרטת? למה היא מסתורית? מה ליאם רצה לעשות? מה אני מפספסת? אני מתחילה להילחץ כשיש שקט ארוך מדי. כשליאם אומר את שאומר, אני מבינה שאולי טוב היה אם השקט היה נמשך לנצח. למה הייתי סקרנית? למה הייתי צריכה להקליט את השיחה הזו? למה הייתי צריכה לצותת להם? למה הייתי צריכה לדעת משהו שלא שלי ולהיפגע? מה עשיתי? איך ממשיכים מכאן? יש לאן להמשיך כשמגלים דבר כזה?
"את מדברת על הפרידה? שרציתי לגמור איתה?"

תודה BLACKBIRD על הדחיפה להמשך. הצלחת ♥ זכיתי בחברה לחיים הודות לאתר הזה. לא עוד קפה לנדוור בפגישות הבאות שלנו ♥♥

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 19 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Keren Dagon Litinsky
Keren Dagon Litinsky
עם הקצב שאת כותבת אני בקרוב נוטשת את הסיפור. לא בקטע של לאיים או משהו. דווקא נהניתי עד עכשיו אבל לחכות יותר משבועיים שלוש להמשך זה קצת מוגזם
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
את יודעת שלפעמים לאנשים מותר להיות בתקופות בהן אין להם השראה, והם לא רוצים לזלזל בקוראים שלי ולכתוב בכוח?
יש באתר הזה מיליון סיפורים. את יותר ממוזמנת לקרוא אותם ויהיו לך זמינות פרקים כמה שתרצי. חיים נהדרים
הגב
דווח
guest
אני מקוה שאת מודעת לזה שהסיפור שלך הוא ברמה אחרת בלי לפגוע באף אחד, אז נחכה בסבלנות רק אל תשכחי אותנו
הגב
דווח
טען עוד 40 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 112
להילחם בשבילו- פרק 112
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 66
יש לי הכל- פרק 66
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק אחרון
יש לי הכל- פרק אחרון
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
לופא- פרק 2
לופא- פרק 2
מאת: תומר דגן
מלי פרק 11
מלי פרק 11
מאת: איש המגבעת
חבורת מד''א פרק 11 חלק ב'
חבורת מד''א פרק 11 חלק ב'
מאת: אור קרסנר
הלב שלך
הלב שלך
מאת: secret charm
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה