כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

הטבעת של סבא אהרון 18+

סיפור עם תיאורים מיניים לא שגרתיים

הסיפור שלי מתחיל בחופשת השחרור שלי, בעצם לא, הסיפור הזה מתחיל עוד ארבעה חודשים לפני חופשת השחרור כשאמא שלי אמרה לי “טל, סבתא פנינה במצב לא טוב, כדאי שתלך לבקר אותה כי” והיא לא המשיכה, שנינו יודעים למה היא מתכוונת אבל אמא לא אומרת את זה כסגולה נגד עין הרע.

האמת שכל פעם שאני מגיע לחופשה היא אומרת לי את זה וכל פעם אני מוצא את התרוץ למה לא, אבל הפעם משהו בפנים דחף אותי והלכתי.
רייצ’ל, המטפלת הפיליפינית שלה, חייכה אלי והכניסה אותי לחדר השינה שלה, התיישבה כמו תמיד בכסא בפינת החדר ושקעה שוב בספר שלה.

“מה נשמע טל” קידמה את פני סבתא עם חיוך מאושר, הפתעה לא צפויה כי בדרך כלל היא לא זוכרת מי אני ואיך קוראים לי וזה לא רק אותי אפילו את דודה שרה, הבת שלה, או את אמא שלי, הכלה שלה שמבקרת אותה לפחות פעמיים בשבוע, היא לא זוכרת והיום היא היתה צלולה וחדה.

התכופפתי ונישקתי אותה על הלחי, מיוזמתי! עוד שינוי מרענן, בדרך כלל אני מתחמק, “בסדר סבתא” עניתי “עוד ארבעה חודשים אני משתחרר! ”

“עדיין בשמונה מאות טפשים? ” ציחקקה.

הייתי המום, קודם כל מזה שהיא זוכרת ולא סתם זוכרת, קוראת לגדוד שלי באותו כינוי מלגלג כמו שאחותי תיקנה אותי פעם כשעמדנו ביחד לידה.

“כן סבתא…וזה שמונה מאות תשעים! ” תיקנתי אותה, “אבל רק עוד קצת וזהו, משתחרר”.
“שב! ” הצביעה על כסא שעמד לידה “ומה אתה מתכוון לעשות אחרי השחרור? ”
“את יודעת סבתא, קודם טיול, אחר כך ללמוד ואחר כך…אלוהים גדול”.
“וחתונה?! ”
“סבתא! ” התקוממתי “אני עוד צעיר! ”
לרגע היא הסתכלה בי במבט המאשים שלה כאילו רק בגללי אין לה נינים, “אתה יודע שאני כבר זקנה ועוד מעט אמות”.
“טפו…טפו…סבתא” קטעתי אותה, רואה את רייצ’ל מציצה לעברי ומחייכת, “לאן את ממהרת? ” חייכתי לסבתא, מנסה להצחיק אותה, “יש לך עוד הרבה זמן”.

הייתה מין דממה כזאת, סבתא אחזה חזק בכף היד שלי, “טל, אני רוצה לתת לך משהו” לחשה לי כאילו חוששת שרייצ’ל תשמע, “רייצ’ל, תעשי לנו בבקשה כוס תה, טל שותה עם כפית סוכר אחת” שלחה אותה ואני התפעלתי שאפילו את זה היא זוכרת. סבתא חיכתה עד שתצא ואז אמרה לי “תפתח את הארון” הצביעה על הדלת הימנית של הארון הישן שנמצא פה בחדר מאז שאני זוכר את עצמי “למעלה, במדף העליון” המשיכה ואני נעמדתי על קצות אצבעותיי בשביל להגיע “תזיז את קופסאות הנעליים” הדריכה אותי “יש שם קופסה קטנה…תוציא אותה”.

הוצאתי, קופסה מתכת קטנה שקשורה בסרט ישן שהיה פעם כנראה לבן, רציתי לתת לה אותה אבל היא עצרה אותי “לא! זה בשבילך…תכניס מהר לכיס” שמעה את רייצ’ל חוזרת וכאילו לא רצתה שתדע “ותבטיח לי שתפתח את זה רק אחרי שאני מתה! ”

“סבתא! ”
“תבטיח! ” החזירה לי באותו טון תקיף שאומר אל תתווכח איתי.
הבטחתי וכשהגעתי הביתה זרקתי את הקופסה הקטנה למעמקי המגירה המבולגנת שלי ושכחתי ממנה.

הפעם אמא שלי צדקה. כמה ימים אחרי, סבתא שלי נפטרה אבל אני כבר שכחתי לגמרי מאותה קופסה קטנה שזרקתי למגירה עד שערב אחד, בחופשת השחרור שלי, כשחיפשתי בכלל משהו אחר מצאתי אותה.

התיישבתי על המיטה, בוהה בקופסה במין חשש לא מוסבר, בסוף פתחתי. בקופסה היתה מונחת מין טבעת גברית מוזרה ופתק כתוב בכתב יד גברי לא מוכר על דף שכבר הצהיב, “לטל, תענוד את הטבעת והיא תעשה לך קסמים, סבא אהרון”.

הבטתי בפתק המום, סבא אהרון מת כשעוד הייתי בן שלוש ורק מלהזכר בו התחילו לרדת לי דמעות, אהבתי אותו ואני יודע שהוא אהב גם אותי אבל לקבל כזה פתק ממנו אחרי שמונה עשרה שנים נראה לי מדע בדיוני וקללה קטנה נפלטה מפי “סבתא פנינה, כוש-על-האמא שלך, לאיפה הלכת כשאני צריך הסברים? ”

הבטתי בטבעת, כמו אותן טבעות אליפות שמחלקים ב-NBA רק צנועה יותר, עם אבן שחורה שמגן דוד חרוט עליה ואבן כחולה קטנה משובצת במרכז המגן דוד.

הראיתי את הטבעת והפתק לאמא שלי, סיפרתי לה איך סבתא פנינה נתנה לי ומה היא אמרה אבל היא לא הכירה את הטבעת ושוב היה מין רגע עצב כזה כששנינו שותקים וחושבים אותו דבר, שכמה טוב היה אם אבא שלי היה פה עכשיו והיינו יכולים לשאול אותו אבל גם אבא שלי מת, נהרג באחת מאותן תאונות דרכים מיותרות כשהייתי בשמינית.

“בהזדמנות תשאל את דודה שרה” הציעה אמא שלי שנשאל את אחות של אבא, “בעצם עדיף שלא, היא תרצה את הטבעת לעצמה, גם ככה היא חושבת שדפקנו אותה בחלוקת הירושה” חייכה אלי “תמדוד, נראה אם זה מתאים לך”.

ברגע הראשון זה נראה לי גדול אבל כשענדתי את הטבעת על האצבע, עלתה עלי בקלות, היא ישבה עליה כמו שעשו אותה על פי מידה, “תראי, מתאימה בול” הצגתי אותה לאמא שלי.

“תראה” הצביעה על האבן הכחולה “היא נוצצת” ובאמת היא זהרה כאילו מישהו הדליק בתוכה נורה קטנה “מתאים לך” המשיכה, מלטפת את היד שלי כמו שלא ליטפה אותי אף פעם אבל אני לא שמתי לב, לא לזה ולא למבט שהיא שלחה בי, “לא יודע” מלמלתי “נראה לי קצת מוזר להסתובב עם טבעת כזאת אבל בגלל סבא אהרון אני אנסה, קסמים בטח לא יצאו לי מזה, איזה קסמים כבר טבעת יכולה לעשות? ”

כשהמלצרית ניגשה אלי לשאול מה אני רוצה להזמין הסמקתי, רציתי לקבור את עצמי באדמה, נעצתי את העיניים בתפריט כאילו מחפש למרות שידעתי בדיוק מה אני רוצה להזמין, קפה הפוך וקרואסון שוקולד, ושיחקתי בטבעת שפתאום היתה קצת חמה והאבן הכחולה במרכז מגן הדוד ניצנצה כאילו דלקה בה איזו מנורה קטנה.

קבעתי להפגש כאן עם בועז, חבר טוב שבסוף הבריז לי במסרון ארוך ומתנצל שהגיע אחרי שהתיישבתי לחכות לו ליד השולחן “סורי גבר, משהו דחוף שגם אתה היית מבטל בגללו, מתנצל:)” שפרושו בקיצור “לא בא, תפסתי לי זיון! ” וכשקבענו את המקום להפגש לא ידעתי שמיכל ממלצרת פה. מיכל היא חברה טובה של נועה, אחותי, ועד כאן זה בסדר, רק שמיכל היא זאת שעשתה לי עקיצה כואבת, מתוכננת היטב עם אחותי, עשתה לי פאדיחה לפני כל החברות שלה.

כשאחותי אמרה לי שלמיכל בא עלי והיא רוצה להפגש איתי לא חשדתי, אני הייתי ברגילה, בדיוק סיימתי קורס צניחה והסתובבתי כמו טווס על מדים שכולם יראו את הכנפים, והן היו בחופשה שלפני הגיוס. הייתי גאה בעצמי, מיכל היתה יפה, שיער בלונדיני גולש, גוף חטוב ושדיים גדולים והרבה מחזרים רדפו אחריה. לקחתי אותה לסרט והענינים דווקא התקדמו לא רע, היא לא התנגדה כשנמתחתי כאילו דרך אגב והנחתי את היד על המושב שלה וחיבקתי אותה, גם לא כשדחפתי לה את היד לחזיה ומיזמזתי את שדיה הרכים ואם זה לא מספיק היא עוד עודדה אותי וליטפה לי את הבליטה במכנסיים. אחר כך ליוויתי אותה הביתה, הולכים יד ביד, וכשהיא שאלה “רוצה לעלות? ההורים שלי ברומא ואין אף אחד בבית” לא היססתי, היה ברור לי שהלילה אני הולך לזיין ובדימיוני כבר ראיתי את עצמי עומד ומספר לחבר׳ה במחלקה על ליל הגבורה שלי.

איזה ליל גבורה ואיזה נעלים. כשהיא שלחה אותי להתפשט במקלחת הצמודה לחדר שלה לא חשדתי, במיוחד כשהיא לחשה לי קודם באוזן “אני לוהטת! תבוא מהר, אני אחכה לך עירומה מתחת לשמיכה”, אבל כשיצאתי מהמקלחת, עומד עירום בדלת עם חזה מתוח והזיין מזדקר בין רגלי ישבו מולי על המיטה שלה שבע או שמונה חברות ואחותי בראשן, לבושות כמובן, לא כמוני, מצביעות עלי עם האצבע וצוחקות, צחוק מעליב כזה כמו שבנות יודעות כשהן רוצות, ואני התקפלתי כמו אולר, מנסה להסתיר את זקפתי שהתדלדלה בבת אחת בכפות ידי, קופא ולא יודע מה לעשות, שומע את מיכל שואלת אותי בקול “מה? אתה באמת חשבת שאני אתן לך? ” ולא אשכח את הצחוק של כולן ואם זה לא הספיק אז אחותי גם הוציאה את הפלאפון שלה וצילמה אותי ככה ואולי הפלאש שסינוור אותי היה גם זה שהחזיר אותי למציאות וברחתי חזרה למקלחת, להתלבש ולברוח כשזנבי בין רגלי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

תלתל נפל עקוב אחר תלתל
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
תלתל נפל
קשירות חלק א 18+
קשירות חלק א 18+
מאת: תלתל נפל
הטבעת של סבא אהרון פרק אחרון 18+
הטבעת של סבא אהרון פרק אחרון 18+
מאת: תלתל נפל
להרים גרושה 18+
להרים גרושה 18+
מאת: תלתל נפל
הטבעת של סבא אהרון פרק 3 18+
הטבעת של סבא אהרון פרק 3 18+
מאת: תלתל נפל
לילה מטורף
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
הבת זונה הזו כמוני
הבת זונה הזו כמוני
מאת: קריסטין .
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan