כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

חבקי אותי חזק פרק 23

" תראי אותך את אישה יפה, בריאה... תראי איזו מתנה אלוהים העניק לך"

אם חשבתי שהוא השתנה אז טעיתי, בעבודה הוא התייחס אליי באותו היחס שהיה מתנהג, ללא נחמדות, לא חיוך וללא כל הבעת פנים אחרת למעט פרצוף נרגן.
זה נדמה שהוא לא נהנה משום רגע בחיים, צריך לנצח כל רגע שיש לנו בחיים. זהו רגע שיכול לשנות לנו דבר אחד או שניים ואם לא לנו אז למישהו אחר. ביום יום אנו מחפשים אחר ריגושים, אבל פוחדים לעשות את הצעד בשביל הריגוש. אנחנו רוצים לחלום, לאהוב, להגשים את עצמנו והדבר הזה שנקרא פחד חוסם את הכל.
ישבתי להפסקת קפה בזמן הזה, עשר דקות בהן היה לי מעט שקט ולא הייתי רטובה או מלוכלכת מכל הכלים. במבט חטוף ראיתי שלא הייתי לבד, עומרי ישב על האספלט ועישן סיגריה.
" יש לך עוד אחת בשבילי?" הוא פקח את עיניו.
" קחי" לא אמר דבר והדליק לי אותה.
" את יודעת את די מסתורית"
" אני?" שאלתי והצטרפתי לישיבה איתו.
" כן, אני לא יודע עלייך כלום"
" מה יש לדעת? בטח הבנות הספיקו לרכל עליי"
" אני לא מקשיב למלצריות יש להן פה גדול"
" חשבתי שאתה מחבב את תמר"
" תמר? היא זו שמחבבת אותי. אז ספרי לי קצת יש לנו כמה דקות" לא ידעתי בדיוק מה לספר, על אחת כמה וכמה אני לא האישה הכי מעניינת שיש. אין לי קורות חיים מעניינים איש גם מעולם לא התעניין.
" מה אתה רוצה לדעת?"

" נעמי! אני צריך אותך בעמדה" לפתע שמעתי את ראיין קורא לי, הייתי באמצע הסיגריה.
" נדחה את זה לפעם אחרת, טוב?" כיביתי אותה וחזרתי לעמדה המבוקשת.
היום קשרתי סרט סביב שיערי, סרט שחור שהתאים לשיערי החום.

....

אימא שוב הגיעה, הפעם עם אמה ואליה. היא מצאה תירוץ להגיע באמצעותם, אליה שיחק במחשב שלי משחקים בעוד שאמה צפתה בטלויזיה, אימא הייתה עסוקה בלחפש איפה לא נקי.
" לאן את?"
" להוריד את הכביסה" יצאתי מחוץ לדירה להוריד את הכביסה לחשוב כיצד לשכנע אותם שילכו מוקדם בכדי שאוכל ללכת לישון בעצמי.
לשמיכה העליונה התלויה שלחי לי באמצעות דרגש לא הצלחתי להגיע גם הדרגש היה לא בהישג יד, קפצתי שוב אפילו ניתרתי גבוה אבל האטב היה אדוק חזק. לפתע ראיתי יד משחררת את האטב ומושכת אליה את השמיכה ממש כמו בסרט.
" הינה"
" תודה אבל הייתי מסתדרת"
" למה את בחוץ?"
" אסור?"
" מותר לא אמרתי שלא"
" אני מנסה להתחמק מהמשפחה שלי, הם אצלי"
" תגידי להם שאת הולכת לישון"
" הלוואי וזה היה כל כך פשוט. אימא שלי תחפש מגרעות כל הזמן עד שהיא תצליח להחזיר אותי הביתה"
" תיפתרי את העניין הזה כבר... שלא יעשו רעש יותר מדי את שומעת?" הוא העיר לי הצביע אצבע מאשימה ונעלם.
הבחור הזה נעלם כל הזמן!
אימא בסופו של דבר עזבה רק לאחר שהכריחה אותי להגיע אליה מחר בצהריים לפני העבודה.
" טוב אני אגיע" אמרתי רק שתלך, אליה חיבק אותי חזק אמה הביטה חייכה למשעי והם הלכו.
אפילו למעצר הייתי מוכנה לחזור ולא לבית, לא ידעתי איזו הפתעה אימא מכינה לי, היא אפילו שלחה הודעה שאגיע בבגדים יפים. אני הולכת לחתונה או לבית שלה? תהיתי לעצמי בזמן שידיי על ההגה. לקחתי נשימות ארוכות וחששתי שמשהו לא בסדר, בדרך כלל התחושות שלי לא מאכזבות.

אבא היה בעבודה, אליה ואמה כל אחד התפצל לחדר שלו, אימא ישבה במטבח ודיברה עם מישהי. ככל שהתקדמתי ראיתי פנים שלא רציתי לראות. נאור ואימא שלו ישבו במטבח ושתו תה, ממש כמו במשתה בעליסה בארץ הפלאות. אימא היא הארנב, שרה היא החתול ונאור הוא... הם הביטו בי בפליאה כאשר הגעתי לפתח המטבח... ואני? רק עליסה שהלכה לאיבוד בתוך העולם שהם רוצים באהיה בו.
" נעמי" היא קראה בקול הוא שתק כאילו ראה מפלצת.
" שמחה שהגעת, שבי" הכיסא הפנוי היחיד שהיה זה שעל יד נאור. כבר אמרתי שהגורל שונא אותי, נכון? התיישבתי פחדתי להראות כל חולשה, עיניו לא הפסיקו לבהות בי הרגשתי את זה.
" הבן שלי מתגרש" שתקתי.
" אני רוצה שתנסו לחזור למה שהיה פעם" אמרה אימא שלו.
" ממ... מה?" שאלתי בפליאה.
" כן, אני רוצה שתשקלו את זה"
" אני לא מתכוונת לחזור על זה, זאת אומרת על מה שהיה ביני לבן נאור. אם זו הייתה הכוונה שלכם לבואי אז אני הולכת"
" מה לא בסדר בבן שלי?"
" גברת ברמן אני... אני לא מתכוונת לעלות את הנושא הזה שוב" אימא שתקה לא דיברה, נתנה למכשפה לדבר במקומה.
עמדתי ללכת אבל היד שלה החזיקה אותי.
" שבי" השתתקתי, התיישבתי חזרה.
" אתם תשבו כאן ותפתרו את הבעיות שלכם עד שתשלימו" הן עזבו את המטבח ונעלו אותנו לבד.
לא דיברתי, לא הסתכלתי אפילו לכיוונו ידעתי שאם אעשה זאת אצטרך לדבר. לפתע לחלון ממול היה מראה מעניין יותר.
" לא השתנית בכלל" הוא היה שמנמן יותר משהיה פעם, מזוקן ונראה במצב מוזנח.
" את לא מתכוונת לדבר איתי?" שום לא עניתי.
" את זוכרת את זה?" הוא אחז בצמיד שלי, זה שסבתא הורישה לי לפני שנפטרה. אותו צמיד שבגללו היה מאיים עליי שאם לא אקשיב לו הוא יספר לאימא שלי שכבר תלמד אותי לקח. אותו צמיד שחשבתי שאיבדתי לנצח, בגללו סיפרתי לכולם שאיבדתי אותו במקום להאשים את נאור.
" ה... צמיד שלי"
" נכון מאוד, את רוצה אותו חזרה?" הנהנתי ושוב הרגשתי כמו בובה על חוט שבה הוא משחק.
" אז תגידי להורים שלך שאת רוצה לחזור אליי"
" למה אתה רוצה לחזור אליי?" לא הבנתי.
" כי את יפה. כשהייתי איתך כולם קינאו בי שיש לי אישה יפה וחכמה"
" אני לא יכולה"
" לא יכולה?" שאל ועיוות את פניו.
" טוב אז אני קורע את הצמיד ומספר לאימא שלך שהפלת את התינוק שלנו בכוונה"
" לא! חכה רגע... בסדר אני..." עצרתי לא האמנתי לעצמי.
" אני מוכנה לחזור אלייך אבל ללא חתונה"
" בלי חתונה? אני לא יכול ככה"
" נאור אני לא מתחתנת איתך שוב"
" אז את לא משאירה לי ברירה"
" לא חכה אל תעשה את זה!"
" מה את מציעה?"
" בסדר. ניצחת" הובסתי על ידו.
" יופי"
" מתי אתה מחזיר לי את הצמיד?"
" כשתתחתני איתי"
" קחי, שימי אותה. זה לבנתיים עד שאתגרש ואז נקבע תאריך" הושיט לי טבעת, התאריך ליום הנורא, לא האמנתי שאני חוזרת על הטעות הזאת שוב.
" תשמרי על הטבעת ואל תאבדי אותה" הפעם האחרונה שאיבדתי את הטבעת הייתה נוראית, שכחתי אותה בשירותים על הכיור הוא האשים אותי ואמר שאם לא תהיה לי טבעת תהיה לי פריבלגיה לבגוד בו או לגברים אחרים להתחיל איתי.
" רק אל תספר לאימא שלי שקרים"
" שקרים?"
" כן, על הפלה. אף פעם לא הייתי בהריון"
" פשוט תגידי שאת פוחדת שאספר לאימא שלך שאת כבר לא בתולה" אני כבר לא יודעת ממי אני פוחדת יותר, ממנו או מאימא.
" אני מתחננת"
" אני לא אספר כלום, בואי נקרא להן ותתנהגי רגיל" אימא ושרה התרגשו ולא הפסיקו להסתכל על טבעת האירוסים שמונחת לי על היד. רציתי לבכות, בדרכי לעבודה לא הפסקתי לייבב בבכי עד שהתאפסתי מעט, עודדתי את עצמי שהכל יהיה בסדר.
הייתי כמו רובוט, לא תיקשרתי ולא דיברתי עם אך אחד. רק אני והעמדה שלי, ראיתי לעיתים מבטים מכוונים אליי ידעתי שמוזר להם שאני שקטה.
" קרה משהו?" הגיח שון משום מקום.
" הכל בסדר סתם עייפה"
" את יודעת שאני פה לעזור"
" שון אני בסדר"

....
כעבור שבוע

" אתה מאמין באלוהים?" ראיתי את ראיין עומד מול הדירה שלו ומביט עליי. ישבתי עם בקבוק בירה יושבת על הספסל ומתפללת לאלוהים.
" תני לי את זה" לקח את הבירה מהיד שלי.
" לא! אני רוצה לשתות"
" שתייה לא תמחק את הזיכרונות היא רק תעכב אותן עד היום שאחרי" יש משהו במילים שלו.
" אתה יודע שאתה מצחיק? לפעמים קצת מעצבן אבל יש לך פנים יפות" הייתי שיכורה באופן מוחלט בשביל להגיד לו את זה.
הוא הסתכל על היד שלי, לא הבנתי למה היה לי לכלוך? היא לא יפה?
" תיכנסי הביתה לישון מחר יש לך עבודה"
" אי תפסיק גם כן עבודה עבודה, נמאס לי כל היום רק לשטוף כלים" התרגזתי
"חוץ מלהסתכל על הידיים היפות שלך עובדות שום דבר לא כייף בעבודה"
" עבודה לא תמיד צריכה להיות כיפיית"

אין לי מושג כיצד הגעתי לחדר שלי אבל ידעתי שאתמול אמרתי משהו תחת השפעת אלכוהול, קיוויתי שהמצב לא כזה גרוע. קמתי עם חמרמורת גדולה, שתיתי מים ללא הרף ואכלתי מעדן.

" אנחנו בדרך אלייך" הודעה מנאור, זכרתי את המספר בעל פה על אף שהוא לא שמור בטלפון שלי.
" אנחנו?"
" אימא שלי ואני" למה? למה אתם פה?
" למה?" לא התביישתי לשאול.
" היא רוצה לדבר איתך אני רק מקפיץ אותה והולך לעבודה" יופי לפחות הוא לא יהיה.
היא הגיעה עם כל המטר ושמונים, אף מחודד עיניים ירוקות מזוגגות ושמלה פרחונית.
" נחמדה הדירה הזאת שלך, אבל את יודעת שלא תוכלי לגור בה עוד מעט" לא עניתי.
" לפחות היא נקייה" העבירה אצבע על השולחן לוודא שאכן הכל נקי.
" אני לא יודעת למה לא הצליח לכם פעם קודמת אבל הפעם אני אשגיח עלייך יותר"
" אני לא מבינה למה"
" אני רוצה נכד!"
" אבל יש לך"
" יש לי נכדה אני רוצה נכד"
" את תתני לי נכד, נכון? לא כמו בפעם הקודמת שלא רצית להיות עם הבן שלי"
" גברת ברמן אני..."
" את יפה יהיה לך ילד שדומה לך אני בטוחה בזה"
" שאני לא אשמע מהבן שלי שאת מסרבת להיות איתו" סיוט, לאן הכנסתי את עצמי שוב? אולי הייתי צריכה שיקרע את הצמיד ויספר לאימא הרי בלאו הכי זה לא יוסיף אלא יגרע מחוסר אהבתה אליי. לא לא נעמי את יכולה לעשות את זה, את רוצה שאימא תאהב אותך.
אני זוכרת את הפעם ההיא שהוא אמר לה שאני לא מוכנה לשכב איתו, לא רק שקנתה לי קמעות שמבחינתה הם היו קמעות מזל היא נעלה אותי בשירותים, הורידה לי את הבגדים ובחנה אותי מכף רגל ועד ראש.
" את מתביישת בעצמך?" שאלה אז.
" לא"
" תראי אותך את אישה יפה, בריאה... תראי איזו מתנה אלוהים העניק לך" הרגשתי לא נעים לעמוד באופן הזה מול אישה שאני מתעבת.
" את תאהבי את הבן שלי, את שומעת? תהיי איתו, תני לו אהבה" היא משכה לי בשיער בדיוק שלושה ימים לפני שהוא גזר לי אותם.
" את מכאיבה לי"
" אני לא רוצה" הוספתי.
" מה זה לא רוצה? זו לא שאלה, אתם נשואים כמעט חצי שנה כולם שואלים האם הכלה שלי חולה או לא בסדר. אני צריכה שידברו על הכלה שלי דברים כאלה?" ניערה אותי.
" אני לא רוצה להיות איתו"
" את פוחדת? " שאלה אותי.
" פוחדת?" היא הנהנה.
" כן, את לא יודעת למה לצפות, מזה את מפחדת?"
היא לא ידעה שאין בי פחד, רק גועל.
" אני לא רוצה לשכב עם הבן שלך הוא מגעיל אותי" בדיעבד לא הייתי אומרת לה את זה אבל אמרתי.
באותו יום דיממתי מהראש לאחר שנפלתי מפני שהיא הטיחה אותי על הקיר, זכרתי דברים בחלקים ואושפזתי למשך שבוע לאחר ניתוח ראש.
מאז אני סובלת מסחסחורת תמידיות והולכת לבדיקות כל חודשיים על מנת לראות שהכל בסדר.

" נעמי?" לגמרי חלמתי בהקיץ.
" סליחה חשבתי על משהו"
" תפסיקי לחלום בהקיץ ותתחילי לחשוב על העתיד שלך... ותתפטרי מהעבודה שלך"
" להתפטר?"
" כן, אישה צריכה להיות בבית לנקות, לבשל "
" אני לא מתכוונת לוותר על העבודה שלי אני אעשה גם וגם"
" תחשבי על זה ואל תרגיזי אותי
" על העבודה אני לא מוותרת" אמרתי בעקשנות היא צעדה לכיווני עם הגובה העצום שיש לה דחפה אותי לרצפה עם הפנים ואחזה בו.
" את חושבת שתצא ממך שף? את טועה אפילו לבשל לבעלך לא ידעת. אם את רוצה לחיות חיים טובים תקשיבי לי" תפסה לי בגרון בחוזקה.
" תחזרי אחריי " היא אומרת בעודה מחזיקה אותי מהצוואר.
" אני נעמי מתחייבת להתפטר מהעבודה"
" א... ני.... נע.. מי..." ניסיתי לא הצלחתי לדבר.
" נו תזדרזי" אמרתי את זה
היא יצאה והשאירה את הדלת פתוחה, נפלתי על הרצפה חצי מעולפת.
" נעמי?" שמעתי נביחות של קוקו ואז את ראיין באים לכיווני אבל לא יכולתי לראות כמו שצריך.
" נעמי!" הרגשתי את ידו סוטרת לי קלות בכדי שאתעורר.
" קדימה אל תמותי" הרגשתי אותו נושא אותי בידיים, יכולתי להרגיש הכל אבל לא הצלחתי לפקוח את העיניים או לדבר. וכן זו לחלוטין לא דרמה או סרט והוא לא הנסיך שאיכשהו כל הזמן מציל אותי מפני אנשים רעים, זה הכל רק צירוף מקרים, כן צירוף מקרים מטומטם.

המשך יבוא... שבת שלום

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
סיפור מדהים ומרתק מחכה להמשך
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
תודה רבה❤
הגב
דווח
Ravit Shpilman
Ravit Shpilman
אני במקומה לא הייתי באה לשם בכלל
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 11 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 29+30
חבקי אותי חזק פרק 29+30
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 32+33
חבקי אותי חזק פרק 32+33
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan