כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1 1

חבקי אותי חזק פרק 20+21

" אני חושב שאת טועה לבטא רגש כמו כעס או בכי לא הופך אותך לחלשה יותר או להתמודדות שלך לקשה יותר"

פרק 20

המחנה כמעט נגמר, שון וראיין לא הפסיקו להשגיח עליי כמו תינוקת מפני שאר הבנות בזמן שקיפלו את האוהלים.
" נשאר אחד אחרון" הם צעקו זה לזה.
לפתע ראיתי את לי ניגשת אליי.
" אני מתנצלת על מה שהיה זה לא היה בסדר" היא התקדמה אליי.
" וגם מה שאמרתי על השיער שלך..." נגעה לי בשיער.
" תסתפרי ואז תהיה לך יופי של תספורת" צחקה והלכה. לא ידעתי מדוע, אך כאשר נגעתי בשיערי ראיתי מסטיק מרוח עליו, בחלקו העליון.
" אני כל כך שונאת אותך" אמרתי ברוגז.
" אי מה קרה?" ניגש שון ששם לב שקרה משהו.
" עד כמה המצב גרוע?" הצבעתי לו על המסטיק.
" אוי... אני חושב שזה גרוע אי אפשר להוציא" השתדל מאוד לעזור לי.
" הן רעות, הן תכננו את זה בכוונה... לקח לי זמן לגדל את השיער שלי" הייתי כל כך עצבנית, לא ידעתי מה לעשות ידעתי שאצטרך להסתפר קצוץ, ידעתי שאיראה פחות נשית וכולם יחשבו עליי דברים. שיער קצוץ הזכיר לי את נאור, הוא לא אהב את התלתלים שלי רצה שאחליק אותם או שאסתפר קצר. יום אחד הוא תפס לי בשיער וגזר אותו, לאחר מכן מיד תפס בראשי והחל לגלח לי את השיער בכוח. זו הפעם היחידה שבה בכיתי, ידעתי שאם אתנגד באמצע אני איחתך. אז נתתי לו, אף אחד לא אמר שום דבר אלא שכולם פשוט התרגלו לשיער החדש שלי.

.....

" בואי אני לוקח אותך הביתה" הגיע ראיין והציע לקחת אותי, לא חוזרים באוטובוס? תהיתי פתאום.
" את לא נוסעת איתם, קדימה בואי"אמר כאילו קרא את מחשבותיי, דידתי עם הקביים לכיוון שהלך, פיגרתי בקצב אך לאט לאט הצלחתי לצמצם פערים.
" אני מכיר מספרה טובה שתוכל לעזור לך"
" אני בסדר אני אסתדר"
" איך שאת רוצה" אמר והמשיך לנהוג.
שיר ישן התנגן ברדיו, שיר של הביטלס לא היה לי מצב רוח לזמזם, אז תיפפתי פשוט בברכיי.
" תודה על הטרמפ" אמרתי כשהגענו לאחר שעות ארוכות של נסיעה, לקחתי את התיק שלי, הוא לקח אותו ממני ושם על הבטן שלו מקדימה.
" תעלי"
" מה?"
" אמרתי תעלי על הגב שלי אני אקח אותך למעלה" לא אמרתי כלום, עליתי על הגב שלו והוא טיפס את כל המדרגות האלו בכבוד.
" תוד... ה ל.. ך" אמרתי בגמגום ושמתי את המפתחות בדלת.
" תישני טוב" כן בטח ממש אפשר לישון כמו שצריך.
חיפשתי בתור הדירה את מכונת הגילוח ההיא, אותה מכונה שהכבידה עליי.
" הינה זה" פתחתי את הקופסא. ידעתי את התהליך קודם לגזור עם מספריים ואז, המצב כל כך לא טוב שזה מצריך אותי להסתפר בצורה שאני לא אוהבת, לעזאזל.
רעש המכונה חרה לי, עמדתי מול הראי עם קב אחד והתחלתי בתהליך, הדמעות ירדו כל הדמעות שאני אוגרת בפנים מפני כולם יוצאות.
" עכשיו את יותר יפה" המילים של נאור חרוטות חוזרות שוב ושוב.
" ככה סוף סוף רואים את העיניים שלך" שוב המילים שלו, אטמתי את אוזניי בזמן שהסתכלתי במראה לעבר השתקפותי.
שטפתי את השיער והלכתי לישון, למרר בבכי ולישון עד אור הבוקר.

פרק 21

כמה ימים עברו מאז שקיבלתי חופש מהעבודה. אחר הצהריים הגיע, מוחי ניסה לדחות את ההגעה לעבודה ' זהו זה קחי נשימה עמוקה ויהיה בסדר ' לא הייתי צריכה קביים הרופא אמר שהנקע עבר ושאנסה לעשות תרגילים במהלך החופשה שקיבלתי, זה השתלם מפני שכעת אני הולכת רגיל. התקשרתי לאור שאמר שיגיע רק השבוע והתארגנתי לצאת.
חבשתי כובע צמר כדי שלא יראו את השיער. קוקו עמד בפתח הדלת כאילו חיכה שאצא.
" קוקו בוקר טוב לך, ישנת טוב?" ליטפתי אותו ואז הלכתי.
חמש ודקה נכנסתי אל תוך המסעדה, אנשים רבים חיכו להיכנס וכולם התארגנו לפתוח על אף האיחור העצום.
" הגעת, איך את?" ניגש אליי שון.
" היי, בסדר" עניתי והתחלתי להתמקם בעמדת הכלים.
ניקיתי את הכלים ופתאום היה לי כל כך טוב בעמדה בלי הצקות, זמזמתי בשקט לעצמי שיר שוב ושוב על מנת להירגע.
" את יודעת שאסור לשים כובע בעבודה" שמעתי קול צורם במיוחד. ממתי כובע שמים? כובע חובשים סתומה עם אייקיו נמוך חזרתי לעצמי על זה בראש והתעלמתי ממנה המשכתי לשטוף את הכלים.
" מה את חירשת?" הסתובבתי אליה במבט כועס, החזקתי בצלחת והייתי קרובה לשבור לה אותה על הראש.
" בואי אני אעזור לך" מבלי שהרגשתי היא שפכה על הראש שלי כוס מים קרים.
" מה... את..." הראש שלי היה רטוב, הורדתי את הכובע וראיתי כיצד כולם מסתכלים עליי.
" תראי אותך את נראית כמו בן"
" תשתקי!" אמרתי באומץ מתעלמת מכולם.
" לא רוצה למה מה תעשי? תרביצי לי כמו שהרבצת לבעלך? תעשי את זה אולי שוב תשבי במעצר הרי את יודעת איך זה לשבת שם" הייתי המומה מהמידע שיש לה עליי, איך היא יודעת... איך היא מעיזה לקרוא ככה בקול חיים של אחרים.
" מה את בכלל מבינה..." אמרתי והלכתי משם בריצה כשזוג עיניי נתקלו במבטו של ראיין שלא הפסיק להסתכל עליי.
איך אסתכל לכולם בפנים עכשיו? הם יחשבו שאני פושעת! יצאתי החוצה מהדלת האחורית לנשום אוויר, תיזזתי ממקום למקום ' יהיה בסדר נעמי תנשמי' אמרתי לעצמי שוב ושוב וראיתי דמות אל מולי.
" קחי" כובע הושט לי, כובע מצחייה כחול, לקחתי אותו וחבשתי אותו על הראש.
" למה אתה עוזר לי?" הסתכלתי וראיתי את זוג עיניי ההייזל שלו מסתכלים עליי.
" כי אני לא מוכן לאלימות, לי לא תעבוד כאן יותר"
" אתה באמת לא שואל שוב דבר?"
" אני פשוט רוצה להתנצל על הפעם ההיא שאמרתי שאת לא תביני אותי"
" אתה מדבר על הארוסה שלך?"
" לשעבר, כן"
" אתה בטח סקרן לדעת"
" אני סקרן לא אשקר אבל זה שלך" הבנתי למה הוא מתכוון.
" תישארי היום כשכולם יסיימו אני רוצה שנדבר"
תהיתי מה זה כי פניו הרצינו לפתע, דבר שעורר את חשדותיי.
" ורק שתדעי הרבה יותר יפה לך בלי כובע" לא הספקתי להסתובב אליו הוא כבר הלך, חזר למטבח.
" את בסדר?" ראיתי את שון מציץ לפני שנכנסתי אל תוך המסעדה.
" כן... אני בסדר"
" את יודעת שזה בסדר לבכות" היה נדמה כי ידע שאינני בוכה.
" אני לא בן אדם שבוכה בקלות"
" אני רואה, אם בכל זאת תרצי אני פה לנחם"
" שון אני בסדר באמת" לא אהבתי שמנחמים אותי.
" בוא ניכנס" אמרתי וסימנתי עם ידי.
שאר היום עבר, כולם התארגנו ללכת הביתה כולם למעט ראיין שעוד עמד במטבח.
" שף לילה טוב" אמרו כולם והחלו לצאת בעודי עומדת מול עמדת הכלים מסיימת לשטוף את הקונטיינר האחרון.
" בואי" משך בידי הקונטיינר נפל על הכיור.
" אבל לא סיימתי"
" לא משנה עזבי את זה" ידו הייתה חמה, מצאתי את עצמי עומדת בעמדה שבה הוא עומד במשך כל יום.
" מה... מה למה אני פה?"
" ראיתי שאת מבינה במטבח, החיתוך שלך טוב... חשבתי אולי שנכין משהו ביחד"
" למה?" שאלתי כלא מבינה.
" לראות איך את מתמודדת עם המטבח "
" מה דעתך על פסטה?"
" פסטה?"
" כן, איזו פסטה שתרצי"
" בולונז!" אמרתי זו מנה שאור מאוד אוהב.
" אני אהיה הסו שף שלך להיום" חייכתי.
" קודם צריך לשטוף ידיים" אני חושבת שהגזמתי בכמות הפעמים בהן שטפתי את ידיי, הוא הסתכל עליי מוזר אבל לא אמר שום דבר.
נתתי לו הוראות לטחון את הבשר בעודי מכינה את הבצק לפסטה.
בזמן שלשתי את הבצק שוב ושוב ואף גם לעיתים העפתי מבטים אליו כיצד הוא טוחן במטחנה את הבשר.
קצצתי בצל כשסיימתי את הבצק ועל אש נמוכה הנחתי מחבת עם שמן.

....

" שב אני אגיש" אמרי והנחתי 2 צלחות על השולחן.
" נו איך?" האצתי בו לטעום.
" עדיין לא טעמתי"
" נו תטעם כבר" הייתי חסרת סבלנות, תקעתי את המזלג בתוך הפסטה והתחלתי לאכול, לא ידעתי שאני רעבה עד שהכנסתי פסטה לתוך הפה שלי.
" זה..." התחיל לומר.
" זה טוב, מתובל טוב הפסטה שלך יצאה עשויה היטב ולא עבה מדי"
" באמת?" שאלתי הוא הנהן.
" תודה שנתת לי לבשל"
" חשבתי שזה יעשה לך טוב לבשל משהו"
" כן"
" קח" הורדתי את הכובע ונתתי לו אותו.
" את לא רוצה?"
" לא, לא אוכל להתחבא לנצח עם כובע על הראש"
" את כל כך צעירה אף פעם לא הייתי מעלה בדעתי שהיית נשואה"
" זה מה שחשבתי עלייך, חשבתי שלאנשים מפורסמים אין זמן לחתונות"
" באמת אין זמן לחתונות"
" אתה סותר את עצמך"
" אני מתכוון שזו אחת הסיבות שלא רציתי להמשיך עם זה"
" אתה מדבר על החתונה שהייתה אמורה להיות?"
" כן כל הלחץ הזה עשה לי לא טוב. מצאתי את עצמי חולה ומאושפז... פאק לא סיפרתי על זה לאיש"
" באמת?"
" כן, הסתרתי את זה אמרתי לכולם שיש לי סידורים בזמן שהייתי מאושפז"
" אני יודעת איך מרגיש הלחץ הזה"
" נשמע שהתחתנת תחת לחץ"
" הלחץ פחות הדאיג אותי באותה התקופה."
" אז מה כן?" שאל, לקחתי נשימה עמוקה תהיתי אם לספר לו אם הוא מספיק קרוב.
" אני... זאת אומרת זה אישי לחשוף את הכל ככה"
" אני מבין את לא חייבת, מה שאני לא מבין למה את אוגרת את כל הכאב שלך"
" משום שככה קל לי יותר להתמודד"
" אני חושב שאת טועה לבטא רגש כמו כעס או בכי לא הופך אותך לחלשה יותר או להתמודדות שלך לקשה יותר" הוא סיים את כל המנה, חייכתי חיוך לא ברור לאחר שיחה כה רצינית.
" אתה צודק אבל אני לא מסוגלת"
" בואי נלך" לקח את ידי והוביל אותי לחנייה.
" אקח אותך הביתה"
" לא צריך אסע לבד"
" אני רוצה שתיסעי איתי מחר לעבודה"
" מחר, לעבודה? למה?"
" כן יש משהו שאני רוצה שתראי"
" למה אתה עושה את זה? למה פתאום אתה נחמד אליי?" הוא לא ענה.
" תענה לי! תענה לי אני שונאת שלא עונים זה יותר מעצבן"
הוא עדיין שתק והלך להתניע את המכונית שלו.
" אתה לא מתכוון לענות?" נשענתי על חלון המכונית שלו.
" תיכנסי ואענה לך"
" לא אני לא אפול למלכודת הזאת"
" אז לא תקבלי תשובה" אמר וסגר את החלון מה שלחלוטין הרחיק אותי מהחלון, בלית ברירה נכנסתי עם ידיים שלובות מרוגזת.
" אני מחכה לתשובה" הוא פשוט נעל את הדלתות והתחיל לנסוע.
" אתה עושה בכוונה?"
" עליית עליי, אני אגיד לך למה בתנאי אחד" אני לא טובה בכל הנוגע לתנאים.
" איזה תנאי?"
נלחצתי וחיכיתי שידבר בזמן שידיו הנאות והארוכות על ההגה.

המשך יבוא...
רק בגלל שפרק 20 קצר פירסמתי גם את פרק 21.
תודה לכולם על התגובות והדירוגים מחמם את הלב❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מקסיםם
ראיין מתחיל להשבר ולהראות סדקים להראות שהוא לא קשוח כמו שהוא נראה
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
וגם נעמיי לאט לאט ככה
הגב
דווח
1 אהבתי
שירלי חיון
שירלי חיון
תוציאי ספרים תמשיכי אני במתח
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 29+30
חבקי אותי חזק פרק 29+30
מאת: Maya B
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
אנחנו התחברנו
אנחנו התחברנו
מאת: ליבי ברגר
מלי פרק 12
מלי פרק 12
מאת: איש המגבעת
גברים שופטים אישה לפי ליבוש
גברים שופטים אישה לפי ליבוש
מאת: Nouraldein Yousif
אישה יקרה שמרי על כבודך
אישה יקרה שמרי על כבודך
מאת: Nouraldein Yousif
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan