כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

להילחם בשבילו- פרק 110

"לשנות את העבר לא את ולא אני נצליח"

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109110. להילחם בשבילו- פרק 110111. להילחם בשבילו- פרק 111

פרק 110: להתעמת עם האמת- חלק ב'

כשהחדר מפסיק להסתובב סביבי לגמרי, והשחור שבעיניים שלי חוזר לראות ברור אם כי לא מספיק, אני מבינה שהטון בו אני מגיבה לדבריו של ליאם ההמום הוא לא רגוע. הוא הכי ההיפך מכך. אני בעצם צועקת.
"תלך מפה! איך אתה מסוגל להגיד את זה?!" אני עוזבת את האחיזה בשידה, מתקדמת אל המיטה ואוספת אל חיקי את קטנצ'יק שלא בוכה, הוא צורח. כמוני. "תלך מפה, אם אתה עדיין חושב ככה."
הדמעות זולגות מהעיניים במהירות. אני מצליחה לראות בקושי רב שגם אצל קטנצ'יק הן יורדות בקצב זהה. הפנים הפצפונות שלו מוצפות. אני מנגבת לו אותן עם חיתול הבד שעל השידה ומשתמשת בו בסופו של דבר גם לנקות את הפנים שלי. אני מציצה מעבר לכתף לכיוון המיטה. ליאם נראה אותו דבר. אני כמעט חוזרת לצעוק שאמרתי לו משהו, אבל אני חושבת על להסתלק מהחדר עם קטנצ'יק ללובי. אני גם ככה צריכה לנשום אוויר. אני מרגישה שאני חייבת לצאת מהחדר הזה, עם כמה שנוח לי כאן כרגע.
"עופרי."
אני לא מסתובבת אליו כשהוא קורא בשמי. אני אורזת בזריזות בשקית הרב פעמית שיש על השידה חיתול ומגבונים ועומדת לצאת כשאני שומעת את הקפיצים של המיטה. תוך רגע היד של ליאם נוגעת בכתף השנייה שלי ומסובבת אותי בכוח אליו.
"עופרי."
"זה לא מגיע לנו לסבול ככה." אני משתנקת ומנגבת מחדש את הדמעות בחיתול הבד. "אם אתה לא הולך, אנחנו נ-נלך."
"התהפכת בגלל משפט-"
"ועוד איזה משפט!" אני מרימה את הקול שלי ונחנקת.
ליאם אוסף ממני את קטנצ'יק מבלי שביקשתי ומתקדם אל המטבחון. הוא מוציא מהמקרר בקבוק מים, מוזג לי ולו לשתות ומשאיר אותו על השיש. הוא מסתכל עלי במבט של 'אני צריך עזרה פה' ואני מתקדמת אליו בצעדים כושלים וכמעט נופלת על הפנים. אני מצליחה לבלום את הנפילה כשכפות הידיים שלי עוצרות לפני הרצפה. ליאם לא מתייחס לכך, מושיט לי כוס אחת ומצביע שאלך לספה. אני נשענת על שולחן הזכוכית ומכריחה את עצמי לנשום. אני די בטוחה ששכחתי איך עושים את זה בדקות האחרונות. צפצופים מרגיזים מתחילים להשתלט לי האוזניים וגורמים לי להניח את הכוס ולסתום אותן לרגע. למרות שהם די חזקים, אני שומעת את ליאם חוזר לדבר.
"את וקטנצ'יק עכשיו החלפתם את המקום הזה. אני מנסה לספר לך, להסביר לך, ואת פשוט לא נותנת. הסירוב הזה שלך לא עושה טוב לשנינו כי באמת כשתשמעי את תראי דברים אחרת." הוא מרים לי את הסנטר עם האצבע שלו וכשהמבט הכחול שאני כל כך אוהבת עמוק בתוך שלי הוא מוסיף, "אלה הימים הכי מאושרים בחיים שלי."
"אני לא מסוגלת להאמין לך." הכוס כמעט נשמטת לי מהיד בגלל הרעידות, אבל ליאם מצליח עם אינסטינקט מושלם לתפוס אותה לפני שהמים ישפכו על הרצפה. הוא מצביע על הספה שוב, ואני הולכת לשם בתקווה לא ליפול. זה התקף חרדה חזק במיוחד, האם אני אצליח לצאת ממנו? אני לא חושבת שיש לי את כדורי ההרגעה כאן ואני לא חושבת שמותר לי לבלוע אותם כשאני מניקה. כמה מילים של ליאם עוצרות את התהיות שלי.
"זאת כבר בעיה שלך."
"סליחה?!"
הוא מתיישב על קצה המיטה במקום על הספה לידי ומלטף לקטנצ'יק את הראש ומעט השיער שיש לו. יש כמה שניות ארוכות של שתיקה בהן הרעש היחיד שנשמע הוא הקולות שליאם עושה כדי לבדר את קטנצ'יק. הוא מסובב את הצוואר שלו לכיווני בסופו של דבר ואומר בקול מאוד רגוע, הכי הפוך ממה שאני עכשיו, "את שמעת נהדר."
"איך אתה יכול להגיד דברים כאלה ולהישאר כל כך שליו?" מתחיל להיות לי קר למרות שהמיזוג בחדר דלוק וגם החלונות סגורים. אני לבושה בבגדים חמים, מה שאומר שהתחושה היא בעצם מהלחץ. אני כבר מכירה את עצמי כל כך טוב. אני עוברת לשבת לידו כדי לקחת את קטנצ'יק אלי. הריח שלו מתחיל להרגיע אותי והרגל שלי מפסיקה לרקד מעצמה כשליאם מניח אותו על החזה שלי. קטנצ'יק משעין את הראש שלו על הכתף שלי ועוצם את עיניו. אני לא יכולה לצעוק עכשיו על ליאם, לא משנה כמה אני רוצה. "אני מדברת איתך," אני מסננת אליו.
"כאשר הגיע ה... ה... אני אקרא לזה 'דחף'. כשבא 'הדחף' לעשות לעצמי משהו שקשור למוות, החלטתי להצטרף לשיחות של הבנים. את יודעת, הבנים מהפלוגה. כל אחד דיבר על מה השתנה אצלו בחיים בחמש שנים האלה, ואני סתם זרקתי לאוויר שאני עומד להיות אבא. אני לא יודע אם את בכלל מבינה מה זה פלאשבקים, עופרי. אני בספק. הכל מציף אותי במכה ופתאום אני גם חשוף. מאיה הייתה עסוקה כולה בצעדה, עמדה בראש ולא רציתי להפריע לה." הוא נושם עמוק מאוד וסוגר את עיניו, כך שאני רואה הרבה ריסים. "ומשהו במשפט הזה שאמרתי והשאלות והברכות של כולם... הבנתי שלא משנה מה עולה אצלי עכשיו, אני לא יכול לשקוע בו. רק שלא יכולתי."
אני מצטרפת אליו אל הנשימות העמוקות. "מה זה אומר?"
הוא לוקח אחת ממש ארוכה ומשיב, "הרגשתי לרגע כמו במושב האחורי באוטו של יאיר כשחזרנו מהאזכרה. אחד לאחד. הכל עלה, הכל. אחד החברים פשוט תפס אותי לפני שהתעלפתי. כולם המשיכו ללכת, לצעוד. אנחנו ישבנו בצד ודיברנו. זאת הייתה שיחה מאוד משמעותית בשבילי. היא משפיעה עלי עד רגע זה, בעצם. הוא אמר לי 'ראית איך כולם הגיבו כשסיפרת שאתה מצפה לתינוק?' ולמען האמת, לא ראיתי. רק שמעתי. הוא תיאר שלכולם היו עיניים מבריקות והוא מתאר לעצמו שזה סוג של אור בתוך חשכה שכולנו נמצאים בה ויכולה להוציא אותנו החוצה לאט לאט." הוא פותח עיניים בקצב זהה למילים האחרונות שלו. "הוא גם ראה את המוות מולו."
"עכשיו? לאחרונה? מתי?"
החששות שלי פוחתים ככל שאני מתרגלת לתחושה של קטנצ'יק עלי ולא בתוכי. הוא לא כבד כמו שהנחתי, אבל הכתף מתחילה לכאוב לי. אני רוצה שליאם ואני נזוז נעבור להישען על גב המיטה, רק שאני יודעת שליאם כל כך מרוכז במה שקרה ביום שישי, שאני לא רוצה להפריע לו. אם דעתו תוסח, אני עלולה לפספס דברים חשובים בסיפור שלו.
"יותר מפעם אחת."
אני עדיין לא מבינה איך הטון שלו כל כך רגוע כשהוא אומר דברים כאלה מסעירים. בן אדם מביע רצון לפגוע בחייו ועושה זאת בקור רוח שכזה. קטנצ'יק, החיים של שנינו וגם החיים החדשים של שנינו, מפהק כשהעיניים שלו עדיין סגורות. אני לא רוצה להחזיר אותו לתינוקיה ומקווה שהוא יצליח להחזיק עוד קצת עלי, עם כמה שבטח לא נוח לו. הגרון שלי כמעט אומר לליאם לדבר כבר, להמשיך, רק שהשפתיים שלי נועלות את הפה חזק. העיניים שלי כן מצליחות לנוע, והן פוגשות את שלו ליותר משבריר שנייה. הן נראות שבריריות.
"קוראים לו נמרוד. שקענו במעין שיחת נפש שכזו. כל אחד רואה את המוות שם בדרך אחרת והמשותף לכולם הוא החיפוש אחרי משהו שימשוך אותנו חזרה לחיים. אמרתי לך שבשבילי זאת את, לא? לדעתי אמרתי את זה יותר מפעם אחת." הוא נאנח. "זה כבר מעייף אותי לחזור על זה כל פעם מחדש כשהכל צף שוב ושוב. זה לא עובר, את מבינה? בכל מקרה, נמרוד עשה איתי שיחת נפש וממש שקענו בה. הלכנו די אחרונים וכמעט לא הקשבתי אחר כך גם לדברים שמאיה נשאה כשעשו את הטקס באיזה אזור בשביל. הוא אמר לי הרבה דברים, אבל מה שהיה הכי חזק היה על איך שהוא ראה את המוות במקום הכי לא צפוי."
"יש לו מקומות צפויים ולא צפויים?" אני מתמלאת צמרמורות במהירות ושוב מסתכלת לכיוון המזגן. הוא עוד עובד.
"הוא נסע עם אחיו באוטובוס למשחק כדורסל של הפועל ירושלים ומישהו סגר את החלון של האוטובוס-"
אני קוטעת אותו ישר כשאני נזכרת בתגובה שלו לאותו המעשה שלי בדרך למרתון תל אביב לפני שנתיים. "קפצת ממש מהרעש שבאמת הזכיר נפץ."
ליאם מהנהן. "הוא לקח את זה יותר קשה. הוא ראה שחור ומהר מאוד הייתה המולה סביבו. לקחו אותו למיון ובמקום להיות במשחק הוא הפך למשחק. להפוך למשחק זה אומר שיש מישהו ששולט בך ומחליט עבורך. הוא נהיה כדור שפשוט העבירו ממומחה אחד לאחר. כל אחד הציע לו פתרונות, והוא הרגיש שהוא לא יכול יותר. הוא לא הרגיש בכלל שהמצב שלו כזה קשה. הוא הדחיק עד שהכל צף בדרך למשחק הזה וגרם לו לרצות... את יודעת."
"אתה אומר שגם אתה רצית בעקבות השיחה, לא?" אני ממשיכה לנשום בקצב מסוים. הגוף כואב לי. אני לא בטוחה אם זה בגלל המילים של ליאם או שאולי השרירים שלי תפוסים.
"לא, לא בעקבות השיחה. היא דווקא עזרה לי, אבל מה שהוריד אותי לגמרי מהמחשבות היו הכדורים. חצי שעה בערך אחרי שבלעתי אותם הכל היה בסדר. הראיתי אחר כך במסעדה לחברים את החדר של קטנצ'יק והקירות שציירת. סיפרתי שנהייתי בנאי." הוא מחייך חיוך קטן. "פשוט השיחה עם נמרוד גרמה לי להבין שהמשפחה שאני מקים איתך ועם קטנצ'יק היא הזדמנות אדירה לא להיות משחק יותר. אני לא רוצה יותר את החיים האלה שמתערבים יותר מדי ו... טוב, זהו. דיברתי עלי מספיק."
סוף המשפט שלו מפתיע אותי לגמרי. בכלל לא היה צפוי. אני מרימה גבה לרגע וכשאני מבינה שלא דמיינתי, אני מושיטה לו את קטנצ'יק. "אני חושבת שאלך להתקלח ולנוח כדי להירגע סופית."
"אולי כדאי שאחזיר אותו ואשגיח עליך מבחוץ? את עוד מסוחררת?" הוא קם יחד איתי ומתקדם לכיוון הדלת.
"מה שאתה רוצה," אני ממלמלת ומסתכלת לכיוון המיטה, שנראית לי מזמינה מתמיד. הרגליים שלי לא יציבות לגמרי, אבל אני כן מצליחה להגיע אל המקלחת ולסגור אחרי את הדלת. אני מפחדת להסתכל על עופרי שתשקף עלי מהמראה, ולכן מורידה את הבגדים בתוך המקלחון עצמו תוך כדי שאני מנסה להקשיב למה שקורה בתוך החדר. אני לא שומעת דלת נפתחת או נסגרת, מה שאומר שליאם ככל הנראה עוד כאן. אני מתיישבת על הכיסא, פותחת את הברז ותולה אותו מעליי כך שהוא משפריץ לי בדיוק על השיער. כשהמקלחת מתמלאת בצליל המים הזורמים, אני מרשה לעצמי לפרוץ בבכי.

"עופרי לא מרגישה טוב."
המילים האלו של ליאם מעירות אותי משינה. כמה קל להאשים אותי שאני לא מרגישה טוב. כמובן שזה נכון, אבל הפעם, שוב, זה קרה בגללו.
הקול של אמא נשמע ואחריו צעדים. "יש לה חום?" תוך רגע אני מרגישה את כף היד שלה על המצח שלי. "יופי, לא. ככל הנראה חולשה."
"התקשרו אלינו מהמרפאה של רופא הנשים שלה..."
אני עוצמת את העיניים חזק חזק ועושה הכל כדי לא לשמוע. אני מצליחה. מסתבר שאני נרדמת מחדש. אני מתעוררת כשמנורת הלילה לידי מכובה ורק האור במטבחון דלוק. אני מסובבת את הגוף ורואה את ליאם לידי קורא עיתון. איך הוא רואה משהו מכאן? למה הוא לא במטבח?
"מה השעה?" אני שואלת ומבהילה אותו.
"לא שמתי לב שקמת אפילו." הוא הופך את שעון היד שלו. "כמעט אחת עשרה."
"שיט."
"למה שיט?" הוא מניח את העיתון על החזה שלו. הוא לא מכוסה בשמיכה. אני רוצה לשאול אותו אם לא קר לו כשאני מגלה שהיא בעצם מגולגלת סביב הגוף שלי.
"אני לא אצליח להירדם." אני עוברת להישען לו על הכתף.
ליאם כורך את הזרוע שלו סביבי. "אני לא חושב שזה רעיון שנעשה עוד שיחה עכשיו. תנסי לחזור לישון ואם לא אולי תדליקי טלוויזיה?"
"מה הכוונה נעשה עוד שיחה?" אני מרימה את הפוך וגורמת לו להניח את העיתון על השידה שבצד שלו עם ידו הפנויה ואז לכסות את שנינו.
הוא נותן לי להישאר שעונה עליו ובעדינות מעביר את שנינו למצב שכיבה לגמרי על הכריות. "לשנות את העבר לא את ולא אני נצליח." הוא מתפלסף? מה זה המשפט הזה? "בואי נחיה את ההווה, טוב? אני חושב שנתחיל מחר בבוקר להעביר הילוך בכל מה שקשור לשם של קטנצ'יק ובו זמנית גם לבדוק מתי שניכם תחזרו הביתה. את יודעת לאיזה בית אני מתכוון, אני מקווה."
"כן," אני עונה בקול שקט. "אין לי באמת שום שם, אתה יודע?"
הוא עוצם עיניים. "קטנצ'יק בינתיים יותר רגוע ממני וממך, אבל השם שליו כבר תפוס במשפחה."
אני מתחילה לצחוק. "יופי, ליאם."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 13 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מה קרה? מחכה כ"כ להמשך
הגב
דווח
guest
גם אני מחכה חחחח
הגב
דווח
guest
המשך בבקשה
הגב
דווח
טען עוד 25 תגובות
כותבי החודש בספרייה
ילדים
המלאכים שלי
המלאכים שלי
מאת: Shira Mualem
רווקה + 1
רווקה + 1
מאת: Adam gustavo Zyl
״מלכודת ברשת״
״מלכודת ברשת״
מאת: דוד חגולי
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
סיפורים אחרונים
בסוף נפגשנו פרק 14
בסוף נפגשנו פרק 14
מאת: יעל יעלי
שנייה לפני שגעון
שנייה לפני שגעון
מאת: קארין .
אבל כל הזמן הזה
אבל כל הזמן הזה
מאת: קארין .
להתאהב במפורסם
להתאהב במפורסם
מאת: דניאל .
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D