כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

חבקי אותי חזק פרק 18+19

את מי זה מעניין שמלך מנצח מלכה? מי בכלל קבע שמלך טוב יותר ממלכה? מילא המספרים מ2-10 זה הגיוני, אבל מלך מול מלכה?

פרק 18

נקעתי את הרגל, ראיין עמד מולי כשהרופא חבש את רגלי.
" את לא נזהרת" העיר.
" אף אחד לא שולט במעידות שלו" טענתי טיעון מספיק משכנע.
" היית כל כך עסוקה בלנצח ולבסוף הפסדנו כי נפלת"
" הפסדנו? המשחק נעצר אף אחד לא ניצח ולא הפסיד, אתה עושה את זה בכוונה נכון?"
הוא לא ענה במקום זה הסתכל סביב ובדיוק ברגעים האלו הבנתי איך אימא הרגישה כאשר
לא הייתי עונה לה.
" את יכולה לעמוד?" לא הצלחתי קיפצתי ברגל שמאל לעבר המיטה.
" אני אתן לך קביים עד שתתייצבי" אמר הרופא, הנהנתי הרגל שלי במצב גרוע.
" בואי אקח אותך הביתה"
" לא אני לא רוצה הביתה... בוא נחזור למחנה אני אהיה בסדר!" ציוויתי עליו.
" את בטוחה?" הנהנתי בוודאות.
" טוב" שוב הנסיעה הייתה שקטה, הפעם הוא הדליק רדיו שהתנגן ללא הרף.
שיר של איימי וויינהאוס התנגן ברקע, אהבתי את השיר ואפילו הכרתי אותו מעט זמזמתי אפשר לומר. מה שהפתיע אותי שהוא לא העיר לשירה שלי, אולי בכל זאת אני לא כזאת גרועה בשירה? אחרי הכל יש יותר גרועים ממני חשבתי לתומי. כשהגענו הוא עזר לי לצאת, כמה מתחשב מצידו לא אמרתי דבר, פחדתי שאם אחמיא לו הוא עלול כמו שאומר אור לעוף על עצמו בסלנג העברי.
" תודה" אמרתי חרישית כשהקביים דרכו על הדשא וכבר יכולתי להתייצב עליהם.
" נעמי! איך את?" שאלו כולם והתאספו סביבי.
" בסדר רק נקע, יעבור" התיישבתי על יד האוהל שלי בשקט והדלקתי מוזיקה בטלפון אבל לא הספקתי להפעיל.
" כמה זמן את צריכה להיות עם התחבושת?" שאל שון שהצטרף אליי.
" לא בדיוק יודעת הרופא אמר ברגע שיפסיק לכאוב וכמובן אחרי בדיקה"
" נווה שתרגישי טוב במהרה"
" מצטערת על התחרות בגללי הפסדנו" הודיתי באמת הכואבת.
" הפסדנו? המשחק נעצר אל תאשימי את עצמך"
" מתחשב מצידך להגיד את זה בכל זאת הרגשתי לא נעים שהמשחק נעצר בגללי"
" אני חושב שדורי התמודד עם זה, תראי אותו" הסתכלתי על דורי שהיה עליז במיוחד כשדיבר עם לי בצד.
" במחשבה שנייה אתה צודק" אמרתי וצחקתי הוא צחק יחד איתי.
" מה את שומעת?" הסתכל על הנייד שלי שחיברתי אליו אוזניות.
" התכוונתי לשמוע קצת מוזיקה"
" מעניין מה את אוהבת לשמוע"
" אני מגוונת אבל לאחרונה בעיקר ראפ" הוא פקח את עיניו.
" ראפ?" הנהנתי.
" בחיי חשבתי שאת בחורה מפתיעה אבל לא ציפיתי לזה" לא ידעתי אם זו מחמאה.
" אני אמורה להיעלב?" שאלתי בקול רם.
" או לא זו הייתה מחמאה" חייכתי.
" התכוונתי לשמוע איימי וויינהאוס" הוספתי לומר.
" זה לא ראפ"
" אני יודעת, אני אוהבת את הקול שלה. כשהייתי קטנה רציתי להיות כמוה אבל הבנתי שלא כדאי לי אבל לא הפסקתי לשמוע אותה"
" יש לך טעם ייחודי"
" רוצה לשמוע איתי?"
" שון אני צריך אותך!" שמעתי את דורי קורא לו מרחוק.
" מצטער קוראים לי, פעם הבאה?" הסתכל עליי לקבל אישור, הנהנתי והתמלאתי שוב בדידות עוד לפני שהלך.
הכנסתי את האוזניות אל תוך אוזניי והאזנתי לקול שלה, עצמתי קלות את עיניי והרגשתי שיש לי כמה רגעים לעצמי ללא שום רעש או הפרעה מסביב.
צלחת פירות הוגשה מולי מבלי ששמתי לב. הסתכלתי לאחור וראיתי את ראיין חוזר אחורה. לא ייתכן שהוא זה שהביא לי את הצלחת, לא ייתכן מחיתי לעצמי.
" ראיין?" צעקתי לעברו הוא עצר מבלי להסתובב.
" זה בשבילי?" חיכיתי לתשובה אבל הוא המשיך ללכת.
" תענה!"
" את רואה פה עוד מישהו? כן זה בשבילך אבל אם תעשי מזה עניין ותגידי שאת לא רוצה אני אקח ממך את הצלחת!" צעק כולל יכלו לשמוע את זה.
" למה אתה צועק עליי!"
" כי את מקשה עליי"
" מקשה עלייך? להקשות על מישהו זה לגרום למישהו אחד להטריח את האחר שוב ושוב, אם אני מקשה עלייך אז תפסיק עם הטובות שלך אפשר לחשוב שביקשתי פירות חתוכים" שילבתי את ידיי.
" את לא רוצה?" התקרב ולקח את הצלחת.
" לא! קח את הפירות האלו ממני הם גם חתוכים בצורה לא יפה" רציתי פירות אבל עצם העובדה שנקלעתי לריב הטיפשי הזה איני מוכנה לאכול מהם.
" כרצונך" קם עם הצלחת והלך.
" בחור מעצבן!" אמרתי.
" אמרת משהו?"
" אמרתי שאתה מעצבן!"
" נו אז מה, גם את!"
" יופי לך" אמרתי בבוז.
" יופי גם לך" נהדר בחור בוגר מדבר ככה, לא ציפיתי לאט לאט אני מתחילה להכיר אותו ואת האדם שהוא.
הצטרפתי לשאר הם שיחקו קלפים, מלחמה. תמיד חשבתי שזהו משחק שמעולם לא נגמר הרי תמיד יהיה אחד עם כמות קלפים גדולה ואז זה מתחלף. כשהייתי משחקת במשחק הטיפשי הזה מראש הפסדתי, לא כי לא נשארו לי קלפים הרי סיכוי אפסי שאשאר בלי קלפים, זה קרה בגלל שהתבוסה שלי הגיעה ממני, כן לא הייתה לי סבלנות אז הפסקתי את המשחק פעם אחר פעם אפשר לחשוב את מי זה מעניין שמלך מנצח מלכה? מי בכלל קבע שמלך טוב יותר ממלכה? מילא המספרים מ2-10 זה הגיוני, אבל מלך מול מלכה? קטסטרופלי שבכלל חשבו על זה. נסו אתם להתמודד עם מילים של אישה בתוך הבית שלה זה הרבה יותר מאיים.
הבנות ישבו באוהלים וריכלו מעט, הן לא הציעו שאצטרף אליהן על אף שרציתי להיות פעם אחת בחיים להיות בחברת בנות.
" לי!" ראיתי אותה יוצאת מהאוהל.
" אפשר להצטרף אליכן?" היא הסתכלה עליי בעיניה הבהירות ושיערה המתולתל.
" אנחנו... אמ... מצטערת אבל הבנות לא רוצות שתצטרפי" הרמתי גבות.
" מה... למה?" ושוב הרגשתי הילדה הלא מקובלת, הכל הדהד פתאום.
" אנחנו עושות משהו שאת לא מכירה, סליחה" אמרה ונכנסה שוב לאוהל.
בגלל שהן מלצריות ואני לא הן לא רוצות בחברתי, אפשר לחשוב שאני צרעת מדבקת. הבנתי שאני לא צריכה לכעוס הרי כמות האייקיו של כולן לא גבוה מדי בשביל לגרום לאחת כמוני להתעצבן.
איזה מין יום גיבוש זה אם לא מצרפים אותי? כולם עסוקים ולי משעמם אולי הייתי צריכה ללכת הביתה בסופו של דבר. החזקתי את עצמי מלבכות, לאחרונה אני רגישה מדי לא הבנתי מדוע.
התחשק לי ללכת לצפות בשקיעה אבל הקביים לא יחזיקו מעמד בחול פשוט התחלתי ללכת, לא ידעתי לאן.
" לאן את הולכת?" הקול המעצבן והמוכר שאל אותי.
" לא יודעת פשוט הולכת"
" ככה עם הקביים?" גם ככה אף אחד לא שם לב אליי מה זה משנה איך ולאן אלך הייתי במחשבות עם עצמי.
" כן ככה עם הקביים, ואם את תמנע ממני זאת אני בכל זאת אלך"
" לאן את הולכת?"
" רציתי לחוף הים אבל הקביים האלה..." התרגזתי.
" בואי תעלי" הוא הפנה את גבו ואמר לי לעלות.
" מה?"
" תעלי לפני שאתחרט" עליתי על הגב שלו, קוקו התלווה אלינו.
השקיעה טרם התחילה, אך היה ניתן לראות את השמש יפה מאין כמוה. ישבתי על החול והעפתי מבטי אליה, הוא עמד על ידי. קמתי, רציתי להתקרב אל המים ולצפות בשקיעה משם.
" מה את עושה?"
" חשבתי להסתכל קרוב יותר"
" את תירטבי אם תשבי... יש לי רעיון"
הרים אותי על הידיים וכשהגענו אל קצה המים הרדודים הוריד אותי.
" תחזיקי בי שלא תיפלי" השקיעה התחילה והייתה יפיפייה. אדוות הגלים הקטנים שהגיחו אל קצה החוף ונעלמו פעם אחר פעם הקסימה אותי. לא הפסקתי להביט ולהתפאר מהיופי שקיבלנו כבני אדם לזכות לראות שקיעות וזריחות. ידיו אוחזות בי שלא אפול, חייכתי אל השמש ואמרתי לה להתראות ושניפגש מחר. אני יודעת זה ילדותי לדבר אל שמש, אבל היא הדבר היחיד שנותן לי נחמה כרגע, הדבר היחיד שמאפשר לי לשמוח מבלי שתעיר לי על החיוך הדבילי שיש לי עכשיו או על העובדה שאני מדברת אלייה בתוך תוכי כמו טיפשה.

פרק 19:

השמש שקעה, שעת הדימדומים הייתה זמן שאהבתי.
" תודה" הסתכלתי עליו והודתי לו. לא ידעתי אם הקשיב כי היה מהופנט מהשמיים, תהיתי על מה בחור כמוהו חושב.
" שנלך?" שאלתי בעודי שקועה מחשבות וידיו בכיסים.
זה היה מוזר שכולם עם בגדי ים ורק הוא לבוש חמים, טוב אם אסתכל על עצמי גם אני לא לבושה בהתאם למחנה שהקמנו.
" חכי דקה" עצר בעדי כשרציתי ללכת, תפס בחולצתי.
" לא חשבתי שיהיה לי זמן לראות שמיים כאלה השנה" התחיל לדבר איתי או לעצמו או לאוויר.
" לא יצא לך השנה לעצור את הכל ולהסתכל?" הוא העיד בראשו.
" אני מקנא באנשים שיש להם זמן"
" תמיד צריך למצוא"
" זה נכון פשוט..." התחיל לשחק עם רגלו בחול.
פשוט מה? הייתי סקרנית.
" לא משנה... בואי נלך" בוודאי שזה משנה מלמלתי לעצמי בראש.
" למה את לא מצטרפת לבנות?" שאל אותי שחזרנו וכל הבנות התגודדו סביב.
" אני לא רוצה" שיקרתי.
" כאן הבעיה שלך מתחילה את צריכה ליצור קשרים חברתיים עם אנשים" האיץ בי.
" תפסיק להתערב לי בעניינים" משכתי את ידיי והנחתי אותן על הקביים.
" אני רציני תחשבי על זה" הינה הוא התחיל להיות הבחור המעצבן שהיה.
הבנות הסתכלו עליי לא ידעתי למה, הרי לא עשיתי להן שום דבר.
" נעמי בואי" סימנה לי, לי לפתע, הופתעתי.
" בגלל שאת חדשה אנחנו חונכים את כל החדשים רק אם הם עוברים בהצלחה..."
" מה אתן בגנון? תשכחו מזה מעדיפה לשבת עם הבנים מאשר לבלות אתכן"
" פתאום את לא רוצה?"
" חברים לא משיגים דרך תחרות מטופשת"
" מה את מבינה בכלל את חדשה וזה שהצטרפת אלינו לא אומר שאנחנו אוהבות אותך"
" למי אכפת?" השבתי לה חזרה.
" לך"
" את טועה, לא חסרים לי חברים. תעשו חישוב מחדש מה זה חברים ומי הם באמת. אתן חבורת בנות מטופשות עם אייקיו שמבייש מדינה שלמה" את הוויכוח שלנו יכלו כולם לשמוע, כולל ראיין.
" כן בטח, את מתחנפת אל שון כל הזמן ואל השף כל הזמן" הייתי מופתעת מדברים שאני בעצמי לא ידעתי עליהם.
" מה? את מתבלבלת"
" אולי, בעצם מי ירצה להסתובב איתך? ומה הקטע של השיער המתולתל תחליקי אותו" נשכתי את שפתיי. שון לקח אותי משם מהר לא דיבר היה לו מבט לחוץ.
" אל תתייחסי אליהן"
" למי אכפת הן מתנהגות כמו ילדות בחטיבה שעושות חרם על מישהי, אני לא מוכנה להיות המוחרמת בוודאי שלא לשחק במשחק הטיפשי הזה" אמרתי ברוגע אחרי שהרגעתי את עצמי.
" למה מעסיקים אותן בכלל?"
" זו סגנית המנהלת שירה"
" למה היא לא פה?" שאלתי.
" אני לא יודע"
" אני חושבת שאלך לישון" נכנסתי לאוהל שלי החלפתי בגדים והלכתי לישון.

...

הרגשתי שמעירים אותי כבר בוקר? תהיתי לעצמי. לא ראיתי דבר עיניי היו מכוסות וידיי קשורות.
צעקתי אבל לא שמעו אותי, שמעתי הרבה קולות מוכרים שגוררים אותי לכיוון כלשהו.
" מוכנות?"
" עכשיו" הגוף שלי התנדנד, נפלתי לאחור אל תוך מים. הקשירות חזקות מדי, זהו אני הולכת למות כאן ועכשיו ולחשוב שעדיין לא מצאתי לעצמי חתן כמו שאימא אומרת.
הרבה מים נכנסו לי, כבר לא יכולתי להחזיק את הנשימה שלי.

....

" נעמי! תעני לי!" שמעתי בערפול והרגשתי כיצד כל המים יוצאים מפי ואני מתעוררת כאשר ידיים מונחות על הלב שלי.
" נעמי!" ראיתי דמות בטשטוש רב, לא ידעתי מי זה גם השמיעה שלי בגדה בי.
" תעקבי אחרי האצבע שלי" עקבתי על אף שראיתי אותה בטשטוש.
" אני לוקח אותך מפה"
היה לי קר, הייתי בתוך אוהל לא שלי אבל הייתי מוגנת הרבה יותר משהייתי קודם.
" הבאתי את הבגדים שלך תתלבשי אחרת תהיי חולה רעדתי, היה לי קר מאוד לא יכולתי לזוז.
" את חייבת להחליף בגדים" קול האיץ בי.
ניסיתי, היה לי קשה הרגשתי כובד ברגליים שלי, קצוות שיערי נוטפות מים על גבי.
" אני אצא כדי שתתלבשי" עצרתי בעדו.
" אל... אל תלך בבקשה" זה כל מה שזכרתי, את זה ושנפלתי על הגוף שלו.

....

" היא בסדר עכשיו?" שמעתי את שון שואל את הרופא.
" כן, תשמרו עליה שלא יהיה לה קר" ראיתי את שון מהנהן השמיעה ולראייה שלי חזרו סוף סוף.
" קמת" אמר שון וחייך אליי.
" איפה אני?"
" את באוהל"
" אוהל? זה לא האוהל שלי"
" נכון, מה זה משנה תנוחי הבאתי לך אוכל"
" אין לי חשק... לאכול"
" את חייבת לאכול"
" טוב" הוא עזר לי לקום והאכיל אותי כמו ילדה קטנה.
" אפשר להגיד לך משהו?" היה דבר שרציתי לומר, הסתכלתי באישוניו שנראו מודאגים.
" כן בטח"
" תודה על שעזרת לי שם במים" ממבט רציני לפתע התחיל לצחוק כשבידו המזלג.
" פה את טועה זה לא הייתי אני"
" לא אתה?"
" לא, ישנתי. התעוררתי מהרעש כאשר הביאו אותך לפה"
" אם זה לא אתה... אז מי?" שאלתי.
" את באמת לא יודעת?" הנדתי בראשי.
" את התודה שלך את צריכה להגיד לראיין" ראיין? הוא בטוח? למה שראיין יסכן את עצמו בשבילי? הרי פעמים רבות הראה שהוא לא מחבב אותי.
" אני לא מבין למה הן עשו את זה" דיבר אל עצמו, אם כי סוג המשפט לא היה בן אף סימן שאלה לכן הסקתי את המסקנה הזו שהיא דיבר אל עצמו.
" כי הן לא אוהבות אותי"
" מוזר, בעבודה הן לא דיברו איתך"
" בדיוק בגלל זה, הן טוענות שאני מתחנפת אלייך ואל השף"
" את? את הבן אדם הכי נחמד ולא מתחנף שאני מכיר." חייכתי בקושי, היה לי קשה.
" אני לא חושב שאת צריכה לפחד מהן"
" מי אמר שאני פוחדת? הן פשוט תפסו אותי כשישנתי"
" אני לא חושב שהן יעבדו אתנו עוד הרבה זמן"
" אני לא חושבת שראיין יוותר על 6 המלצריות שיש לו"
" הוא עושה להן שיחה מקווה שהיא תעבוד" סיפר לי.
" לאנשים בלי מוח שוב דבר לא יעזור" אמרתי הוא צחק.
" את מצחיקה, תצליחי לסיים לבד? אני כבר חוזר" הנהנתי, דחפתי את המזלג בין ידיי והמשכתי לאכול באי חשק.
" אני רואה שאת בסדר" ראיין הציץ מפתח האוהל.
" כן, יש לך דקה?" שאלתי, הוא הנהן ונכנס אל תוך האוהל.
" רציתי להגיד לך תודה על שעזרת לי"
" את לא צריכה להודות זה בסדר, יש דברים שלא עושים לאנשים"
" איך בכלל ידעת שאני בתוך המים?"
" הייתי בחוץ ופתאום שמעתי את הבנות אומרות שהן זרקו אותך למים"
" תודה על זה"
" לצערי לא אוכל לפטר אותן עד שאמצא מלצריות חדשות אבל את לא תעבדי איתן בהגשה" הנהנתי.
" איך הרגל שלך?"
" שכחתי מהכאב פתאום."
" אם תרצי להגיש תלונה אני אבוא להעיד"
" תלונה? במשטרה? אני לא חושבת שאני רוצה"
" למה לא?"
" אח של לי הוא שוטר הוא וודאי יחפה עליה"
" בכל מקרה אם תרצי יש לך עד."
" ראיין?" הוא עמד ללכת אבל עצרתי אותו.
" כן?"
" תודה שהיום לפחות אתה נחמד אליי" הוא חייך לא הגיב ויצא מהאוהל. השיחה לא הייתה נוראית, פעם ראשונה שהרגשתי שהוא בסדר מספיק בשביל איש שיחה וכי שפטתי אותו לחומרה לגבי יחסי האנוש שלו.

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Danit A
Danit A
אני נמסה... בבקשה שההמשך יהיה מהיר!!
ואת חייבת להוציא ספר , אני הראשונה שאקנה♡♡♡
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
דניתי יקרה תודה רבה!!
ספר? מעט קשה אבל אני אנסה זה חלום שהלך לו לאיבוד❤
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
וואו וואו וואוווו מדהים
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan