כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

הסודות שלנו

השיחרור מתקרב - פרק 38

"בוקר טוב" אני נכנסת למשרד מחוייכת ונותנת נשיקה לעינב
"היי, מה קורה? ביום ברביעי פריסת שיחרור מה?" עינב אומרת ומחייכת אלי
"יאססס" אני מרימה את הקול
"אני מצפה לכיבוד טעים!" עינב מביטה לי בעיניים
"אל חשש, אני על זה!" אני מצחקקת "איפה ה"מפקד"" אני שואלת את עינב
"הלך רגע למשרד ת"ש לתת ללינור משהו" היא אומרת
"לתת לה בראש את מתכוונת" אני אומרת בצחוק גדול בזמן שפניה של עינב נהפכות חיוורות. היא פותחת את עייניה לרווחה ומסמנת לי בעיניים משהו. אני מביטה סביב ומבטי נתקע בנדב שעומד בכניסה למשרד.
"נוי, החוצה עכשיו!" נדב מרים עלי את הקול בצורה מלחיצה,
אני מביטה בעינב לעוד רגע ויוצאת אחריו. נדב מתחיל ללכת ואני אחריו לפינה שקטה מאחורי כמה משרדים שלרוב אינם מאויישים.
"את מוכנה להסביר לי מה יש לך? מה את מנסה לעשות?" הוא צועק עלי.
"לא התכוונתי שתשמע" אני אומרת בשקט.
"את מנסה להרוס כל דבר טוב שיש לי?!" נדב מביט לי בעיניים ואומר בטון שמלחיץ אותי
"התבדחתי עם חברה לא באמת חשבתי..." אני אומרת והדמעות כבר עומדות לפרוץ החוצה, נדב ישר קוטע אותי
"את אף פעם לא חושבת! זו בדיוק הבעיה. מה אכפת לך? את ביום רביעי משתחררת. תמשיכי להיות מרוחה על שלטי חוצות ולגור במגדלי u. משנה לך שיש בני אדם מסביב?" נדב אומר בלהט "מבחינתך כולם ניצבים בסרט שאת הכוכבת שלו" נדב מסכם את דבריו
"הייתי מוכנה לוותר על הסרט הזה ולא לעבור את מה שעברתי בשבילו" אני אומר עם מעט דמעות בעיניים.
"אל תשתמשי במה שעברת כדי להוציא את עצמך קדושה, כי את לא! צר לי שזה מה שקרה לך. אך אין לי איך לעזור לך" נדב יורה לעברי. "את עוברת לגור עם החבר האהוב והמוצלח שלך. את מצליחה לקטוף קמפיינים, את מעסיקה את הצהובונים מה רע לך? תמשיכי בחייך. תני לאחרים גם לחיות את חייהם. אף אחד לא עושה לך דווקא נוי" נדב אומר בטון קצת רגוע יותר. "טוב, מה את בוכה לי עכשיו" נדב מביט על פני האדומות והדומעות.
"סליחה, זה באמת לא היה במקום" אני אומרת לנדב בקושי
"די נו, עבר, נגמר!" נדב אומר ברוך ומביט בי "את יודעת שאני לא יכול לחבק אותך תפסיקי בבקשה" נדב אומר ומנגב דימעה מעיניי. 'אני רוצה שתחבק אותי! רוצה רוצה רוצה! אני זקוקה לזה' אני מביטה בו והוא בי.
"יש לנו הרבה עבודה היום את מוזמנת לעזור לנו כשתירגעי" נדב מתרחק ממני ואומר.
נדב מתרחק לכיוון המשרד ואני לוקחת לי רגע להרגע וללכת לרחוץ פנים.

"נוי, תטפלי בבקשה בכל הטפסים על שולחני מצד ימין" נדב אומר כאשר אני נכנסת למשרד. אני לוקחת את הטפסים ומתיישב ליד עינב בשולחן.
"תשבי בבקשה בשולחני, יש כאן יותר מקום. אל תפריעי לעינב לעבוד" נדב אומר ואני גוררת את הכסא לשולחנו.
אני ממלא הכול, חותמת, שולחת והטפסים לא נגמרים.
אחרי כמה שעות הטלפון שלי רוטט. הטלפון נמצא על השולחן ביני לבין נדב. הוא מביט על הצג ומעקם פרצוף. אני מביטה גם כן ורואה "שיר שגב" אני מביטה על נדב.
"אז מה אתן עכשיו חברות?" הוא מסנן לעברי.
"ואם כן? זה גם מפריע לך?" אני שואלת חזרה "אפשר לענות לה?"
אני מביטה בנדב, הוא מהנהן ואני יוצאת לדבר בחוץ.

"היי" אני עונה לשיר ביציאה מהמשרד
"מה המצב?" היא אומרת בשמחה
"אני מבינה שאם את מתקשרת זה כדי לסכם פרטים" אני ניגשת לעיניין
"כן, גיא ממש פירגן לי עכשיו גם" היא מצחקקת "אז לעניין, אנחנו בהחלט רוצים לבנות כתבה מפרגנת. חשבנו שיהיה נכון לנהל את הראיון אצלכם בבית בימים הקרובים עדיף ביום שאת עוברת לגור שם, זה יכול להוסיף. לגבי הפרש הגילאים- אנחנו חושבים שזה לא אישו אחרי זוגות כמו שלומית מלכה ויהודה לוי. הכל עניין של כמה נבחר לנפח את זה והתחייבו לי שלא יעשו זאת." שיר מתחילה להסביר
"למה אני שומעת אבל שעומד להגיע" אני אומרת בטון חושש
"תצתרכו לספר כיצד הכרתם ואיך נוצר החיבור בינכם. הם ישאלו שאלות שלא שאלו אותכם במשפחתינו" שיר מסבירה בצורה עדינה.
"אנחנו.... אמממ... בעצם" אני מתחילה לגמגם.
"את ממש לא חייבת לי הסברים כרגע. אני לא סתם לא שאלתי את זה עד כה בתור אחותו. אבל אני מבינה שזה משהו שלא נוח לכם איתו ואתם צריכים למצוא דרך להסביר זאת כלפי חוץ" שיר אומרת בשקט.
"את צודקת, לא חשבתי על זה עד הסוף ממש" אני אומרת לה
"תשבי עם זיו ותחליטו... אני מוכנה שניפגש לפני הראיון ונעשה סימולציה" שיר מציעה
"מעולה, אני אדבר עם זיו על זה" אני אומרת בשקט. 'ומה בדיוק נספר אהה? שהוא התחיל איתי כאשר אני עדיין קטינה? שנפגשנו בבית משפט בנסיבות שיכולות לגרום לו לשלילת ראשיון? שהתחלנו מאז להזדיין ורק אחרי שנתיים נפל לו האסימון? איך אפשר להוציא את זה טוב בדיוק?' אני מלאת מחשבות ומנתקת את השיחה עם שיר לאחר שאנחנו נפרדות.

אני כותבת לזיו הודעה על כך שאנחנו צריכים לדבר על הנושא היום וקובעים שהוא יבוא לקחת אותי מהבסיס.
אני נכנסת למשרד ומתקדמת לכיוון נדב.
"נדב, אתה יודע להעריך מתי נסיים היום בערך?" אני שואלת את נדב. הוא עוצר ומביט בי
"מאיפה הגיע השאלה הזו פתאום?" הוא שואל בפרצוף עקום.
"זיו בא לקחת אותי מהבסיס היום וחשבנתי-" אני מתחילה להגיד ונדב קוטע אותי
"חשבת מה? ממתי אני נותן לך ולזיו דין וחשבון? את מתבלבלת נוי! את תשארי כאן עד שנסיים. תתעסקי בשטויות? נסיים מאוחר." נדב מרים עלי קצת את הקול בעוד עינב מופתעת ומנסה להבין מה קורה כאן.
"די נדב, ביום רביעי נפרדים לתמיד ודי! למה אתה מנסה לסיים ברע?" אני מנסה לדבר להגיון של נדב
נדב מגחח "לתמיד? את תקועה לי כמו קוץ בבית הורי בארוחות שישי. מכניסה את מה שתמתרחש שם לתוך המשרד הזה! את חוצפנית, את חושבת שיש לך זכות לנהוג כך כי את חברה של אחי הגדול? תעשו את וזיו מה שטוב לכם, באמת שאין לי בעיה עם זה. אבל תניחי לי לחיות את חיי. תני גם לי להשתחרר בכבוד בבוא הזמן. אני כבר מחכה ליום רביעי שלפחות מהמשרד הזה תצאי כבר! את רק מפריעה לנו לעבוד!" נדב אומר בטון מרושע. אני נפגעת עד עמקי נשמתי.
"אני עזרתי כאן הרבה בתקופה הזו! אין לך זכות לדבר אלי ככה! גם אם אני לא תמיד נוהגת לפי מה שנדמה לך שצריך. לימדתי אותך כל מה שיכולתי וניסיתי להיות כאן בשבילכם. באמת עצוב לי לשמוע שהתחושה שלך היא שאני 'סתם מפריעה'" אני אומרת ומתחילה לבכות תוך כדי. אני יוצאת מהמשרד. אני לא מוכה שנדב שוב יראה אותי מתפרקת.
"חכי נוי" אני שומעת את קולה של עינב מאחורי רצה "אני לא יודעת מה הסיפור שלך עם נדב וזה גם לא באמת העסק שלי" עינב מדברת אל גבי בזמן שאני נעצרת. אני מסתובבת אליה.
"אבל תרשי לי לומר, נדב עושה המון מאמצים ללמוד ולהיכנס לנעליה של גלית. שתינו יודעות כמה זה מורכב וקשה. הוא לא מושלם אבל תנסי להבין, הוא מנסה להשתלב בעבודה הזו כאשר זה ממש לא התחום שלו. הוא כבר קיבל על הראש על פיגור בזמני הגשת דוחות." עינב מסבירה
"הוא לא צריך לדבר אלי ככה!" אני אומרת לה בכעס
"לא ידעתי שאת חברה של אחיו עד כה, זה בטח לא קל לו לשבת איתך בארוחת שישי ואחרכך לפקד עלייך" עינב מנסה להסביר את הצד השני
"מה את בצד שלו פתאום? חשבתי שאת בצד שלי!" אני אומרת במעט ילדותיות
"אני בצד שלך, גם נדב בצד שלך. אחרת הוא לא היה מבקש ממני לבדוק מה איתך עכשיו." עינב אומרת
"זה הוא ביקש ממך?" אני שואלת
"כן, מה לא הבנת? אכפת לו ממך! הוא דואג לך. כן, הוא רגיל לשיטת פיקוד אחרת מגלית וזה בסדר. תקבלי את זה ותתבגרי קצת. את ביום רביעי מסיימת. לו יש עוד 4 חודשים בתפקיד והוא ממש מנסה להצליח במה שהוא עושה כרגע." עינב ממשיכה להסביר.
אני מביטה בה ומפנימה את הדברים שהיא אומרת.
"הוא אמר לי להגיד לך שאת יכולה לצאת וביום רביעי להגיע לפריסה שלך." היא ממשיכה "הנה ניצחת, קיבלת מה שרצית" עינב אומרת לי
"לא ניסיתי לנצח בכלום" אני אומרת בקול מיתמם
"את כבר תקופה מתגרה בו בכל דרך אפשרית" עינב אומרת לי
"זה הוא שרצה שאני אצא מכאן" אני אומרת בצדקנות מסויימת
"תנוחי, זה היה לפני 3 חודשים כמעט. הרבה דברים השתנו מאז! אין יום שהוא לא אוכל את עצמו על זה." עינב אומרת
"הוא באמת מעדיף שאלך?" אני שואלת את עינב במעט אכזבה. היא מנידה לחיוב "זה עדיף ככה" היא אומרת. עינב רצה למשרד ולאחר מספר דקות היא יוצאת עם כל הדברים שלי.
"בהצלחה נוי" עינב אומרת ומעבירה לי את הדברים שלי.
"מה? ככה?" אני שואלת מבולבלת
"את מתלוננת? הנה את יוצאת. תחזרי ברביעי נהיה כאן לפריסה שלך וניפרד יפה" עינב מחייכת אלי. היא מתקרבת לתת לי חיבוק ואני נענת לה. לאחר שאנחנו מתחבקות אני הולכת לכיוון שער הבסיס ומצלצלת לזיו שיבוא.

"נוני, סיימת מוקדם! יש לי עוד כמה דברים לסיים במשרד עדיין. להקפיץ אותך הביתה?" זיו אומר לאחר שאני עולה על הרכב
"זה בסדר אני אבוא איתך" אני אומרת לו והוא נראה מופתע
"חשבתי שאת לא רוצה לבוא יותר למשרד שלנו..." זיו אומר בפליאה
"אני יותר לא רוצה להיות לבד כרגע" אני מביטה בו ואומרת
"מה שאת רוצה יפה שלי, אני רק מזכיר לך שאת על מדים וזה יגרור תגובות." זיו מכין אותי
"אז תשתיק אותם... אתה הבוס לא?" אני אומרת "אולי אני גם אחליף בגדים עכשיו ברכב" אני חושבת בקול רם
"נוני, מה שאת רוצה! אבל יש לי שעה להעביר במשרד ואני חייב להיות מרוכז כדי לסיים מהר" זיו מסביר לי
זיו מחנה בחניה תת קרקעית ואני עוברת למושב האחורי ומחליפה בגדים לג'ינס וחולצה ארוכה ארוכה דקה.
"זה נגיד לא טוב לי לריכוז" זיו אומר בעודו מביט בי דרך המראה
"תכף ימאס לך ממני מרוב שתראה אותי כל היום אצלך בדירה" אני מצחקקת ונועלת מגפי עקב
"אין חיה כזו, למי יכול להימאס מלראות את בגוף המושלם שלך?" זיו אומר בחרמנות, אני צוחקת ויוצאת מהרכב
זיו יוצא גם כן ונועל
"עכשיו אני צריך לעבוד עם כאב ביצים. יופי נוני" זיו נוזף בי
"תעבוד יפה ותקבל בבית" אני אומרת ומצחקקת
"אל תתגרי בי, בסוף מקומך יהיה על השולחן במשרד שלי!" זיו אומר לי טיפה בעצבים
"אמממ נשמע מגרה" אני אומרת, נושכת את השפה ונכנסת למעלית. זיו נכנס אחרי ומצמיד אותי למראה.
"תפסיקי עם זה!" זיו אומר כשפיו כמעט על שלי
"לא בא לי" אני לוחשת וזיו מתנפל עלי ומנשק אותי בתשוקה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
ממש יפה, אבל למה את מעלה פרק פעם בחודש? זה מאבד מהטעם, אני קוראת וכבר לא זוכרת מה היה לפני
הגב
דווח
Alina Lave
Alina Lave
תקופה כזו... כשהתחלתי לכתוב פשוט פירסמתי ללא מחשבה, היה לי אז הרבה זמן... כרגע יש לי פחות זמן והרבה פחות השראה ורעיונות...
יש לי כיוון אבל קשה לי לשכתב אותו...
מתנצלת /-:
הגב
דווח
4 אהבתי
guest
את מהממתתתת
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
פסיכולוגיה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
שלא תעז
שלא תעז
מאת: אתי בן ארויה
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D