כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

חבקי אותי חזק פרק 14+15

הכל התחיל כשאימא ואבא החליטו שאני צריכה לעשות משהו עם החיים שלי ואם לא אעשה הם חשבו שהדבר הטוב ביותר הוא לחתן אותי.

פרק 14

גם כן השף הזה מי הוא חושב שהוא? לפחות הוא חושב שאני אחראית הרי לא היה מבקש ממני לסגור בעצמי, לא כך? חשבתי לתומי והמשכתי לדרוך על האספלט בדרך לאוטובוס האחרון שאולי כבר פספסתי. מחר אני אוספת את המכונית שלי ועד אז אסתפק בתחבורה ציבורית.
חיכיתי בתחנה אבל האוטובוס לא הגיע, השעה די מאוחרת ולא ידעתי מה לעשות. אז הזמנתי מונית, הצצתי בטלפון לבדוק מה השעה וכמה דקות ייקח לנהג להגיע.
" כאן" סימנתי לנהג כאשר הגיע לתחנה. ידעתי שמונית עולה הרבה, אך לא הייתה לי ברירה אינני יכולה לישון במסעדה.
שילמתי לנהג שהיה די שקט לאורך כל הנסיעה עליתי במדרגות אל הדירה וראיתי את הבחור ההוא עם הגב אליי, עומד במרפסת שלו כשקוקו איתו. לראשונה ראיתי את קוקו איתו בתוך הבית, אם מרפסת נחשבת לבית.
הוא ליטף את קוקו ולעיתים נגע בכובע הצמר שלו, הבטתי בשניהם מהמרפסת שלי וריחמתי עליו גם אם לא ידעתי מה הסיפור שלו עדיין ריחמתי. מה הדבר שכואב לו שגורם לו לשתות בשעה כל כך מאוחרת? ועוד לבד. רק אנשים מתוסכלים, אני זוכרת שגם הייתי כזאת קצת אחרי כשהשתחררתי, לפני שבכלל העזתי לחשוב על יציאה מהבית של ההורים. הכל התחיל כשאימא ואבא החליטו שאני צריכה לעשות משהו עם החיים שלי ואם לא אעשה הם חשבו שהדבר הטוב ביותר הוא לחתן אותי. מצאתי את עצמי במשך שנה כלואה בתוך עולם שלא רציתי, הם הכירו לי בחור גבוה, מעט שמן היה לו קומץ של תכונות טובות אבל בעיקר היה לו אוסף של תכונות רעות. פחדתי לסרב ולהגיד לאימא לא, פחדתי שאם אסרב הם יחשבו איזו בת רעה אני וינדו אותי. כך הכרתי את נאור והוא היה פחות נאור ממנה שהוא באמת.
התחתנו בחתונה גדולה כל המשפחה הגיעה, גם אלו ממוסקבה. במקום להיות כלה מאושרת הפכתי לכלה ממורמרת. בהתחלה כשרק התחלנו לצאת היה מביך, לא ידעתי שום דבר על נישואים הייתי תמימה מדי.
כולם שמחו בזמן שאני בכיתי, הרגשתי שאני מתחתנת בשביל האושר של ההורים שלי. עודדתי את עצמי ואמרתי שיהיה טוב שהכל בראש וזה יכול להשתנות עם הזמן ואולי אצליח לאהוב אותו. בתחילת הקשר הוא היה קונה לי פרחים, מזמין אותי למסעדות טובות מנסה להצחיק אז הייתי מעמידה פנים שזה מצחיק וצוחקת מרוב תסכול, מאוחר יותר זה היה נוראי הוא הכריח אותי להישאר בבית ולנקות עד שיגיע, לבשל עד שיחזור זה היה סיוט. כשהייתי מספרת את זה לאימא שלי המשפט שיצא לה מהפה " אם הוא אמר לך את זה את צריכה לעשות מה שביקש" הציק לי ואפילו הפריע לי שהיא הייתה בעדו ולא בעד הבת שלה. כשהיה ניגש לחבק אותי בכל פעם, התרחקתי. כשהיה מתקרב לשבת על ידי בספה תפסתי מרחק הוא השתגע מזה והיה כועס לעיתים גם צועק. פחדתי שיעשה לי משהו, פחדתי וידעתי שאני לבד מולו. הבנתי שאם אני רוצה להיות מאושרת ולהגשים את עצמי עליי להתגרש, ההורים שלי גיחכו אמרו שאין דבר כזה שאם עכשיו אני מגיעה להחלטות כאלה בכזו מהירות אז זה הופך אותי לבן אדם פזיז ולא בוגר. הבכי שלי לא עזר, כאשר התייפחתי מולם כמה רע לי. בסופו של דבר הצלחתי להתגרש מנאור, הוא הסכים ואמר שאין לו עתיד איתי, שאין לי משמעות בחייו וכי אני מציקה לו במקום להסב לו אושר. פעם צחקתי היום הדברים מקבלים משמעות אחרת לחלוטין.
השלב הכי נוראי שהיה זה השלב שלאחר החתונה, השלב שאילץ אותי לגור איתו.
' די נעמי תפסיקי את כבר לא שם' התנתקתי מהמחשבות וראיתי אותם עדיין יושבים שם במרפסת.

....

כמה דקות לפני שפתחתי את החנות ראיתי את ראיין הוא ישב במכונית עדיין מתוסכל, הצצתי מעט מהמחבוא המושלם שמצאתי.
" את עוקבת אחריי?" לפתע ראיתי אותו מולי"
" אני? מה פתאום נפלה לי הטבעת!" המצאתי תירוץ.
" איך היא יכולה ליפול לך ככה סתם?"
" שיחקתי איתה" העמדתי פניי מחפשת.
" באיזה צבע היא?"
" זהב עגולה" הפתיע אותי שהוא ניסה לעזור, לא ציפיתי לזה.
" איבדת אותה"
" לא נורא" ניסיתי להישמע מבואסת.
" היא עלתה לך יקר?"
" כן, אבל מה זה משנה לא אמצא אותה כנראה. אני אלך לפתוח את המסעדה"
אמרתי ובוססתי ברגליי לכיוון הדלת בזמן שניצלתי עם תירוץ מצוין.
סידרתי את כל בצורה מושלמת, השולחנות היו מסודרים, ניקיתי את השיש עשרות פעמים עד שראיין סילק אותי משם ברשעות כמו המן הרשע.
" לגבי אתמול" התחיל להגיד בזמן שנשענתי על השיש וחיפשתי תעסוקה.
" אתמול?" פקחתי את עיניי משום שלא הבנתי.
" אתמול במזווה מה שאמרת לי"
" מה לגבי זה?"
" אני לא צריך את הרחמים שלך את מעולם לא תביני אותי" פה אתה טועה בגדול אמרתי עליי אך שתקתי.
" קשה לך שאני מנסה לעודד אותך רק כי אני עובדת זוטרה" ציינתי עובדה.
" אני לא צריך עידוד ממישהי כמוך"
" מישהי כמוני?" כמעט נחנקתי כשאמרתי את זה.
" כן, אם כבר תרחמי על עצמך. אני שף גדול עם עבודה טובה, בא ממשפחה טובה ומה לך יש? מי את שתתערבי לי בחיים? אין לך שום משמעות בחיים שלי" כעסתי אבל שתקתי כי לא רציתי שיפטרו אותי, ואפילו נזכרתי שוב בנאור עם המשפט שאמר. זזתי רחוק ממנו חנוקה מלומר משהו, כיצד הוא שופט בן אדם אם איננו מכיר בו? על סמך מה הוא קבע שאין לי דבר?
למזלי שאר העובדים הגיעו. שון הבחין במצב הרוח הקודר שלי אבל נמנע מלשאול שאלות. הדחף לקחת בקבוק יין ולגמוע ממנו היה רב, אני בעבודה לכן זה הדבר האחרון שאוכל לעשות. גם לא בכיתי לא אתן לו את התענוג הזה הוא לא ישבור אותי אני חזקה יותר ממנו.
" שף, יש מישהי בחוץ מבקשת אותך" הוא פסע לכיוון כאילו ידע מי מחכה לו שם, שמעתי וויכוחים אך לא הבנתי אותם, גם השאר יכלו לשמוע זה פסק לאחר כמה דקות הוא חזר עצבני, איש לא שאל דבר פשוט כולם התחילו לעבוד.

...

" שון אפשר לשאול אותך משהו?" שאלתי אותו בזמן ההפסקה.
" כן בטח" אמר והסתכל אל השמיים.
" כמה זמן אתה עובד כאן?"
" חמש שנים, למה?"
" הבנות שעבדו כאן לפני שהגעתי למה הן לא שרדו?"
" בגלל השף"
" מה זאת אומרת בגלל השף?"
" אחת מהבנות שעבדו כאן התאהבה בו ולא הפסיקה להטריד. בזמנו הוא היה עדיין רווק. הייתה עוד בחורה שפשוט הייתה שוברת הכל ועוד כמה שהוא פיטר כי קרו דברים כאלה או אחרים, למה את שואלת?"
" לפעמים הוא קוץ בתחת!" לחשתי לו את המשפט הזה. שון צחק.
" את מחזיקה מעמד יפה יותר מכל הבנות שהיו כאן"
" גם זה גבולי, אני לא מסוגלת עם האהבה העצמית שיש לו כלפיי עצמו"
" זה גם חלק מהעבודה, הוא שף טוב"
" לא אמרתי שלא, הוא פשוט צריך ללמוד קצת נימוסים" שון הסכים איתי.
ההפסקה הסתיימה מהר מדי ונאלצתי לחזור, מעולם לא חשבתי שלא אוהב לעבוד במקום שכל כך רציתי.

פרק 15

קוקו חיכה לי מחוץ לדירה של הבעלים שלו, הוא חזר למלונה שנמצאת בין שתי הדירות שלנו.
" קוקו!" ליטפתי אותו הוא קפץ עליי.
" כלב חמוד שלי"
שוב נזכרתי בנאור שהיה במוחי הוא אהב את כל מה שלא אהבתי. כאילו היקום סידר את זה שנהיה הפכים ולא נסתדר, לעיתים קרובות היינו יושבים בדירה שהשכרנו אחד מול השני ולא יודעים מה להגיד אחד לשני. אפילו לשכב איתו לא יכולתי, תמיד תירצתי תירוצים שאני לא מוכנה, שהוא לא מספיק הגייני, לבסוף עשיתי את זה מתוך סקרנות, הוא רצה שנביא ילד הייתה לו מטרה אחרת משלי. שכבנו רק פעם אחת בה ישבתי אילמת על הספה בזמן שהוא נכנס אל תוך החור שלי, כאב לי אבל שתקתי, מאותו רגע הפסקתי להיות סקרנית לגבי דברים. לא סיפרתי לאימא אמרתי לה שאני לא מסוגלת להכיל את המגע שלו, אמרתי לה שהוא מגעיל אותי, כך באמת היה לא אשכח כמה מקלחות עשיתי לאחר הסקרנות המעצבנת הזאת. היא שאלה אם התנשקנו לפחות אמרתי לה שלא. אפילו בחופה הכרחתי אותו לנשק על הלחי.
לכן אימא חושבת את מה שהיא חושבת.
" יש חדשות טובות?" שאל אותי לאחר שנתן לי להשתין על בדיקת היריון.
" אין" למזלי הטוב.
" אנחנו ננסה עוד פעם" חשב שהתאכזתי. למזלי לא הייתה עוד פעם, הספקנו להתגרש זה מזה.
אני זוכרת כיצד אימא התאכזבה ממני על כך שלא נתתי לעצמי הזדמנות, על כך שלא התנסיתי בשום דבר.
" לפחות היית מקבלת ניסיון מיני ולא רק תקועה בניקיון הפסיכוטי שלך" כך הייתה אומרת המילים עדיין חקוקות אצלי.
" קוקו אני שמחה שאתה עוד בחיים" ליטפתי אותו פעם אחרונה ופסעתי לדירה.
" קוקו אוהב אותך" שמעתי קול פתאום.
" הוא בדרך כלל תמיד נובח על זרים" הסתובבתי וראיתי מרחוק בחור צעיר מחייך.
" אנחנו לא זרים זה לזה, נכון קוקו?" התקרבתי אליהם בזמן שקוקו נבח לא ייתכן זה... זה... השף.
" שף?" פקחתי את עיניי.
" נעמי? מה את עושה כאן?"
" גרה כאן, לא ידעתי שאתה גם גר כאן" האמת שלא התאים לו עם החזות שלו לגור פה.
" עברתי לא מזמן, את מכירה את קוקו?" הנהנתי.
" הוא כלב טוב אני אוהב אותו" הוא התנהג אחרת כאילו הוא לא השף מהמסעדה.
" את לא חייבת לקרוא לי שף כשאנחנו לא בעבודה, תקראי לי ראיין" הנהנתי כמו סתומה.
" אני אכנס..." הסתובבתי ופסעתי שוב לכיוון הדירה.
" חכי רגע" לא הסתובבתי אך עצרתי.
" מה?"
" את באמת לא מכירה אותי?" שאל ושוב הרגשתי שהכל מסתכם בו.
" למה אתה מתכוון?"
" אני מפורסם במדינה, עושה רושם שאת לא מכירה אותי"
" עושה רושם שגם אתה לא מכיר אותי אבל מסיק מסקנות בעצמך על אנשים"
" נעלבת ממה שאמרתי לך היום?" גיחך לא חיכה לתשובה שלי והמשיך לדבר.
" אני שף מפורסם כל הזמן מדברים עליי או מצלמים אותי אפילו עברתי לכאן כדי לקבל שקט במקום לחיות בבית גדול" וזה מעניין אותי כי? דיברתי לעצמי.
" תקשיב ש... ראיין אני עייפה תשמור לעצמך את הסיפורים אותי לא מעניין מי אתה וכמה מפורסם אתה, אני עובדת איתך כדי לנסות לעשות משהו אחד בשביל עצמי בחיים האלו, אתה צריך ללמוד קצת יחסי אנוש איך מתייחסים לאנשים אחרים. לילה טוב" התקדמתי לדלת שלי וטרקתי אותה עם גאווה. הייתי גאה בעצמי, גאה ומאושרת שהתמודדתי איתו על אף שמחר הוא יתנקם בי. לפחות מצב הרוח להערב השתפר במקצת, כעת יכולתי להיכנס למקלחת ולישון.

תנו פידבק
שיהיה שבוע טוב,
שלכם מאיה❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
פרק מעניין מחכה לפרק הבא
הגב
דווח
1 אהבתי
Danit A
Danit A
אהבתי ממש , מחכה להמשך♡
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
פרק מעניין מחכה לפרק הבא
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
סיפורים אחרונים
טעם אישי פרק 27
טעם אישי פרק 27
מאת: Maya B
טובעת במילים
טובעת במילים
מאת: הלל .
הם כותבים על בחורות אבל כל מה שרציתי זה שתשתוק איתי
הם כותבים על בחורות אבל כל מה שרציתי זה שתשתוק איתי
מאת: הלל .
ושוב אתה
ושוב אתה
מאת: אנונימית ...
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D