כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

להילחם בשבילו- פרק 108

"חשבתי שאת עומדת למות"

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109110. להילחם בשבילו- פרק 110111. להילחם בשבילו- פרק 111

פרק 108: "נעלמת לי"

"אתה כזה בונבון. אני פשוט לא מאמין שאתה שלי."
ליאם לא מצליח להוריד מקטנצ'יק את העיניים מהרגע שהביא אותו לחדר. הוא שוכב על הספה כשקטנצ'יק עליו ועוטף אותו בשתי ידיו. אני בדיוק קמתי סופית מהמיטה כשהם חזרו לכאן, הלכתי למקלחת להתארגן ורק עכשיו סיימתי.
"היד שלו נשארת לי על הלחי, זה כזה מקסים."
"אתם מקסימים." אני מתיישבת ישיבה מזרחית על קצה המיטה ולא יודעת אם אני מקנאה בקטנצ'יק על כך שזכה בתשומת הלב של ליאם. למען האמת, הוא קם עם השעון המעורר ולא ממש תקשר איתי הבוקר. אני בוהה בשניהם עד שליאם מועיל בטובו להסתכל עלי.
"את מוכנה ליציאה מהחדר? זה לא נראה ככה." והוא חוזר להסתכל על קטנצ'יק. "אנחנו נשאר ביחד עוד קצת כי אמא שלך לא התלבשה," הוא אומר לו.
אני מרימה גבה. "לאן אנחנו אמורים ללכת? יורד גשם, לא? אי אפשר שנצא לחצר גם רק שנינו, עם כמה שרציתי שנעשה זה עוד כמה פעמים."
"את לא רוצה לאכול? יש ארוחת בוקר פה, זה כלול בשהות שלך." הוא מרים מעט את חיתול הבד שעוטף את קטנצ'יק. "היי, קטנצ'יק, אתה פולט רוק עלי."
"קטע שאנחנו עדיין קוראים לו קטנצ'יק." אני זזה אל פנים המיטה ומוציאה את הנייד שלי מהמגירה שצמודה לצד שאני ישנה בו. הוא טעון, יופי. אני סורקת את החדר שוב, הפעם באור יום חלש ואפור. עדיין רק מנורת הלילה שבין המיטה לספה והאור שבמטבחון הם היחידים שדולקים. החדר עצמו מתחיל להיראות פחות מסודר ככל שיותר דברים שלי נמצאים בו. "תגיד, ליאם, אתה מתכוון להביא דברים שלך בהמשך היום לפה?"
"לא ממש. אני גם ככה מתכנן לקפוץ לדירה פעם-פעמיים ביום מעכשיו. אני מתקלח ומחליף בגדים שם," הוא עונה ומקרב את כף היד של קטנצ'יק אל האף שלו. "איזה ריח טוב יש לו."
"ריח של תינוקות?" אני הופכת את הנייד כשאין שום הודעה חדשה או שיחה שלא נענתה. יש משהו מוזר בכך שאני נמצאת בסוג של עולם מנותק עכשיו, ואני לא יודעת מה אני מרגישה כלפי הדבר הזה.
"ככל הנראה." ליאם מציץ בשעון היד שלו ותוך כדי שולח מבט חטוף אלי. "נלך לחדר אוכל? אה, עוד לא התלבשת."
"עם קטנצ'יק?" אני קמה לכיוון השידה ושולפת ממנה את בגדי הספורט שלבשתי אתמול. "מתי אתה נוסע לדירה? אולי באמת אני אצטרך שתביא לי כמה בגדים משם."
הוא עובר לשבת על הספה באיטיות ובעדינות מרשימה מניח מחדש את קטנצ'יק על הכתף שלו. "מה אמרת? אה, על הבגדים. אני פשוט אעשה איתך שיחת וידאו ותגידי לי מה את רוצה. נראה לי הכי טוב."
"שאלתי גם אם קטנצ'יק יבוא איתנו לחדר אוכל." זה נראה לי טבעי שליאם לא מסוגל להתרכז גם באחיזה של קטנצ'יק וגם בשאלות שלי.
"אה, לא. אין לו עגלה עדיין, כאילו מורכבת. ההורים שלי קנו אחת במוצאי שבת, אבל אבא שלי עדיין לא הרכיב אותה ואני לא הייתי אצלם בבית מאז שני בלילה, שהבאתי את פאביו לאבא שלי."
"פאביו אצל ההורים שלך?!" אני כמובן מופתעת מכך.
"הוא נודד בין הבתים. אחותך פשוט הלכה לישון אצל סבתא שלך, אז שמתי אותו אצל ההורים שלי. יש לו שם חצר גם, מה רע?" הוא מסתכל עלי לשנייה וחצי בשנית. "טוב, תלכי להתלבש. מה את עומדת ככה עם הבגדים ביד שלך?"
אני שוב מנסה להתחמק מהמפגש עם המראה המאיימת במקלחת בכך שהפעם אני לא מדליקה את האור. תוך כדי שאני מתלבשת, ליאם דופק על הדלת ואומר שהוא הולך להחזיר את קטנצ'יק לחדר התינוקות. כשאני יוצאת חזרה לחדר כדי לנעול נעליים, ליאם בדיוק נכנס והולך ישירות למטבחון.
"אתה לא שותה קפה שם?" אני שואלת תוך כדי שהוא עושה את הפעולות המוכרות.
הוא משליך לפח הפצפון את הכפית החד פעמית ומסתובב עם הכוס בידו. "בואי." הוא לא עונה לי על השאלה ולוגם את השכבה הראשונה בכוס רגע לפני שתזלוג ותישפך על הרצפה.
חדר האוכל נמצא בתחילת המסדרון די קרוב למעליות, ואנחנו מגיעים אליו במהירות. יש אגף די ריק ליד הכניסה שלו, וליאם מתיישב שם תוך כדי שאני מביאה לעצמי חביתה וקצת סלט. אני לא רוצה סלט, אבל מנחשת נכון את התגובה שלו.
"חביתה בלי כלום? למה הבאת את הירקות אז?" הוא משלב ידיים ונשען לאחור. "את חייבת לאכול, אין דבר כזה לא רוצה."
מספיקים לי שני מזלגות כדי לסיים את הסלט, אבל לליאם זה לא מספיק. הוא קם ומביא צלחת קטנה עם סלט נוסף בתוכה. כשהוא מתיישב בגרירת כיסא, הוא מושך את תשומת ליבה של אחת העובדות שממהרת אלינו לשולחן. היא אומרת לו שאם הוא רוצה לאכול גם יש מחיר, והוא מצביע על הקפה שלו. "אני עם הקפה. הסלט בשבילה."
אני מרגישה לא נעים שהיא ממש בוחנת לי את הצלחת ולבסוף מהנהנת ומתרחקת. "אל תעשה את זה יותר," אני מבקשת. בהנחה שאשאר כאן לפחות שבוע, אני מעדיפה שמקרים כאלה יקרו כמה שפחות. אני לא רוצה לבלוט כאן בכלל. מצידי, להיעלם בחדר ולהישאר שם עד השחרור. נכון שאמרתי שאני רוצה לצאת עם ליאם לחצר, אני פשוט לא רוצה שאנשים מבחוץ יבחנו ככה את הקשר שלנו ואותי בפרט.
הוא מהנהן קלות וחוזר בגרירת כיסא, איך לא, אל אותה התנוחה המרוחקת ממני. "איך עבר הלילה?" הוא שואל, ואם לא העפעוף הזה שלו בריסיו וכמובן תנועות השפתיים, אפשר היה לחשוב שיושב מולי פסל. אמנם אחד יפה במיוחד, אבל עדיין פסל.
אני מוצאת את עצמי עונה בפה מלא, "ישנתי טוב."
"את יודעת איך שמתי לב לכך?" הוא שואל ועונה בעצמו, "כשהשעון המעורר שלי צלצל, את לא התעוררת ישר."
"לילה ראשון מזה הרבה זמן שבאמת היה לי נוח," אני אומרת את מה שנכון.
עכשיו הוא מעקל את שפתותיו למשהו שאני מניחה שמנסה להיות חיוך. "אולי זה הריח של המצעים. הם ממש מרדימים מהר," הוא מתבדח.
אני לא מספיקה להגיב את דעתי לדבריו וכבר הנייד שלי מצלצל. אני מניחה אותו על השולחן כשהוא עם הצג כלפי מעלה ורואה את השם של עדי. לפני שאני מושיטה יד שוב כדי לענות, ליאם חוטף אותו ממני ועונה לה. אני לא שומעת מה עדי אומרת, והפנים חסרות ההבעה של ליאם לא מסגירות כלום. הלב שלי פועם ממש מהר ככל שהשניות מתארכות. בסוף אני לא מסוגלת להתאפק ובועטת בו מתחת לשולחן.
"רגע, עופרי." הוא מזיז את הרגליים שלו לאחור כך שכעת אני לא מגיעה אליהן יותר.
"נו." אני נעשית עצבנית כך שהתגובה המידית שלי היא להרחיק ממני את הצלחת.
ליאם נועץ בי מבט שמעט מפחיד אותי. אני חושבת על לחקות אותו ולשלב ידיים בעצמי, רק שהוא בדיוק מנתק. "מה יש לך?" הוא זורק את הנייד שלי על השולחן בקול חבטה. ההיפך הגמור מלמשוך תשומת לב, כבר ציינתי?
"מה יש לך?" אני עונה בשאלה. "מה זה היה צריך להיות? עדי חברה שלי, בחיים לא ראיתי אתכם מדברים מעבר לדקה במציאות, ופתאום בטלפון-"
"וואו, עופרי. היא בסך הכל התייעצה איתי על מתנה שהיא רוצה לקנות לך. מה קורה לך? למה את תוקפת ככה?" הוא שוב גורר את הכיסא וגם גורר מבטים מהשולחנות שלידנו. הוא מתקרב אלי ומקרב את הצלחת אלי מחדש. "תאכלי. היא תבוא לבקר עוד מעט. הבוקר שלך פנוי."
"הבוקר שלך פנוי," אני חוזרת אחריו בטון מזלזל. "כאילו יש לי משהו יותר טוב לעשות."
"קמת במצב רוח קרבי משהו, אז אולי כן יש משהו במרכך כביסה שבמצעים." הוא מחייך את החיוך שאני כל כך אוהבת.
"אויש, תשתוק." אני מעיפה עליו מפית וממהרת להסביר את עצמי, "פשוט לא הבנתי למה היא מדברת איתך כל כך הרבה זמן, זה הכל."
"דיברנו גם אתמול ושלשום," הוא אומר בנינוחות. "היא דואגת לך, גם אם הקשר שלכן התנתק."
"מה?! למה רק עכשיו אתה נזכר לספר לי את זה?"
"תירגעי. מסתכלים עלינו," הוא אומר ושוכח שהרעשים שהוא עושה מסבים מבטים יותר חמורים. "ואת אפילו לא מבינה באיזה מצב היית, עופרי. באמת, אני רציני עכשיו. לא רציתי להוסיף עלייך עוד וגם עדי לא רצתה. סיכמתי איתה שתעברי למלונית שתדבר איתי ובסוף היא התקשרה אלייך אחרי ששלחתי לה אתמול בלילה שעברת."
"טוב." אני מכניסה לפה את חתיכת החביתה האחרונה ומקרבת אל שפתיי את מיץ התפוזים שלי כשמסך הנייד שלי מהבהב להודעת "בוקר טוב" מאמא וחושף על הדרך שחודש מרץ הגיע. "הו, תיכף אתה בן 26."
ליאם כבר קם על רגליו כשרואה שאני מרוקנת את הכוס שלי ולקראת סיום. "אם היית אומרת לי ביום הולדת של שנה שעברה שבעוד שנה אני אחגוג איתך כשאשתי ועם תינוק? בחיים לא הייתי מאמין."

ליאם פותח את דלת החדר, ועדי נכנסת פנימה אחריו. היא כולה מחייכת כשהיא רואה אותי קמה מהספה, רצה לקראתי ועוטפת אותי בחיבוק.
"מזל טוב!" היא מדביקה לי נשיקה קולנית על הלחי. "עכשיו סוף סוף אפשר להגיד לך את זה, אם אני חושבת על זה."
"כן." אני מוצאת את עצמי מובכת מהסיטואציה. ליאם שעון על השיש במטבחון עם פרצוף אידיוטי למדי ולא אומר כלום.
עדי מרימה את עיניה אל התקרה. "וואו, הביאו לך הרבה בלונים. אני הבאתי גם שלושה כמו שאת רואה." היא מזיזה את ידה השמאלית בהגזמה, לה קשורים שלושה בלונים בצורות דובי, מוצץ ותינוק עם חיתול בגווני תכלת. חוץ מהן, על כף היד שלה יש שקית קרטון מבריקה באדום.
"תשחררי את הבלונים פה. יש כאן מקום. תביאי גם את המעיל." ליאם נזכר לזוז, אוסף מעדי את המעיל שלה ומניח אותו על השולחן. "אני אשאיר אתכן לבד לדבר ואחזור עוד שעה-שעתיים ככה? זה בסדר, עדי?"
"בטח." היא כבר מתיישבת על הספה. "תביא את התינוק כשתחזור. אני מתה לראות אותו. למי הוא דומה?"
"זאת שאלה טובה." ליאם כבר אוחז בידית הדלת. "אני חושב שלעופרי בתווי הפנים, אבל עוד מוקדם לדעת."
כשהוא יוצא, עדי מסמנת לי להתיישב לידה. "את נעלמת לי."
"מה?" אני לרגע לא מבינה על מה היא מדברת. מהר מאוד אני נזכרת בפעם האחרונה שהיא ואני דיברנו. זה היה ביום שישי, כשהבנתי שליאם לא חזר וגם לא ענה לי.
"דיברנו אז על סרט, אמרת שתחזרי אלי-"
אני קוטעת אותה ומדברת מהר. "כן, כן. את הבנת למה, לא? מאותה רגע הכל נכנס לסחרור, אולי אני נכנסתי לסחרור. אני עדיין לא מאמינה שכל זה קרה תוך פחות משבוע. זה כמו סיוט-"
היא זו שקוטעת אותי הפעם. "וואו, עופרי. תנשמי. אני הבנתי לבד הכל מהר ממה שאת חושבת. התקשרתי אלייך שוב בסביבות תשע בערב, ואמא שלך כבר ענתה לי. היא סיפרה לי דברים די מעורפלים, אבל הם גרמו לי לחבר את הסיבה בגללה נעלמת. אני דאגתי כי אמא שלך גם קצת הגזימה ואמרה שמקווה שתשרדי ו..." העיניים שלה מתמלאות דמעות. "בהתחלה אמא שלך הציגה את הדברים בצורה ש... שהיה משתמע שאת עומדת למות. הכל עוד היה טרי בשלב הזה, אני מבינה למה היא חשבה ככה."
"מי עדכן אותך בהמשך? מה, עד השיחה עם ליאם שלשום לא ידעת כלום?" אני מסתכלת עליה מוחה את דמעותיה עם כריות האצבעות.
"הייתי בסימן שאלה ככה באמת עד השיחה איתו. תשמעי, הבנתי שאם לא מתקשרים ואין חדש זה אומר שאת חיה. באמת לפני יומיים שלחתי לו הודעה כדי לבדוק מה קורה. אני הנחתי שאת בלי הכרה עדיין. שמחתי לשמוע שאת בסדר, אם אפשר להגדיר את זה ככה." היא מחייכת אלי. "את עדיין לא נראית כמו עופרי שאני זוכרת. אני חושבת שזה יישאר ככה לנצח מעכשיו."
אני מבולבלת. "מה הכוונה בסדר? עופרי של פעם?"
"אמא שלך אמרה דברים קשים על ליאם בשיחה הראשונית שלי איתה. אמרה לי שצדקתי וגם היא יודעת על השיחה שעשיתי איתו ביום העצמאות אז במרפסת אצלכם. בטח ליאם סיפר לה על השיחה. בכל מקרה, היא הייתה מאוד נחושה שתמשיכי לבד בחיים ו... ואני חשבתי שככה, אם תהיי לבד, את תחזרי להיות עופרי שלפני כל הדאגות לליאם ותחלקי עם התינוק את העולם הילדותי שלך ואולי גם החלום הזה שלך להתחתן יתגשם." עדי מרימה את השקית האדומה מהרצפה ומניחה אותה על ברכיה. "בסדר כי את בסדר, את פה. זה מה שחשוב. אמרתי להגדיר את זה ככה כי את נראית גרסה מאוד כבויה של עצמך. כבויה אפילו ביחס לעופרי החדשה."
אני מרגישה כאילו אני בלעתי את הלשון. לעדי יש נטייה להעמיד לי מראה מול הפרצוף, גם אם עכשיו אני בשלב בו אני רוצה להימנע מלהסתכל על עצמי בכל דרך שהיא.
"תשמעי, אני לא רוצה שתחשבי שבאתי לפה כדי להגיד את דעתי, שאת כבר יודעת אותה. את נראית בהלם." היא מוציאה מהשקית קופסת תכשיטים לבנה מוכרת ופותחת אותה. "תראי מה קניתי לך."
"את אמרת דברים קשים." אני לא יכולה להוריד את העיניים ממנה אל הקופסה, למרות שהיא כבר עשתה זאת.
"אבל את כבר יודעת אותם מראש, לא?" היא לא נראית נרגשת בכלל, בטח שלעומתי. "נו, תסתכלי."
אני משתדלת לא לאבד את היכולת לנשום כשאני מסיטה את המבט אל הריפוד השחור עליו מבריקים שני חרוזים לצמיד שלי. הראשון בצורת לב עם הכיתוב MOM עליו בוורוד והשני סמל האינסוף.
"איזה יופי, תודה." אני מחבקת את עדי חיבוק חלש.
"הבנת למה האינסוף?" היא מניחה את הקופסה על הברכיים שלי וקמה לכיוון המטבחון. "כי לא משנה כמה אנחנו עוברות בחיים, בסוף אנחנו תמיד נשארות חברות."

אני לוגמת מהתה שלי ומסיטה תוך כדי את הווילון מעט. הנוף הוא דשא שמתמזגת בתוכו החניה, אבל משום שיורד גשם אי אפשר לראות אותו הפעם כל כך ברור. יכולתי בקלות לשקוע בנוף, רק שהצחוק המאוהב של עדי לא ממש מאפשר זאת. אני מסובבת את הראש חזרה אל החדר ומתיישבת על קצה המיטה. היא סיפרה לי על עידן, החבר החדש שלה. מסתבר שהוא לא כל-כך חדש, הם בקשר כבר תקופה. עדי בטוחה ש"זה זה" והוסיפה שהם כבר דיברו על לעבור לגור ביחד.
"מתי אמרת שאתם טסים לרומא?" אני שואלת כשהיא מסיימת את השיחה. עידן אמור לבוא לאסוף אותה עוד מעט מכאן. לא הייתי ממש קשובה לה כשהיא סיפרה בלהט את הפרט הזה, אבל כן זכרתי אותו.
"מחר בצהריים. אנחנו הולכים מפה לקנות דברים ביחד." היא לא מצליחה למחוק את החיוך מהפנים. "הוא כזה מדהים, ואני לא יכולה לחכות עד שתפגשו כשתשחררי. אני אביא אותו אולי לברית?"
"כן, רעיון טוב." אני שוב שולחת מבט חטוף אל הדלת. ליאם אמור לחזור כבר.
עדי עולה על המבטים שלי. "אולי תלכי להביא את התינוק ואני אחכה כאן? אם עידן יקדים בכמה דקות וליאם עדיין לא-"
לפתע הדלת נפתחת. "ליאם פה," הוא אומר ומופיע אחרי פחות משניה. הוא מניח על השידה תיק די גדול. "הבאתי לך בגדים חדשים, עופרי. חכו דקה, אני אלך להביא את קטנצ'יק." והוא יוצא החוצה במהירות.
עדי, כצפוי, מתמוגגת מקטנצ'יק ואפילו מחזיקה אותו כמה דקות. "באמת אי אפשר לדעת למי הוא דומה עדיין," היא מחזקת את המשפט שליאם אמר מוקדם יותר. "דבר אחד בטוח: אין לו עיניים-"
"אל תגידי את זה," ליאם עוצר אותה. "הוא בריא, זה מה שחשוב. לא יודע למה כולם נתפסים בצבע עיניים שלו."
"כי זה מה שמיוחד בך, אל תשחק אותה." עדי מלטפת את השיער של קטנצ'יק ומגלה כמה הוא רך ונעים. "יו, אני מרגישה כל כך רגועה כשהוא ככה בידיים שלי. איזה מלאך קטן. חשבתם איך לקרוא לו?"
"לא. מסתבר שזאת חתיכת משימה." ליאם סוג של נאנח. הוא מעביר יד בשיער שלו ומסתכל עלי. "חשבתי על הראל תוך כדי שהכנתי לך את התיק."
"שם יפה ממש. גם השם טל יפה. מתאים לתקופה של עכשיו." עדי מסמנת לליאם להתקרב ונותנת לו את קטנצ'יק. "מתחילה לכאוב לי היד."
אני מתחילה לצחוק. "זה קרה לי רק פעמיים בשבוע הזה. פשוט הנחתי אותו על החזה שלי עד שיכולתי להרים אותו מחדש."
"לי יש קצת זמן לחזק את שרירי הידיים ולהתכונן." היא קורצת אל שנינו וקמה מהספה. "עידן צריך להגיע כל רגע, אני ארד למטה כבר."
עדי מספרת לליאם על עידן תוך כדי שהוא אומר לה להמתין ומעמיד לי עובדה שאנחנו מלווים אותה למטה. שניהם מחכים לי בחדר בזמן שאני מחליפה לאימונית אחרת במקלחת. כשאנחנו יוצאים מהחדר, וקטנצ'יק על ליאם, עדי בדיוק מקבלת את הטלפון לו חיכתה מעידן. היא משוויצה בפני ליאם, או ככה לפחות אני מפרשת, בחופשה שלה לרומא. שנינו מאחלים לה ליהנות, ואני מלווה אותה עד היציאה מהבניין עם חיבוק חזק הפעם.
"תודה על הביקור, המתנה והבלונים. תעשי חיים ונתראה באמת בברית. אני אשלח לך הודעה על זה, עוד כלום לא סגור," אני אומרת את מה שנכון.
היא מפריחה לעברי נשיקה ורצה לכיוון אוטו כסוף. אני לא מצליחה לראות את הפנים של העידן הזה בבירור, אבל לא באמת משנה לי. אני חוזרת ללובי עם הרגשה של הקלה. כן, זאת לא הייתה פגישה קלה. אני מתנחמת בכך שבראש ראיתי אחת גרועה בהרבה, מה שבסוף לא קרה.
אני מוצאת את ליאם על אחת הספות כשהוא מנשק את כף היד של קטנצ'יק. "תניקי אותו תיכף, טוב? אני חושב שהגיע הזמן," הוא אומר כשאני מתיישבת לידו.
"כשנהיה בחדר שוב." אני מכניסה ידיים אל תוך הכיסים כשנהיה לי קר. "למי אנחנו מחכים?"
"לאבא שלך ולאחותך. הם בדרך. אמא שלח שלחה אוכל גם להם, שניהם באים מהלימודים. עדיף שיאכלו פה מאשר שיהיה בלאגן בחדר, לא?" הוא כורך את היד שלו סביבי ומשפשף את הזרוע שלי.
"אתה צודק." אני מניחה את הראש על הכתף שלו. מזל שקטנצ'יק השתלט על השנייה. "אני מרגישה עייפה למרות שאני ערה בקושי חמש שעות."
"אולי זה בגלל הגשם. התחושה של הסגריריות מעייפת." ליאם מפהק וצוחק, כך שהוא רועד. "אני גם נדבק ממך, רואה?"
"אני מבואסת מכך שלבשתי את האימונית בלי שהתקלחתי." אני עוצמת עיניים ורואה בראש את ליאם ואותי רצים בטיילת תל אביב. "לבשתי אותה לדייט ריצה איתך."
"זיכרון מסריח," ליאם אומר ונשמע רציני ממש.
"מה? אם כבר זאת ההתנהגות שלי שהייתה מסריחה." אני נזכרת בעצירה הפתאומית הזו שלי כשהוא סיפר לי על הלם הקרב שלו. הכל עולה מהר. הבקשה שייקח אותי הביתה, ההתנהגות שלי באוטו שלו וגם הישיבה מול מסך המחשב תוך כדי שאני מחכה למים חמים. היא נגמרה בכך שחסמתי אותו בפייסבוק.
ליאם חודר אל הזיכרון שלי ומחזיר אותי אל הווה כשאומר, "אם אנחנו עושים תחרות- אני ניצחתי בשבוע שעבר."
אני מכריחה את עצמי לנשום עמוק כשהמשפט הזה שלו מוציא אותי מהשלווה שלי. אני מרגישה איך הלב שלי פועם מהר מדי בתוך הגוף. הרגליים שלי רועדות מעצמן. בסוף זה יקרה, עופרי. את לא תצליחי להתחמק מהעימות הזה איתו. את כאן, במצב הזה, בגללו. תתמודדי עם זה כבר. תעכלי את זה. תצעקי עליו. תגידי לו את כל מה שאת חושבת. אל תבלעי שום מילה. אל תתני לו להניח ששמת את זה מאחורייך, שאת כבר לא מהרהרת בזה. את כן. גם אם את לבד ממש זמן מועט ביום, התהיות יודעות מתי להופיע ואיך. גם אם סלחת לו, את לא יכולה לנעול את מה שקורה לך בצורה הזו.
אני פותחת עיניים וכמעט מעלה הכל כשפתאום ליאם מנופף לכיוון הכניסה, ונועה ואבא מתחילים להתקדם לעברנו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Blackbird Night
Blackbird Night
פרק מהמם שעצר בדיוק איפה שלא היה צריך חח.
אני ממש מתחברת למה שעופרי אמרה, שגם אם היא כבר סלחה לו והוא אכול רגשות אשם, הוא צריך לדעת מה הוא עשה לה. ולא רק לדעת אלא גם להבין את זה מהנקודה שעופרי במרכז ולא הוא. אני מתכוונת, שלא יסתכל על זה בקטע של רחמים עצמיים של איזה חרא אני מה עשיתי לה, אלא באיך עופרי מרגישה עם מה שהוא עשה לה... הבנת את ההבדל? אם לא, אסביר בוואטסאפ.
אני אוהבת לראות את זה שלמרות הדעות השונות ביניהן עופרי ועדי כן בקשר כלשהו ועופרי מצליחה לקבל אותו יותר מבעבר. בעבר היא התנתקה לגמרי מעדי ועכשיו יש קשר כלשהו למרות שהן נמצאות בשני קצוות שונים. זה יפה בעיני.
לא אהבתי את השתלטנות של ליאם על הטלפון של עופרי בשיחה עם עדי. זה כמו שעופרי לא קוראת התכתבויות של ליאם ומאיה. זה שלהם כזה...
בכל מקרה פרק מקסים ומחכה להמשך ❤️
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
אתחיל מהסוף- לי מרגיש בין השורות שליאם חושב שעופרי במלונית היא נטו שלו ושל קטנצ'יק, ולכן משתלט. אם מישהו בא לבקר, הוא זה שקובע את הפגישה ומחליט אם תקרה או לא. זה יקרה בעוד שלושה פרקים גם, כשנחשי מי תגיע לבקר ועופרי לא הכי תרצה, אבל ליאם יעמיד עובדה...
הקשר עם עדי הוא בהחלט קצוות שונים, אבל נראה שהפעם שתיהן אוחזות את החבל מהרצון להיפגש באמצע, גם אם האמצע רחוק ולא כמו שיצא שעדי אוחזת ועופרי משחררת ונותנת לה לטבוע במילים שלה והמחשבות שלה.
אני חושבת שהבנתי מה שכתבת בהתחלה. עופרי תנסה לקחת את זה למקום שלה, ללהראות לו את עופרי ונקודת המבט שלה. היא תיתן כדוגמא את התאונה שלו והשיחה שלהם בבית חולים שכאילו התאדתה ונעלמה באוויר. הפעם כבר ליאם לא יוכל לקחת את זה לרחמים עצמיים.
לגבי איפה שהפרק עצר- עובדת על המשך.
ברוכה השבה. התגעגעתי ❤
הגב
דווח
Liron Shapira
Liron Shapira
ואווו איזה פרק!!
אותי מעניין לדעת מתי יהיה הרגע הזה שעופרי וליאם יבנו מה השם של קטנצ’יק, בפרק מרגישים כאילו רק ליאם עם קטנצ’יק ולא מרגישים בכלל גם בפרקים האחרונים את הנוכחות של עופרי איתו, כאילו היא ממש מעטה ועדיין מפחדת ממנו, העימות בין ליאם ועופרי חייב לקרוא כבר עם כל האהבה שלה אליו וכל הפחד הזה לחיות בלעדיו זה לא משהו שצריך לעבור על סדר היום. לגבי עדי אני לא יודעת עדיין מה העמדה שלי לגבייה למרות שזה כבר סוף הסיפור, לא התחברתי אליה מהתחלה וגם לא עכשיו. את כותבת מושלם מחכה כבר לפרק הבא בקוצר רוח❤️
חתימה טובה
הגב
דווח
טען עוד 15 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 66
יש לי הכל- פרק 66
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק אחרון
יש לי הכל- פרק אחרון
מאת: שלכת כותבת מהלב
סיפורים אחרונים
עולם של ילד
עולם של ילד
מאת: Whatever I Think
אני אוהבת אותך.. מרחוק..
אני אוהבת אותך.. מרחוק..
מאת: חיים רק פעם אחת
חבקי אותי חזק פרק 31
חבקי אותי חזק פרק 31
מאת: Maya B
שחר יפציע-פרק 2
שחר יפציע-פרק 2
מאת: adi love
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D