כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

רגע באוויר

(7.5)

התמקמתי לי במטוס חזרה לארץ, אחרי כמעט חודש שהייתי במדינה זרה, חודש שהמחשבות לא הפסיקו לרוץ. שהתאמצתי יותר משחשבתי שאתאמץ לשמור על עצמי ועל גלישת המחשבות שלי.
בפעם הראשונה נסעתי לחו"ל בלי השרשרת שלי והצוואר שלי הרגיש משוחרר וקליל, לא במובן הטוב, הרגיש לי מחסור. כל פעם ששלחתי את היד לשרשרת נזכרתי איפה היא ומפה התחילה נדידה של הרגש.
לא הבאתי איתי אף מתנה מהגולה, לאף אחד. גם לא להיא שקדחה לי במחשבות כל התקופה. הבנתי שנתפסתי חזק ואין לי איך לצאת מזה לבד.
דיברתי עם אמא שלי בתקופה הזאת. היא יודעת, היחידה שנמצאת איתי באותו הסוד. הופתעתי מעט אבל היא אמרה לי שעלי לעשות מה שהלב מרגיש הפעם. שהיא ידעה שהקורס הזה עם החילונים יוציא אותי מדעתי אבל היא חושבת שזה שלב שאני צריך לעבור.
שלב...
אז היא לא מאמינה שזה ימשך? למרות מה שאני מרגיש? היא יודעת כמה הדת חשובה לי, אבל מצד שני, אני מכיר כמה זוגות מעורבים שהולך להם לא רע.
בזמן שאני מהרהר לעצמי כמו בכל יום במהלך החודש האחרון, המטוס הכניס להילוך והתחיל לבצע המראה, תוך כמה שניות כבר היינו באוויר. טיסה של 5.5 שעות ואנחנו חזרה בתל אביב רבתי.
הטיסה טיסת לילה, המטוס מתחיל להחשיך, הדיילת קורזת שאת ארוחת הבוקר יגישו לנו כבר מעל שמי הים התיכון ואני מסיק מכך שאני יכול להניח את הראש בשקט ולנסות לתפוס תנומה קלה.
המטוס לא מלא עד אפס מקום ושורר שקט יחסי, רק שאון המנועים נשמע בעוצמה. אני מניח לראשי לגלוש מעט הצידה ומגלה בזוית העין זוג יושב בצידו השני של השורה שלי, מבודדים בעולמם שלהם, מתרפקים זו על זה וממתיקים סוד.
קנאה הציפה אותי ולאחר שהגבר העיף בי מבט משל עצמו כמסמן טריטוריה הבנתי שאני בעצם נועץ מבט נוקב אל תוך החיבוק החם שלהם.
מיד הזזתי את העיניים, נשמתי עמוקות והשענתי לאחור את מושבי. הרגשתי כמו אידיוט.
ניסיתי לנקות את המחשבות ולהירדם בכוח, אך לאחר כמה דקות הבנתי שהטיסה הזאת הולכת להיות ארוכה משחשבתי. מתוסכל ומיוסר פניתי לספר שהבאתי עמי, אך גם שם, לאחר שחזרתי על אותה הפסקה בערך בפעם החמישית בלי להפנים אותה, סגרתי את הספר והכנסתי אותו לתיק.
מה אני אעשה עם עצמי?
הריח שלה לא יוצא לי מהאף, החיוך שלה לא יוצא לי מהעיניים והדעות שלה לא יוצאות לי מהראש.
לאט לאט התחלתי להבין שזאת בעצם הפעם הראשונה שבה אין לי איך להסיח את עצמי ממנה. היא הולכת להיות איתי עכשיו במשך 5.5 שעות טיסה. ואין מנוס מלהביא את עצמי להחלטה לאיזה צד אני בוחר להמשיך מפה.
חמימות בלתי מוסברת התגנבה ובקעה מתוכי, ברגע שהשלט שמורה על חגירת החגורה כבה, רצתי לשירותים. שם, בתוך התא הקטנטן הזה, ראיתי לראשונה בצורה פיזית את ההיקשרות שלי אליה.
האודם שעלה לי לפנים הסגיר אותי והבליטה בין רגליי העמידה אותי למשפט.
אור הניאון הקר לא עזר לצנן אותי ורק הפכתי ליותר מתוח מהסיטואציה המורכבת שנקלעתי אליה. פתחתי את המים וניסיתי להעלים את הסומק שעיטר את המצח והלחיים שלי, לקחתי מלוא החופן והתזתי על פניי. המים הקרים הם היחידים שעזרו לכבות את הגיהינום שמתחולל בתוכי.
כאשר נרגעתי מעט והבליטה ההיא שכחה, חזרתי למקומי וחגרתי שוב את החגורה, זאת למרות שלא באמת הייתי צריך. רק בשביל לשמור על עצמי מעצמי.
דיילת עברה ושאלה אם אני רוצה לשתות, היא ראתה שאני מרגיש לא טוב ובאה לבדוק לשלומי. הודיתי לה וביקשתי מים. התפללתי שלא תסתכל על המכנסיים שלי. בחור בגילי כבר לא צריך להתבייש בדברים האלו, אבל איכשהו אני בזמן האחרון נופל בקטנות.
ממחשבה למחשבה צנחתי לשינה טרופה, כל תזוזה של המטוס הקפיצה אותי ולבסוף כשהגישו את ארוחת הבוקר ויתרתי עליה מפאת כאבי הראש שתקפו אותי.
כעבור כשעה וקצת, המטוס התכונן לנחיתה סוף סוף, הרגליים שכבר הספיקו להתייבש לי ולהתחנן למעט תזוזה קיפצו בעצבנות מעצמן.
הגענו, נחתנו בשלום בבן גוריון, לא היו במטוס מחיאות כפיים ולא שירת הודיה לצוות, כולם היו עייפים מטיסת הבלהות הזאת ואני במיוחד.
מי שהגיעה לאסוף אותי משדה התעופה היא אימי היקרה, אשת סודי, היא ראתה את המערבולת שעדיין שוררת במוחי ולא העזה לשאול לשלומי.
"בוא, נלך הביתה, אתה צריך לישון כמו בן אדם" היו המילים היחידות שלה. אין כמו אמא בעולם.
הגענו אל הבית בשעת צהריים מוקדמת, בבית שרר שקט ואימי אמרה לי שהיא צריכה לנסוע לעבודה, נשקתי לה בלחייה והודיתי לה על שאספה אותי. חיבקתי אותה חזק וכשהיא החזירה לי חיבוק באותו מדד החוזק, הבנתי שאני שבור.
"לך תנוח, אתה נראה זוועה" אמרה לי בקריצה "אם תהיה רעב, השארתי לך תבשיל על הגז" השלימה ויצאה מהבית. כבר אמרתי שאין כמו אמא בעולם?
על השולחן בחדר שלי נחה לה הזמנה לחתונה של חבר.
עונת החתונות החלה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

R. Jenkins עקוב אחר R.
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
R. Jenkins
והעולם לסדרו חוזר
והעולם לסדרו חוזר
מאת: R. Jenkins
Yes Daddy, Yess
Yes Daddy, Yess
מאת: R. Jenkins
לְכָה דוֹדִי - זיכרון מהעולם הבא
לְכָה דוֹדִי - זיכרון מהעולם הבא
מאת: R. Jenkins
זה לא מצחיק
זה לא מצחיק
מאת: R. Jenkins
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
אני חולה על זה שאתה לובש מכנסי ג'ינס שחורים
אני חולה על זה שאתה לובש מכנסי ג'ינס שחורים
מאת: A &A
שק אגרוף. (1)
שק אגרוף. (1)
מאת: Alma Cohen
אוהבת ללא רצון
אוהבת ללא רצון
מאת: Noa ☀︎︎
השלכות
השלכות
מאת: The Wandering
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D