אחרי הסערה
פרק 2
העיניים כבר נפוחות, קולות התייפחות בוקעים ממני ללא שליטה.
אני חושבת על איך שעד לפני כמה חודשים היה לי הכל, חייתי לפי הספר. ועכשיו? עכשיו אין לי כלום. תקועה בדירה הזאת כי זה הדבר הכי מבוסס שיש לי בחיים, לחשוב שעד לפני כמה חודשים הייתי סטודנטית מצטיינת וכל זה כל רחוק ממני פתאום.
עכשיו כל מה שיש לי זה תורים לפסיכולוג וכדורים נגד חרדה, שלא כל כך עושים את העבודה שלהם. אבל אני טובה בהצגה הזאת, של לעשות כאילו החיים שלי טובים כאילו הכל נוצץ. אבל לא כל הנוצץ זהב.
לפחות בזה מוכשרת, כשהייתי ילדה החברות שלי בחיים לא היו מנחשות שלא הייתי מזמינה אותן כי הייתי מפחדת שההורים שלי יתחילו לריב ויתחילו להסלים למקומות שלא ניתן לחזור מהם. בתיכון אף אחד לא יכל לנחש שרזיתי בקיץ מהקאות, אלא נחשבתי מלכת הפיטנס. באוניברסיטה טענתי שאני לוקחת הפסקה ממערכות יחסים, כשמעולם לא הייתה לי אחת מבוססת. הדבר הכי קרוב שהיה לי זה מישהו שעשה כאילו הוא אוהב אותי רק בשביל להיכנס לי למכנסיים ואז אמר שאני לוקחת הכל ברצינות מידי.
שקר על שקר על שקר, אומרים שסופו של שקר להתגלות נכון? . בטח חושבים שעכשיו אני במקסיקו משתזפת ושותה מקוקוס כשבעצם מעולם לא יצאתי מהיבשת. חשבתי שלברוח מהכל יעשה לי טוב, כי כבר לא הייתה לי ברירה הרוטינה של לקום בבוקר למרוח חיוך ולהירדם לתוך הדמעות שלי בלתי אפשרי.
הדרכים שלי לברוח מזה היו מאוד לא חכמות, זה התחיל בסיגריות ואלכוהול ואז זה התחיל להתקדם לכל מה שיגרום לגוף שלי להרגיש חי טיפה כי אני כבר הייתי מתה כל כך הרבה זמן. כיף לחיות באשלייה, מנסיון. כיף להאמין לשקרים של עצמך, ולחשוב אפילו לרגע שבאמת הצלחת אפילו אם זה רחוק מלהיות נכון. אבל כל זה הוביל לזה שיבעטו אותי מהבית, סיפרתי לאחרים שזה כי בא לי להיות עצמאית.
אז אספתי את הכל ביחד, ריקנות, פחדנות, שברון לב, התמכרות אובססיבית ארזתי הכל במזוודה והגעתי לפה. ולא אין לי אומץ לחזור אחורה. ואני גם לא יכולה גם אם ארצה.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
