כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

חבקי אותי חזק פרק 11+12

"... השף ניסה לחפש מישהי אבל אף אחת לא החזיקה מעמד יותר מחודש" " וכמה זמן השף נתן לי?" הוא צחק משום שקלעתי בדיוק להתערבות שהם עשו עליי בסתר.

חידה לפניכם:
בהתחלה היה לי שם אחר לראיין, נחשו איזה שם היה לו קודם, נראה אם תנחשו.

רמז: שם לועזי אשר נפוץ בכמה מדינות בעולם.
אתם יודעים שלפעמים ממש בא לי פשוט לפרסם את כל הפרקים שיש עד כה? אבל זה לא יהיה מעניין בלי המתח שלכם. שיהיה לכם חג שמח ושנה טובה! אם לא ביקשתם משהו בשביל עצמכם לשנה הזאת אז זה הזמן... מוזמנים לשתף!

קריאכ מהנה,
שלכם מאיה❤

פרק 11:

אור שכב על הספה וכששמע את דלת הכניסה צעק לעברי בקול חזק " הגעת"
" כן, אז איך הולך לך בעבודה?" שאל במפתיע הרי מעולם לא דיברנו על העבודות שלנו רק לעיתים שאנו מקטרים זה לזה.
" בסדר"
" רק בסדר?"
" אתה רוצה שאגיד שאני לא אוהבת להיות על תקן שוטפת הכלים? אז הינה אמרתי"
" זה עוד ישתלם לך"
" מתי בדיוק? השף הזה מסתכל עליי בתור שוטפת כלים כאילו זה כל מה שאני"
הוא צחק בקול רם מה שהכעיס אותי.
" איך אמרת קוראים לשף הזה?"
" השף מילר"
" שמעתי עליו, אומרים שהוא מוכשר" נכון הוא מוכשר אבל אפס ביחסי אנוש.
" אין לי כח לשמוע עליו יותר, אני הולכת להתקלח"
כשיצאתי אור השאיר פתק שהוא חייב ללכת מוקדם מהצפוי, התארגנתי ויצאתי להתנדבות.
" נופר למה לא סיפרת לי שאימצו את קוקו?" פסעתי לכיוון הדלת שם חיכתה נופר מלטפת ארנב לבן שלא הכרתי.
" שכחתי לגמרי! בחור אחד הגיע ממש לפני הסגירה ביקש את קוקו."
" הוא יודע שקוקו חולה?"
" אמרתי לו, הוא לא הסכים לקבל אף כלב אחר"
" כמה זמן את חושבת שהוא יחזיק?"
" אני לא יודעת... יש לו לא הרבה זמן"
" אני מקווה שקוקו יחייה טוב עד שהוא..." לא הצלחתי להמשיך במשפט.
" תכירי זה צ'רלי הארנב"
" צ'רלי?" החמצתי פנים.
" מתאים לו צ'רלי" היא התעקשה.
" מה קרה למסכן?"
הייתה לצ'רלי רק עין אחת, על אף העין הוא היה לבן כשלג פרוותו רכה והיה לו מרץ שלא יאכזב אף אחד.
" ליאורה ודודי יצאו, אנחנו האחראיות"
ציוותנו את שאר הצוות לקבוצות, נופר ואני עברנו בין כל הצוותים לוודא שהכל מתנהל כשורה.
הכל עבר בשלום, המדריכים עשו עבודה נפלאה. כמובן הם קיבלו על זה שבחים ממני, הרי אני בן אדם שאוהב לפרגן מה שלא צפוי שאעשה.

הלכתי מוקדם אל המסעדה, פתחתי אותה ואפילו ניקיתי מרוב שעמום והמתנה לאחרים.
" אולי אבשל משהו?" לא לא אחר כך האידיוט הזה יתפוס אותי ויעניש.
" היי, הגעת מוקדם" זה היה שון שחייך לעברי והתקדם לעבר השולחן בו ישבתי.
" כן הוא אמר לי לפתוח היום"
" מוזר הוא תמיד פותח בעצמו"
" יש סיבה מיוחדת?" שאלתי ניסיתי לברר. בדיוק נשלחה לי הודעה.
" צוות יקר, בשל סיבה אישית לא אגיע היום, עומרי יהיה אחראי עליכם, משמרת מהנה" נפתחה קבוצה לכולנו, כולם היו עדים להודעה הזאת מהרגע שנכנסו.
" לפחות יהיה לי קצת שקט" שון התפקע מצחוק.
" את מצחיקה. רוצה לעזור לי בנתיים?" רק אם אני מוכרחה חשבתי לעצמי. הוצאנו את כל המצרכים למנות של היום, שון הלך לכתוב אותן על הלוח וחזר במהרה.
" בואי נתחיל עד שכולם יבואו צריך לפתוח עוד מעט" הנהנתי. זה היה כמו חלום בשבילי, סוף סוף נגעתי בסכין, חתכתי ירקות ואפילו בצל שאני כל כך לא אוהבת לחתוך.
" את חותכת כל כך יפה" פלט מפיו.
" תודה, סבתא שלי לימדה אותי"
" אני צריך שתטעמי מזה צריך להוסיף עוד מלח או שזה מספיק?" למעשה זה היה מלוח מדי.
" תוסיף עוד מים, זה ממש מלוח" לרגע הרגשתי כמו שף אמיתית.
" את יכולה להכין את הבצק לרביולי?" הנהנתי, ידעתי להכין אותו אפילו הסתכלתי על ראיין מכין בצק בקלות מקמח, מים וביצים.
" אני אגלגל אותו במכונה, כל השאר מוכן?" הוא הנהן הכנתי את הבשר למילוי הרביולי. כאשר הסלט שלו והרביולי שהכנתי היו מוכנים התיישבנו מול השולחן וחיכינו לאחרים.
" את מבשלת טוב" אמר תוך כדי אכילת הרביולי שגנב ממני.
" תודה"
" חבל שהוא לא נותן לך לבשל, אני חושבת שאת יכולה להצליח בזה ובגדול"
" עזוב הוא סתם קשוח כנראה שאמשיך להיות שבויה בכלים"
" לא את לא, הזמן יעשה את שלו"
" אם אתה אומר... איך זה יתקדם אם אני כל הזמן רק תקועה בשטיפה ובהגשה?"
" אני יודע שתמצאי את הדרך לבד, אני גרוע בעצות" תודה על שום דבר חשבתי לעצמי בלב כשלמעשה רק חייכתי לעברו, לפתע כל השאר הגיעו.
" יש פה ריח משגע" אמר עדי שלא הפסיק לרחרח.
" הרביולי בשר והסלט מוכנים" אמרתי.
" אתה הכנת את הכל?"
" כן, נעמי עזרה לי"
" טוב לעבודה, כולם לעמדות" אמר עומרי הסו שף. הצטערתי ששון לא סיפר את האמת, אך מצד שני גם הודתי לו הרי מי ירצה לאכול מהידיים שלי? אף אחד לא ייקח ברצינות אוכל מידיה של עובדת זוטרה.
התחלתי לערוך את השולחנות לפני פתיחת המסעדה, בתום העריכה כבר חיכתה לי ערימה עצומה של כלים.
" לעזאזל" קיללתי בשקט על מנת שלא ישמעו והתחלתי לשטוף, השאר הלכו לנוח כאשר סיימו את ההכנות למנות. היום עבר מהר, אפילו את הכלים הספקתי לשטוף עד שהבנים הספיקו להתקלח.
" את סוגרת?" הם שאלו בצוותא.
" כן"
" לילה טוב" נופפו לי באדישות כמה מהם ויצאו, שון יצא כמה דקות אחריהם נופף לי עם כוונה חייך והלך.
" מחר יום חדש" אמרתי לעצמי כאשר נעלתי את הדלת.
" נעמי אני צריך את המפתחות למסעדה, הם אצלך?" קיבלתי הודעה מראיין השחצן.
" כן הם אצלי"
" תפגשי אותי בכתובת הבאה"
" זה כל כך דחוף בשעה הזאת?" הייתה עייפה.
" אחכה לך שם" הוא קבע נתון ופשוט חיכה שאגיע. נתתי לו את המפתחות שלו ושמחתי שהלכתי משם במהירות לכיוון דירת הגג שלי. בדרך אמרתי שלום לקוקו שהיה שמח לראותי ומיד לאחר מכן צנחתי למיטה, בשקט ופשוט נרדמתי.

פרק 12:

לשם שינוי קמתי מוקדם, כשהשמש טרם זרחה לה וישנה רוח קרירה ונעימה שמלטפת. ישבתי מול חלון המטבח והצצתי לעבר. מעט אנשים הסתובבו בחוץ, החלטתי לצאת בעקבותם לריצה. ניצלתי היטב את המצב, התלבשתי ונעלי נעליי ספורט.
מוסיקת הראפ התנגנה באוזניי הבלוטות' שלי כמו ריצת מרתון שאיננה נגרמת. במשך שעה החלטתי לרוץ, לא להפסיק ואולי אוריד מעט את השומנים שהתווצרו לי בבטן התחתונה.
אנשים רצו חלק עם הכיוון איתי חלק כבר סיימו או התחילו בדרך האחרת, נהניתי, התנשפתי עשיתי מעט מתיחות וגם כפיפות בטן כמו שהייתי עושה בצבא ועליתי אל דירת הגג כאשר השמש אמורה לזרוח בכל רגע. אהבתי לצפות בזריחה, לשבת על הספסל של אור וליהנות מהנוף אני חושבת שהפעם אפילו קוקו התרגש לראותי, יתרגש מן הזריחה.
" קוקו! חיכית לי?" הוא נבח בקול.
" בוא ננסה להיות קצת בשקט שהבעלים שלך לא יבוא לצעוק על הרעש שאנחנו עושים" קוקו כנראה הבין משום שהוא רק השמיע קול חרישי שלא היה לי מושג מה הוא אומר. הוא ישב על ידי והסתכל קדימה, הלוואי ויכולתי להבין או לדעת מה הוא חושב עכשיו גם אם הוא כלב, הוא וודאי חכם. ביחס לכלב חולה יש לו הרבה מרץ היום.
" אתה יודע קוקו נחמד שאתה מארח לי חברה"
" אתה יודע שמכאן תראה את הזריחה הכי יפה? כן אל תסכל עליי ככה, גם הספסל נוח, גם הזריחה יפה יש משהו טוב יותר מזה עכשיו?" הבנתי למעשה שאני מדברת עם עצמי, אז החלטתי לא לדבר על מנת שלא יחשבו שאני משוגעת למקרה ומישהו יגיח פתאום.
" תודה שאירחת לי חברה ועכשיו תהיה כלב טוב ותנוח קצת אני אבוא לבקר" ליטפתי אותו בחוזקה ונכנסתי אל תוך הדירה שלי.
תהיתי לפתע מה פרנקו עושה, הרי הוא השתחרר מהצבא לא מזמן ובזמן שאור עדיין בבסיס שלו תהיתי כיצד פרנקו מעביר את זמנו, לא שלחתי הודעה במיוחד לא בשעה הזאת. אחרי הכל אינני יודעת אם הוא טיפוס מקרי או לא, לא רציתי להטריד.
במקום זה הכנתי לי ארוחת בוקר ובישלתי תבשיל בשר לצהריים זה לקח לי את כל הצהריים עד שנאלצתי שוב לצאת לעבודה. מתי לשם שינוי אבוא לעבודה עם מרץ?

" אור מתי אתה מגיע הביתה?" שלחתי לו הודעה ויצאתי לעבודה, קיבלתי ממנו הודעה מיד לאחר שתי דקות בה הוא כתב שמחר בבוקר יחזור. יופי זה זמן מעולה לספר לו על פרנקו, הרי כמה עוד אוכל להסתיר את העובדה הזאת? אני בקושי מסתכלת לו בפנים מרוב בושה.
" תקפוץ לבקר אכין לך משהו טעים" כתבתי חזרה ונכנסתי למכונית היישר לעבודה, המכונית לא עבדה לא ידעתי למה, רק לא מזמן עשיתי טסט והיא גם לא כזאת ישנה שיערתי לעצמי.
" אוטובוס" מלמלתי וחיכיתי בתחנה, היה מעט קריר.
" לעזאזל אני הולכת לאחר"
כשעליתי לאוטובוס התחלתי לספור תחנות, רק עוד שמונה ואז עוד שבע כאשר הגעתי לתחנה המיועדת רצתי בכל כוחי לעברי המסעדה המקוללת של ראיין.
" את מאחרת" הוא עמד מולי בידיים שלובות בעודי מתנשפת במבוכה.
" יש לך ערימת כלים קדימה לעבודה"
" כן שף" לפעמים אני מאחלת שאחד התבשילים יישרף לו או לא יצא רק בגלל שהוא כזה לא מנומס.
" את בסדר?" שאל שון בזמן ששפשפתי סיר שעוד לא הבנתי מתי הספיקו להשתמש בו.
כן כן. סתם בעיות עם המכונית"
" תני לי להחזיר אותך היום, טוב?"
" אני לא רוצה להטריח"
" את לא, אני מבטיח" הנהנתי הכל בכדי שלא יראה את המבוכה שנפלה על פניי, זה מוזר ומרגש בו זמנית שמישהו דואג ככה שאגיע הביתה בשלום.
" המנות לשולחן 7 יצאו?" שמעתי את השף שואל.
" נעמי! עזבי את הכלים צריך אותך היום בהגשה" לשמחתי עזבתי את ערימת הכלים ושמחתי שלא אצטרך לנקות אותה מאוחר יותר. עזרתי למיכל ועומר ועוד כמה מלצרים שטרם הכרתי בהגשה. היה לי ייתרון בדבר אחד, זיכרון טוב.
" זה לשולחן 7, זה לשולחן 5 לא להתבלבל" אמר הסו שף מעולם לא התבלבלתי.
" סליחה?" אחד הלקוחות הצביע, מיד ניגשתי רציתי למצא חן בעיניי השף, על אף שהוא לא סובל אותי במיוחד.
" כן אדוני במה אוכל לעזור?"
" המנה שלי לא הגיעה"
" אני כבר מבררת בשבילך" המנה שלו התעכבה מעט, לבסוף הגשתי לאיש הנחמד את המנה שלו עם קינוח שהשף דחף כפיצוי. זה הצחיק אותי ואפילו חייכתי, ידעתי שהוא הבחין בחיוך אך לא ידעתי כיצד יגיב. הוא לא הגיב, הסתובב והמשיך לערבב את הבשר שעל הגז. הריח הזכיר לי תבשיל של סבתא, תבשיל שהיא הייתה מכינה ברוסיה. כיצד סבתא הייתה קוצצת את הירק יחד עם הבשר, עוד לפני שהייתה מכניסה את הבשר הוא העלה ריח טרי ונעים במיוחד.
....

" היום הצלת את המצב!" שון אמר לי בדרך למכונית שלו.
" אני? ממש לא"
" בחיי נעמי מי היה זוכר כל כך הרבה הזמנות ולאיזה שולחן"
" השף לא בדיוק אמר או החמיא לי על העבודה"
" מי צריך את השף? אני אומר לך!" הוא חידד את משפטו.
" תודה נחמד מצידך" אמרתי ונכנסנו למכונית.
" זה נחמד שיש סוף סוף בחורה במטבח"
" למה את אומר את זה?"
" כי השף ניסה לחפש מישהי אבל אף אחת לא החזיקה מעמד יותר מחודש"
" וכמה זמן השף נתן לי?" הוא צחק משום שקלעתי בדיוק להתערבות שהם עשו עליי בסתר.
" אני לא יודע"
" עכשיו אתה סתם אומר"
" אני רציני הוא פשוט הפסיק את השיחה באותו הרגע... בכל אופן זה נחמד שאת פה"
" גם הבחורות הקודמות רק שטפו כלים?"
" כן אבל הוא אמר להן שזה זמני"
" אתה באמת חושב שהוא ייתן לי לבשל מתישהו?"
" אני בטוח את מבשלת לא רע" זו מחמאה נכון? כן, למעשה זו מחמאה הכי קרובה לדבר הזה שמישהו משבח את האוכל שלי.
המשכנו בנסיעה עד שהתקרבנו לבניין.
" לילה טוב נעמי"
" לילה טוב נסיעה טובה" יצאתי מהמכונית ועליתי למעלה.
" נחמד מצידו" מלמלתי לעצמי והלכתי הביתה לישון ולהתכרבל במיטה בחורף הקר הזה.

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan