כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

אחוזת בקסוואל - פרק 8

"שרה נעמדה לידי. תמשיכי לברוח אנטואלה במקום להתמודד." "תעזבי אותי, חשבתי שאפשר לסמוך עלייך טעיתי." אמרתי באכזבה ובכאב. "חשבתי שאפשר לסמוך עלייך..." אמרה בלעג אכזרי. "רוצה ממחטה לבכות? שאני ינגב לך את הדמעות? " המשיכה להתיז עליי הרס. "אנטואלה הקטנה שלא מסוגלת להתמודד עם כלום, אנטואלה הילדה של אבא, רוצה לקטר עוד קצת? אה?" שרה דחפה אותי.

כפי שאריק אמר מקלחת עשתה לי טוב.
אריק הלך אחרי שהצליח להרגיע אותי ולהכניס אותי למקלחת .
בזמן שהתקלחתי הוא שיחק עם אנה למטה. הודתי לו על כך .

"אנה בואי תורך להתקלח". אנה רצה במעלה המדרגות עד לחדרי. כבר ביקשתי קודם לכן ממדריד שתשים בדירתי כמה בגדים בדיוק למקרים כאלה.
קילחתי את אנה והלבשתי אותה בשמלה בצבע תכלת נייב ובנעלי מרי ג'יין שחורות שהיא כל כך אוהבת. אספתי את שיערה הארוך לקוקו בגומיית בפיון לבנה. אספתי לי ולה ג'קט למקרה שיהיה לנו קר.

יצאנו שנינו יד ביד לכיוון החנייה שבחזית האחוזה. שורה שלמה של מכוניות יוקרה חנו שם, כל אחת מהן גרמה לי להזיל ריר. חיפשתי את הרכב שלי בתוך המקום הזה שצעק כסף וזה לא זה שניתן לפספס את הרכב שלי . הרכב שלי הוא רכב ישן ומתפרק זה לא אוטו זה אוטוטו מתפרק אבל אהבתי זה הדבר היחיד שבאמת שייך לי, זה הדבר היחיד שרשום אליו את השם שלי. העפתי מבט בכל אוסף הרכבים שחנו שם והרכב שלי הוא היחיד שלא היה שם פאק פאק.
"אנטואלה?"
"אלוהים אישה את תורידי לי את הלב." מדריד גיחכה.
"אני רואה שאת רואה שהבוס המטורף שלך נתן לך אוטו חדש." היא הצביעה על הרכב היחיד שחנה ממול השורה, היחיד שהיה בצבע לבד.
"את לא רוצה לבדוק איזה מן הרכבים כאן הוא שלך?" מדריד הרימה גבה. בתוכי קפצתי ותרגשתי אבל לא רציתי להתנהג כמו נערה בת 1ו שמתרגשת.
חטפתי את המפתחות מידה ולחצתי על כפתור הפתיחה. הרכב הלבן צילצל והדלת נפתחה באופן אוטומט לכיוון מעלה. אני כמעט בטוחה שהייתי עם הבעה נייטרלית.
"אנטון אני רואה את הריר שלך, תיסגרי את הפה ותיצאו לפני שהאדון יתחרט."
פניי נאדמו והוסמקו אחזתי באנה ונכנסתי לרכב. שאפתי את הריח פאק אפילו לריח יש רכב של יוקרה עושר אל תישאלו אותי איך אני יודעת פשוט יודעים דברים כאלה.
חגרתי את האנה ונסעתי לכיוון שהשער הרכב טס ובקושי נגעתי בדוושה שיט אני צריכה להיזהר הסתכלתי במראה וראיתיי את אנה מתרגשת שאנחנו יוצאים חייכתי למראה חיוכה השובבי.
הילדה הזו כישפה אותי.
יצאתנו מהאחוזה ונסענו לכיוון המרכז המסחרי. מצאתי חנייה ליד חנות שניקראת "הסוכרייה" אנה למראה השלט המהבהב התרגשה כל כך.
עדיין לא האמנתי שאני הילדה שלא זוכה בכלום נהגתי ברכב כל כך יוקרתי. ליטפתי את מכסה המנוע בהתרגשות. אנה אחזה בידי בחוזקה והצביעה על חנות "הסוכרייה". ממששת את כיסי האחוריי מוודא שהכרטיס עדיין שם. המון סוגים שונים של סוכריות בצבעים שונים מוכרת נחמדה ניגשה אלינו.
"שלום אני אלינור, אתן זקוקות לעזרה?" הרגשתי את מבטה הבוחן חוךף על פניי ועל פניי אנה שלי התאפקתי לא לגרור את אנה מחוץ לחנות.
"לא, תודה רבה לך." חייכתי בנימוס. אחזתי בידה של אנה ושוטטנו בחנות, הרגשתי את מבטם של כול הקונים על גבי זה עשה לי צמרמרות. התלחששיות התחזקו. היה ניראה שאני מפספסת משהו הסתובבתי ובחנתי את מבטם של האנשים שהיו בחנות וכולם הביטו בי ובאנה. אישה עם עגלה של תינוק ניגשה אליי תחושה לא טובה זחלה במורד גבי.
"פעם ראשונה שלך כאן?" עינייה שידרו חמימות אבל אני למדתי לא לסמוך על אנשים נחמדים.
"אל תדאגי זו עיירה קטנה כולם מכירים את כולם." היא הביטה בי מצפה מימני להסביר מה אני עושה. חייכתי חיוך קטן. "זה בסדר, תודה לך." אחזתי בידה של אנה ויצאתי מהחנות לא שמתי לב שעצרתי את נשמתי עד שיצאתי מהחנות. זה החזיר אותי אחורה לתקופה שבה הייתי תלמידה שנה אחרי שאבא שלי נפטר ונהפכנו אני ואימי לעניות כול העיר דיברה על זה ועשו אלינו חרם כי לא היה לנו את היכולת לשלם על המסיבות שהם הולכים, על הבגדים שהם לובשים. אני זוכרת את החברה הכי טובה שלי שהפנתה לי את גבה והפכה להיות האויבת הכי גדולה שלי בתיכון היא מיררה את חיי כל כך שלא פעם שקלתי להתאבד בגללה.

מעבר לכביש אני את בקסטר אוחז בידה של בלונדינית יפייפה ארוכת רגליים, מעיל הפרווה החום מדגיש את עורה הבהיר.
"אבא, אבא." צעקה אנה. הרמתי את אנה וחציתי את הכביש. הלב שלי דפק חזק כל כך.
אני שונאת אותו, אני פשוט שונאת אותו. כל הזעם מהבוקר שהצלחתי להדחיק איים לטביע אותי.
מגיע לך זונה קטנה, את כל כך פתטית. תיראי אותך כל הגברים רואים אותך אובייקט מיני אין בך שום דבר, תיראי מה הוא מעדיף, נשים אמיתיות. גנחתי בכאב. הבטחתי לעצמי לא לבכות מולו. הורדתי את אנה למדרכה והיא רצה אליו.
"אבא, אבא." הוא הסתובב בדיוק לרגע שבו היא זינקה אליו.
תמיד הייתה לי חולשה לגברים רעים, הבטחתי לעצמי אחריי האקס האחרון שלי שאני יותר לעולם לא יצא עם גבר שיכאיב לי ואינה אני עומדת מול הבנאדם ששבור אותי בכל יום עוד קצת.
אני יודעת שהוא לא חייב לי כלום אבל בכל זאת זה כואב לראות איך הוא מחליף אותי באישה שמייצגת את כל הכאב שאני ואימי חווינו מאז שאבי נפטר.

בקסטר הרים את אנה ובידה הקטנות ניסה לאחוז בצווארו ולחבק אותו.
הרגע הזה צובט לי את הלב כי זה מזכיר לי את העובדה שלי אין אבא. הסתכלתי על כל דבר חוץ מאליהם, כל העיר עצרה אנשים יצאו מרכבים כדי לצפות, נשים יצאו מהחניות כדי להסתכל אפילו הכלבים הפסיקו לנבוח והביטו. הצמרמורת טיפסה יותר חזק.
מה יש לאנשים האלה הם לא יודעים שזה לא מנומס להסתכל ככה? גילגלתי עיניים והבטתי בריצפה. "סליחה, מצטערת על חוסר הנימוס שלי. אני איימי." היא הושיטה יד משוחה בלק אדום בוהק. "זה ב... בסדר, אני אמ.. אנטואלה." אמרתי בגמגום. אל תאשימו אותי לא ציפתי שגברת לק אדום תהיה נחמדה ותכיר בנכחותי כשהבוס שלי לא עושה את זה.
"מה התוכניות שלכן." תמיד כל כך ענייני וחזור מטרה. גילגלתי עיניים. "לאכול וללכת לפארק."
בקסטר בחן אותי מכף רגל ועד ראש הוא לא שם על חוסר הנוחות שלי והמשיך ללטוש בי מבטים. "הבנתי. תלכו גם לקניון לא יזיק לך מלתחה חדשה." אם לא הייתי כל כך פגועה הלסת לי הייתה נופלת. חשקתי שיניים "מה הבעיה במה שאני לובשת?" מבטי נדד בין איימי לבקסטר. איימי הביטה בי ברחמים שממש רציתי לדחוף לה אותם לתוך ... בחנתי את הלבוש שלי שמלה שחורה עם כיס קטן בקדמת החזה ונעליי מוקסיון לבנות.
"זו לא בקשה זו דרישה." מבטו לא סב ממבטי. עייני התמלאו בלחלוחיות. "תקני על הדרך מכשיר טלפון." האווירה נעשתה בבת אחת למתוחה. "אין מכשיר טלפון?" שאלה בהלם.
לא יכולתי להיות עוד דקה במחיצתם. "בואי אנה, בואי נלך לפארק." התעלמתי מהשאלה שלה. בקסטר נישק את אנה והוריד אותה על רגלייה.
"ביי ביי אבא." קפאתי, בקסטר קפא. הוא הביט בי ואני בו עיניו חזרו לאנה. "מה אמרת מתוקה?" שאל בהתרגשות. אנה חייכה בביישנות שלא אופיינית לה כי בדרך כלל היא מאוד בטוחה בעצמה. "ביי ביי אבא." אמרה שוב הפעם בקול חלש. בקסטר הניף אותה באוויר וחיבק אותה חזק.
"ילדה שלי, אוי אלוהים." הוא נישק אותה בכל פינה מפנייה ואנה המתוקה צחקה לאור גילוי החיבה שלו. "איך הצלחת? איך עשית את זה? מי לימד אותך?" הוא תקף אותה בשאלות.
"אני לא מאמין, אני פשוט לא מאמין." אמר בגאווה גדולה.
בקסטר הביט בי בחיוך גדול ומסנוור. הוא סחף אותי לחיבוק שרק יכולתי לחלום עליו.
בקסטר מעולם לא היה איש של חיוכים וחיבוקים אצלו זה לא היה דבר של מה בכך.
הוא אחז בסנטרי והפתיע אותי בנשיקה מסוכן על השפתיים היינו במין ריקוד אירוטי של תן וקח, זו לא סתם נשיקה זו נשיקה שמשאירה טעונה, זו נשיקה שמעולם לא חוויתי מגבר מלאה בגאווה, בהכרת תודה, בערכה ובתשוקה סמויה. לפני שהצלחתי לעצור את עצמי גנחתי באושר אחזתי בחולצתו והעמקתי את הנשיקה. אני כבר לא זוכרת למה כעסתי ולמה התעצבנתי אליו. זה היה אסור זה היה ממכר ובעיקר מסוכן. שמעתי אי שם מישהו משתעל ולפני שהבנתי מה קורה בקסטר אחז בי בעיניים קרועות. "אלוהים אישה את עוד תחזירי אותי לימי התיכון פאק, כמעט גמרתי על עצמי." לחש מול שפתיי הייתי שקועה בעולם הקטן לנו באופוריה שאפפה אותנו, שקועה בסיפור אהבה שחלמתי מאז היותי ילדה בת 5. "אבא, אבא." התרחקתי מעט והזה היה כמעט בלתי אפרי לנשום במחציתו נגעתי בקצות אצבעותיי בשפתיים שלפני שנייה עשו אהבה טהורה עם שפתיו.
אנה אחזה בראשו של בקסטר ונשיקה את שפתיו והשמיעה קול מוגזם של נשיקה.
"אוי כוכבת שלי גם את רוצה נשיקה?" אנה הנהנה במרץ. ראשו של בקסטר נפל אחורנית בצחוק רם. "אלוהים אתן עוד תסרסו אותי." בקסטר הביט בעיניי ופעם ראשונה אני לא רואה את הכאב שתמיד מרצד בעיניו רק שעשוע ואהבה ענקית הלוואי שהיה יכול להביט בי באותו אופן שהוא מביט בביתו בשלווה ובאהבה.

"אל תשכחי לקנות מה שאמרתי לך." דברי פגעו בי כמו אגרוף בבטן מזכירים לי מול מי אני נמצאת. הבטתי בו כמעט לא מאמינה שזה הגבר שלפני שנייה טרף אותי כאילו אני מקור החמצן היחיד שלו. מה דפוק בי, למה אני תמיד נופלת על הגברים האלה, מה לא בסדר בי.
בקסטר העמיד את אנה על רגליה לא לפני שנתן לה נשיקה אחרונה על שפתייה.
אחזתי באנה והלכנו לעבר הפארק שהיה מאחורי המרכז.
משום מה אני לא מופתעת מהגבר הזה הוא מבלבל אותי בחום קור הזה שלו, במשחק המעוות הזה שלו. לפני רגע הייתי האישה הכי הכי... ועכשיו אני הכי הכי...
"אנטואלה."
"אההה, אלוהים מה קורה לך? את מנסה להוריד כמה שנים מהחיים פאק..."
"ואו מי שהיא כאן במצב רוח קרבי אני מבינה."
"לכי לעזאזל שרה."
"מה קורה לך?" הרמתי את ראשי עיניי מלאות בלחלוחיות שאני מנסה להחניק.
"שיט ילדה את בוכה?"
חיבקתי את שרה חזק שהשיבה לו באותו מטבע, נתתי להכול לרדת לא יכולתי יותר להחניק את זה. "את בסדר? מה קרה? אנטואלה את מדאיגה אותי." היא ניסתה למשוך אותי מהחיבוק.
"אני יענה לך על הכל עוד מעט אבל בבקשה אל תעזבי אותי עדיין."
אנה משכה בשמלתי גבותיה מכווצות ועינייה העלו דמעות התנתקתי משרה.
"היי למה את בוכה." אמרתי באף סתום. אנה הצביעה עליי. "אל תבכי בגללי ילדונת טיפשונת אני סתם אישה רגישה מידי." אנה חיבקה את הצווארי ונישקה את שני עיניי.
"קטנטונת מיוחדת שלי." הרמתי את אנה שהניחה את ראשה על כתפיי וחיבקה אותי חזק.
"לאן הולכים?" שאלה שרה בדאגה.
"לפארק הבטחתי לאנה." אני מסבירה ומנשקת את צווארה.
הילדונת הזו רגישה בכל כך הרבה תחומים. הגענו לפארק שהיה יחסית די מלא.
הורדתי את אנה. "אנה הגענו לפארק עכשיו הגיע הזמן להשאיר את כל הרגשות השליליות בחוץ ולחבק חזק חזק את הרגשות החיוביות, מוכנה?" אנה הנהנה בראשה.
"כשאני יספור עד שלושה שנינו נחייך ונשכח מהכל, 1, 2, 3, " אנה צחקה ורצה למתקני הפארק.

"עכשיו ספרי לי הכל." לחצה שרה.
"אני לא יודעת מאיפה להתחיל.." התיישבנו באחד הספסלים הפנויים שהשקיפו בדיוק היכן שאנה שיחקה.
"תתחילי מתחלה."
" אוקיי.. "
סיפרתי לאנה הכל מההתחלה על כל מה שקרה בני לבין בקסטר, מה שקרה ביני לבין אריק. מה שקרה במועדון בין אריק ולבקסטר. סיפרתי לה איך תמיד הוא חם וקר איתי, לרגע אני מרגישה על ידו אהובה ולרגע אחד אחד זרה. אני מספרת לה הכל ולא פוסחת על כלום.
אני מפחדת שאנה תקבל את הרושם הלא נכון ותחשוב שאני רוצה אותו בגלל הכסף אבל למרות זאת אני ממשיכה אני חייבת לשתף מישהו אחרת אני יתפוצץ אני לא פו חברות אני פו לבד חוץ מהעובדות של האחוזה אני לא מכירה כאן אף אחד היחיד שאני מרגישה בנוח לדבר איתו זה אריק אבל אני בספק אם הוא יהיה מסוגל להקשיב לדיבורים על בקסטר גם ככה רוב הזמן הם נראים כאילו הם רוצים להרוג את אחד השני. " וזהו נימאס לי שהוא תמיד משפיל אותי ליד אנשים חייתי עם גבר כזה וברחתי אני לא מעוניינת לקיים עוד יחסים הרסנים שבהם תמיד בסוף אני זו שיוצאת הכי הרבה מופסדת. נימאס לי את מבינה אני בת 25 וכל מה שאני מכירה בזוגיות זה כאב וסבל אני ... אני לא רוצה להיות איתו אבל הבעיה מתחילה כשהוא מתחיל להיות נחמד אז אני שוכחת מכל הרע ובדרך כלל אני מאשימה את עצמי שאני מוציאה מימנו צדדים כאלה רעים למרות שעמוק בפנים אני יודעת שזה לא נכון..." שתיקה מתוחה שררה בנינו אבל המון זמן לא הרגשתי קלילה, הרגשתי שהסלע הענקי שאליו הייתי כבולה הצטמק ונהפך להיות קטן וקטן עד נעלם. כשהייתי עם ג'ון לא שמתי לב כיצד הוא מרחיק אותי מאנשים, לא שמתי לב שאין כבר אף אחד בחיי עד שכבר נהיה מאוחר. אני כועסת על עצמי שנתתי לו לסובב אותי על האצבע הקטנה שלו, אני כועסת על עצמי שהרחקתי מימני אנשים שאהבו אותי ודאגו לי. אני כל יום חיה עם הרס העצום שג'ון השאיר בחיי ובכל יום אני מנסה לתקן קצת אני מקווה שאני יגיע ליום שבו אני סולחת לעצמי. מאז אותה תקופה רעה לא הייתה בחיי חברה אחת שיכולתי לפרוק ולהתפרק לצידה, לא הייתה לי כתף להישען אליה הייתה לי את אימי אך מאז אותו יום מחורבן שאבי נפטר אימי נהפכה מאישה חזקה ואמיצה לקליפת אדם שהמטרה היחידה שלה בחיים זה לשרוד ולנסות להוציא אותי בלא פגע רוב הזמן היא הייתה מצליחה אך היו ימים שהיא ששכחה כיצד להיות אימא ומכריחה אותי לנעול הכל בקופסה ולהתקדם הלאה.
תמיד הצטערתי שאין אחות או אח שיכולנו להישען אחד על השני.
"השארת אותי ללא מילים ושתדעי שזה לא קורה הרבה." הרגשתי את מבטה עליי כשבעודי מחפשת את אנה בפארק לשמחתי אנה מצאה שני חברות לשחק איתן.
"מה את רוצה אנטואלה?" שאלה שרה באסרטיביות, הסתכלתי על שרה בבלבול.
"מה את רוצה מהחיים, מעצמך, מהבן זוג, מהעבודה? מה הציפיות שלך, מה החלומות שלך?"
"אני לא יודעת."
"בולשיט ואת יודעת זה, שאלתי שאלה אנטואלה, מה את רוצה, מה אנטואלה בת ה 5 רצתה? מה אנטואלה בת ה 12 רצתה?"
"אני לא יודעת." הדגשתי.
"בולשיט בולשיט בולשיט אנטואלה, את יודעת בדיוק מה את רוצה אבל את מפחדת, מה עוצר אותך, ממה מפחדת אנטואלה הקטנה? אה?" תקפה שרה.
"שרה אני לא יודעת על מה את מדברת, אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי."
"זה החרא שאת מאכילה את עצמך בכל לילה? נשענת על חוסר הידע שלך מאשימה את כל העולם בבעיות שלך במקום להתמודד איתם?" לעגה שרה. הסמקתי בבושה כי היא קלעה בדיוק למטרה הכי כואבת שלי.
"מה קרה אנטואלה הקטנה? רוצה לשים בעוד משהו את האבא המת שלך?" אמרה בחיקוי דוחה שלי. "מה הבעיה שלך שרה, לא סיפרתי לך כדי שתתקפי אותי ככה או תעליבי אותי." עכשיו הצטערתי שסיפרתי לה, הייתי צריכה לשתוק ולסבול גם עם זה היה עושה אותי חולה. עמדתי על הרגליים התכוונתי ללכת ולהשאיר את היום הדוחה הזה מאחורי. הבטן התהפכה מכאב וצער.
"שרה נעמדה לידי. תמשיכי לברוח אנטואלה במקום להתמודד."
"תעזבי אותי, חשבתי שאפשר לסמוך עלייך טעיתי." אמרתי באכזבה ובכאב.
"חשבתי שאפשר לסמוך עלייך..." אמרה בלעג אכזרי.
"רוצה ממחטה לבכות? שאני ינגב לך את הדמעות? " המשיכה להתיז עליי הרס.
"אנטואלה הקטנה שלא מסוגלת להמודד עם כלום, אנטואלה הילדה של אבא, רוצה לקטר עוד קצת? אה?" שרה דחפה אותי.
"מה הבעיה שלך? למה את מתנהגת ככה?" אמרתי בכעס.
"כי ככה צריך להתנהג לילדות קטנות שלא מסוגלת לחשוב בעצמן." שרה הרימה גבה וחייכה בשטניות ודחפה אותי שוב.
"שלא תעיזי לגעת בי." אמרתי בעלבון. "ואל תתנשאי מעליי זה שאת יותר טובה מימני."
"או או כמה שאני יותר טובה ממך אני לעולם לא יתן לגבר להשפיל אותי או לרדות בי לי לעומתך יש עמוד שדרה ואני מסוגלת לעמוד על שלי. "
כמה אימהות הסתכלו עלינו למרות שהרגשתי אלף עיניים עליי ואור זרקורים מעל ראשי.
"תפסיקי." התזתי.
לשמחתי אנה הייתה שקועה בחברות החדשות שלה ולא שמה לב למתרחש כאן, למרות שאני יודעת שיש לאנה חוש שישי בנוגע לאנשים ועוד מעט היא תחוש שמשהו כאן לא בסדר.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

?????_???? .. עקוב אחר ?????_????
שמור סיפור
ספרים מאת ?????_???? .. ?????_???? ..
שבויה בעבר מימי היא נערה שמחביאה יותר מידי סודות בתיבת פנדורה שלה,
היא נחטפה בגיל ארבע עשרה ושוחררת מעבדות לחירות בעזרת השוטרת מולי.
מימי שרוצה להתנקם בכל מי שפגע בה ובחברה שלה ג'סיקה יוצאת למסע נקמה ובדרך שבה היא סללה היא מעולם לא ציפתה להתאהב בגבר מפוקפק.
אנטוניו שביום הוא מרצה ובערב איש עסקים מגלב שאחד מהעסקאות שלו הצליח להימלט.
שניהם מחביאים יותר מידי סודות האם אהבה שלהם תצליח למרות כל השקרים והסודות?
האם היא תצליח לנקום את נקמתה?
היא כבר לא פוחדת, היא כבר לא עצובה היא חיכתה ליום הזה יותר מידי זמן.
השקט הזה כבר לא מפחיד אותה.
מימי נחטפה בגיל ארבע עשרה ושוחררת מעבדות לחירות בעזרת השוטרת מולי.
מימי שרוצה להתנקם בכל מי שפגע בה ובחברתה הטובה . יוצאת למסע נקמה ובדרך שבה היא סללה היא מעולם לא ציפתה להתאהב בגבר מפוקפק.
אנטוניו שביום הוא מרצה ובערב איש עסקים מגלה שאחד מהעסקאות שלו הצליח להימלט.
שניהם מחביאים יותר מידי סודות, האם אהבה שלהם תצליח למרות כל השקרים והסודות?
האם היא תצליח לנקום את נקמתה?
לפרטים נוספים
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
היי עבר חודש מאז הפעם האחרונה שפירסמת פרק...
הגב
דווח
guest
שלמות שלי מתי הפרק הבא?
הגב
דווח
guest
כל כמה זמן את מפרסמת פרק?
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מסתורין
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
Smells Like Teen Spirit
Smells Like Teen Spirit
מאת: Sophia Rose
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
זה בסדר שזה ככה
זה בסדר שזה ככה
מאת: חיים רק פעם אחת
זונת הכפר 18++ פרק ג
זונת הכפר 18++ פרק ג
מאת: שבע סישולדי
בגיל 26 נשבר לך הלב
בגיל 26 נשבר לך הלב
מאת: Koko R
אז למה הדמעות?
אז למה הדמעות?
מאת: חיים רק פעם אחת
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D