כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

חבקי אותי חזק פרק 7

" הרבה בנות היו מקנאות בך עכשיו" " לקנא בי? על מה?" " שאת יושבת איתי"

נכנסו לדירה שלי, הרגשתי כאילו הכרתי אותו כל חיי הוא סרק את הבית ונכנס בצעדים זעירים.
" תרצה לשתות משהו?"
" לא, תודה" לא ידעתי איך להתחיל את הצעד, בכל זאת עבר זמן.
נעלתי את הדלת ונכנסתי למטבח לשתות מים. כאשר הנחתי את הכוס ראיתי אותו מסתכל עליי.
" נראה כאילו אתה מרגיש לא בנוח"
" זה מה שרציתי להגיד עלייך"
" אני בסדר" סיננתי והלכתי את רוקי.
" גם אני בסדר" התקרב אליי נגע בכוס שאחזתי בה, היד שלו הייתה גדולה ובהירה הוא הסתכל לי בעיניים לקח נשימה קטנה ונישק אותי בלהט. לא ידעתי עליו הרבה, לא ידעתי בכלל מי הוא אבל הרשיתי לעצמי לנשק אותו, הרשיתי לעצמי לתת לו לגעת בי. הוא הושיב אותי על השיש ולא הפסיק, הורדתי לו את החולצה לעזאזל הוא חייב להיראות טוב? מחיתי לעצמי בראש.
" בוא לחדר" סימנתי לו, קפצתי מהשיש לרצפה וגררתי אותו איתי. עוד לפני שהספקתי להיכנס הוא השעין אותי על הדלת והטריף בנשיקות, ניסיתי לנשום ובעיקר ליהנות מהרגע.
בעבר הייתי חושבת שזה מביך להיות עם מישהו ככה סתם, לחשוף את גופי בפניו. היום הבנתי שאני לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד.
הוא גוחן מעליי, בוהה בי לוודא שאני בסדר ואז ממשיך.
בסיום שכבנו אחד על יד השני מנסים להסדיר את הנשימה שלנו, ככה פרקדנית על המיטה.
" את בסדר, נכון?" שאל והסתכל על הקיר.
" כן ואתה?"
" טוב מאוד" חייכתי.
" אתה יכול לעשות מקלחת אם אתה רוצה"
" אני חושב שאלך" כנראה פתאום רציתי עוד ממנו ולא סתם משהו מזדמן אולי גם קצת יחס.
" טוב" לא אמרתי שום דבר.
ליוויתי אותו עד לדלת ונכנסתי להתקלח, המועקה שאפפה אותי גרמה לי לדמוע ולתת לדמעות שלי להיעלם בתוך המים הנוטפים עליי.

לפעמים אני חושבת שאלוהים ברא הרבה דברים בחיים, בין היתר גם אותי ולעיתים הוא גורם לי לחשוב שהחיים שלי בנויים בצורה שבה הוא רוצה שהם יהיו למה אני מתכוונת בכך? בצורה פחות טובה או בדרך שהכל אבל הכל יראה נגדי.
אפילו הכלים שאני שוטפת עכשיו צוחקים לי בפנים, רציתי שזה יסתיים שהיום יסתיים ואלך הביתה.
" נעמי! קדימה תזדרזי אין מקום בכיור מרוב כלים!" השף תפס אותי חולמת בהקיץ, שנאתי את הצעקות שלו, שנאתי שהוא מרשה לעצמו להיות גס רוח עם העובדים שלו.
" כן שף" אמרתי ברוגע שלא מאפיינת אותי בזמן שנלחמתי עם כתם שלא ירד מהצלחת הפרחונית הזו. עיניו לא משו ממני, הוא עשה בכוונה, הסתכל לראות כיצד אני מנקה כמובן שניסיתי להעלים עין, אך ההתנהגות שלו עלתה לי על העצבים. שתקתי, ספגתי את זה מבפנים והמשכתי לשטוף את הכלים הארורים האלה. סוף היום כולם הלכו הביתה למעט השף המעצבן שעדיין סידר את הכלים במקום.
" חשבתי שאת יותר זריזה, בכל אופן כשתסיימי כאן אל תשכחי לנעול אני הולך" תהיתי מאין הוא מוכר לי עדיין לא עליתי על זה.
" כן שף" החמצתי פנים על "המחמאה" שהרעיף עליי והמשכתי לשטוף.
הדלת נטרקה חזק, הצעדים שלו היו גדולים מזל שהוא הלך יכולתי עכשיו לזמזם שיר שאני אוהבת בשקט.
אור פתאום התקשר, עניתי רק כי אני לבד עכשיו.
" מה אור?"
" את תמיד עונה ככה לטלפון?"
" לא, אני פשוט בעבודה באמצע כלים... משהו דחוף?"
" יום שישי מה את עושה?"
" עובדת" אפילו את ארוחת השישי עם המשפחה ביטלתי, עניתי במהירות ושטפתי את הצלחת האחרונה שלי.
" חוץ מזה?"
" מניחה שאלך לנוח"
" מתי את מסיימת בשישי?"
" בעשר"
" מעולה, תבואי אליי כשתסיימי"
" קרה משהו?"
" לא שום דבר, ההורים שלי רוצים להודות לך על שאת תמיד מאכילה אותי"
" שטויות, אבוא אם אתה מתעקש" הסרתי את הסינר מגופי ושמתי אותו במקום.
" עשר זה לא מאוחר?"
" לא, ההורים שלי באים בתשע אין לך מה לדאוג"
" בסדר, אז סגרנו"
" מעולה, תתלבשי נורמלי" מה רע בלבוש שלי? חשבתי לתומי אבל לא העזתי להגיד כלום.
" בסדר נתראה" אמרתי מבלי לשאול מדוע הוא ער בשעה לא שפויה שכזו.
סגרתי את האורות, נעלתי את המקום ויצאתי. רציתי עוד לילה בצל פרנקו אבל וויתרתי הרגליים שלי לא תיפקדו, לעזאזל כל כך כואבות לי הרגליים רציתי עיסוי טוב ללא עלות, עיסוי שיעורר לי את הרגליים.
שעות התקפלתי במיטה, לא נרדמתי נדודי השינה פקדו אותי.
' לעזאזל נעמי כבר שתיים בלילה תירדמי כבר!' גערתי בעצמי.
לא הצלחתי להירדם, לפחות הכאבים ברגליים עברו. החלטתי לעשות סיבוב במכונית ואולי לעצור בתחנת דלק ולקנות לעצמי משהו לסרט שתיכננתי לראות בשביל להירדם.
הכביש היה חשוך כשעליתי למכונית, היו מכוניות בודדות שנסעו כשהגעתי לתחנת הדלק הזבן כלל לא הישיר מבט, אלא ציפה שאבוא אליו ככה בפיג'מה שלי עם מזומן ולהיפטר ממני כי אני לא מעניינת אותו, בעצם אף לקוח לא מעניין הוא מעדיף להיתקע מול מסך הטלפון מאשר לשרת אנשים. בצדק, אני לא שופטת, בימינו אנשים פחות רוצים לעבוד ויותר לנוח.
קניתי גלידה, שילמתי לזבן שהקליד את הסכום והלכתי.
ביציאה פניי נתקלו בפרנקו שבדיוק נפתחה בשבילו הדלת האוטומטית.
" אתה!" אמרתי בקול שהסגיר אותי. הוא היה לבד, לבוש בחולצת טריקו ומכנסיים שחורים.
" נעמי, נכון?" הנהנתי.
" גם לך יש נדודי שינה?"
" האמת שהייתי באמצע מסיבה אבל חתכתי" מסיבה? יש חתיכים?
" הבנתי לא נורא" היה לו מבט רעב כמו שלי, דמיינתי כבר כיצד אנחנו מפשיטים אחד את השני.
" את הולכת לצפות בסרט?" הצביע על הגלידה.
" כן, אני לא נרדמת"
" סרט זה טוב" שמעתי את ההיסוס שלו במשפט.
" למה שלא נדלג על הפתיח הזה ונגיע ישר לעניינים?"
הוא צחק, והינה זה קרה שוב ששנינו תחת אותה המיטה, ללא רגשות, ללא אהבה בוחרים לספק את עצמנו במגע, רק מגע שיביא לנו נחמה. הפעם הוא נשאר עד הבוקר ואז תירץ שעליו ללכת, ככה עברו הימים בהם פרנקו היה בא כל לילה למיטתי עד שיום שישי הגיע, יום שכל כך רציתי שלא יגיע בגלל האירוע הגדול שיש במסעדה, מה שאומר כמות גדולה של כלים.
השף הטרחן עם המראה היפה טרטר אותי להביא בכל פעם משהו אחר מהמזווה, נמאס לי שייקח בעצמו! קיטרתי לעצמי.
" קדימה יותר מהר!" האיץ בי מרחוק בזמן שסחבתי איתי כל כך הרבה דברים בידיים, הכל נפל לי כשהגעתי אליו.
" נו באמת את לא יודעת להשתמש בידיים שלך? תראי מה עשית!" שון בא לעזרתי ועזר לי לאסוף את הכל מהרצפה.
" את בסדר?" שאל תוך כדי.
" כן אני בסדר" אמרתי באיפוק וחזרתי לכלים. היה ריח כל כך טוב, זה גרם לי להיות רעבה על אף שכבר אכלתי.
היה רעש של כלים, של שמן רותח על הגז והרבה רעש של אנשים. תמיד רציתי לבשל, תמיד ידעתי איך אך לא הייתה לי ההזדמנות הזאת מעולם, עכשיו אני כל כך קרובה לחלום היחיד שלי אבל זה לא קורה. לשם שינוי סיימתי את הכלים הרבה לפני ההתארגנות של כולם הביתה, בהיתי באוכל שנשאר והתגריתי. 'לא נורא את עוד מעט תאכלי' אמרתי לעצמי, רק עוד מעט.

" סיימת לעבוד?" אור שלח הודעה.
" כן"
" יופי אני מחכה לך, אני מביא חבר טוב מקווה שזה בסדר"
" חבר טוב? לא ידעתי שיש לך כאלה" הוא מעולם לא סיפר שיש לו חברים, חשבתי אני היחידה.
" אחד מהבסיס שהשתחרר לא מזמן, טוב בואי כבר" השיב לי במהרה.
" כבר יוצאת" כתבתי בחזרה והנחתי את הסינר הלבן במקום.
" נעמי!" שמעתי את השף קורא לי.
" אני צריך שתישארי איתי" איתך? למה מגיע לי העונש הזה?
" כן שף" אמרתי בלית ברירה, אור אני מצטערת תצטרך לחכות לי.
" אני רוצה שתקלפי אותם, אשלם לך כפול על הזמן"

" אור אני נאלצת לוותר צץ איזה משהו"
" בסדר, בפעם הבאה" הוא וויתר עליי די מהר.

השף הביא שק תפוחי אדמה ענק, נפלה לי הלסת.
" את כל זה?" שאלתי בתדהמה.
" כן, קדימה" למה דווקא אותי בחרת? אתה לא חושב שעבדתי מספיק בגלל זה העונש?
" כן שף" התחלתי לקלף את תפוחי האדמה, הוא קילף יחד איתי והשקט הזה כמעט גמר עליי.
" למה דווקא אני?"
" אני לא מבין את לא מרוצה? "
" לא, היו לי תוכניות אחרות"
" הרבה בנות היו מקנאות בך עכשיו"
" לקנא בי? על מה?"
" שאת יושבת איתי"
" אין לי ברירה"
" זה פוגע בגאווה שלי המילים שלך! וחוץ מזה אני משלם לך על זה"
" לא חשבת להתריא אותי לפני? אתה חושב שיש לי רק את העבודה שלי בחיים?" הרמתי כמעט את קולי.
" אני לא מבין גם כשנותנים לך את מקטרת? חשבתי את שקטה ועושה כל מה שאומרים לך" כעסתי. לא הגבתי רציתי שייחתך מתפוחי האדמה האלו.
" למה את שותקת?"
" לא משנה מה אגיד לך לך אתה תנצח בכל זאת"
" תגידי אני מת לשמוע"
" אתה מעניש אותי כי בעינייך לא עשיתי כלום? רק הייתי על תקן השוטפת?"
"כן, את לא כזאת מיוחדת ומועדפת עליי. לאחרים הין תוכניות... את לא יודעת לקלף?" הסתכל על תפוח אדמה מקרוב. התעצבנתי, עזבתי את תפוח האדמה החצי מקולף והמשכתי להסתכל עליו בכעס.
" אתה חושב שזה קל לשטוף כל כך הרבה צלחות וכוסות ואלוהים יודע עוד מה היה?"
" כן, זה יותר פשוט מלבשל"
" אז בוא נראה אותך מתחלף איתי יום אחד! מה הבעיה לקנות מדיח?"
" בחיים לא הייתי מתחלף איתך, קדימה תמשיכי לעבוד" עשה לי תנועות של קדימה תזיזי את עצמך. המשכתי עד שסיימנו לקלף את כל השק.
" אני כבר חוזר" העיניים שלי בקושי מחזיקות מעמד.

" קומי! זה לא בית מלון!" הרגשתי נדנוד חזק, לאחר שקמתי הבנתי היכן אני נמצאת.
" מה השעה?"
" שתיים וחצי" אמר חזרתי לישון.
" קדימה קומי! אני צריך לסגור, זה לא בית מלון" העיר אותי בכוח.
אוי לעזאזל אני כל כך עייפה, היה לי קר הלכתי לכיוון המכונית וגם זה בקושי.
" תישני טוב שלא תירדמי לי בעבודה מחר" חתיכת שמוק! המילה עמדה לי על קצה הלשון, אבל התאפקתי. פתאום התעוררתי מעצבים והלכתי הביתה.

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
ליאם קורן
ליאם קורן
מוכשרת בטירוף
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
אהבתי את נעמייי
היא מהממת
והשף?
הוא עושה לה בכוונה?!
לדעתי בסוף היא והשף יהיו ביחד
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
חחחח הוא עושה לה בכוונה? לא, זה האופי שלו.
תודה❤
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 45
צרות של עשירים פרק 45
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 36
צרות של עשירים פרק 36
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
גיל 22
גיל 22
מאת: השם שלי הוא ..
לך לעזאזל..
לך לעזאזל..
מאת: הבחורה הראשונה
רגע של געגוע
רגע של געגוע
מאת: R. Jenkins
מאוהבת
מאוהבת
מאת: רויטל טויטו
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה