כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

תקועה- פרק 39

על הרצפה

"לחיים!" נועה מעבירה לי שוט נוסף. אני חושבת שזה הרביעי, אבל יכול להיות שהתבלבלתי בספירה לפני כמה שוטים. "לחיי תום!" היא צועקת וכולם מריעים אחריה. אני מורידה את השוט למרות שהגרון שלי מרגיש כאילו הוא עולה באש ואדי החום משתלטים על כל הסביבה.
"עוד אחד?" היא שואלת אותי, מאיפה היא הביאה עוד כוסית? יש לה כוחות על?
"נועה, נראה לי שנעמה שתתה מספיק." שחר לוקח ממנה את השוט.
"איזה שטויות. אני צריכה שמונה רק בשביל להתעורר." היא צוחקת והוא מחייך בחוסר נוחות.
"אני חושב שיש לה פחות ניסיון ממך בתחום הזה."
"לא רק בתחום הזה!" אני מתחילה לצחקק עם עצמי.
"את רואה? היא כבר מתחילה לדבר שטויות."
"הממ... אולי אתה צודק." היא בוחנת אותי כמה רגעים ואני מנסה להקליד לתום הודעה, למרות שהוא ממש שם מולי, מדבר עם אחת הבנות מהשכבה שלו. היא יפה. ממש יפה. פאק.
"אני אקח את זה. עדיף לא לסמס כששיכורים." היא לוקחת לי את הפלאפון ואני מתחילה למלמל כמו תינוק שלקחו לו את הצעצוע. זה מה שתמרה הייתה עושה אם היא הייתה פה, אבל היא סימסה לי לפני כמה שוטים שההורים שלה שוב רבו ואבא שלה עזב את הבית (זה קרה יותר מדי פעמים בעבר, הוא תמיד חוזר בסוף).
"מתי אנחנו הולכים לרקוד? אני רוצה לרקוד!" אני אומרת בקול יותר מדי חזק והחברים של תום מתחילים להסתכל עליי. כן, רושם ראשוני מוצלח כבר לא יהיה פה, אז למה שלא אעשה מעצמי צחוק?
"את צודקת. אם אני אשב עוד דקה אחת בבית אבות הזה אני אשתגע." היא מהנהנת ומסמנת למלצרית שנרצה חשבון.
"נועה, אנשים עדיין לא סיימו לאכול." שחר אומר לה.
"נו, באמת. שון, מיכאל, לא אמרתם שאתם בדיאטת דלת פחמימות או משהו?" היא מצביעה על הפיצות שיש מול שני חברים של תום מהצבא. "לא מפתיע שהיא לא ממש עובדת." שניהם מחליפים מבט ועוזבים את האוכל.
"ומיכל, כולנו יודעים שזאת לא ארוחת הערב הראשונה שלך היום. נראה לי ששבענו, לא?" היא מחייכת והבחורה המסכנה נחנקת באמצע ביס, שגם אותו היא יורקת. וואו, אני בוהה בצלחת הריקה שלי ומודה לאלוהים שגמרתי את המנה בפחות מחמש דקות ואני לא צריכה לסבול את העינוי הזה.
"תום, נראה לי שדי מיצינו פה." נועה קוראת לו מהצד השני של השולחן. הוא שקוע עמוק בשיחה עם... דנה? נראה לי שככה קוראים לה, אז חולפים כמה רגעים לפני שהוא עונה.
"לגמרי מיצינו." הוא אומר ומסתכל עליי. אני לא יודעת מה הוא חושב שהוא עושה. אבל זה עובד. אני מתחרטת על השוט שלקחתי ועל השוט שלא לקחתי בו זמנית.

אנחנו מגיעים לבליזרד אחרי נסיעה ארוכה מדי. אני חושבת שאני עומדת להקיא, או ליפול. כנראה שניהם, אבל לא בטוח באיזה סדר.
"נעמה, את בסדר?" שחר מחזיק אותי לפני שאני עושה לעצמי בושות גדולות יותר (אם זה בכלל אפשרי)
"אני חושבת שאני צריכה מים."
"אוקיי. אני על זה." הוא אומר ואני מנסה למצוא מקום לשבת בו. איך זה הגיוני שיש כל-כך מעט כיסאות? הרי המוני שיכורים פוקדים את המקום הזה מדי ערב. שיכורים שהעולם שלהם מסתובב ויהיה ממש נחמד לעצור אותו עכשיו. אני מחליטה להתיישב על הרצפה, כי זה נראה הגיוני.
"איכס, נעמה, קומי משם." נועה והחברות שלה עומדות מסביבי. הן תמיד כל-כך גבוהות?
"די נוח לי פה." אני עונה והיא מתכופפת אליי. "את קולטת איזה מביך זה? תחשבי על תום."
"אני לא חושבת שאני מטרידה אותו יותר מדי כרגע." אני עונה ורואה אותו שותה עם כל החברים שלו, בכלל לא מעיף מבט לכיוון שלי. הדנה הזאת צוחקת מכל מילה שהוא אומר כאילו היא קהל בסיטקום גרוע. כמה נואשת היא יכולה להיות?
"קומי." היא מושיטה לי את היד שלה.
"לא." כשאני מסרבת היא מרימה אותי בכוח.
"פאק, את חזקה." אני עונה, באמת מתרשמת.
"בלט מגיל 8 יעשה לך את זה." היא אומרת בדיוק כששחר מגיע עם המים.
"יופי, קחי תשתי את זה." היא מצווה ואני מצייתת. "שחר, אני לוקחת אותה לשירותים. תגיד לתום שיוציא את הראש מהתחת ויבוא לעזור לחברה שלו אם הוא רוצה שתישאר לו אחת עד מחר."

"את שתית יותר ממני, איך את לא..." אני אומרת בזמן שהיא מושכת אותי לשירותים.
"מחוקה כמוך? צריך הרבה יותר מקצת טקילה בשביל שאני אגיע למצב הזה."
"מה זה אומר?"
"נראה לי ששתינו יודעות מה זה אומר." היא מחייכת ועושה תנועה שאני לא מבינה עם האף.
"ס... מים?" המילים שלי נמתחות כמו מסטיק.
"את באמת חמודה." היא צוחקת.
"שחר יודע?"
"מה?"
"שאת..."
"אני לא עושה את זה הרבה."
"אוקיי." אני מסמיקה, אין לי מושג למה היא מתכוונת ב'הרבה'.
"אתן, לכו." היא אומרת לשתי הבנות שמסדרות את השיער מול הכיור בשירותים.
"סליחה?!" אחת מהן אומרת.
"את חירשת או משהו? תזוזו מכאן. גם ככה שום דבר לא יעזור לאסון טבע שיש לכן על הראש עכשיו." היא מחייכת את החיוך הכי מכני שראיתי על פנים של מישהו, כמעט כמו בובה שהקימו לתחייה.
"מי את חושבת שאת? חצופה!" השנייה אומרת.
"אני רק אומרת את האמת."
"בת של... !" זה מרגיש כאילו הראשונה הולכת להרביץ לה ואני מנסה להבין איך מיום שהיה אמור להיות מדהים הגעתי למצב הזה? אני הולכת להשתתף בקטטה הראשונה שלי, והיא תהיה בשירותים מגעילים של מועדון, כשאני שיכורה.
"עזבי, ולריה. היא לא שווה את זה." השנייה מחזיקה את החברה שלה במקום ואני מודה לאלוהים כי הנשק היחיד שהייתי יכולה להשתמש בו הוא הקיא ממקודם.
"הייתי מפוצצת בנות כמוך בבית ספר, דפוקה." הראשונה, ולריה, אומרת ונותנת לנועה דחיפה עם הכתף בזמן שהן יוצאות.

"נועה, את משוגעת? הן יכלו להרוג אותנו! ראית את הגודל שלהן?"
"הממ?" היא אומרת ומוציאה אודם מהתיק שלה.
"מה עובר עלייך?"
"מה? רק אמרתי את מה שהן כבר יודעות. והן הלכו, לא?"
"פאק..."
"תשטפי פנים, את נראית נורא." היא אומרת לי ואני לא יכולה לעכל את הקלות שבה היא מבטלת את כל מה שקרה כאן.
"נו? למה את מחכה?"
"אני..."
"נעמה, הבנות האלה הן בדיוק ההגדרה לכלב נובח לא נושך. הן לא היו עושות לך כלום."
"איך את יכולת להיות בטוחה?"
"כי אני יודעת לזהות חוסר ביטחון כשהוא עומד לי מול הפרצוף." זה מרגיש כמו עקיצה.
"שיהיה." אני אומרת ופותחת את הברז, המים מרגישים מדהים על הפנים היותר מדי יבשות שלי.
"נו, מרגישה יותר טוב?" היא שואלת בזמן שהיא מתקנת את האיפור.
"כן." אני מודה.
"יופי, נעמה, אני באמת חושבת שיש לך פוטנציאל."
"פוטנציאל?"
"אני רוצה שנהיה חברות. כבר אמרתי לך את זה. אני אפילו מוכנה להעלים עין מהתקרית עם שחר, ותאמיני לי, זה לא פשוט. אבל את צריכה להפסיק לפחד."
"לפחד?"
"את נכנסת לחדר לבושה בשמלה שתגרום אפילו לי לקנא, אבל כל שפת הגוף שלך משדרת חרדה. את נותנת לכולם לדרוך עלייך. למען השם, את ליטרלי ישבת על הרצפה. זה עבר את שלב המטפורה והגיע לשלב המביך."
"מה אני אמורה לעשות?"
"דבר ראשון, לא לתת לבחורות כמו דנה ללטף את היד של חבר שלך."
"היא ליטפה לו את היד?" נועה מבטלת את הדברים שלי וממשיכה.
"דבר שני, להתנהג כאילו את הדבר הכי טוב שקרה לתום."
"זה לא ממש אני..."
"דבר שלישי, לצאת מאזור הנוחות שלך! לא את? נראה לך שפשוט נולדים עם ביטחון? ברור שלא. ביטחון זה דבר שלוקחים. ואת יודעת מה גיליתי בחיים האלה? שרוב האנשים פשוט יתנו לך אותו, כי הם סובלים מאותה הבעיה. אם מישהו מתנהג כאילו הוא יותר טוב מהם, זה מספיק כדי שהם יאמינו לזה."
"אוקיי..."
"קחי." היא מושיטה לי את האודם.
"אדום זה לא ממש הצבע שלי..."
"יופי." היא בוהה בי בלי למצמץ עד שאני שמה את האודם.
"עכשיו אנחנו הולכות לרקוד ולהנות, כי אנחנו הדבר הכי טוב שקרה למקום הזה."
"ירדת מהפסים."
"הפסים זה מקום משעמם להיות בו. את תראי." היא לוקחת לי את היד ומושכת אותי החוצה.
הבחורה שאיתי עכשיו והבחורה שבכתה מולי באמבטיה הן שני אנשים שונים לחלוטין.

מהר מאוד אנחנו מצטרפות לכל החבורה שלה, והן מפנות לנו מקום בכזאת טבעיות שזה מפחיד.
המוזיקה שקודם הרגישה לי רועשת מדי פתאום משתלבת עם פעימות הלב שלי באופן מושלם.
"יערה, ראית את שחר?" נועה שואלת את אחת החברות שלה בזמן שהיא רוקדת. אני לא חושבת שאני רוקדת רע, אבל כשאני רואה את נועה רוקדת אני מרגישה כמו מקל מטאטא שעומד ברוח.
"מאחורייך." היא עונה לה בדיוק כששחר נצמד לנועה מאחורה. חולפות דקות בודדות עד שאני מרגישה שלהסתכל עליהם רוקדים ביחד זאת חדירה לרגע שלא אמור להיות לו קהל.
"הם תמיד ככה?" אני לוחשת ליערה.
"שני אלה? כן. מתרגלים לזה בסוף." היא עונה לי וגוררת אותי ביחד עם שאר החברות של נועה למקום מרוחק יותר.
"אז איפה החבר שלך?" אחת מהן שואלת אותי.
"כן, החלפתם בכלל מילה הערב?"
"הוא בטח כאן איפשהו." אני עונה ומנסה להעמיד פנים שלא שמעתי את השאלה הבאה שלהן (נפרדתם? ) בגלל המוזיקה. בזמן שאני רוקדת אני סורקת את המועדון ולא רואה אותו באף מקום.
"אני הולכת להביא לי משהו לשתות." אני אומרת אחרי שאני מוותרת על החיפוש. הן מושכות בכתפיים כאילו הקיום שלי הוא לא יותר ממטרד ואני הולכת לכיוון הבר.

"היי, סליחה, אפשר מים?" אני שואלת אבל הבקשה שלי נהדפת בין שאר הבקשות לאלכוהול.
"מים? מישהו?" אני מנפנפת בשטר של 20 שקל וזה לא עוזר.
"מים? בבקשה?" אני מנסה שוב.
"מישהו יכול להביא לחברה שלי מים?" אני מרגישה יד מסביב לכתף שלי וקופאת. הברמן כנראה קיבל בחזרה את יכולת השמיעה כי הוא מושיט לי בקבוק מים קרים.
"תודה." אני אומרת ומסתובבת כדי לראות את רועי.
"יכולתי להסתדר לבד." אני פותחת את הבקבוק ומשאירה את היד שלו מאחור.
"זה לא היה נראה ככה." הוא סוגר את המרחק בינינו. "חוץ מזה, רק עשיתי טובה לתום."
"איזה חבר טוב אתה."
"חבר יותר טוב ממנו, עם איך שהוא נטש אותך הלילה."
"הוא לא נטש אותי." אני אומרת וזה נשמע יותר כמו שאלה.
"מעניין, לא ראיתי אותו כאן איתך." הוא אומר ולא נותן לי לענות. "תאמיני לי, אני לא מבין איך הוא יכול להשאיר אותך דקה לבד כשאת נראית ככה." הוא מחייך את החיוך שלו, שממבט ראשון נראה לי יפה, אבל עכשיו הבנתי שהוא חלול לחלוטין. העיניים שלו לא עוזבות את השפתיים שלי ואני מתה לקחת מפית ולנגב אותן מהצבע הזה.
"מה שתגיד."
"אבל תום שלנו אוהב לשתות. לפעמים הוא לא ממש יודע להפסיק, אז אל תכעסי עליו." תום? אוהב לשתות? הוא מדבר על מישהו אחר כנראה.
"אני אף פעם לא כועסת." אני מנסה ללכת ממנו אבל הוא לא עוזב אותי.
"זה פשוט די עצוב."
"עצוב?"
"שבאת לכאן היום בשבילו, וברגע שהוא רואה את החברים שלו הוא שוכח שאת קיימת."
"זה לא נכון."
"אם את אומרת." כל מילה שאני מחליפה עם הדפוק הזה שורפת לי פיוז במוח.
"אני מבינה מה המשחק שלך." אני דוחפת לו לידיים את המים.
"משחק?"
"כן, לגרום לי להרגיש קטנה וחסרת ביטחון, וזה באמת עצוב."
"אני..."
"הרי ברור לכולנו שזאת הדרך היחידה לגרום למישהי לטעות ולהתפשר עליך... כי איך לומר את זה בעדינות? אתה די מעפן." אני תופסת את הביצים שלו עד שהפרצוף שלו מתעוות מכאב. "תחייך מותק, זה כל האקשן שתקבל הלילה." אני עוזבת אותן במכה אחת.
"כלבה מטורפת..." הוא מסנן לעברי.
"כבר קראו לי בשמות גרועים יותר."

הלוואי שיכולתי להגיד שאני מרגישה יותר טוב אחרי השיחה הזאת, אבל אני לא. אולי הוא צודק. תום מרגיש לי הכי נכון כשזה רק שנינו, אבל ברגע שמכניסים עוד אנשים לתמונה... בין אם זה המשפחה שלו או החברים, אני הופכת לדמות משנה בסרט שהגעתי אליו בטעות.
מה אם אני רוצה לצאת?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה 17 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Lee B
Lee B
היי חברים, בגלל שהייתי חולה והייתה לי נסיעה משפחתית לא הספקתי לכתוב... אני מקווה להוציא את הפרק עד סוף השבוע הבא ואפילו לפני (:
הגב
דווח
2 אהבתי
Danit A
Danit A
מקווה שאת מרגישה טוב יותר , מחכה לפרק חדש♡♡
הגב
דווח
עולמי לוי
עולמי לוי
קלילל שמחכההה
הגב
דווח
טען עוד 23 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
זה לא סוף העולם
זה לא סוף העולם
מאת: שיר פיליבה
זה לא סוף העולם
זה לא סוף העולם
מאת: שיר פיליבה
זה לא סוף העולם
זה לא סוף העולם
מאת: שיר פיליבה
Strike 3 you out
Strike 3 you out
מאת: Life is a game you win some you lose some
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D