כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

מנהרת התנים פרק 8

תהנו!

מכל מקום שברקת ניסתה להציץ, בבית המלון עצמו שבו היא שהתה עם חוטפיה היה סגור ונעול מכל המקומות שהיא חשבה על לברוח מהם ולמצוא היכן תהילה נמצאת.

היא חייבת לדעת איך לצאת מהמקום השמור הזה, מה היא תעשה כדי להסיח את דעתם של החוטפים?

והכי חשוב לקחת את תהילה כדי למהר לצאת מהעיר המסוכנת הזאת שאליה הן לא היו אמורות והיו מסכנות את עצמן לחינם.

ככל שהשעות חלפו, כך חולשתה של תהילה גוברת.

" נו, אני ממתין להחלטה . תביאי לנו את התליון או לא?"

החוטף צחק וספר את הדקות עד שתהילה תואיל בטובה לתת לו את התליון של חצי השמש שקשורה לשקיעה שבה היא הופכת להיות חצי תן, חצי בן אדם.

" לא, לא אתן לכם שום תליון. " סירבה תהילה.

" אל תגרמי לי לאבד את סבלנותי, גברת צעירה. הזמן מתקתק בשעון ואת לא מקיימת את החלק שלך בהסכם בינינו." ענה החוטף בעצבנות והיכה בידו על כסאה כדי לגרום לה להילחץ טיפה.

" ממילא אני רוצה לדעת איפה אתם מחזיקים את ברקת, איפה?" שאלה בחוסר סבלנות שניכר על פניה היטב.

" תני לי בבקשה את התליון עם חצי השמש . גם ככה את מושכת את הזמן שלי, קדימה!" ענה החוטף השני ופקד על תהילה שתביא לו את התליון כדי שהוא ישחרר את ברקת. תהילה הביאה לו את התליון שעל צווארה וחשבה שהיא הולכת מכאן ביחד עם ברקת.

אבל אז החוטפים החליטו ביניהם שהם הולכים לירות באחת משתיהן, הוא לקח את תהילה כדי שהיא תראה את ברקת בפעם האחרונה לפני שהוא הולך להרוג אותה.

" אל תהרוג אותה, בבקשה!" תהילה התחננה ונעמדה על כפות רגליה כדי לבקש שלא יפגעו בברקת, אלא בה.

תהילה עמדה מול ברקת, והיא לא יכלה להביט אליה מפני שהפחיד אותה לראות איך יורים בה.

" יש מילה אחרונה לתהילה לפני שאנחנו יורים בך?" הוא אמר ואז צחק.

ברקת הביטה בו במבט סולד ורק ייחלה שמישהו יבוא לחלץ אותן משם.

פתאום הן שמעו קול יריות מבחוץ ונבהלו כי חשבו שעוד רגע הן עומדות למות.

" תוריד את הידיים מהן, אחרת אני יורה!" אמר הבחור בעל העיניים שבא לקראת ברקת כדי לפתוח את שלשלאות הברזל בעזרת המפתח.

" את בסדר, ילדה?" שאל בתוקף, דאגה אמיתית הופיעה בפניו במיוחד כלפיה.

" עכשיו כן," היא אמרה עם חיוך על הפנים וניגשה לבדוק מה עם תהילה.

" כמעט חשבתי שהולכים לירות בך!" אמרה תהילה בבהלה ודמעות עמדו בעינייה.

" אני בסדר עכשיו ." ברקת הרגיעה אותה עם מבטה האדיש וניסתה לומר לתהילה שהסיוט הגיע לסיומו.

" וואי איך פחדתי. את לא מתארת לעצמך עד כמה." ענתה תהילה כאילו נראה שהיא נרגעה קצת אחרי הטראומה שהיא עברה עם ברקת.

בדיוק אז ההתראה הופעלה בכל המסדרון והחוטפים ראו את ברקת ואת תהילה על גבי המסך שנראה דרך המצלמה הנסתרת.

" תעצרו עכשיו, אני חייב לקחת את ברקת איתי!" הוא צרח מרוב עצבים.

ברקת ותהילה החליפו מבטים ביניהן וברקת קיבלה החלטה ללכת עם החוטפים.

תהילה נעמדה במקומה והיא לא ידעה שהאיש שהציל אותן, מצלם אותה בסתר.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אביטל סיאני עקוב אחר אביטל
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
בדרך - טרמפ למצפה רמון
בדרך - טרמפ למצפה רמון
מאת: בן זקונים
מתק שפתייך
מתק שפתייך
מאת: A MEN WITH A SOUL
הדמיין המפותח שלי
הדמיין המפותח שלי
מאת: Linoy Zriker
אמת שלא נוגעת
אמת שלא נוגעת
מאת: שיר כרמל
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה