כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

להילחם בשבילו- פרק 106

שיחה לא צפויה עם מי ששמר על זכות השתיקה בימים האחרונים

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109110. להילחם בשבילו- פרק 110111. להילחם בשבילו- פרק 111112. להילחם בשבילו- פרק 112

פרק 106: המרגיע הלא צפוי

ליאם עוצר ליד המעליות וממתין לאחת שתעלה אותנו חזרה לחדר. הוא משלב את ידיו ומרים את עיניו אל הצג שמראה שכרגע אין מעלית פנויה. "את בסדר?" הוא שואל כשהוא רואה שהבעת הפנים שלי חתומה. לפחות הדמעות נרגעו.
"סתם, לא רוצה לחזור. נראה לי שכבר הבנת את זה." אני אוספת את אחד מבקבוקי המים ולוגמת ממנו. לא אכפת לי אם הוא שלי או של ליאם וכמו שזה נראה גם לליאם לא אכפת, כי הוא לוקח את הבקבוק השני. הוא מרוקן אותו בכמה לגימות ומשליך לפח שניצב ממש לידו.
"אני אקנה לנו עוד בקבוקי מים כשתהיי בבדיקה. גם שלך עומד להיגמר." הוא חוזר לאחוז בידיות הכיסא כשדלתות המעלית נפתחות וגורר אותי ואותו פנימה. "את מפחדת מהבדיקה?" הוא מעביר יד אחת בשיער שלי כשאנחנו ממתינים שהמעלית תתמלא באנשים שאחרינו. אין שקט בבניין הזה, ללא ספק.
אני מוצאת את עצמי לוחשת, "זה בטח כואב." אני לא רוצה למשוך את תשומת הלב של שתי הנשים המבוגרות שעומדות ממש צמוד אלי. מרגיש לי שהן בוחנות אותי, בטח תוהות איך הגעתי למצב שאני על כיסא גלגלים, ולכן אני משפילה את המבט אל הרגליים שלי. אני עם המכנסיים המכוערים של בית החולים שמחליפים עכשיו את הכותונת המזעזעת. ליאם הביא לי מהדירה גם נעלי בית וגם זוג סניקרס. אני נועלת את הסניקרס כעת עם גרביים ארוכים שלא קשורים לנעליים בכלל. ואם כבר בכלל, אי אפשר להיות אופנתי במראה הזה שלי. אני כבר מניחה שניתקע במעלית לנצח כשהיא מועילה בטובה להיפתח.
"יש צהריים עד שתיים," אומרת הפקידה בקבלה לליאם או לי כשאנחנו עוברים ליד הדלפק.
"את רעבה? לא נראה לי." ליאם לא נעצר הפעם. הוא כבר מכניס אותי אל תוך החדר ועוזר לי להתיישב חזרה על המיטה, ככה שהוא הסיק על דעת עצמו שאני לא, גם אם הייתי כן. אני לא מחפשת וגם לא רוצה לריב איתו, אבל כן הייתי חשה מעט הקלה אם היה זוכר שהוא צריך לשאול אותי ולתת לי לענות. זה מזכיר לי את השיחה שלנו במסעדה אחרי הסיור בגבול. אני לא מאמינה שהוא היה לפני פחות משבועיים. הזמן כאן מרגיש לי כמו נצח. אז אמרתי לו שאני צריכה להיות המרכז ועכשיו אני צריכה להיות פי כמה. ליאם מעיר אותי מהמחשבות כששואל שוב אם אני בסדר. לפחות זה.
אני מהנהנת ושוכבת על הגב. "עייפות מרב שאני לא עושה כלום."
"אני אגיד לאחות שאת כאן. כבר חוזר." הוא מניח את הז'קט שלו על אחד מהכיסאות ויוצא.
אני נאנחת ועוברת לבהות בתקרה. משום מה האוזניים שלי לא קולטות שום רעש נוסף בחדר. שרון שוב הלכה? אני מקנאה בה שהיא מסוגלת ללכת. אני מקווה שתוך כמה ימים אני גם אוכל לעשות את הפעולה הבסיסית הזו בלי להתכופף ישר מהכאבים. ואם כבר כאבים, הם חזרו להיות חזקים לכמה שעות כשהוציאו לי את התפרים באותו הערב. אחרי בכי בלתי פוסק שגם ליאם וגם אמא לא הצליחו לעצור, איכשהו נרדמתי. התעוררתי בבוקר כששמעתי את אמא אומרת לאבא שהכאב לא אמור לגרום לי סבל שכזה וככל הנראה המערכת החיסונית שלי נפגעה. העדפתי לנסות לישון מאשר לשמוע עוד והצלחתי. שיחה נוספת של ההורים העירה אותי מחדש והפיחה את הלחץ שנמנם אצלי בגלל הכאבים שתפסו את מקומו.
"דניאלה, די כבר. מה נותן לך הלחץ הזה חוץ מיותר אי וודאות? את גם מדביקה את עופרי בהתנהגות שלך. אל תעשו את זה," אבא מסנן בעצבנות.
תעשו? לעשות מה? על מי הוא מדבר בכלל? מבין השאלות דבר אחד כן בטוח: אמא כן מדביקה אותי בלחץ שלה.
"לסגור אולם לברית זה משהו שאי אפשר לעשות מהיום למחר במקום שמירי ואני רוצות. גם לתינוק אין עוד שם, כמו שאמרתי לך בדרך. אני לא מבינה למה לפחות על שם הם לא מחליטים כבר." אמא נשמעת חסרת סבלנות בעודה קמה ככל הנראה. יש צליל צורם אוזניים של כיסא נגרר.
"אתן לא צריכות בכלל לחשוב על זה עכשיו. עזבי את זה. שתיכן תעזבו. עשיתן מספיק עם החתונה לא חתונה שלהם. התערבתן שם מעל ומעבר." אבא נשמע עדיין כועס וחוזר על עצמו כשאומר שוב במילים אחרות, "כל הדברים האלה מלחיצים את עופרי. היא בשלבי החלמה. היא עוד לא השתחררה, למען השם. היא עוד לא עברה למלונית להמשך השיקום אפילו. היא בשלב הראשון בתוך כל זה. תני לדברים לקרות בקצב שלה ושל ליאם."
אני מרגישה איך הבטן שלי מתהפכת מהר מאוד ואיך הסלט והלחם, שאכלתי מעט מהם, עולים לי לגרון. יוצא לי שיעול חריף שגורם לי לפתוח עיניים. אמא אכן על הרגליים ומתקרבת אלי. אבא נשאר במקום שלו על הקיר שליד הדלת, איפה שליאם בדרך כלל עומד כשאני עוברת בדיקה כזו או אחרת.
"את בסדר?" אמא שואלת ומניחה את ידה על המצח שלי. "אין לך חום יותר. יופי."
"אני חושבת שכן." אני מנסה להתרומם ומגלה שאבא מתחמק מהמבט שלי. יכול להיות שהוא מרגיש ששמעתי את השיחה?
"אנחנו נוסעים עוד מעט להביא את נועה הביתה מסבתא. היא לא יכולה להפסיד יותר מדי לימודים. את רוצה לדבר עם ליאם?" אמא כבר עם הנייד שלוף ומוכן בידה.
"איפה הוא?" הקול שלי מאוד צרוד.
אבא מדבר לראשונה איתי ומשיב, "הוא הלך לרוץ, להתקלח, לנוח קצת בדירה ומשם לסהר. יום רביעי היום הרי." הוא מציץ בשעונו. "הוא צריך להיות עכשיו בדרך אליה."
"הוא היה לידך, צמוד אלייך, כל היממה הזו כשסבלת מכאבים. תתני לו קצת מרחב. טוב שהוא הלך לנוח בדירה ולא פה." אמא עדיין עם התיק עליה. אני כמובן שואלת אותה למה וזוכה לתשובה, "אני חייבת קפה. אני יורדת לקנות לעצמי אחד ובאה עוד מעט. עוד חצי שעה נצא לדרך, בסדר?"
אבא מהנהן ודי מובן לי שאמא דיברה אליו. אני לא יוצאת לשום דרך. אני בקושי יוצאת מהחדר. אולי אני אבקש מליאם שנצא בלילה לגינה שוב? הוא לא אמור להתנגד לכך.
כשאנחנו לבד בחדר, אני משערת שאבא יישאר לעמוד כמו איזה פסל, אבל הוא עובר לשבת בכיסא המרוחק מבין השניים תוך כדי שהוא נושם עמוק. "תני לי לנחש, שמעת את השיחה של אמא שלך ושלי." מספיק הנהון שלי כדי שננהל שיחה שבחיים לא חשבתי שיצא לי לנהל עם אבא שלי.

"קשה לא להבין אותך ולמה את בתוך התקפי חרדה שכאלה עם מה שאמא משדרת. אני רואה שבעצם היא הגורם שמלחיץ אותך ולא משנה כמה אני אדבר איתה, זה לא ישתנה." אבא נאנח. "היא עושה את זה מדאגה. אל תטעי, עופרי. זה נטו דאגה והבנה שהיא לא יכולה לשלוט בך או בחיים שלך יותר. את אדם בוגר ואני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל את אמא בעצמך."
"אז מה אתה אומר בעצם?" אני מושיטה יד אל בקבוק המים הענקי שליאם הביא במהלך הלילה ומחפשת כוס כשאני מסובבת את הצוואר אל השידה הקטנה. אבא מסמן לי שאניח לכך ומוצא הכוסות במקום שאכן לא בהישג ידי בסוף השידה.
הוא מוזג גם לו כוס מים. "שתתחילי לקחת במינון את מה שאמא אומרת. היא כן רואה השתדלות ושינוי אצל ליאם. גם אני רואה, אי אפשר שלא לראות. הוא עצר את החיים שלו בשבילך ועשה את מה שמצופה ממנו." אבא מרים את העיניים אלי. "זאת הדרך היחידה שלך להתמודד הכל. להראות שאת שומעת, אולי גם מקשיבה, ולא לקחת את זה הלאה איתך. אמא היא רעש רקע בדיוק כמו אמא של ליאם ועוד הרבה אנשים שיש להם דעות משלהם. כרגע את יודעת מה העדיפות הראשונה, נכון? זה התינוק שלך וליאם. שניהם. יש לך משפחה משלך." חיוך קל מופיע על פניו.
"מה?" אני כמובן לא מצליחה להבין אותו.
"אמרתי כבר. אני לא מאמין לזה שאת אמא. אני מסתכל על התינוק שלך ולא קולט שזה הנכד שלי." הוא מניח את הכוס על השידה.
"היו לך כמעט תשעה חודשים להתכונן לרגע הזה." אני לא מצליחה להידבק בחיוך שלו, לעומת הלחץ של אמא, אם אשווה.
"זה גם נכון. היה סביבך וסביב ליאם כל כך הרבה בזמן הזה ש... נו, את יודעת." אבא מרצין תוך שניות. "יחד עם זאת, בחיים לא ראיתי את אמא שלך מתנהגת ככה כמו בימים האחרונים. יודעת מה, אולי אפילו בשנה הספציפית הזו, אם אני מחבר דברים."
"מה זאת אומרת?" אני מנסה להזדקף כאשר אני מרגישה תחושה מוזרה בישבן וברגליים. אני מצליחה רק בניסיון השלישי שלי ממש להגיע למצב של חצי שכיבה חצי ישיבה.
עכשיו אבא נראה ברור יותר כשמשיב, "אמא לא חשבה שתוך שנתיים בלבד החיים שלך יגיעו למצב כזה קיצוני."
אני מרימה גבה וכשאבא לא ממשיך לדבר אני שואלת, "להתחתן וללדת זה קיצוני?"
"אל תיתממי. זה לא רק החתונה והתינוק, זה מה שנקרא מעבר. להתחשב בעופרי שהכרנו, את יודעת בעצמך שכן." הוא מציץ מעבר לכתפו, ואני מבינה מיד שהוא מעדיף לא להגיד את הדברים האלה בנוכחות אמא. "את לא דמיינת את עצמך בתוך החיים שאת נמצאת בהם היום, נכון? את לא חשבת בכלל שתפתחי לעולם שלם שרחוק שנות אור מהזוגיות שהייתה לך עם יובל-"
אני קוטעת אותו כשהשם של יובל עולה. "רציתי את אותו הדבר איתו. את מה שיש לי עם ליאם. ככל שהזמן הזה שאתם כולכם מדברים עליו עובר, אני מבינה שאת ליאם אני אוהבת יותר. אמרת מעבר? זה מעבר לאהבה. פתאום מובן לי למה מאחלים למצוא את החצי השני. הוא באמת כזה."
"עם יובל הדברים היו יותר מתונים, זה מה שאני אומר. אם את אומרת שבטוח הייתם מתחתנים, אז היה סדר לדברים." אבא מסתבך במילים שלו ומזכיר לי את ליאם. "הכוונה שלי היא שהנישואים שלך ושל יובל היו ככל הנראה מסודרים יותר ולא תחת לחץ כי יש תינוק בדרך." את סוף המשפט הוא אומר בלחישה ומסתכל שוב על הדלת.
"אמא צריכה לחזור בכל רגע." אני מבינה כבר את פשר ההתנהגות שלו.
אבא מהנהן. "כן. ועדיף שלא תשמע. ניסיתי להרגיע אותה בשבוע האחרון, אבל זה לא אפשרי. רק אתמול באמת עם החזרה שלה לשגרה משהו השתנה. אולי זאת ההבנה שאת לא בסכנה. היא ראתה אותך שוכבת פה על המיטה, נאנקת מכאבים בגלל הורדת התפרים ואת ליאם יושב צמוד אלייך על קצה המיטה, מלטף אותך ומנגב לך את הדמעות. לא ראית שהיא לא התפרצה פנימה? דברים מתחילים לחלחל."
"אז אם נסכם את השיחה, אתה אומר לשנות את המינון?" אני שואלת ובדיוק אמא מופיעה עם שקית מאפים וכוס קפה בידה.
"איזה מינון? מה קרה? בוא, מיכאל. הבאתי לך בורקסים וקפה לדרך. יש פקקים." היא עוברת להסתכל עלי. "עופרי, אנחנו כבר נתראה בחדר שלך במלונית."
אני לרגע לא מבינה על מה היא מדברת. "מה?" כמובן שהשאלה שלי בהתאם.
"יש חדר פנוי ואפשר להעביר אותך כבר הערב. ליאם יעשה את זה כשיחזור. אולי נקפוץ עוד הלילה, נראה מה יהיה עם נועה." אמא מושיטה לאבא את הכוס.
אבא קם, לוקח גם את שקית המאפים והולך אחרי אמא אל הדלת. הוא מסתובב לשבריר שנייה לכיוון שלי, קורץ אלי ויוצא החוצה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
פרק מהמםםם ואופטימי!!! לגמרי כיף לשמוע את אבא שלה ולקבל קצת פרופורציות בכל הכאוס הזה...
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
תודה לך! כן, ללא ספק יש שינוי לא קטן עם ההצגה של הדמות של האבא
הגב
דווח
guest
פרק מקסים!
הגב
דווח
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 112
להילחם בשבילו- פרק 112
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 66
יש לי הכל- פרק 66
מאת: שלכת כותבת מהלב
מתח
אנחנו לא זוג
אנחנו לא זוג
מאת: שקד מיכאל
הסיפור שלי.
הסיפור שלי.
מאת: •Our scratches | השריטות שלנו•
כועסת
כועסת
מאת: Shirel Ben-Or
זה התחיל בהודעה באחת בלילה, ונגמר באהבה אסורה
זה התחיל בהודעה באחת בלילה, ונגמר באהבה אסורה
מאת: Miss Writer
סיפורים אחרונים
זה לא סוף העולם
זה לא סוף העולם
מאת: שיר פיליבה
זה לא סוף העולם
זה לא סוף העולם
מאת: שיר פיליבה
זה לא סוף העולם
זה לא סוף העולם
מאת: שיר פיליבה
Strike 3 you out
Strike 3 you out
מאת: Life is a game you win some you lose some
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan