כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

יש רגעים

(5) אתה חסר. ובכל פעם שהמוח מבין את המשמעות של זה הלב מאבד את הכוח שלו ומחסיר פעימה מתוך כאב.

יש רגעים שאני מדמיינת לעצמי מה היה קורה אם הייתי מחליטה להצטרף אליך באותו ערב, ללכת לחתונה ההיא.
אני בטוחה שהיו כמה הרמות גבה, הלם, אולי אפילו שיברון לב. כי כזה אתה, אחד ששובר את הלבבות של הבנות סביבך בכל פעם שאתה רק מהדק את הלסת שלך.
אולי היו לנו הרבה ריבים, חיכוכים כאלה, גיצים שעפים באוויר מרוב עצבים.
בעיקר כי גדלנו בסביבה אחרת ואנחנו בעלי אמונה שונה. אבל הקרבה בינינו אולי הייתה מצליחה לגשר מעל כל אלה.
יכול להיות שאני גם סתם בונה לי תסריטים ובעצם היינו מבינים מוקדם מהצפוי שאין לזוגיות הזאת עתיד, היינו מפרקים את הכל עוד לפני שהתחלנו...
ככה זה, עכבר העיר ועכבר הכפר לא תמיד יכולים לחיות בשלום באותו הבית.

יש מידי פעם גם רגעים שאני מוצאת את עצמי מפנטזת עליך למרות שאני עם בחור אחר. חווה דרכו את המגע שלך על העור שלי ומתפללת שאולי גם אתה, ברגעים מסויימים, מרגיש כמוני.
חלפו להן כבר 5 שנים מאז הפעם האחרונה שהתראינו, עברנו שנינו דרך רצינית ועם זאת עדיין לא ארוכה מספיק בשביל שהגעגוע יהפוך לנוסטלגיה שאפשר להתרפק עליה בחיוך חלומי.
הקורס ההוא מזמן הפך להיסטוריה עבורי, גם עבורך אני מאמינה. הוא באמת היה רק "רגע" אחד מתוך כל חיי ועדיין, בצורה קסומה הצליח להשפיע כל כך הרבה על החיים שלי, הבחירות שאני עושה מאז וההעדפות שלי. אם במודע או שלא.

השבוע ההוא שהיינו ביחד אחרי הקורס היה השבוע היפה בחיי, מלא מסתורין ובחידות. היה קשה לפענח אותך לפעמים. לא תמיד היית ישיר איתי ועד שהבנתי שאתה מתחיל איתי כבר היה כמעט מאוחר מידי לשנינו.
שבוע שנגמר בפרידה הקשה של חיי, כן, גם אחרי שהייתי 5 שנים במערכת יחסים, הפרידה ממנה הייתה יותר קלה מהפרידה ממך.
כי הפרידה ממך הייתה מלווה בתחושה של פספוס גדול, הזדמנות שלא תחזור יותר לעולם.
הפרידות האחרות היו מלוות בתחושת מיצוי והכרה, כן, הכרתי במערכות היחסים ההן. אבל מערכת היחסים איתך מעולם לא קיבלה הכרה על ידי אף פייסבוק של אף אחד מאיתנו, לא קיבלה הכרה על ידי החברים, גם לא הטובים ביותר.
כי גם אלו לא ידעו שאתה קיים בחיי ואני קיימת בחייך.

היחידים שאולי שמו לב היו החברים הזמניים מהקורס שאותו עברנו. אבל הם היו חברים זמניים שנמצאים שם רק בשביל להוות תחרות ועניין. אלה לא היו ממש חברים לחיים.
לא כמוך.
מדהים עד כמה שהמדינה הזאת קטנה ועדיין לא נתקלתי בך במקרה, גם אחרי 5 שנים.
כל הזמן הזה, כל תחנת אוטובוס שאני עוברת וכל רמזור שאני עוצרת בו, אני מרימה את המבט ומחפשת את הפנים שלך, אבל אתה לא נמצא שם. אתה חסר.
ובכל פעם שהמוח מבין את המשמעות של זה הלב מאבד את הכוח שלו ומחסיר פעימה מתוך כאב.
ואולי הגזמתי עם התיאור של האבל, מעולם לא התגברתי על הפרידה ממך, זה נכון. אבל מצד שני היינו באמת רק לרגע אחד קצרצר זה בחיים של זו ולא יותר.

אז עד שאשבר ואכתוב לך שוב, דע לך אהוב נשכח שמבחינתי הרגע הזה היה שווה את הכל.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

R. Jenkins עקוב אחר R.
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
צודק
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
זה לא סוף העולם 2
זה לא סוף העולם 2
מאת: שיר פיליבה
מותק תביני החושך דוחק בי להזדרז לחיות
מותק תביני החושך דוחק בי להזדרז לחיות
מאת: .. ..
רמזור אדום-1
רמזור אדום-1
מאת: אביטל סיאני