כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

מנהרת התנים פרק 1

תהנו!

הנבואה המפורסמת אומרת שאין בחירה כלשהי למי שנולד למשפחה של תנים והוא צריך לגלות יום אחד שכל חייו היו שקר מוחלט כל הזמן ואז האמת מתפוצצת כמו בלון ישירות לתוך הפרצוף.
לתהילה לא היה מושג בכך שהיא נצר למשפחה של תנים ושהאימא שלה נטשה אותה מפני שהיא לא הייתה מסוגלת לגדל אותה כי תינוקת קטנה צרחנית שכמוה הייתה משא גדול בעבורה שלא היתה מוכנה להכיל את הצרחות כשהיא בכתה כל הזמן ללא הפסקה.

למעשה, היא לא הכירה את אימא שלה מעולם כל עוד היא לא הייתה בתמונה היא מעולם לא רצתה לדעת אודות עברה. כשהיא עדיין הייתה בחזקת ההורים הביולוגיים שלה, סיפרו לתהילה שאימצו אותה בגלל שאימא שלה לא הייתה מוכנה לטפל בה בשום אופן.

תהילה זה עתה התעוררה והמתינה כמה דקות בחדר, לאחר מכן אביה ניגש אליה והיא הבחינה שעיניו היו אדומות כמו דם, זה היה נראה כאילו הוא בכה.

" בוקר טוב." תהילה אמרה בשמחה כשראתה את אביה מתקרב לעברה עיניה כמו נכבו כי היא לא הבינה מה קורה איתו.

" בוקר טוב, חמודה!" הוא אמר ללא שמץ של חיוך על תווי פניו," שבי, אנחנו צריכים לדבר." הוא אמר לה כמעט בלי קול, היה נשמע מהקול שהוא צרוד והוא ניסה להסתיר את זה אך ללא הצלחה.

" על מה אנחנו צריכים לדבר?" היא שאלה בסקרנות והביטה היישר אל תוך הלבן של העיניים שלו מבלי להתבייש.

" אני צריך לדבר איתך, אבל עכשיו ברצינות." אמר ברצינות ואז הוא עצר את עצמו כי הוא היה קרוב כל כך לבכי.

" מה? " אמרה תהילה בקול רגוע, כשהיא ראתה שהוא ממשיך לשתוק היא נכנסה ללחץ.

" את חייבת לברוח כמה שיותר מהר כי התנים יתקפו אותך." הוא אמר ללא שמץ של צחוק על פניו.

הצבע אזל מפניה וחיוכה נמחק כליל, היא הביטה בו, המומה ממה שהוא אמר.

" אתה מדבר ברצינות?" אמרה בעצב ולא האמינה שהיא נמצאת תחת סכנה אמיתית, והיא רצתה שהדברים שהאבא המאמץ אומר הם לא נכונים בכלל.

" אני מדבר ברצינות ובאמת שאני לא צוחק עכשיו . כל מה שאני מבקש ממך זה טיפת הבנה." אמר אבא שלה ונדמה שהוא היה רציני עם תהילה.

" הבנה? על מה הבנה?" שאלה בהיסטריה והתחילה לאבד לאט לאט את הסבלנות.

" אני יודע שזה קשה מאוד, את חייבת להבין שזה רק לטובתך. " הוא אמר בחיוך קשוח, הוא התקשה להגיד לתהילה שהם עוד מעט ממש בקרוב עומדים להיפרד כי הוא לא רצה שהתנים יפגעו בה.

" שום דבר פה לא לטובתי ." היא אמרה בכעס והלכה להסתגר עם עצמה בתוך החדר.

-כמה שעות אחרי-

תהילה שהתעשתה לאחר שפרקה את זעמה על אביה המאמץ והרגישה שהיא הרחיקה לכת יותר מדיי.

היא החליטה להתנצל על אופן התנהגותה ועל כך שהוא היה כל השנים טוב אליה ללא שום עוררין.

" סליחה, אבא." אמרה בחיוך מתנצל, " קצת נסחפתי." ענתה תהילה בקול מצטער.

" כבר שכחתי, חמודה . הכנת כבר את המזוודות?" הוא התיישב ליד פינת האוכל הקטנה כשגבו היה מופנה לעבר תהילה.

" למה אני צריכה להכין מזוודות?" שאלה בסקרנות, כשהיא התיישבה לצד אבא שלה ובחנה את פניו כי היא לא הבינה למה היא צריכה לעזוב מהר.

" מסוכן לך להישאר בתוך הבית. אני לא רוצה שתיפגעי." הוא אמר בדאגה מפני שהוא אהב את תהילה כאילו הייתה ביתו האמיתית.

" למה מסוכן? אני רוצה לדעת למה אני צריכה לעזוב." היא אמרה בעצב וכבר היא לא יכלה להשתלט על הבכי הסוחף.

" אבא, יש משהו שאתה לא מספר לי?" שאלה בתוקף, " אני רוצה לדעת ממך מה אתה מסתיר." היא אמרה בעצבנות ודפקה בכף ידה על השולחן.

" אני לא יכול להגיד לך מה בדיוק אני מסתיר ." הוא אמר לה בחיוך מסתורי. הוא קם ממקומו והפקיד בידיה את התליון שהוא העניק לה ביחד עם אמה כשהייתה רק בת תשעה חודשים.

" נו באמת, אתה לא מתכוון להגיד כלום?" אמרה תהילה ביובש.

אבא שלה קם ממקומו והניח את ידיה על כתפיה.

" הסיבה שאני רוצה שתעזבי, זה לא בגללי אלא כי אני חייב להציל אותך לא משנה איך ." אמר בהחלטיות וכאשר הוא פתח את הדלת.

" הם יתקפו אותך ." השיב האב לשאלתה של תהילה.

" מי זה הם?" הטיחה בפניו, " מי זה הם, אבא?" שאלה בעדינות.

" טוב, לא הייתי צריך להגיד לך את זה, זה הם הם לא מוכנים לעזוב אותי במנוחה. " הוא אמר בבהלה בתוך עיניו.

תהילה לא הבינה למה הוא עצר באמצע, דווקא עכשיו כשהתחיל להיות מעניין.

היא לא ידעה שאלה הדקות האחרונות לפני שהיא תפרד מאביה לתמיד, מבלי לדעת שהתנים ירצחו אותו בעצמם.

תהילה רצתה רק לדעת דבר אחד : למה אבא שלה לא אומר לה את האמת . אלא מסתובב סחור סחור סביב עצמו.

" אתה מוכן להיות יותר ברור, בבקשה?" אמרה תהילה בבלבול, " למה אתה לא אומר לי מי הם וזהו?" היא הביטה בו בעיניים לחות, לא קולטת שזאת שיחת הפרידה שלה מאביה.

הוא השתתק ולא אמר דבר.

" את מוכרחה להבין שאת אכן בסכנה." אמר אביה ומאז הוא אטם את עצמו מלהמשיך לדבר על הנושא הזה.

לתהילה היה שיער שחור פחם, עיניים כחולות גדולות אבל כאשר השקיעה הייתה בשיאה היא הייתה הופכת לחצי בן אדם, חצי תן .

זה היה הפרט היחיד שאביה המאמץ רצה לחסוך ממנה, שהיא לא תדע שהיא במקור ממשפחה של תנים.

תהילה הבינה שהיא לא תוכל להישאר לגור אצל אבא שלה במשך כל החיים.

היא לא יכלה לשאת את כל המועקה שהיא צברה בתוך תוכה כי זה היה בשבילה כמו רעל.

היא נפלה על המיטה והתחילה לדפוק את ראשה במגע עם הכרית על כך שהיא כועסת על כל העולם שלא אומר לה שום דבר לגבי עברה, כל מה שתהילה רוצה לדעת מאיפה היא באה במקור.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אביטל סיאני עקוב אחר אביטל
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אביטל סיאני
מנהרת התנים פרק 1
מנהרת התנים פרק 1
מאת: אביטל סיאני
טביעה
טביעה
מאת: אביטל סיאני
מנהרת התנים ( אויב חדש-ישן)
מנהרת התנים ( אויב חדש-ישן)
מאת: אביטל סיאני
הברבור הלבן
הברבור הלבן
מאת: אביטל סיאני
מדע בדיוני
ההוא מהעתיד
ההוא מהעתיד
מאת: אביהוא
קופסא מעץ
קופסא מעץ
מאת: Idan Shai
מראת הקסמים
מראת הקסמים
מאת: Emma Elenora Edlund
מראת הקסמים
מראת הקסמים
מאת: Emma Elenora Edlund
סיפורים אחרונים
מנהרת התנים פרק 2
מנהרת התנים פרק 2
מאת: אביטל סיאני
תקועה- פרק 39
תקועה- פרק 39
מאת: Lee B
ברגע האחרון
ברגע האחרון
מאת: R. Jenkins
מכתב לאהובתי
מכתב לאהובתי
מאת: Tsahi Barshevsky
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski