כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

חבקי אותי חזק פרק 2

" הרגשת פעם לבד?" " כמעט כל חיי"

נסעתי לבקר את ההורים, השעה הייתה שמונה בערב. אימא עמדה מול הסירים ואבא צפה בטלויזיה.
" יש ריח טוב, מה הכנת?" שאלתי אותה והתקרבתי לראות.
" כשיהיה מוכן את תדעי, איך הייתה הנסיעה?" היא שאלה.
" בסדר הגעתי די מהר לא היו פקקים"
" שבי תנוחי"
" מה פתאום תני לי לעזור"
" באמת לא צריך, אולי תשטפי את הכלים שנשארו בכיור זה יותר יעזור לי" בלאו הכי אני צריכה להתרגל לזה, סיבנתי את ליפת הכלים בסבון והתחלתי לקרצף את הצלחות, הכוסות וכל מה שהיה בתוך הכיור.
היא שאלה שאלות מדי פעם, איך בעבודה? מה עם לימודים? ומה עם בנים?
כששואלים אותי שאלות אני נלחצת, אז אני מגיבה להכל אותו הדבר, שותקת.
" השתיקה שלך מכעיסה לפעמים" היא המשיכה בשלה.
" תניחי לילדה ובואי שבי על הספה"
לאחר הרבה כלים השולחן היה ערוך, אימא באורח פלא ערכה את השולחן וקראה לאחי הקטן ואחותי הקטנה.
" אמה, אליה בואו לאכול" אמה היא אחות טיפוסית, שקטה, שונאת שנוגעים בה, שונאת רעש, אוהבת לאכול ואף פעם לא יוצאת החוצה רק כשהיא מוכרחה. אליה הוא שונה, תוסס יותר, אוהב לעזור במטבח, על אף שאבא תמיד גוער בו על כך וזה היה עושה ריבים בינו לביני, הרי מה זה משנה מי נמצא במטבח גבר או אישה? אליה נולד כשמלאו לי כמעט שלוש עשרה שנים, הייתי בכיתה ז' נערה שקטה ולא מקובלת. זה לא סוד שאני מסתדרת עם אליה יותר טוב מאשר עם אמה. רק רותם הייתה חסרה, היא נשארה השבת הזאת בדירת המעונות שלה וזה העכיר להורים את האווירה.
" יש לה עכשיו תקופת מבחנים קשה עדיף שתצליח מאשר שתגיע לפה" אבא הנהן, הוא פחד לא להסכים עם אימא משום שכאשר הם לא מסכימים זה עם זה נוצר וויכוח שמסתיים בתבוסתו של אבא.
" האוכל ממש טעים" כמעט ליקקתי את האצבעות.
" הזמינו אותנו לחתונה יום חמישי"
" אני יודעת, לא להאמין שהיא מתחתנת" הם דיברו בניהם כלל לא ידעתי על מי הם מדברים, אפילו אליה ואמה הסתכלו עליהם באופן משונה.
" עם מי היא מתחתנת?" אבא שאל.
" עם הבת של הסנדלר"
" אה נכון נכון" שיחות כמו אלו תמיד הצחיק אותי משום שבעתיד זו יכולה להיות אני שמדברים עליה ככה, בצורה של ריכולים לא יפים.

....

" איפה את?" שאל אור.
" בדרך הביתה מההורים" אמרתי לו דרך הדיבורית והתמקדתי בנסיעה.
" אני ליד הבית שלך יש לי משהו לתת לך"
" אגיע רק עוד עשרים דקות"
" יש לי זמן אני מחכה לך" הנהנתי לעצמי ואז אמרתי לו בסדר והשיחה נותקה. זה קורה לי די הרבה שאני חושבת שזה דו שיח בארבע עיניים, כמלעשה זו שיחת טלפון ואין איש רואה את ההנהונים האוויליים שלי באמת.
אור ואני ידידים, אבל היחסים בנינו לא ברורים. לא סיפרתי על אור כמעט לאף אחד לא לחברות בבית, לא לחברים בעבודה רק למשפחה שלי. אור הוא נכס שחבל שילך לאיבוד, לעיתים הוא נכנע לעצמו בקלות בחיים אבל הוא חזק ואני יכולה לומר שהוא חזק נפשית יותר ממני, על אף שאנו מאזנים אחד את השני.
הרדיו ניגן שיר חדש של נתן גושן כשבדיוק הייתי בחנייה של הבניין.
בדרך במדרגות חיכה לו אור חצי שפוף, אך עם ברק קטן בעיניים.
" מה זה?" הצבעתי על השקית הלבנה שהחזיק.
" הזמנתי לנו משהו לאכול תוך כדי" לא הייתי רעבה אבל לא אמרתי שום דבר.
" תיכנס"
" קרה משהו?" שאלתי והנחתי את התיק בחדר.
" חכה רגע אחליף בגדים" לבשתי בגדי ספורט שיתאימו להליכה.
" את יוצאת להליכה?"
" יותר מאוחר החלטתי להתלבש אם כבר יש לי זמן, אז מה קרה?"
" הרגשת פעם לבד?"
" כמעט כל חיי"
" אני מתכוון אם הרגשת בודדה"
" כן" כל יום, אמרתי לעצמי בלב והסתכלתי עליו.
" קשה לי מאז שאבא שלי נפטר. אחיות שלי לא קלות... מה אני מפיל עלייך את כל הבעיות שלי"
" אור... זה בסדר, אני יודעת כמה היית קשור לאבא שלך" חייכתי, ניסיתי לשדר אמינות והנחתי את ידי על כתפו.
" תגידי... מה אנחנו?"
" מה זאת אומרת?"
" מה אנחנו, פשוט מאוד, מה אנחנו?"
" אנשים" אמרתי הוא צחק.
" אני מתכוון... לא משנה."
" אתה מתכוון ליחסים בנינו?"
" כן" הנהנתי בקושי.
" אני בעצמי לא יודעת"
" הסתכלת עליי פעם בצורה שונה?"
" לא, ואתה?"
" גם לא... אבל איכשהו נוח לי איתך. את יותר טובה מכל בחורה שהכרתי"
" אתה פשוט צריך להירגע מכל הבחורות האלו ולנסות להתמקד קצת בעצמך במה אור רוצה"
" אני בעצמי מסתבך, אני בצבא אוהב את זה שוקל קבע אבל פוחד"
" ממה? שתמות?" שאלתי ללא פחד.
" שאעזוב את האחיות שלי" לאור יש שבע אחיות שקטנות ממנו, הוא האח הבכור.
" אתה לא תמות, אתה משתחרר בהצטיינות!"
" את סתם אומרת כדי לתת לי תחושה טובה"
" אור... אני פשוט רוצה שתעשה פעם אחת בחיים משהו בשביל עצמך"
" זה לא פשוט"
" תאמין לי אני יודעת אבל אל תוותר על זה. אני לא אוותר על החלום היחיד שלי בתנאי שאתה לא תוותר עליו"
" אל תעשי לי את זה את יודעת שאני רוצה שתהיי שפית מוצלחת"
" כרגע ההצלחה שלי תלויה ברצון שלך, אתה תרצה שלא אצליח?"
" אני רוצה שתצליחי" אמר ואכל מההמבורגר שלו.
" בוא נבטיח ששנינו נצליח אתה בקבע ואני בקריירה הלא מוגדרת שלי כרגע" הצמדנו זרתות ככה היינו מבטיחים הבטחות זה לזה מבלי להפר אותן.
" שיפרת לי את מצב הרוח, ידעתי שיהיה טוב לבוא לכאן"
" תמיד פה"
כשאני מביטה באור אני נזכרת בלילה ההוא, מעולם לא דיברנו על זה אבל לחלוטין אפשר לומר ששנינו היינו מספיק פיכחים בשביל לזכור את מה שקרה בלילה ההוא. זה היה השבוע הראשון שלי בנתניה, בדיוק כשכל הרהיטים הגיעו ועוד היו עטופים בניילון שהתעצלתי להסיר. ישבנו יחד על הגג של דירת הגג שלי, משם הכל יותר יפה הנוף, האנשים מלמטה, הירח במיוחד הכוכבים. אכלנו מוקפץ ושתינו בירה, אני חושבת שנסחפנו ליותר מבירה אחת. אהבתי את דירת הגג שלי, אהבתי שאין איש שגר עם קיר משותף אליי, אפילו דיברתי על זה עם אור באותו יום.
" על מה את חושבת?"
" סתם הרהורים" שיקרתי.
" תודה על האירוח אני הולך"
" לאן?"
" לישון קצת בערב אני יוצא לבסיס"
" לילה טוב"
מאז אותו לילה הכל השתנה, אור הבחור הראשון שהכרתי, הוא לא היה אחד הבנים בשכבה או בחור מהעיר. הכרנו באינטרנט, נערים ביישנים בכיתה ט' שהיה להם הרבה במשותף.
אף פעם לא חשבתי שזה יגיע למצב הזה, למצב שבו הוא הביט בי עם העיניים החומות והבהירות שלו ונשם עליי.
" את בסדר?" אני זוכרת כיצד פחדתי כששאל אותי, פחדתי לשכוח את הרגע הזה, אבל לא שכחתי.
מאז אור לא היה מישהו שאהבתי באמת, אני גם חושבת שמעולם לא אמרתי לאור שאני אוהבת אותו או יותר נכון אהבתי. לעיתים שיקרתי לעצמי שאין לי רגשות כלפיו, אך הם היו שם תמיד. קשה לגבר ולאישה להיות ידידים, זה תמיד מעבר. רציתי לנפץ את המשפט הזה אבל לא הצלחתי... יש מישהו שאי פעם הצליח? תהיתי לעצמי.
עמדתי בגג של הבניין שכבתי על הספסל הגדול שקנה אור ביום הולדתי האחרון ואמר שעוד אזדקק לספסל, לא אהבתי את המתנה בהתחלה בדיעבד חושבת שזה רעיון לא רע אחרי הכל.
הירח היה מלא, הכוכבים היו בשמיים. תמיד בחנתי את דירת הגג שמול דירת הגג שלי, אין איש שוהה או גר בה. תהיתי מתי יהיו או אם בכלל, סיפרו לי שבעל הדירה קמצן ולא מוריד במחיר.
נכנסתי הביתה וקפצתי על המיטה, הייתי עייפה מדי.

המשך יבוא...
כל כך מרגש לראות שיש הרבה קוראים! מבטיחה לרגש אתכם ולתת לכם הנאה בסיפור זה. תודה רבה לכולם על התגובות והדירוגים אשמח לראות אתכם גם בפרק הזה.
אם יהיו פה הרבה דירוגים אפרסם לכם במהרה את הפרק הבא
שלכם, מאיה❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
תמשיכייי
הגב
דווח
1 אהבתי
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Maya B
אהבה בנבדל פרק 59
אהבה בנבדל פרק 59
מאת: Maya B
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
מאת: Maya B
בוא נדבר על אהבה פרק -31
בוא נדבר על אהבה פרק -31
מאת: Maya B
בוא נדבר על אהבה פרק -36
בוא נדבר על אהבה פרק -36
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay