כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

תקועה- פרק 37

אירוע רב נפגעת

אז המבחן האמיתי מגיע... ולא, אני לא מדברת על מבחן מהסוג שכותבים.
אני פוגשת את כל מעגל החברים הקרוב של תום בפעם הראשונה היום בערב. ונכון, כבר פגשתי חלק גדול מהם בעבר, אבל זה היה די שטחי ותום דאג לשתף אותי בשיחה, כך שזה היה קל יותר... היום זה יום ההולדת שלו, ואני לא מתכננת להיות החברה התלותית שנצמדת אליו כמו שילד נצמד אל אימא שלו ביום הראשון של הגן. אני צריכה להיראות כאילו מעגל חברים גדול זה משהו שאני מרגישה איתו בנוח, ושאירועים חברתיים בסדר גודל כזה הם לא שם נרדף לאירוע רב נפגעים עבורי.
התכנון הוא שכולנו נצא למסעדה יחד ואז נלך למועדון ההוא שאני לא כל-כך אוהבת, הבליזרד. תום אמר שהוא גם לא מת על הצפיפות, אבל שחר עובד שם ויסדר לנו דברים בחינם כל הלילה, אז קשה שלא להתפתות. למרבה האירוניה, החלק שיותר מפחיד אותי הוא המסעדה. אני צריכה להצטייר באופן מסוים בפני האנשים האלה, וזה הרבה יותר קשה כשאני צריכה לדבר ואין מוזיקה מחרישת אוזניים שמצנזרת את השטויות שיוצאות לי מהפה. לפחות הוא הזמין גם את תמרה ויהיו לי זוג מצופים שיצילו אותי מטביעה מוחלטת.

ולעניין המתנה שלו... מסגרתי לו תמונה מזעזעת של שנינו שהוא משום מה אוהב ואמרתי לו שמחקתי. זאת באמת התמונה הנוראית ביותר שלי, ואני מקווה שהוא יעריך את הסיכון שכרוך במסגור שלה, כי מדובר בכמות בלתי סבירה של שנאה עצמית שתנעץ בי מבט בכל פעם שאבוא אליו הביתה. אה, ויש גם את החלק השני... העובדה שאני בתולה. הוא לא הזכיר את זה שוב, ועם קורס הפסיכומטרי שהתחיל לפני יומיים, נראה שהוא גם לא הולך להזכיר את זה בקרוב. אני די בטוחה שהוא חושב שאני בכלל לא מוכנה לשלב הזה, ולהגיד לו "היי, תעשה אותי" מרגיש מכני מדי. אני רוצה שזה ירגיש טבעי, וזה אומר שאסור לי לחשוב על זה בכלל עד סוף הערב. שיהיה לי בהצלחה עם זה.

"אחותי, את פצצה!" תמרה צועקת עליי ברגע שאני מודדת את השמלה שהיא רוצה להשאיל לי הערב.
"אני נראית כמו חשפנית!" אני צועקת בחזרה באותו זמן.
"נו, ומי לא ירצה לזיין חשפנית?"
"מי שלא רוצה מחלות מין! אה, ואת יכולה לא לומר את זה ככה?" אני מעוותת את הפנים שלי.
"אני מצטערת, פגעתי ברגשות שלך?" היא צוחקת ואני מתעצבנת.
"לא, אני פשוט חושבת שזה קצת וולגרי."
"ממה ששמעתי על תום... את צריכה להתכונן לוולגרי." היא מחככת את הידיים שלה כמו זבוב ערמומי.
"אוי, די."
"נעמה, אני אומרת לך, יש לי כמה מקורות מאוד אמינים." היא קורצת.
"הוא הכי עדין שיש אוקיי?"
"כן, בגלל כל החזות של הבחורה המתוקה. כשהוא יראה אותך ככה, אני בספק אם הוא יצליח להתאפק." אני מכסה את מה שלגמרי אי אפשר לכסות בשמלה הזאת.
"אז מזל שהוא לא יראה אותי ככה. והיי, מה זאת אומרת, חזות?"
"את יודעת למה אני מתכוונת."
"אני לא בטוחה. בכל מקרה, זה פשוט יותר מדי."
"מה אני צריכה לעשות כדי לשכנע אותך ללבוש אותה?"
"מה?"
"נו, מה המחיר? אני מוכנה לשלם רק כדי לראות את המבט על הפרצוף שלו!"
"תמרה, תפסיקי עם השטויות."
"את לא מבינה? את נראית בשמלה הזאת יותר טוב משאני נראית בה. זה קצת גורם לי לשנוא אותך, אבל אני עוד יותר שונאת חוסר צדק, וזה יהיה חוסר צדק טהור אם לא תלבשי אותה הלילה."
"רצף מחשבה הגיוני, בסך הכל." אני מהנהנת.
"חוץ מזה, תהיי בטוחה שכל הבנות שהוא הזמין הלילה יראו ככה! ואל תשכחי את נועה שכטר, כל שמלה שלה מתאימה לפרמיירה הוליוודית, גם כשהכי קרוב שהיא תגיע לשטיח אדום זה הרצפה בשירותים של הבליזרד."
"כן, אני כבר מכינה את עצמי למפגש איתה." הפעם האחרונה שראיתי אותה היתה כשהיא תפסה אותי ואת שחר באמבטיה, וכן, כשלא יודעים את ההקשר, זה נשמע נוראי. אני באמת מקווה ששחר הסביר לה הכל והיא לא שונאת אותי.
"אל תדאגי, אם היא הייתה רוצה לפגוע בך, היא כבר הייתה נוקמת."
"את חושבת?"
"בטח, היא לא מאלה שנוטרות טינה."
"טוב לדעת." אני מחייכת.
"כאילו, היא פשוט לא מספיקה לנטור. היא מועכת אותן כמו ג'וקים די מהר."
"מטאפורה יפה."
"אני שמחה שאת חושבת ככה." היא מחבקת אותי ונותנת לי מכה בישבן.
"תפסיקי!"
"מה? אני רק מנסה להכין את השטח..." אני מסמיקה ישר והיא צוחקת.
"רק תזכרי ללכת לשירותים אחרי זה. שמעת כבר מה קרה לבת דודה שלי שירה."
"כן, אני לא צריכה לשמוע את זה שוב." אני עונה ומצטמררת.
"אז את לובשת אותה, כן?"
"כן, קרצייה."
"יופי, עכשיו רק נשאר התדריך על מי שהולך להיות הערב."
"אני יודעת מי אלה. שכחת שהיינו בבית ספר ביחד?"
"נכון, אבל לא יצא לך לדבר איתם יותר מדי. או בכלל? תאמיני לי, כל חייל צריך מודיעין טוב לפני כניסה לשטח אויב."
"אולי את צודקת." אני מתיישבת על הספה בחדר שלה והיא שולפת את האינסטגרם.
"אז שנתחיל בשיעור?"

****
תמרה מורידה אותי בבית של תום אחרי שאני אומרת לה שאין סיכוי שאזכור חצי מהדברים שהיא סיפרה לי. בכנות, אין לי מושג איפה היא מאכסנת את הידע הזה, היא הייתה יכולה להיות אחלה היסטוריונית, ההתמצאות שלה בפרטים הלא חשובים מעוררת השראה.
"אז הוא לבד בבית, נכון?" היא אומרת כשאני עומדת לצאת מהאוטו.
"כן."
"את יכולה לצלם את התגובה שלו לשמלה הזאת?"
"לא!"
"אז תני לי לעלות איתך, אני אמציא תירוץ שאני צריכה ללכת מהר."
"תמרה, בואי נסכים שאני אספר לך בדיוק איך הוא הגיב, אוקיי?"
"לא כיף איתך, נעמה." היא משלבת ידיים.
"אוהבת אותך." אני מפריחה לה נשיקה באוויר.
"רגע, אל תשכחי את התמונה המחרידה הזאת." היא צוחקת.
"התמונה הזאת היא כאילו תמונת הלפני, ואת גרסת האחרי המהלכת."
"אני אקח את זה כמחמאה... למרות שאני לא בטוחה שלזה התכוונת."
"והיי, תודיעי לי אם הוא מחליט לבטל את היציאה הערב."
"למה שהוא יעשה את זה?"
"כי זאת תהיה ההחלטה שכל גבר שפוי בדעתו יקבל." היא עושה תנועה מאוד מפורשת באוויר ואני טורקת עליה את הדלת.

אני דופקת בדלת של תום, אבל אף אחד לא עונה. הוא חושב שתמרה ואני נגיע ישר למסעדה, אז זה הגיוני. ואני לא רוצה להתקשר להודיע לו שאני פה, כי שוב... הפתעה והכל. אני מנסה את הדלת, והיא פתוחה. נעלי העקב שלי מטופפות על רצפת הפרקט, ואני מנסה להיות הכי שקטה שאפשר בדרך לחדר שלו. הדלת סגורה... אני מתלבטת לרגע ואז מחליטה להיכנס.
החדר ריק. איפה הוא לעזאזל?

בשנייה שאני מחליטה לסמס לו הוא נכנס וצורח.
"פאק! הבהלת אותי!" המגבת שעוטפת את הרגליים שלו פותרת את התעלומה. הוא היה במקלחת.
"סורי!" אני צועקת ומסמיקה.
"את אשכרה פרצת לי לבית." הוא מתחיל לצחוק.
"אני מצטערת, שיט, לא חשבתי." אני קמה מהמיטה שלו כאילו היא עולה באש.
"ונראה לי שהורדת לי כמה שנים מהחיים."
"שיהיה עד 120?" אני עונה במבוכה, "חוץ מזה, בדרך כלל פורצים לא מביאים מתנות." אני נותנת לו את התמונה הממוסגרת שלנו ביחד.
"וואו, אני לא מאמין ששמרת אותה! תראי!"
"כן, אני כבר מתחרטת על זה..."
"אני חושב שזאת התמונה הכי טובה שצולמה אי פעם."
"יש שיחלקו על זה, בעיקר כל מי שיש לו ראייה תקינה. אבל מזל טוב ואני אוהבת אותך. אני אשתדל לא לפרוץ לך יותר לבית." אני מחייכת.
"לא, לא, שיהיה ברור. בשמלה הזאת את יותר ממוזמנת לפרוץ." הוא מניח את התמונה על השולחן וסוגר את המרחק בינינו במהירות.
"טכנית, אתה השארת את הדלת פתוחה."
"אני מקבל החלטות חכמות בזמן האחרון. כנראה זה בא עם הגיל." הוא מנשק אותי ואנחנו חוזרים למיטה שלו די מהר.
"זוכרת שאמרנו שאני מותח את הגבולות שלך? טוב, עכשיו את מקשה עליי לא לקרוע אותם." הוא מנשק את הצוואר שלי.
"כן, לגבי זה..." אני אומרת והוא ישר עוצר ומסתכל עליי.
"כן?"
"אני חושבת ש..."
"ש..." הוא מחייך.
"אני מוכ..."
"אחי, מה אמרנו לגבי זה שאתה לא נועל את הדלת?" המילים של שחר נכנסות בשלי והורסות לגמרי את מה שעד עכשיו היה רגע מושלם. בחיים לא רציתי להרביץ למישהו כמו שאני רוצה להרביץ לו. בעצם, תשכחו מזה, רציתי להרביץ לו באותה מידה כשהיינו ילדים.
"אוי, שיט." הוא מכסה את העיניים ותום נאנח.
"זה לא באמת קורה עכשיו." הוא לוחש לי באוזן ואני צוחקת.
"להגנתי יאמר שאתה הזמנת אותי לבוא. לא ידעתי שאתם מהזוגות שאוהבים קהל."
"איכס." אני עונה ומגלגלת עיניים.
"נעמה החליטה להפתיע אותי." הוא אומר וקם מהמיטה (וממני).
"טוב, הפתעת גם אותי." הוא מסתכל עליי כמה שניות ואז מדבר אל תום. "אני חושב שאני אשאיר אתכם לבד." הוא מחייך.
"לא, הכל בסדר. אני הייתי צריכה להזהיר את לתום שאני באה. חוץ מזה, אנחנו צריכים לצאת בקרוב."
"את בטוחה?" תום שואל ממש מהר, ואני מתחילה לצחוק.
"אל תדאג, יהיה לנו זמן לזה בלילה." אני קורצת לו ומרגישה שאני מתעלת את התמרה הפנימית שבי, כי לנעמה אין את היכולת לומר משהו כזה בלי להסמיק.
"אני אזכור את זה." הוא מצביע עליי.
"אני חושבת ששנינו יודעים שתזכור."
"שלושתנו." שחר צוחק ואני מושכת את השמלה שלי למטה. כמעט שכחתי שהוא שם.
"אתם יכולים ללכת לקחת משהו לשתות, אני שנייה מתלבש." הוא אומר וחלק ממני מאוכזב שהוא גירש את שנינו מהחדר ולא רק את שחר.

"אז זאת שמלה מעניינת." שחר אומר בזמן שאני מוזגת לי מים.
"כן, אולי זה קצת יותר מדי."
"לא, לא, זה פשוט שונה מאיך שאת בד"כ מתלבשת."
"אוקיי."
"לא בקטע מעליב, סתם. פשוט הופתעתי."
"אל תדאג, גם אני הופתעתי."
"מצטער. אבל היית צריכה להשאיר גרב על הדלת." הוא צוחק.
"או שאני יכולה פשוט לזרוק עליך אחת עכשיו." אני מכווצת את העיניים.
"סליחה, נו, הייתי חייב. אבל אני שמח בשבילכם. בעיקר בשביל תום."
"מה?"
"מה?" הוא חוזר על הדברים שלי.
"למה אתה שמח?"
"את יודעת... שאתם סוף סוף..."
"סוף סוף מה?"
"שוכבים."
"הממ..." למה תום סיפר לו שעדיין לא שכבנו? מה זה עניינו.
"כאילו, אני גם שמח בשבילך. ברור. פעם ראשונה, הגיע הזמן, את יודעת?" הוא מחייך.
"אהה.." אני כמעט נחנקת מהמים.
"אמרתי משהו לא במקום?" הוא באמת שאל את זה עכשיו?
"אני חושבת ששנינו יודעים את התשובה לשאלה הזאת."

"אז יצאנו?" תום נכנס למטבח.
"כן, נראה לי שבאמת הגיע הזמן." אני לא מסתירה את הכעס בטון שלי ויוצאת משם בהליכה מהירה, אפשר לומר אפילו ריצה, אבל נראה לי שבלתי אפשרי מבחינה אנושית לרוץ בעקבים האלה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
צודק
הגב
דווח
guest
יהיה המשך?
הגב
דווח
guest
מושלם מושלם מושלם! הסיפור הזה הפך אותי למכורה. מרגישה הכי מחוברת לזה בעולם. גם מצחיק,גם מעניין,מרתק, אמיתי ובעל תוכן. מושלםםם. עכשיו נותר רק להמשיך להוציא לנו להביא לנו פרקים טובים ומוצלחים כאלו. אנחנו קוראים שצמאים לכתיבה שלך ולהמשך הסיפור שלך.
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Lee B
הפעם הראשונה
הפעם הראשונה
מאת: Lee B
תקועה- פרק 20
תקועה- פרק 20
מאת: Lee B
תקועה- פרק 14
תקועה- פרק 14
מאת: Lee B
תקועה- פרק 17
תקועה- פרק 17
מאת: Lee B
סיפורים אחרונים
חבקי אותי חזק פרק 32+33
חבקי אותי חזק פרק 32+33
מאת: Maya B
אל תפחד
אל תפחד
מאת: ראובן ראובן
משחקי אש וקרח
משחקי אש וקרח
מאת: קארין .
החייל האלמוני
החייל האלמוני
מאת: סויר .
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan