כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

רגשות מפלסטיק- פרקים 4+5

היא לא כמו שירן

פרק 4:

אם יש ירושה, אני לא חלק ממנה יותר.
אני די בטוחה שלהגיד לאמא שלי שאני בוגרת מספיק להחליט לבד איפה לגור, גורר את הנישול שלי מהירושה.
הנסיעה מהבית של ההורים לדירה שאני גרה בה עברה לאט, עם גשם ורוח קרירה שנשבה ישירות על פניי.
ההתעקשות שלהם על העובדה שאני צריכה לגור בבית, מיותרת. אני לא גרה שם מגיל שמונה-עשרה. מהרגע שהתגייסתי לחיל המודיעין. יש לחץ בלגור בבית. לחץ שאני לא מוכנה להתמודד איתו. אני מצליחה להלחיץ את עצמי לבד, אני לא צריכה את אמא שלי על העורף שתשאל אותי כל שניה שאלות קיומיות.
ושיר. המרגיזה הזאת. אני עדיין לא מבינה איך אדר סובל אותה. היא ציירת שלא תצליח למכור ציור גם לסיני שיהיה בטוח שהציור שלה נעשה בעזרת רוח הקודש. היא מציירת כמו ילדה בת ארבע ונראית כמו שדה שרוצה לקחת את כל הכסף שלו.
והיא תמיד דואגת להזכיר לי כמה החיים שלי פשוטים. בהשוואות ועקיצות. היא כל מי שפחדתי ממנה בתיכון וכל מי שלא חלמתי לראות כל כך קרוב אי פעם.

כשנכנסתי לדירה שררה דממה והנחתי שתמר, השותפה הנוכחית שלי, נסעה לדרום לכבוד סוף השבוע. אני ותמר מנהלות אורח חיים שונה. היא נמצאת עמוק בתוך חיי הלילה התל-אביבים, ומנהלת חיים בוגרים סוערים הרבה יותר ממה שאני מצפה לנהל אי פעם. אנחנו מסתדרות, כל אחת אוהבת את השקט שלה והסדר שלה. בדרך כלל אנחנו גם לא נמצאות בדירה באותן השעות. כבר עדכנתי אותה שאני מחפשת דירה והיא הודיעה לי שהכל טוב ויש מישהו שיכנס במקומי.
הדלקתי את הדוד והתקדמתי למטבח, פותחת בקבוק יין ומוזגת לעצמי כוס. זה בסדר. הכל בסדר. נשמתי עמוק וספרתי עד עשר, לוקחת לגימה ומרגישה בפתאומיות רעד קל בגוף שנבע מהקור הפתאומי שהרגשתי. סיימתי את הכוס בלגימה אחת והלכתי לחדר, מוציאה בגדים לשינה ומנסה להתמקד ברגע המיוחל שבו אוכל להכנס למקלחת ולאחר מכן למיטה.
הפלאפון שלי השמיע את הצליל המפתיע של הודעת הפייסבוק. אולי לרוב האנשים הצליל מוכר וקרוב, אבל הפייסבוק שלי בדרך כלל לא פעיל ומי שמנסה למצוא אותי –לא יותר מידי אנשים- מוצא בדרכים אחרות.
שוב הפנים –היפות- של דין בירקין הופיעו על הצג, גורמות לפעימות הלב שלי להתגבר. ניסיתי לשמור על פאסון ולא להכנס להודעה ישר, אבל כשלתי.
'היי, מצטער שלא הייתי היום, משהו צץ. אבל נוב אמר לי שאהבת ואת בקטע, נכון?'
בהיתי בהודעה כמה שניות בודדות, חושבת מה לענות ומנסה להתעלם מהפנים שלו בראש המסך.
'כן. מאוד אהבתי ובראשון ארים טלפון לרון' הוספתי אימוג'י, בתקווה שהוא לא מיותר.
'אז צריך לחגוג. מה התוכניות שלך היום?' הוא החזיר תשובה מהירה. אם קודם לכן הלב שלי פעם, עכשיו הוא היה במהירות שיא. דין רוצה לחגוג איתי.
'שום דבר מיוחד... מה אתה מציע?' הפעם ההודעה נשלחה מבלי תוספות מיוחדות ואחרי שספרתי עד עשרים.
הוא ענה –שוב מהר- שם של בר והציע שניפגש שם בעשר. הסתכלתי על השעון והשעה הייתה שמונה ורבע, משמע אני אספיק להתקלח ואפילו להתאפר. השבתי בחיוב ויצאתי מהחלון של השיחה.
זה הזמן שלי. זה הזמן שלי ושל דין.

פרק 5:

הקדמתי.
אני בדרך כלל מקדימה כי לאחר לא בא בחשבון מבחינתי. אבל הפעם היה בהקדמה הזאת פן מלחיץ. מה אם הוא לא יאהב אותי? מה אם אני לא אצליח לדבר? אם אני פשוט אעמוד במקום ולא אדע מה לעשות עם עצמי. אני גם מדברת המון עם הידיים, בלי לשים לב. הוא עלול לחשוב שאני חווה התקף או שאני לא רוצה להיות בקרבתו.
"דנה." שמעתי מאחורי וחייכתי, מרגישה את התחושה המוכרת של פעימות הלב ומסתובבת במהירות.
"היי במקו-"
"מה נשמע?" קטעתי את נוב, שהעדפתי לא ליחס לנוכחותו חשיבות. "היי דין." הקול שלי נשמע צפצפני בצורה מאכזבת.
"היי, מה הולך?" הוא התקרב לחיבוק. אני לא אוהבת שמחבקים אותי בהפתעה אז עצרתי את האוויר לכמה שניות והתמקדתי בעובדה שזה דין. הוא זה שמחבק אותי ובמקום לזוז אחורה, נתתי לרגע הזה לקרות. בזמן שהידיים שלו עטפו אותי, הצלחתי לשמוע "שחררי," בתוספת שיעול מהפה של נוב, לוקחת במהירות צעד אחורה ומעבירה את המבט אליו.
"כן, חשבתי שיהיה מגניב אם שלושתינו נשב, בכל זאת. את הולכת לסבול אותנו לפחות שנה מהחיים עכשיו." דין הסביר את הנוכחות של השותף שלו. מעניין אם הוא שמע על מסרק. אני יכולה לקנות לו אחד כמחוות שלום. אולי ככה הוא יפסיק עם הכינוי המטופש. "שנכנס?" דין הוסיף והתחיל להתקדם.
"אז, 'במקום שירן'" הוא קרא לי ככה שוב. מבלי שימאס לו.
"אני באמת חושבת שאתה צריך להפסיק עם הכינוי הזה." נאנחתי. תוהה איך אני אמורה להעביר איתו שנה. איך אני אמורה להעביר איתו את הערב.
"ביום מן הימים, אולי תזכי לכינוי אחר." הוא גיחך. אני די בטוחה שהוא קרץ. "אני מבין שאת שמחה לראות אותי," המשיך.
"מאוד," מלמלתי, מתקדמת בעקבות דין כשנוב הולך מאחורי.
"אל תדאגי, אני אעוף מפה מספיק מהר." הוא החזיר. "מה שותים? סבב ראשון עליי, אני גם ככה נוהג." הוא שינה נושא כשהתיישבנו.
"חצי גולדסטאר וצ'ייסר וויסקי." דין אמר מבלי להסס והשני הנהן, מעביר את המבט אליי.
"כוס שרדונה..." מלמלתי, נבוכה מהמבטים שלהם.
"והצ'ייסר?" הוא שאל.
"פחות מתחברת." החזרתי. מקווה שהוא ירפה. הוא ודין החליפו מבטים ולבסוף נוב התקדם לבר, משאיר אותנו לבד.
"אז, דנה, חוץ מאת לאופר ביום ראשון, מה עוד אנחנו חולקים?" הוא שאל, מתמקד בי ובמידה והתאורה הייתה שונה הוא היה רואה את הסומק המתפשט על פניי.
"צבע עיניים." החזרתי מבלי לחשוב, גורמת לו לצחוק בתגובה.
"באמת? קשה בדרך כלל לפספס כחול, אבל יאמר להגנתי שחשוך כאן..." הוא אמר בתוספת צחקוק, מנסה להגביר את הקול בשביל שאשמע אותו. יש משהו בצחוק שלו שגורם לי להתנתק משאר העולם, רק לרצות לשמוע את הצליל הזה עד שארדם, או עד שאצליח להקשיב לדברים אחרים. "מה עוד את עושה בחיים חוץ מללמוד מדעי המחשב?" הוא הוסיף שאלה.
"בריסטה, לא מעניין במיוחד." משכתי בכתפיי, תוהה אם אני עונה מהר מידי.
"אני לא מאמין שבראשון נגמרת החופשה." הוא החליף נושא, גורם לי להנהן בהסכמה. לא הרגשתי חופש רציני, אבל המחשבה על חזרה לשגרה גרמה לי לאושר יחסי. אני אוהבת כשסדר היום שלי ידוע מראש ולא נתון לבחירה.
נוב חזר עם מלצרית שהחזיקה בהזמנות שלנו, חוץ מבקבוק בירה שהוא לקח ממנה.
"לא אמרת שאתה נוהג?" שאלתי, בתוספת הרמת גבה.
"זה בקבוק בירה. תרגעי."
"למי הוויסקי ולמי העראק?" המלצרית שמה לידי את היין וליד דין את הבירה, מוסיפה שאלה.
"הוויסקי שלי ואני מאמין שהעראק, של הגברת כאן." דין ענה לה והיא הנהנה, מניחה את המשקאות ומתרחקת.
"אני לא שותה עראק." גיחכת במבוכה.
"היום את כן..." נוב אמר, נשען על השולחן.
"יאללה דנה, לכבוד השותפות החדשה שלנו." דין הרים את הצ'ייסר שלו, מחכה שגם אני אעשה את אותו הדבר. אפשר לעשות את זה מהר, מבלי להתעכב. ככה לא מקיאים, פשוט להחליק את המשקה השקוף בגרון ולסכם עם לימון. גם אני הרמתי את הכוס שלי ונוב הושיט את הבירה שלו.
"שיהיה פאן," דין צעק ושתה את הוויסקי שלו בשלוק. עשיתי כמוהו ובליווי הצחוק המתגלגל של נוב והגיחוך המקסים של דין אכלתי מהלימון.
המשכנו את השיחה בצורה קלילה יותר, כשהאלכוהול מתחיל להראות את אותותיו בכוס היין השנייה.
"טוב יקיריי, אני נאלץ לעזוב אתכם. כי אני נפגש עם תמר. את מכירה את תמר? היא לומדת איתנו..." דין דיבר במהירות ונעמד, מתקרב לתת לי חיבוק. הפעם נוב לא השתעל וחיכה בסבלנות שהאחיזה שלי מדין תרפה. "אני שמח שאת באה אלינו," הוא אמר ונתן טפיחה קטנה לנוב על הגב, אחרי חיבוק גברי למדי. הוא התקדם לעבר המלצרית ולבסוף נעלם מהנוף. מעניין מי זאת תמר. אני לא מכירה אותה. אולי הם חברים בפייסבוק.
"כמה זמן את ככה?" נוב קטע את חוט המחשבה.
"איך?"
"מאוהבת בו,"
"אני לא מאוה-" עצרתי את עצמי כשראיתי את הפרצוף הלא משוכנע שלו. "אני לא. באמת שלא." המשכתי.
"אוקיי," הוא התיישב במקום שדין ישב בו, מולי, ונשען אחורנית, לא מוריד את המבט המשועשע מפניו.
"נוב. אני לא מאוהבת בדין." נאנחתי.
"אם תגידי את זה מספיק פעמים מישהו מאיתנו יאמין לך." הוא צחקק.
"אני אזוז גם, אני חושבת..." מלמלתי. מחפשת את הארנק שלי בתיק אחרי שסימנתי למלצרית להגיע.
"לא צריך, זה עליי..." הוא אמר ושלף שטר, מבלי להסתכל בחשבון.
"נוב-"
"אני אקפיץ אותך..."
"אני יכולה להזמין מונית," החזרתי נחרצות. אני לא נהנית מהחברה שלו, הוא מביך אותי ואני אף פעם לא יודעת מה להגיד בשביל לא ליצור רגע לא נעים.
"או שאני אקפיץ אותך, האוטו שלי שתי דקות מכאן... את באמת מעדיפה לחכות למונית בקור מאשר לנסוע איתי?" הוא שוב צחקק, גורם לי לזוז באי נוחות.
"בסדר, למה לא..." הנהנתי, ספק לכיוונו, ספק לעצמי.
אמרתי לו את השם של הרחוב והוא הכניס אותו לוויז, מפעיל את הדיסק שהיה ברכב. גורם לי לזרוק הערה על העובדה שרוב האנשים פשוט מחברים את הכבל.
"אני אוהב את המוזיקה שלי כמה שיותר אוטנטית."
"דיסק לא הופך אותה לאוטנטית..." גלגלתי עיניים על האמירה המתיימרת. ברקע אלט-ג'יי התחילו לשיר.
"זה האלבום האהוב עליי." נפלט ממני לפני שהצלחתי לשלוט בעצמי. הוא רק הנהן בתגובה. השתיקה שהייתה ברכב הייתה מביכה רק חלקית. כי המוזיקה הנעימה את הנסיעה ואני בהיתי בגשם שהתחיל לטפטף. במהירות כמעט מוגזמת הגענו לבניין שלי ונוב עצר את הרכב, מסתכל עליי לשנייה.
"תודה." מלמלתי ופתחתי את הדלת, מנסה להתרגל לקור הפתאומי פעם נוספת.
"דנה..." הוא אמר, גורם לי להסתובב אליו. "את לא כמו שירן." הוא אמר והתחיל להתרחק, לא מאפשר לי להגיב.
---------
בגלל שעברו כמה ימים אז החלטתי לעלות את שני הפרקים ביחד.
מחשבות ודעות יתקבלו בברכה.
מה אתם חושבים על דנה?
שיהיה סופ''ש קסום :)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

מאיה . עקוב אחר מאיה
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
עוד עוד עוד עוד!!!!!!!!!!!!!!
הגב
דווח
עולמי לוי
עולמי לוי
כמה חיכיתיייייי❤❤❤❤
הגב
דווח
1 אהבתי
Loren ..
Loren ..
מקסים! מחכה להמשך ❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
מאיה .
רגשות מפלסטיק- פרק 3
רגשות מפלסטיק- פרק 3
מאת: מאיה .
רגשות מפלסטיק- פרק 1
רגשות מפלסטיק- פרק 1
מאת: מאיה .
רגשות מפלסטיק- פרק 2
רגשות מפלסטיק- פרק 2
מאת: מאיה .
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
סיפורים אחרונים
מראת הקסמים
מראת הקסמים
מאת: Emma Elenora Edlund
מראת הקסמים
מראת הקסמים
מאת: Emma Elenora Edlund
מנהרת התנים פרק 2
מנהרת התנים פרק 2
מאת: אביטל סיאני
תקועה- פרק 39
תקועה- פרק 39
מאת: Lee B
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
מהי אהבה
מהי אהבה
מאת: Kipod Kipod