כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

הצד השני של שנינו פרק 53+54

פתאום היה בו הרבה מליאם אבל אני חושבת שהוא הסתיר את האופי האמיתי שלו בתוך גוף כלוא

תוכן עניינים 1. הצד השני של שנינו- הקדמה2. הצד השני של שנינו פרק 13. הצד השני של שנינו פרק 24. הצד השני של שנינו פרק 35. הצד השני של שנינו פרק 46. הצד השני של שנינו פרק 57. הצד השני של שנינו פרק 68. הצד השני של שנינו פרק 79. הצד השני של שנינו פרק 810. הצד השני של שנינו פרק 911. הצד השני של שנינו פרק 1012. הצד השני של שנינו פרק 1113. הצד השני של שנינו פרק 1214. הצד השני של שנינו פרק 1315. הצד השני של שנינו פרק 1416. הצד השני של שנינו פרק 1517. הצד השני של שנינו פרק 1618. הצד השני של שנינו פרק 1719. הצד השני של שנינו פרק 1820. הצד השני של שנינו פרק 1921. הצד השני של שנינו פרק 2022. הצד השני של שנינו פרק 2123. הצד השני של שנינו פרק 2224. הצד השני של שנינו פרק 2325. הצד השני של שנינו פרק 2426. הצד השני של שנינו פרק 2527. הצד השני של שנינו פרק 2628. הצד השני של שנינו פרק 2729. הצד השני של שנינו פרק 2830. הצד השני של שנינו פרק 2931. הצד השני של שנינו פרק 3032. הצד השני של שנינו פרק 3133. הצד השני של שנינו פרק 32+3334. הצד השני של שנינו פרק 34+3535. הצד השני של שנינו פרק 3636. הצד השני של שנינו פרק 37+3837. הצד השני של שנינו- הודעה חשובה38. הצד השני של שנינו פרק 3939. הצד השני של שנינו פרק 40+4140. הצד השני של שנינו פרק 4241. הצד השני של שנינו פרק 4342. הצד השני של שנינו פרק 44+4543. הצד השני של שנינו פרק 4644. הצד השני של שנינו פרק 4745. הצד השני של שנינו פרק 48+4946. הצד השני של שנינו פרק 5047. הצד השני של שנינו פרק 5148. הצד השני של שנינו פרק 5249. הצד השני של שנינו פרק 53+5450. הצד השני של שנינו פרק 55 ואחרון

פרק 53:

הצלמת לקחה הרבה תמונות מאיתנו, בהתחלה תמונות של אימא בנפרד מכל מיני זוויות לאחר מכן תמונות שלי מכל מיני זוויות ולבסוף תמונות של שתינו מכל זווית אפשרית.
יוקו הצלמת אמרה שהיא תביא שלוש תמונות מרכזיות לשער בעיתון, מעולם לא הופעתי בעיתון תהיתי כיצד זה יהיה.
הכתבת שהייתה לבושה בתחרת שמלה בצבע אפרסק לעיתים נגעה במשקפיה בכל פעם שהייתה לה שאלה.
" סיימנו" היא אומרת לאחר כל כך הרבה שאלות, הרגליים כמעט נרדמו ראיתי את אימא מנסה לעמוד ונדמה שאנו חוות את אותה התחושה.
" אני חושבת שלא נצליח לצאת מהכניסה הראשית" אמרה לי אימא חרישית וניסתה למצוא כניסה אחרת.
" חשבתי שאיש לא ידע על הראיון ועוד בשעה כזאת... מוזר" היא דיברה אל עצמה אך בפועל המשפט הזה היה מכוון אליי.
" מה נעשה?" חשבתי, מצאנו לבסוף כניסה אחורית.
" שימי את זה" לא ידעתי כיצד מסיכה תעזור מזל שכמעט כל יפני חובש מסיכה כזו, כך שלא ניתן לדעת מי מפורסם ומי לא זו אחת הדרכים של אנשים ידועים להסתתר. בישראל זה לא היה הולך וודאי היו חושבים שאני חולה במשהו.
נכנסנו לטנדר חזרה הביתה הצלמים בסופו של דבר זיהו אותנו, החלון היה שחור אבל ניתן היה עדיין לראות ההבזקים בעיניים.
" בוקר טוב" שמעתי את קאי קורא קריאות בוקר לעברי, הוא לא צריך לקום מוקדם אצלו שם ערב, ואני? חושקת בשינה.
" ערב טוב לך"
" עדיין לא קמת?"
" לא, זה יום ראשון כאן"
" נכון שכחתי אני עוד לא התרגלתי לזה אצלי כל יום הוא יום עבודה"
" איך באמת הולך?"
" בסדר, הלכתי אתמול עם חבר למסעדה סינית נזכרתי בך"
" למה?"
" סתם, אסור?"
" הבנתי. אני רוצה לחזור לישון"
" לילה טוב" סינן וניתקתי.
אימא התרוצצה בחוץ כשקמתי לסלון לא היה איש, מזגתי לעצמי כוס חלב קר וישבתי על הספה בכותנות מיני מאוס שלי.
החלפתי בגדים והחלטתי להתקשר לדאיצ'י אולי אראה מה שלומו לאחר הלילה הזה שפגשתי אותו שיכור.

" אתה ער?"
" תמיד, מה נשמע?"
" בסדר, איך בלימודים?" ניסיתי להישמע מנומסת ומתעניינת מספיק.
" בסדר, את בבית?"
" כן, עוד מעט יוצאת לעבודה. אתה פנוי הערב?"
" כן, אל תאכלי ארוחת ערב בואי נלך לאכול"
" קבענו"
" אאסוף אותך... רק תני לי כתובת"
הגעתי למסקנה שהוא לא יודע היכן אני גרה, תהיתי כיצד יגיב כשיגלה. שלחתי לו את הכתובת ויכולתי לדמיין את פניו המתמהמהות מן הכתובת, הרי כל יפני מכיר את הכתובת של אימא... טוב נו כמעט כל אחד.

בעבודה הכל מתנהל כמו שצריך, העובדים מפחדים ממני משום שאני הבת של קים האנה שבעיניהם מצטיירת כאישה קשוחה, רצינית ונחמדה רק לעיתים. רציתי שיקחו אותי ברצינות לכן למדתי מאימא כיצד להתנהג. להיות קשוחה כשצריך, לחייך מדי פעם ולהיות ברורה.
" שלחתם את ההזמנה הגדולה מאתמול?"
" כן גברת קים, הכל כבר נשלח" ענתה לי מאיקה בלחץ.
" מצוין, מה עם ההזמנות האלו?" הצבעתי על מסך המחשב שהראה לי שלוש הזמנות, ראיתי אנשים מחכים. הם הסתכלו עליי, ידעתי שהם יודעים שאני הבת של... ידעתי ושנאתי את העובדה כל מה שמעניין אותם זו רכילות.
" בדרך, גברת קים"
" יש לנו היום אירוע סגור בשעה ארבע, בשתיים נסגור מי שנשאר למשמרת ערב שיתייצב בחדר הישיבות בשלוש וחצי בדיוק. הפסקת אוכל בשתיים וחצי"
עבדתי יחד איתם, אני חלק מהצוות ועליו לתרום במידה כזו או אחרת את חלקי ולא רק לחלק פקודות. הכנתי כוסות קפה על פי ההזמנות, הנחתי אותן על המגשים שמאיקה חיכתה לקחת.
" סיימתי" המנות שהכינו במטבח התמזגו יחד עם כוסות הקפה שלי, מאיקה הלכה בזהירות בין שולחן לשולחן והניחה את ההזמנות. ראיתי כי היא לחוצה בגלל שעקבתי אחריה, רציתי ללמד אותה שזה בסדר לטעות וכי אני רחוקה מלהיות מושלמת בעצמי.
" האיש הזה שם רוצה לדבר איתך" היא סימנה לי עם היד בשקט.
" מה קרה?"
" אני לא יודעת, הוא פשוט ביקש לדבר עם המנהל"
" בסדר, אני אסתדר מכאן" היא המשיכה לעבוד בזמן שפסעתי בביטחון אל האיש הזה.
" כן אדוני כיצד אוכל לעזור לך?"
" את המנהלת כאן?" הנהנתי.
" לא חשבתי שהמנהלת כל כך צעירה"
" אתה צריך עזרה אדוני?"
" אני יכול לקבל מנה חדשה?"
" היא לא טעימה לך?"
" היא חסרת מלח" חשבתי רק ישראלים כאלה שמחזירים מנות, מסתבר שגם כאן יש.
" אני מיד אלך למטבח ואבקש שיכינו לך חדשה, מתנצלת על אי הנעימות"
" את בחורה נחמדה מאוד, אימא שלך צריכה להיות גאה בך" אימא שלי אכן גאה בי אמרתי לעצמי.
" תודה אדוני" אמרתי והלכתי לכיוון המטבח, טוני הטבח הכין את המנה מחדש עם יותר מלח, יחד עם המנה שלו הוספתי בקבוק מים לאיש הנחמד ואת אחד מהסנדוויצ'ים הקטנים שהולכים טוב בתור מנת ביניים.
" בבקשה אדוני"
" אני לא הזמנתי את זה" הצביע על הסנדוויץ'
" זו מתנה ממני, תהנה מהארוחה"
" תודה רבה לך ילדונת"
" אתה יכול לקרוא לי יו-רי"
" תודה לך יו-רי" חייכתי והמשכתי לעבוד. הייתי די עייפה הנעליים שלי רישמיות מדי בשביל עבודה שכזו.
בשעה ארבע הרבה אנשים מדופלמים הגיעו, בחליפות, שמלות תחרה ובגדים אלגנטים למדי.
בית הקפה הזה לא מפואר בשביל אנשים כאלה, הם הסתכלו בתפריט לא ידעתי מה אומרות הפנים שלהם, פחדתי שלא יאהבו.
" אקירו חיכה בסבלנות בצד שמאל למנות שיגידו, אפילו טוני היה דרוך ומוכן להכין אותן.
הייתי בקרבת מקום קרובה אליהם, מחייכת ורוצה שהאירוע הזה ייגמר.
" היא באמת הבת שלה?"
" כן, שמעתי שהיא ברחה מהארץ שהגיעה"
" היא יפה כמו אימא שלה"
" היא מנהלת את המקום?"
" שמעתי שהיא יצאה עם שלושה גברים בלילה אחד"
" לא פלא הגיעה לכאן וכבר רוצה לכבוש את העולם"

שמעתי הכל, שמעתי והתעלמתי משום שאנשים אומרים דברים שלא במודע, הם כל כך טיפשים שהם חושבים שאשבר. גם אם אני לא באותה הרמה שלהם, מעולם לא אדבר על מישהו בצורה הזאת.
" אקירו, לך לעמדת הכלים אני אמשיך מפה" הנהן והלך.
לקחתי את כל ההזמנות וחיכיתי שטוני יבשל אותם בזמן הזה הנחתי קנקני מים בכל צד וסכו"ם לכל אחד.
" בבקשה המנות הראשונות שהזמנתם" פיזרתי אותם בשולחן, הם התחילו לאכול זה כבר היה טוב. נשמתי לרווחה קלות.
אחת הנשים הסתכלה עליי בעין לא יפה, התעלמתי והמשכתי לחייך אולי זה יכעיס אותה.
" המנות שלכם" הנחתי את הסלטים והמנות המיוחדות על השולחן, לקחתי שני צעדים רחוק מהשולחן ונשמתי עמוק.
האירוע הסתיים בהצלחה, הם בדיוק קמו לכיוון היציאה.
" תודה רבה" קדו קידה שהפתיעה אותי ויצאו משם. כולנו הרגשנו בהקלה כאשר הם עזבו, שמעתי אנחות וצחקתי בקול מבלי שיראו.
" עבודה טובה, בואו נסדר את הכל ונצא מכאן"

....

הייתי מוכנה לבשתי את חולצת הפסים הצהובה הארוכה שלי ומכנסי ג'ינסים קצרים. לא רציתי להתייפף שזה לא יגרום לו חלילה לצפות ממנו למשהו.
" הוא אמור לבוא?" אימא שאלה והכניסה צלחת לתוך המדיח.
" כן, הוא אמר לי שהוא בדרך" עמדתי מול הראי ופיזרתי את השיער.
" אימא מתי הכתבה צריכה לצאת?"
" יש עוד זמן, את תהיי בסדר עם זה?" הנהנתי תוך כדי שאמרתי כן.
" חששתי שלא תרצי"
" למה? אני גאה שאימא שלי עושה את מה שהיא אוהבת" היא הגיחה מאחור ונתנה לי חיבוק.
" אני כל כך שמחה שמצאנו אחת את השנייה" גם אני אימא, כמעט בלעתי דמעות.
" את יודעת שכשהייתי בגילך הייתי עומדת שעות מול המראה ועושה פרצופים?" צחקתי, עמדנו מול הראי ועשינו יחדיו פרצופים לפחות עד שצלצלו בדלת.
" שלום" זה היה דאיצ'י שחייך בכניסה, אימא פתחה לו את הדלת ומיד הכניסה אותו בחיוך.
" אני כבר מגיעה" בישמתי את עצמי ויצאתי לסלון.
" נלך?" הוא הנהן חסר קול.
" תבלו, תשמור על הבת שלי"
" כן גברת" הוא מעולם לא דיבר בכזו רישמיות זה היה משעשע.
" איפה חנית?"
" פה ממול"
" תחנה מאחור ניפגש שם" הוא לא שאל אלא הלך ולמה מאחור.

" מצטערת על הטרחה פשוט יש צלמים ואני לא רוצה שדברים יצאו מהקשרם"
" זה בסדר אני מבין"
" אתה בטח בהלם"
" כן, לא חשבתי שאת הבת שלה... זאת אומרת אתן דומות אבל לא קישרתי"
" מצטערת שלא סיפרתי, לא יכולתי"
" לא, אני מבין. אני שמח שמצאת את אימא שלך"
" גם אני"

הגענו למסעדה הומת אדם, היו שם אנשים שלא הפסיקו להביט בי, התעלמתי זה הדבר הטוב ביותר לעשות עכשיו. דאיצ'י שבע כל כך מהר וחיכה לי שאסיים. הוא השתנה לא דיבר או התעניין בי, אולי כי הוא עדיין כועס על כך שלא סיפרתי לו? או שזה בכלל בגלל העובדה שאימא שלי זאת האנה.
" אתה לא מדבר"
" מצטער אני עדיין בהלם, לא התכוונתי לגרום לך למבוכה"
" אימא שלי בן אדם רגיל"
" היא קשוחה, אף פעם לא ראו אותה צוחקת או אפילו מחייכת.
" היום ראית"
" בדיוק בגלל זה אני מעט מופתע"
" אימא שלי מיוחדת בשבילי"
" אני בטוח בזה"

הארוחה עם דאיצ'י היית סטנדרטית, הוא החזיר אותי הביתה עד לכניסה האחורית ומיד נסע. לא היה בנינו משהו רומנטי או משיכה, הוא יודע שהוא ידיד ואני יודעת שאני ידידה לא מעבר.
מרחתי קרם על הצלקות הקטנות שלי בגב שהשאירו לי תומר וניתאי. שנאתי את עצמי, שנאתי שלכולן יש גב יפה ורק לי יש צלקות שאולי מרחוק לא נראות, אבל מקרוב זה בולט. פחדתי שברגליים ישארו לי צלקות, אך זה לא קרה למזלי רק בגב. הדמעות שלי מגיעות, דמעות שקטות מבלי שאימא תשמע.
להיות עם משהו שאת מסתירה בגוף זה לשים על עצמך מסיכה, לכסות עם מכנסיים או חולצה ככה אף אחד לא יגלה.

" אתה עסוק?" התקשרתי שיחת וידאו לקאי.
" לא, בדיוק סיימתי לעבוד. את בוכה?"
" יום קשה" סיננתי.
" יש משהו שאני יכול לעשות בשביל לעזור?"
" תישאר איתי על הקו"
" אני פה"
הוא סיפר לי בדיחות בשביל שאצחק או הראה לי שלט מצחיק ברחוב של בוסטון לעיתים גרם לעצמו להתנהג בצורת אווילית. צחקתי, פתאום הייתי אחרת וכל הבכי נעלם.

כעבור חודש וחצי:

" אני שמח לראות אותך צוחקת סוף סוף" זה היה קאי בצד השני של העולם בשבוע האחרון שלו בבוסטון. הוא לא שכח לי את השיחות שלי בהן לא חייכתי חוץ מהפעם ההיא שניסה לעודד אותי.
" אני במצב רוח טוב היום"
" מה שלום אימא שלך?"
" בסדר. עובדת"
" איך הולך לך עם העסק?"
" בא לי להתפטר"
" כבר? חשבתי שאת יותר קשוחה מזה"
" בית קפה זה לא בשבילי, אני רוצה מסעדה משלי"
" יש לך רצונות גדולים"
" אתה יודע שאני עם ציפיות גדולות"
" כן אני יודע, גברת ציפיות גדולות"
" מה זה המצאת לי כינוי חדש?"
" כן, אסור לי?" שאל והחמיץ פנים.
" זה דווקא מצחיק"
" מתי אתה חוזר?"
" מחרתיים הטיסה שלי לישראל"
" דווקא לשם?"
" כן, מחכים לי בעבודה. אני בדיוק נכנס לעבודה נדבר"

הקשר שלנו התהדק, הוא עבר לקאי אחר מזה שהכרתי. פתאום היה בו הרבה מליאם אבל אני חושבת שהוא הסתיר את האופי האמיתי שלו בתוך גוף כלוא.
קצת פחדתי להודות בזה שהתחלתי לפתח רגשות כלפיו, לעיתים הדחקתי אבל ידעתי שלא אוכל להתכחש לרגשות הללו.
'קדימה יו-רי, מחרתיים את טסה לישראל ואומרת לו מה את מרגישה' שכנעתי את עצמי באומץ והלכתי להזמין כרטיס טיסה.

פרק 54:

זו הייתה הטיסה הכי איטית שיש, על ידי היה נוסע שלא הפסיק לנחור אפילו עם אטמי אוזניים שמעתי את הנחירות שלו. אימא אמרה שהיא מחכה שאחזור שהיא רוצה שאחזור עם חוויות טובות מישראל. לא די בכך שהוא עדיין נוחר עם סימפוניות שונות כשקם לא הפסיק לעשות תמונות של עצמו איתי בכוח, מה זה אומר בדיוק? שבכל תמונה אני מופיעה בלית ברירה וכל זה רק כי אימא שלי היא האנה קים. שנאתי את המצב הזה שמנצלים אותי בצורה הזאת.
הספיקו לי המצלמות בשדה התעופה או כשיצאתי מהבית, רציתי שיפסיקו לרדוף אחריי.

לאחר כל כך הרבה שעות הגעתי לישראל, הרבה אנשים חיכו לאנשים אחרים בכניסה לשדה התעופה, לי אף אחד לא חיכה הלכתי במהירות לחפש מונית.

" איפה אתה? הגעת לארץ?"
" כן, בתחנה"
" יופי שמחה לשמוע"
כתבתי לו ואמרתי לנהג המונית לנסוע לתחנה שלו. שיננתי מה לומר איך להתנהג האם להגיד לו ישירות? האם לדבר איתו קודם? מה לעשות?
שילמתי לנהג המונית כשהגענו ליעד ואפילו נתתי טיפ מכובד ומיהרתי לכיוון הכניסה.
" סליחה?" אמרתי כל המבטים היו עליי.
" קרה משהו?"
" לא... אני מחפשת את קאי"
" מי? מורנו? הוא תיכף יגיע. את יכולה לחכות לו על הספסל" הנהנתי, השעה זזה הוא עדיין איננו. השוטרים עבדו, לעיתים הביטו בי והתלחששו עד שקאי הגיח בפתח הדלת.
" מורנו, אתה מכיר אותה?" כיוון השוטר האחר את ראשו לכיווני וקאי הביט בי.
" יו-רי!" ניגש אליי מהר ונתן לי חיבוק.
" אני מדמיין או שאת כאן?"
" אני באמת כאן" החיבוק שלו אמנם מחץ אותי אבל שמחתי, לא הערתי לו.
" מתי הגעת? הטיסה הייתה בסדר?"
" כן כן, מתי נוכל לדבר?" שאלתי והבטתי לו בעיניים בזמן שכולם הסתכלו.
" בטח, תחכי כמה דקות אני אחליף בגדים ונצא מכאן" הנהנתי, הוא החליף בגדים וטען שהוא לא חייב לעבוד היום עד מאוחר וכי הגעתי בזמן.
" מוזר לי שבאת עד הינה"
" רציתי לראות אותך" אמרתי כשהלכנו בשביל.
" באמת?" שאל, הנהנתי.
" למה אתה מופתע?"
" כי לא חשבתי שאי פעם תגידי לי דבר כזה"
" אתה לא מודע אבל הסתרת את האישיות שלך עמוק בפנים"
" את מתכוונת שהסתרתי את ליאם?"
" כן"
" את יודעת למה?" הנדתי בראשי.
" כי פחדתי שאם אתנהג ככה אפגע באנשים, בעיקר בבנות. יום אחד הלכתי ומישהי באמצע הרחוב נתנה לי סטירה" צחקתי.
" זה לא מצחיק, לא ידעתי למה היא האשימה אותי שעזבתי אותה באמצע הלילה בגשם אחרי דייט, לא ידעתי מי היא בכלל"
" איך התאהבת בליאם?"
" הוא דאג לי, אף פעם לא העליב הוא ידע להקשיב... אני חושבת שאתה כזה בעצמך למרות שאתה חושב עליו רק דברים רעים"
" לא נכון, לא הייתי מסתדר בלעדיו מעולם אבל עכשיו אני יכול להתמודד עם החיים שלי לבד"
" כנראה הצד השני של שנינו נעלם" אמרתי.
" מה זאת אומרת הצד השני?"
" לך היה צד שני שהוא ליאם"
" ואיזה צד שני היה לך?" שאל בסקרנות.
" את זה רק ליאם יודע" אמרתי והמשכת לרוץ.
" זה לא פייר! אני דורש לדעת" רדף אחריי, רצתי לכיוון הדשא.
" לא מגלה" התגריתי בו.
" חכי אני תופס אותך" הוא רדף אחריי ולבסוף הצליח לתפוס אותי, עמדנו זה מול זה הלכתי אחורה בכל פעם עד שנפלתי לאחור, הוא ניסה למשוך אותי לכיוון ונפל בעצמו כשהוא מועך אותי קלות.
" את לא מתכוונת לגלות לי?" שאל והתנשף עליי.
" זה תלוי" אמרתי לו.
" במה?"
" תחשוב לבד אני לא צריכה לעשות בשבילך את כל העבודה"
" נראה לי שאני יודע" התקרב אל פי ונתן לי נשיקה, זה כבר לא היה לי מוזר והרגיש טבעי כאילו נישקתי אותו יותר ממאה פעמים.
" ועכשיו? את תגלי לי?"
" כן, כשתפסיק למעוך אותי על הדשא" הוא צחק קם והושיט לי את היד. ישבנו על ספסל ריק, איש לא עבר כאן.
" כשרק הכרתי אותך ואת ליאם הייתי גונבת דברים"
" מה זאת אומרת?"
" הייתי גונבת ושמה את כל הדברים בבית מבלי לפתוח אותם, אוספת דברים."
" את רצינית?" הנהנתי.
" ליאם תפס אותי כמה פעמים הוא אפילו אזק אותי בתור עונש כדי שאספיק."
" ואיך הפסקת?"
" לא רציתי להיות כבולה באזיקים או להיות בכלא, דברים אחרים העסיקו אותי. אני מתחרטת על זה"
" אני שמח שיצאת מזה"
" גם אני שמחה, הבטחתי לעצמי להתחרק מצרות"
" עכשיו הבנת למה התכוונתי כשאמרתי הצד השני?"
" כן"
" בא לך גלידה?" נכנסו לחנות מכולת הקרובה וקנינו גלידה.
" הבאתי לך משהו" הוצאתי את הקופסה שלי.
" אל תפחד זו לא טבעת נישואים. ראיתי את זה על הרבה זוגות באסיה, קניתי לנו"
" מה קרה?" הבטתי בפנים שלו.
" אני זה שאמור לתת לך טבעת"
" באמת קאי זה לא משנה כרגע, זה רק זמני"
" טוב בסדר" אמר וענד לי את הטבעת שלי.
" מה נעשה לגבינו?"
" מה זאת אומרת?"
" את גרה ביפן אני בישראל, איך נסתדר?"
" נחשוב על פתרון, אולי תגור איתי ביפן? איתי ועם אימא שלי?"
" אני פוחד שלא נסתדר וגם מה עם העבודה שלי?"
" אתה במילא לא אוהב להיות שוטר, תחשוב על זה"
" אולי תוכל ללמוד משהו שתמיד רצית"
" לא חשבתי על זה, תני לי לחשוב על זה. מתי את טסה חזרה?"
" ביום חמישי"
" זה מחר" אמר.
" כן, מצטערת שזה יצא ככה"

דיברנו במשך כל היום על העבודה שלנו, הוא סיפר לי קצת על בוסטון אני על יפן ועל העובדה ששם אני מפורסמת. הוא סיפר מהחששות שלו עם השפה היפנית, אמרתי שאני מורה טובה והוא ידע תוך זמן קצר לדבר. רציתי שיהיה איתי, שיישאר מפני שאת אימא אני לא עוזבת והיא מצליחה ביפן, גם אני... טוב נו יחסית. הוא אמר שיחשוב על זה... אני בנתיים מחכה שיחשוב על זה, מסתכלת עליו מזג לי כוס מים מהמטבח וישב מולי לצפות בתוכנית בישול בזמן שקיטרת על כמות הפרסומות.

המשך יבוא...
תודה על הסבלנות כמו תמיד, שני פרקים אהבתם? שתפו אותי❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Danit A
Danit A
מחכה להמשך♡
אהבתי מאוד את שני הפרקים:)
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
איזה כייף דניתי, תודה❤
הגב
דווח
1 אהבתי
דיקלה נ
דיקלה נ
חמודים...
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
אהבה בנבדל פרק 59
אהבה בנבדל פרק 59
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 5
חבקי אותי חזק פרק 5
מאת: Maya B
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
מאת: Maya B
בוא נדבר על אהבה פרק -31
בוא נדבר על אהבה פרק -31
מאת: Maya B
דרמה
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
סיפורים אחרונים
חבקי אותי חזק פרק 6
חבקי אותי חזק פרק 6
מאת: Maya B
הארה באמצע היום
הארה באמצע היום
מאת: K L
כשהיינו ילדים..
כשהיינו ילדים..
מאת: K L
האהובה שלי
האהובה שלי
מאת: K L
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מהי אהבה
מהי אהבה
מאת: Kipod Kipod