כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

רגשות מפלסטיק- פרק 3

משפחה לא בוחרים

פרק 3:

"את יודעת שהיא לא באמת ישנה פה, נכון?" הוא שאל אחרי שתיקה של מספר שניות וגרם לי להסתובב אליו במהירות.
"אני צריכה מקום לגור בו וכאן זול..." התעלמתי מהשאלה שלו והשקר נפלט ממני מהר ממה שציפיתי.
"כן, טוב. אז אני מניח שאת צריכה את הפרטים של הבעלים, קוראים לו רון, הוא אחלה גבר... והחדר שלך." הוא מלמל ורשם לי מספר טלפון על פתק שהוא שלף מאחת המגירות בסלון. "מאיפה את מכירה אותו?" הוסיף שאלה.
"אני לא מכירה אותו. אתה נותן לי את המספר עכשיו."
"את דין." הוא גלגל עיניים פעם נוספת.
"אה. אני ודין לומדים ביחד..." ואני גם קצת מאוהבת בו, אבל זה לא אמור לעניין את הבחור שעומד מולי ועשה מאמץ ללבוש חולצה.
"טוב, במקום שירן, אני מאמין שאם תדברי עם רון לא תהיי הומלסית ואפילו נהיה שותפים." החיוך שלו חשף שיניים לבנות ולא ידעתי להגיד אם הוא היה מאולץ או לא.
"אתה יכול לא לקרוא לי ככה?" נזכרתי בכינוי המרגיז שלו.
"למה? מפחדת שדין ישמע?" הוא עדיין נשמע משועשע להחריד.
"אני צריכה ללכת..." מלמלתי, מוסיפה גלגול עיניים ועולה על האופניים. יש לי עשרים דקות להגיע לעבודה. ואני לא נוהגת לאחר.

שום דבר מרגש לא יכול לקרות בעמדת קפה בתחנת רכבת.
בריסטה דנה פינק לשירותכם. בתוספת חיוך וברכת 'יום טוב'.
בימי שישי המשמרת היא משש עד שלוש אבל לירז ביקש שמישהו יחליף אותו. ובגלל שחוץ מלגשת שוב למבחן של לינארית לא נשאר לי יותר מדי מה לעשות, אז התנדבתי לחצי משמרת.
היא עברה מזעזע. אף אחד לא שמח לנסוע ברכבת בימי שישי. כולם עייפים מלחכות, חסרי סבלנות מציפייה. כל אחד בטוח שהוא היחיד שצריך לדאוג לו. הגברת עם ההפוך המפורק שדווקא היום מחליטה לשנות את ההזמנה ומבקשת בלי קצף, האדון עם הקפה השחור שחייב להיות מאוד חזק, הבחור ששותה רק שוקו אבל משום מה על בסיס מים.
אני לא מבינה עד הסוף מה הדחיפות ואין לי גם זמן לשאול לאן כולם ממהרים להגיע. אבל זה הקצב של יום שישי ואם סופרים עד עשר בין הזמנה להזמה, הן יוצאות מהר מספיק בשביל להתעלם מהסינונים של הלקוחות.
"שיהיה לך יום טוב." מלמלתי עם החיוך הרגיל.
"משוחררת רובין, שיהיה לך יום טוב." זוהר, אחראית המשמרת פנתה אליי.
"כן? את תסתדרי פה בסגירה?" שאלתי. היא הייתה גדולה ממני בשנה וחצי. שנה ושלושה חודשים עפ"י נתוני פייסבוק. אבל הסתדרנו. רוב המשמרות שלנו היו ביחד כי ידענו לעבוד טוב. גם עם לירז עבדתי טוב. בזה זה מסתכם, כי ורד בלתי נסבלת ויובל, אחראי המשמרת השני בעיניי מרגל של הסורים. מרגל ממש טוב, אבל עדיין מרגל.
"שבת שלום בלונדה. תלכי כבר." היא צחקה והצביעה על היציאה מהתחנה. הנהנתי לעברה ואספתי את התיק שלי. מוציאה טבק ומגלגלת סיגריה תוך כדי הליכה. כשעצרתי מול האופניים החשמליות כבר הדלקתי אותה ותהיתי אם לעבור בדירה לפני שאני נוסעת לארוחת שישי אצל ההורים. החלטתי נגד. אני אמצא שם מה ללבוש.

הדלת הייתה נעולה אז נאלצתי לדפוק, מתחילה לספור עד עשרים.
"לאיזה מספר הגעת?" אדר פתח לי את הדלת.
"לא עניינך, טרול." החזרתי וחיבקתי אותו. הוא לא הרפה. הוא מבוגר ממני בשנתיים אבל המסורת לארוחות שישי משותפות אף פעם לא חמקה מפניו. למרות היותו עסוק ממני בהרבה.
"תהיי נחמדה אליה." הוא לחש לי באוזן והאחיזה שלו השתחררה, שניות לפני שזיהיתי את הפנים של בת הזוג שלו, שיר. הסלידה שלי ממנה גרמה ללא מעט ריבים ביני לבינו, וללא ספק לריחוק.
"שיר," מלמלתי כשזו הביאה לי נשיקה קרירה בלחי.
"דנה," היא החזירה באותו הטון.
"מתוקה שלי, את נכנסת להתקלח?" הקול של אמא קטע את השיחה העתידית.
"התגעגעתי," מלמלתי ונישקתי אותה בלחי, מתקדמת לפנים הדירה. השולחן היה ערוך ואבא שלי צפה בחדשות. לא מסיט את פניו מהטלוויזיה.
"משהו מעניין?" שאלתי וחיבקתי אותי, מושכת תשומת לב.
"לא כמוך, לא שמעתי שהגעת." הוא חייך.
"לואיז. תציעי לבת שלך משהו לשתות." הוא צעק לכיוון אמא. הם זוג אנשים מרשימים מאוד. אמא שלי, ליזה, היא תופרת. יש לה בוטיק משלה וכשהיא הייתה בברית המועצות היה לה מפעל שלם משל עצמה. אבא, לעומתה הוא מומחה למחלות לב, רופא מהסוג הקשוח והריאלי שניתן לקבל. שאלת שאלה, תקבלי תשובה. אין סטיות תקן אצלנו בבית. יש בעיות, פתרונות והמון אהבה. אהבה בדרך המיוחדת שלהם. אבל אהבה.
"היא לא אורחת. היא יודעת איפה המקרר." היא החזירה.
"את רוצה שאני אמזוג לך מים?" הפולני שבו יצא אליי, כל פעם שהגעתי הביתה. הייתי הילדה הקטנה שלו. תמיד הילדה הקטנה שלו.
"לא. אני אסתדר." חייכתי אליו.
"כבר יש לך ציונים?" הקול של אמא נשמע שוב מהמטבח.
"תעזבי את הילדה, כשיהיה משהו לספר. היא תספר." אבא החזיר. כל אחד מדבר עם המבטא המיוחד שלו.
"כאילו יהיה מה לספר." שמעתי את שיר ממלמלת.
"אמרת משהו?"
"דנה, אל תתחילי." אדר פנה אליי, עם מבט חתום.
"לא מתחילה. היא אמרה משהו, פשוט שתגיד אותו בקול" החזרתי בתגובה.
"זה מספיק. לשבת." אמא שלי קטעה את הויכוח לפני שהוא גדל. "שכל אחד יספר לי משהו חדש. קדימה." היא הוסיפה כשכולם התיישבו.
אדר דיבר על העבודה במשרד ואבא סיפר על ניתוח שעשה השבוע בזמן שאמא מכרה שלוש שמלות בעיצוב אישי.
"אני עוברת דירה." מלמלתי וכל המבטים הופנו אליי.
יופי. זה מה שחסר לי. שכל המבטים יופנו אליי.
"אני מקווה שיש הסבר טוב למשפט הזה." הייתה התגובה של אבי, כשהציפייה לא שונה אצלו משאר הסועדים.
כן. אני מאוהבת ויש לי הזדמנות, לא יציל אותי מהשיחה הזאת.
-----------
דעות? מחשבות?
מה דעתכם על דנה?
דברו אליי :)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

מאיה . עקוב אחר מאיה
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
עולמי לוי
עולמי לוי
מתי המשךך???
הגב
דווח
מאיה .
מאיה .
היווום :)
הגב
דווח
guest
עוד עוד עוד עוד
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
קומדיה
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
תאוות בשרים לשמנה
תאוות בשרים לשמנה
מאת: אתי בן ארויה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Eltchin's Emotions
המדריך לשמנה המתחילה
המדריך לשמנה המתחילה
מאת: Linoy Zriker
סיפורים אחרונים
מראת הקסמים
מראת הקסמים
מאת: Emma Elenora Edlund
מראת הקסמים
מראת הקסמים
מאת: Emma Elenora Edlund
מנהרת התנים פרק 2
מנהרת התנים פרק 2
מאת: אביטל סיאני
תקועה- פרק 39
תקועה- פרק 39
מאת: Lee B
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay