כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

חדר מספר 5 - פרק 6

"את צריכה לנגן כדי לצאת מזה.."

השעה שבע הגיעה מבלי ששמתי לב
והדוקטור הגיע לבדוק מה שלומי.
"איך את דנה?"
"קצת יותר טוב. בכיתי הרבה. כתבתי הרבה. החיים אתה יודע."
"ומה איתו?"
"מה איתו? הוא בסדר. החיים אתה יודע."
"אל תהיי צינית. ניסית?"
"לא. פחדתי דוקטור. זה לא קל."
"אני יודע שזה לא פשוט ואני בטוח שיום אחד
את תתגברי. אני פשוט יודע את זה.
את רק צריכה דחיפה קטנה ואת שם."
"תודה דוקטור וסליחה שאני כל כך צינית,
החיים לימדו אותי להיות כזאת.
חומות הגנה אתה יודע."
"אני יודע וזה בסדר דנה. תאמיני לי שזה בסדר.
אבל אני גם יודע שיום אחד הכל יהיה לך כל כך בסדר
ואז זה ישתחרר קצת ותרגישי יותר טוב, תני לזה זמן."
"תודה דוקטור."
"שיהיה ערב טוב דנה."
"ערב טוב דוקטור."
אמרתי וכשיצאתי מהמשרד הרגשתי שאני נחנקת.
כל מה שרציתי היה לחזור לשם ולא לבוא ל"בית"
אבל לא יכולתי אז חזרתי בשקט, כיביתי את האורות
וכתבתי.

----מה שקרה באמת לפני כמה שעות במשרד----

הוא יצטרך לחכות קצת... הרבה....
זאת אומרת הרבה יותר מקצת.....
הפחד שוב השתלט עליי אבל רציתי להתגבר
אז הלכתי לאט לכיוונו, הוא הביט בי, אני הבטתי בו.
עשינו תחרות מבטים כזאת ארוכה עד שהחלטתי
לשבת לידו. רק לשבת. זהו.
ישבתי ובהיתי בו, הוא בהה בי. בהינו אחד בשניה.
זה היה די מוזר והאמת שזו הייתה סיטואציה
טובה לכתוב עליה אז התחלתי לכתוב.
הוצאתי מחברת והנחתי אותה על מעמד התווים שלו, לקחתי את העט וכתבתי.
הרבה. יותר מדי. זאת אומרת אין יותר מדי בכתיבה.
כמה שיותר, יותר טוב.
ואז העברתי את היד על הקלידים ושוב כאב לי אז הפסקתי וגם ככה היו דפיקות בדלת אז חזרתי לשבת על הספה כאילו כלום לא קרה וקיוויתי שיהיה בסדר...

----כמה דקות אחרי שהכל "נגמר"---

פתאום כאב לי כל כך והרגשתי את חדר מספר 5
זז מהר מדי. רץ. מדמם.
התקשרתי מהר לדוקטור והוא אמר
"תחזרי אליי למשרד, מהר."
רצתי אליו וכשהגעתי הוא פתח לי את הדלת ואמר
"אוי לא. זאת התסמונת של ההתמודדות.
דנה את בטוחה שלא ניגנת היום?"
"כן. לא. זאת אומרת, רק נגעתי בו אבל לא ניגנתי.
הרגשתי את הכאב הזה שהרגשתי אז זורם לי באצבעות אז התרחקתי."
"אני מצטער אני לא יכול לפתור את זה.
גם איחוי לא יעזור. את צריכה לנגן כדי לצאת מזה."
"אבל אני מפחדת דוקטור אני..."
"אני כאן. הכל בסדר. שבי ותתחילי מתי
שאת מרגישה בנוח."
"אוקיי."
הוא הושיב אותי על הכסא השחור הקטן שליד הפסנתר,
הידיים שלי רעדו והפנים שלי החווירו,
נגעתי לאט בקלידים והתחלתי לנגן את "יונתן הקטן"
כי זה השיר היחיד שזכרתי משום מה.
ככל שהמשכתי שכחתי קצת מהכאב וחדר מספר 5 שבלב שלי הפסיק לדמם וחזר לפעום לאט.
פתאום הכל היה בסדר.
כשסיימתי הדוקטור מחא כפיים ואמר "את רואה
שאת יכולה? הכל בסדר דנה. באמת שהכל בסדר.
אני ממש גאה בך."
"גאה? בי? על מה?"
"על הכל דנה. אני מאמין בך."
"בי? אתה בטוח?"
"כן דנה. כן. מחר תבואי לכאן שוב בארבע
והפעם תתייחסי אליו יותר בסדר?"
הנהנתי וכשחזרתי ל"חדר" שלי נשכבתי על המיטה
ובהיתי בתקרה.
אני? דנה? יכולה? ממתי? וואו. אוליי זה חלום.
כשחשבתי על זה נרדמתי ולפחות בחלומות שלי
הכל היה יותר טוב... קצת יותר טוב...

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

בתאל דורון עקוב אחר בתאל
שמור סיפור
ספרים מאת בתאל דורון בתאל דורון
#מציאות_לא_מציאותית הוא נתן לי מילים.
מילים לשירים, מילים ליום יום, מילים ששרות במקום לדבר,
הוא נתן לי מילים שנמצאות בלי לוותר ....
הוא היה בדיוק כמו שאני אוהבת, הוא היה אחר...
ואז הוא השתנה בן רגע וגרם לי לחוות שיעור חשוב לחיים,
שיעור שגרם לי לכתוב המון מילים ולהפוך אותן לסיפורים ולמסרים עמוקים,
לחיות #מציאות_לא_מציאותית.
ליפול עמוק אל תוך אמת מזויפת והמון שקרים.
מוכנים להיכנס איתי לעולם אחר ולקחת איתכם תובנות לחיים?
היכנסו למסע שונה ומיוחד של חוויות וסיפורים מרגשים ומטלטלים.
לפרטים נוספים
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
בתאל דורון
שָׁעוֹת
שָׁעוֹת
מאת: בתאל דורון
כשתדעו להעריך
כשתדעו להעריך
מאת: בתאל דורון
הַלְוַאי וְהַכֹּל הָיָה יוֹתֵר פָּשׁוּט
הַלְוַאי וְהַכֹּל הָיָה יוֹתֵר פָּשׁוּט
מאת: בתאל דורון
גִּבּוֹר הַיּוֹם
גִּבּוֹר הַיּוֹם
מאת: בתאל דורון
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer