כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

חדר מספר 5 - פרקים 4 + 5

"תפסיקי לפחד כבר אוקיי?"

"וואו דנה את.. יש לך את זה.
יש לך... את...."
"אני מה? יש לי מה?"
"יש לך כשרון. יש לך פוטנציאל.
את זורחת. את.."
"אני מה?"
"כן את. את צריכה לעשות את זה.
את צריכה..."
"אני צריכה מה? אל תהיה ציני זה לא מצחיק."
"אני לא צוחק דנה. אני לא צוחק.
שניה. אני עושה טלפון וחוזר."
בינתיים הבטתי על התמונה המשפחתית שבחדר שלו.
זו שלעולם לא תהיה לי.
אמא, אבא וילדים ברגע מאושר.
איזו תמונה. איזה רגע. זה הציף אותי אז התחלתי לבכות ואז הוא נכנס.
"דנה."
"מה?"
"אני חושב שאת צריכה לדבר דרך השירים שלך.
ככה יותר קל לך. ככה את יותר את."
"באמת?"
"כן. אני לא צוחק."
"מה? אבל תמיד אמרו לי ש..."
"עזבי מה שאמרו. שימי בצד.
אני נותן לך כל יום לשלוש שעות את המשרד,
שבי, תכתבי, תשירי, תפרקי.
זאת התרופה שלך. אני יודע.
שום כדור לא יפתור את זה ושום איחוי חוזר."
"אוקיי. תודה דוקטור. מתי להגיע מחר?"
"אנחנו לא צריכים להפגש יותר.
תבואי כל יום בארבע והמשרד יהיה שלך עד שבע.
הכל בסדר דנה. תנשמי."
"תודה. אני... אני... לא יודעת מה להגיד."
"לא צריך, תכתבי."
הוא אמר ואני חזרתי לכתוב....

יום אחרי בארבע בדיוק התייצבתי במשרד והוא היה פנוי
במיוחד בשבילי כמו שהדוקטור הבטיח.
ישבתי והתחלתי לכתוב. כל מה שהיה לי בפנים.
כל מה שכואב. כל מה שקורה. הכל.
אחרי שעה היו דפיקות בדלת, זה היה הדוקטור.
"דנה, מה שלומך היום?" הוא שאל.
"קצת יותר טוב אבל הבטחת לי שהמשרד יהיה שלי."
"הבטחתי ואני מקיים אבל הבאתי איתי חבר קטן שיעזור לך לפרוק. תכניסו אותו בבקשה."
הדלת נפתחה והעוזרים של הדוקטור הכניסו
למשרד פסנתר בצבע שחור.
"אבל הבטחת שלא תספר לאף אחד. אתה הבטחת.
אתה.."
"לא סיפרתי. הם לא יודעים כלום.
הם רק הביאו מה שביקשתי.
אני מאמין בך דנה. אני יודע שאת יכולה.
תפסיקי לפחד כבר אוקיי?"
הוא אמר, חייך אליי ואני הנהנתי ובכיתי.
בכיתי בלי סוף.
"אבל זה לא הגיוני שמישהו מאמין בי ככה.
זה לא אמיתי. זה בטח סתם מרחמים
בגלל המצב שלי או לא יודעת.."
"זה לא דנה. יש לך כשרון אוקיי?
ומה שלא הגיוני הוא שלא תממשי אותו
בגלל כמה אנשים שלא מבינים אותך בסדר?
אז תחייכי, תמשיכי לכתוב ולשיר וכשתרגישי מוכנה
תגשי אליו. הוא יחכה לך ולא יכעס כמו המפלצת ההיא. אני מבטיח."
"אני.."
"אל תגידי כלום. תכתבי.
תצאו בבקשה. ביי דנה, המשרד שלך."
חזרתי לשבת. הבטתי בו. הוא הביט בי.
והתמקדתי בו משום מה. זה היה מוזר.
פתאום באמת ראיתי אותו ולא את הטראומה שלי.
אבל החזרתי את עצמי למצב כתיבה ונכנסתי לאטרף של לכתוב על כל ההזיה הזאת שקרתה פה עכשיו.
כתבתי המון ואז שוב הוא הביט בי מהצד.
כמעט ניגשתי אבל החלטתי שלא.
אני עדיין לא מוכנה. אני עדיין לא יכולה.
לא דנה, לא. זה עדיין מפחיד מדי.
חשבתי לעצמי והחלטתי שעכשיו אני רק כותבת,
הוא יצטרך לחכות קצת... הרבה....
הרבה.....

המשך יבוא....

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

בתאל דורון עקוב אחר בתאל
שמור סיפור
ספרים מאת בתאל דורון בתאל דורון
#מציאות_לא_מציאותית הוא נתן לי מילים.
מילים לשירים, מילים ליום יום, מילים ששרות במקום לדבר,
הוא נתן לי מילים שנמצאות בלי לוותר ....
הוא היה בדיוק כמו שאני אוהבת, הוא היה אחר...
ואז הוא השתנה בן רגע וגרם לי לחוות שיעור חשוב לחיים,
שיעור שגרם לי לכתוב המון מילים ולהפוך אותן לסיפורים ולמסרים עמוקים,
לחיות #מציאות_לא_מציאותית.
ליפול עמוק אל תוך אמת מזויפת והמון שקרים.
מוכנים להיכנס איתי לעולם אחר ולקחת איתכם תובנות לחיים?
היכנסו למסע שונה ומיוחד של חוויות וסיפורים מרגשים ומטלטלים.
לפרטים נוספים
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
בתאל דורון
שָׁעוֹת
שָׁעוֹת
מאת: בתאל דורון
לֹא תִּהִיִי יוֹתֵר לְבַד
לֹא תִּהִיִי יוֹתֵר לְבַד
מאת: בתאל דורון
כשתדעו להעריך
כשתדעו להעריך
מאת: בתאל דורון
הַלְוַאי וְהַכֹּל הָיָה יוֹתֵר פָּשׁוּט
הַלְוַאי וְהַכֹּל הָיָה יוֹתֵר פָּשׁוּט
מאת: בתאל דורון
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer