כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

חדר מספר 5 - פרק 2

"תפתחי את חדר מספר 5 רק בפניי, אני מתחנן..."

כשהגעתי ל"בית" נכנסתי ל"חדר" שלי כרגיל והרגשתי קצת יותר טוב כי כתבתי אבל אז שוב
התחיל הבלאגן וחזרתי לבכות. פתאום הכל חזר להיות לא בסדר אז נשארתי עם האוזניות עליי,
הפעלתי את "Red Carpet Dress" של נעמה גלי כהן ודמיינתי שהכל בסדר.
דמיינתי את החיים שאני רוצה, דמיינתי את הטוב שעוד יגיע,
דמיינתי אותי על הבמות הכי גדולות בארץ
ואת כל מי שאמר שזה לא יקרה יושב בקהל
ומצטער על כל מילה אבל אני לא סולחת.
חשבתי לעצמי שמזל שלפחות בדמיון זה ככה ואז נרדמתי.
בבוקר התעוררתי שוב בשש והפעם היו ברקע מילים לא פשוטות שלא רציתי לשמוע. התארגנתי מהר, שמתי אוזניות ויצאתי שוב אל עבר המרפאה והפעם כדי לפגוש את הדוקטור המומחה לענייני לב, אוליי הוא יוכל לפתור את מה שהדוקטור שלי לא הצליח לנסות לפתור אפילו.
בדרך הלב שלי התחיל לדמם ולא יכולתי לנשום.
לא, זה לא קורה, לא, זה לא אמיתי, חשבתי לעצמי אבל זה קרה.
התפללתי שמישהו יגיד לי שהיא לא כאן ויעיר אותי מהסיוט הזה.
בו זמנית התחלתי גם לרוץ כמה שיותר מהר וככל שהריצה הלכה
והתגברה הלב שלי התפרק יותר ויותר.
כשהגעתי למרפאה ישבתי על הכסא מול הדוקטור ואמרתי,
"אני... אני לא מרגישה טוב דוקטור."
"מה קרה דנה?"
"הלב שלי. הוא עוד רגע מתפוצץ."
"מה? אני לא מבין."
"תסתכל." אמרתי והצבעתי
על ארבעת החדרים המדממים שבלב שלי.
הוא התקרב אליי והתחיל להוציא מהם
חלקים קטנים ושבירים.
בכל חלק גרה טראומה אחרת.
טראומת הילדות, טראומת בית הספר, טראומת התיכון וטראומת הצבא.
אחר כך הוא התקרב קצת יותר וגילה שיש לי 5 חדרים ולא ארבעה.
מקרה נדיר שלא קורה הרבה אבל כרגיל, קרה לי כי כשמדובר בטראומות הן תמיד באות
דווקא אליי אחת אחרי השניה משום מה.
כן, יש לי עוד טראומה שמסתתרת בעוד חדר שלא סיפרתי עליה ועליו לאף אחד מעולם
ובגללם הלב שלי עומד להתפוצץ בכל רגע ואני? עומדת לשקוע בשינה עמוקה ולהעלם.
ממילא רציתי להעלם כבר מזמן אז הנה ההזדמנות שלי לא להיות פה יותר.
הדוקטור לא ויתר וניסה לפתוח את דלת חדר מספר 5 למרות שהתחננתי אליו שלא אבל
הוא גם ככה לא הצליח בגלל המנעול שסגר אותה.
"לא דוקטור בבקשה. זה יותר מדי רגיש, זה ...."
"אבל אני חייב אחרת את .. את .."
"אני רוצה ללכת דוקטור,
אני לא רוצה להיות פה..."
"לא, בבקשה. לא. תספרי לי הכל, מהר.
אני רוצה להציל אותך, אני חייב להציל אותך
ואין עוד הרבה זמן.
תפתחי את דלת חדר מספר 5 רק בפניי,
אני מתחנן."
"לא."
"נו, מהר, בבקשה."
הוא אמר ואני שנגעתי בטעות בכיס של המכנס
שלי הרגשתי לרגע את מחברת השירים שלי שאיתי תמיד
ואז נזכרתי למה כדאי להשאר והתחלתי לדבר.
"כשהייתי ילדה התאהבתי במוזיקה.
כולם ידעו את זה. אפילו קיבלתי אורגן אמיתי ליום ההולדת והתחלתי לנגן משמיעה כל מיני שירי ילדים כמו "יונתן הקטן" ו"פרח נתתי לנורית".
כשהתקדמתי קצת ושמו לב שאני ממש טובה בזה רשמו אותי לשיעורים עם מורה במסגרת
קורס בית ספרי.
קלטתי הכל די מהר והתאמנתי שעות אבל
בכל פעם שטעיתי המורה הצליפה לי בנפש."
"מה?"
"כן, כן, הצליפה. בהתחלה עם קללות,
אחר כך עם סרגל על האצבעות
ואז החלטתי שדי, מספיק.
אני פורשת כי לא טוב לי.
נכון שהמוזיקה לא אשמה בזה שהמורה הייתה מפלצת אבל החלטתי שאני חייבת לפרוש כדי להפסיק את הכאב האינסופי הזה שהרגשתי אוטומטית בכל פעם שניגנתי
מרוב ההצלפות שלה.
הודעתי לכולם שאני פורשת בגלל לחץ לימודי
אבל זה היה שקר. לא יכולתי לספר עליה לאף אחד
או לדבר עליה כי פחדתי אז המצאתי תירוץ.
היא הביאה לי תעודת סיכום חצי קורס,
אפילו לא נשארתי עד הסוף כי זה כל כך כאב
ומאותו רגע הבטחתי לעצמי שאם אני אלמד
לנגן זה יהיה רק בגיטרה.
הלב שלי כמעט התפוצץ היום רק כי ראיתי אותה שוב
כשעברתי ליד פסנתר ענק בצבע שחור ובדיוק אז הבטחתי לעצמי שהפעם אני מתמקדת רק
בפסנתר ולא בה, שהפעם אני שמה את הטראומה בצד אבל נלחצתי ואז קרה מה שקרה
והנה אני כאן."
פתאום שמתי לב שהחדר החמישי שבלב שלי נפתח ואז נסגר לאט לאט והדוקטור סגר
את כל שאר החדרים בעדינות כדי שלא יכאב.
"הכל בסדר. זהו. הטראומה שלך שמורה איתי
ואת יכולה להמשיך כרגיל."
הוא אמר.
"תודה דוקטור. תבטיח לי שלא תספר לאף אחד."
"מבטיח."
"ודוקטור אתה יודע משהו..."
"מה?"
"אם יהיה מי שילמד אותי בעדינות אוליי
אני אחזור לזה ולא יכאב יותר. אוליי..."
הוא הנהנן ואמר,
"לכי הביתה לנוח דנה.
עבר עלייך יום קשה היום."
הנהנתי אליו בחצי חיוך ובאתי לצאת מהמרפאה אל עבר ה"בית" שלי
אבל רגע לפני שסגרתי את הדלת הדוקטור אמר
"אני סומך עלייך דנה. אני פשוט יודע שאין אצלך אוליי.
את תחזרי לזה לאט, בעדינות, אבל תחזרי. אני מאמין בך.
אני קובע לנו עוד פגישה למחר ולך עוד פגישה עם הדוקטור שלך
שיבדוק בעוד כמה ימים שהכל תקין."
"תודה דוקטור" אמרתי והתחלתי ללכת ל"בית" בחזרה.
כל כך קיוויתי שלא תגמר הדרך או שבעצם כן,
כי גם שם וגם כאן לא באמת טוב לי.....

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

בתאל דורון עקוב אחר בתאל
שמור סיפור
ספרים מאת בתאל דורון בתאל דורון
#מציאות_לא_מציאותית הוא נתן לי מילים.
מילים לשירים, מילים ליום יום, מילים ששרות במקום לדבר,
הוא נתן לי מילים שנמצאות בלי לוותר ....
הוא היה בדיוק כמו שאני אוהבת, הוא היה אחר...
ואז הוא השתנה בן רגע וגרם לי לחוות שיעור חשוב לחיים,
שיעור שגרם לי לכתוב המון מילים ולהפוך אותן לסיפורים ולמסרים עמוקים,
לחיות #מציאות_לא_מציאותית.
ליפול עמוק אל תוך אמת מזויפת והמון שקרים.
מוכנים להיכנס איתי לעולם אחר ולקחת איתכם תובנות לחיים?
היכנסו למסע שונה ומיוחד של חוויות וסיפורים מרגשים ומטלטלים.
לפרטים נוספים
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרגש
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan