כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

רגשות מפלסטיק- פרק 2

במקום שירן

פרק 2:

הוא יודע מי אני.
'היי דנה, מצטער על החוסר טאקט... את איתי בתואר, נכון?' הייתה ההודעה שבהיתי בה דקה וחצי. מתחילה להקליד ומוחקת.
מצד אחד זה מרשים שהוא יודע מי אני. מצד שני, הוא לא באמת יודע מי אני, אז זה גם קצת מעליב.
"הוא מכיר אותי." ציינתי בפני רונה כדרך אגב, למרות הלב המשתולל שלי, כשזו התיישבה עם בקבוק בירה חדש לידי. היא חטפה את המכשיר מהיד שלי וגיחכה.
"את הוזה, כי אני די בטוחה שהוא שואל אם הוא מכיר אותך. מה שהופך את זה לההפך ממכיר אותך." היא אמרה את דעתה –הלא נכונה- והושיטה לי את הפלאפון בחזרה.
'כן חחח...' לא. מה הקשר הנקודות האלה?
'כן חחחחחחחחח' מאולץ מידי. זה בכלל לא היה מצחיק.
'כן. חולקים את ד"ר לאופר בראשון בבוקר.' הוספתי לזה סמיילי צוחק ושלחתי, תוהה אם זה לא מוגזם. לא. זה מספיק טוב.
'אחלה ד"ר לאופר!' הוא ענה מהר משציפיתי, 'הדירה לגמרי רלוונטית.' הוא הוסיף, חותך את שיחת החולין בשיא שלה. הוא שיתף אותי במחיר והציע לי להגיע מחר לראות את החדר שמתפנה, לא שוכח להוסיף אימוג'י משל עצמו.
סיכמנו על עשר בבוקר כי באחת-עשרה אני מתחילה משמרת והוא איחל לי לילה טוב. זה ממש מקסים מצידו לאחל לי לחלום חלומות נעימים. הוא לא היה חייב ובכל זאת ב'לילה טוב' יש כל-כך הרבה. זה רק מצביע על הזוגיות הממש טובה שיכולה להיות בינינו ביום מן הימים.
בינתיים אני מסתפקת בלדעת שהוא ושירן כבר לא ביחד והוא בוודאות מכיר אותי.

יום למחרת התייצבתי בעשר בבוקר מול דירה עם גינה.
הוא בטוח דואג לגינה שלו לבד. או שאולי שירן דאגה לגינה שלו? יש פה יותר מדי ורדים.
הגשם שהתחיל לטפטף גרם לי לרדת מהאופניים ולהתקדם לדלת. 'זה הזמן שלי' הרצתי לעצמי בראש, לפני שאני אתחרט.
צלצלתי בפעמון פעמיים והתחלתי לספור, הכלל הוא לצלצל שוב כשמגיעים לספרה עשרים. כשהגעתי לתשע הדלת נפתחה.
עמד מולי בחור עם רעמת שיער כהה ומבולגנת שנראה כאילו הערתי אותו הרגע משינה. מיותר לציין שהוא לבש בוקסר. רק בוקסר.
"את מתכוונת לשתוק עוד הרבה?" הוא שאל בתוספת גיחוך.
"אה. אני חושבת שטעיתי." מלמלתי ובלעתי רוק. משתדלת להסתכל בעיניים העייפות שמולי. "כאילו, אתה לא מה שאני מחפשת." המשכתי לדבר והוא בתגובה הרים גבה.
"זאת אומרת, לא מי שאני מחפשת." סיכמתי את הברבור האין-סופי שלי והסתובבתי.
"מה את מחפשת?" הוא שאל ויכולתי לדמיין שהוא מגחך שוב או מגלגל עיניים או עושה משהו אחר שאמור לגרום לי להרגיש לא בנוח.
"את דין?" הקול שלי יצא צפצפני וקטן בזמן שהסתובבתי חזרה אליו.
"הוא לא פה." הוא ענה במהירות.
"אתה מכיר אותו?" שאלתי מבלי שאני אצליח לעצור את החיוך הפתאומי.
"אני גר איתו. את בקשר לחדר הפנוי?" הוא שאל.
"כן. במקום שירן." נפלט ממני והוא שוב הסתכל עליי בהרמת גבה, בזמן שהרגשתי את הפנים שלי בוערות. עכשיו, אני כביכול לא אמורה להכיר את שירן. בטח שלא לדעת שהחדר שלה הוא החדר המתפנה. "לא קר לך?" בלעתי רוק.
הפעם הוא צחק.
"את רוצה להכנס... ?" או שהוא חיכה שאני אציג את עצמי או שהוא פשוט מדבר באינטונציות מוזרות.
"אני אשמח." מלמלתי ועקפתי אותו, נכנסת למרחב האישי שלו.
"איך קוראים לך 'במקום שירן'?" הוא שאל והעברתי לו מבט חד.
"דנה." עניתי בקצרה, תוך כדי שאני בוחנת את הסלון. הקירות היו צבועים בצבע שמנת כשקיר אחד היה בצבע תכלת עדין. מפה הכל מתחיל להחמיר. היו מספר תמונות על הקיר כששתיים מהן נתלו עקום, הרהיטים היו בצבעים לא קשורים והטלוויזיה עמדה על הרצפה.
"אני נוב." הוא ציין והלך לאחד החדרים, משאיר אותי בסלון. מזהה את שכבת האבק ומתעטשת אוטומטית. שלוש שניות להגיד לבריאות. יש לו שלוש שניות.
"נוב כמו החודש?" שאלתי בתגובה.
"דנה כמו שירן?" הוא עקץ בחזרה וגרם לי לנשוך את השפה.
"זה החדר..." הוא מלמל.
"המיטה קטנה." היה הדבר הראשון שאמרתי.
"את צריכה אחת גדולה יותר?" הוא שאל וגרם לי לבחון אותו פעם נוספת. הוא הספיק להתלבש בזמן שהוא נתן לי לבחון את הסלון. "זה מה שיש, את רוצה את החדר או לא?"
המקום הזה נראה מזעזע והוא נשמע בלתי נסבל. אבל דין גר פה. דין שלא נכח פה, למרות שממש קיוויתי שהוא יהיה נוכח.
"כשמישהו מתעטש צריך להגיד לו לבריאות..." הכרזתי.
"סליחה?" הוא גיחך.
"כן. אני אקח את החדר." ושיהיה לי בהצלחה.
------------
אומייגאד. שכחתי כבר כמה כיף לי לפרסם כאן.
למי ששאל, מבטיחה לא להיעלם בקרוב.
מתה לדעת מה אתם חושבים. :)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

מאיה . עקוב אחר מאיה
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
צודק
הגב
דווח
guest
איזה כיף! ממש אוהבת את הכתיבה שלך ואת ההומור המשובח!
הסיפור הזה מוכר ליי, יש מצב שהתחלת אותו ולא סיימת?..
הגב
דווח
עולמי לוי
עולמי לוי
יאאא קורעת כמו תמידד!! מחכה להמשךךךך
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מאיה .
רגשות מפלסטיק- פרק 3
רגשות מפלסטיק- פרק 3
מאת: מאיה .
רגשות מפלסטיק- פרקים 4+5
רגשות מפלסטיק- פרקים 4+5
מאת: מאיה .
רגשות מפלסטיק- פרק 1
רגשות מפלסטיק- פרק 1
מאת: מאיה .
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
מה לעזאזל לא בסדר איתי
מה לעזאזל לא בסדר איתי
מאת: O S
צייר לך עולם: פרק 7
צייר לך עולם: פרק 7
מאת: Writer :)
למה את לא שותה?
למה את לא שותה?
מאת: עמית
שיחת יחסינו לאן
שיחת יחסינו לאן
מאת: עמית
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan